"ההפסד כולו שלנו": עלייתו ונפילתו של מרקו רוביו
הניצחון רק ב-3 מדינות, ההיגררות להתקפות בוטות מול טראמפ והכישלון הדרמטי בפלורידה שהוביל לפרישתו מהמרוץ הרפובליקני לנשיאות. כך נראתה העצרת שבה הגיע לקיצו החלום הגדול של הצעיר המבטיח, שרבים ראו בו את נשיא ארה"ב הבא
כתבה מתוך סיקור נרחב ב'יומן' של מקור ראשון בסוף השבוע
כבר בדרך לבמה המאולתרת בארנה של האוניברסיטה הבינלאומית של פלורידה במיאמי, אפשר היה לחוש לאן יוביל הנאום שהוא עומד לשאת. מרקו רוביו לא חייך. במשך כל חודשי הקמפיין לא מש החיוך מפניו, גם כשעמד בהתקפות המכוערות והקשות ביותר מצד יריביו. אבל ביום שלישי, כשכבר עשה זאת, היה זה חיוך קטן, עצוב, שנמחק מיד. "אלוהים לא רוצה שאהיה הנשיא, לפחות לא ב־2016 ואולי אף פעם לא", אמר ובקהל נשמעה אנחת שבר מלווה בקריאות "אל תלך! תמשיך להילחם!"
"אלוהים לא רוצה שאהיה הנשיא" - רוביו מודיע על פרישה. (צילום: רויטרס)
רוביו חש שאכזב את בוחריו, תומכיו ובני משפחתו שרבים מהם נדחקו אל הבמה ואל מאחורי הקלעים כדי לבכות זה בזרועותיו של זה. הוא הושפל במדינת הבית שלו פלורידה בהפרש דו־ספרתי בידי דונלד טראמפ, המועמד שראה בו אנטי־תזה וכל מה שנשיא לא צריך להיות.
אם היה קטע מכונן בנאום הפרישה שלו, קטע שבו הובהר מדוע רץ בן המהגרים לנשיאות, היה זה הקטע שבו הביע אופטימיות לעתידה של אמריקה שזה עתה הפסידה אותו כנשיאה. "איך אוכל לא להיות אופטימי? איך אוכל? אמי נולדה למשפחה ענייה, אחת משבע בנות לאב נכה מילדות שנלחם כל חייו כדי לספק מחיה למשפחתו. היא סיפרה לנו שמעולם לא הלכה לישון כשהיא רעבה ללחם אבל ידעה שהוריה כן. היא הגיעה ב־1956, כמעט ללא השכלה, כסף או מכרים. איש לא קיבל את הוריי או עודד אותם בשנותיהם הראשונות. הם אפילו חשבו לחזור לקובה, אך שרדו. מעולם לא התעשרו או התפרסמו", אמר בהתרגשות.
"מעולם לא הייתם שומעים עליהם אלמלא רצתי לנשיאות. עם זאת אני אומר כי הם אנשים מצליחים מאוד. מפני שבמדינה הזו בעבודה קשה כמוזג משקאות או כעוזרת בית הצליחו להגיע לבית משלהם ולפרוש בכבוד. הם זכו לראות את ארבעת ילדיהם מנהלים חיים טובים משהיו להם. במדינה הזו, ביום הזה, אמי בת ה־85 יכלה להצביע עבור בנה להיות הנשיא הבא של ארה"ב".
הודעת הפרישה החפוזה, עוד לפני שנודעו התוצאות הסופיות, עוררה גל השערות על לחץ מראשי המפלגה על רוביו לפרוש כדי לאפשר התמודדות דו־ראשית שתרחיק את טראמפ מהחלום הנשיאותי. אולם, האמת היא שבלבו של רוביו גמלה ההחלטה שאם יפסיד במדינתו שלו, אין עוד טעם במרוץ. מתמטיקה הוא גם יודע. הרעיה ג'נט והבנות עמדו בדממה וכמעט שלא מחו דמעה. נראה שהן הוכנו לכך זה מכבר.
מרקו בן ה־44 נולד במיאמי. בעבר חוותה משפחתו גירוש מארה"ב כשסבו היה מהגר בלתי חוקי, אך בסופו של דבר אישר שופט את הישארותם. הסוגיה המשפחתית הרגישה הזו מהווה אולי אחת הסיבות לעימותים החריפים שנתגלעו בינו לבין דונלד טראמפ בשל דבריו הבוטים בענייני הגירה.
בגיל 28, אחרי שסיים בהצלחה את לימודי המשפטים במיאמי, נבחר לבית הנבחרים של מדינת פלורידה. כעבור כמה שנים היה לקובני הראשון שנבחר לתפקיד יו"ר הבית. לפני שבע שנים החליף את בית הנבחרים המדינתי בכס הסנטור לאחר שנבחר לייצג את מדינתו בבית העליון של הקונגרס. ניצחונותיו המזהירים עודדו את מקורביו להכריז כי דרכו סלולה לכהונת נשיא ארה"ב. בתחילה הצהיר כי אין לו כל עניין בנשיאות. ואולם אחרי נאום מוצלח במיוחד שנשא עם מינויו של מיט רומני למועמד המפלגה הרפובליקנית ב־2012, היה ברור כי לא ירחק היום והוא יתמודד על הכהונה הרמה. הוא הודיע כי לא יתמודד מחדש על מקום בסנאט.
טראמפ נגד רוביו בדו קרב
רוביו מחזיק בדעות שמרניות בנושאים חברתיים. הוא נמנה עם המתנגדים לנישואין חד־מיניים ("זכותה של כל מדינה להגדיר את הנישואין בדרך מסורתית") ולהפלות, באומרו כי הוא מאמין כי ל"עוברים מגיעה ההגנה של חוקת ארה"ב". הוא נמנה עם מתנגדיו החריפים ביותר של הנשיא אובמה בנושאים המדיניים, וכינה את מדיניותו נאיבית, מהוססת ורשלנית. את חידוש היחסים הדיפלומטיים עם קובה כינה "ניצחון למשטרים מדכאים", ונחשב מראשי המתנגדים למהלך. באשר לאיראן, הוא היה אחד מ־47 הסנטורים שחתמו על מכתב המתריע כי הקונגרס עשוי שלא לכבד את ההסכם עם איראן, וגם יזם חוק להגבלת פעילותו של ארגון חיזבאללה.
בתחילת הדרך גדל בצלו של ג'ב בוש, מושל פלורידה לשעבר. כשהאחרון הודיע כי בכוונתו להתמודד לנשיאות, יעצו לרוביו להמתין אך הוא לא עשה זאת. דווקא בוש הוותיק היה זה שפרש ראשון. רוביו חש שהגיעה שעת הכושר, דווקא אחרי שנות נשיאותו של אובמה.
הוא ניתח את השינויים הדמוגרפיים העוברים על ארה"ב, שהביאו לניצחונותיו של אובמה, והבין כי בעת החדשה יש משקל רב לקולות ההיספנים והשחורים. רבים ראו בו את התשובה הרפובליקנית לנשיא המכהן. הם האמינו כי בכוחו לסחוף מצביעים רבים מהמפלגה הדמוקרטית הידועה כ"מפלגת המיעוטים" בשל מוצאו ורקעו. הילארי קלינטון הביעה לא אחת חשש מהצלחה אפשרית של רוביו, אם ייבחר ויעמוד מולה בבחירות לנשיאות. כעת היא יכולה להירגע.
"מרקו החל את הדרך כשהביט סביב וראה את הנוף האנושי של הרוצים להיות נשיא ארה"ב, ושאל את עצמו האם אלה האנשים שיעשו זאת", אומר מרטין סוויט, מנהל הקשר עם האוכלוסייה היהודית במטה רוביו, בשיחה עם 'יומן'.
"הוא חשב שלאמריקה מגיע משהו אחר, משהו טוב יותר. היא זקוקה למדיניות חוץ חזקה, למדיניות ביטחון ראויה לשמה, למישהו שישמור על החוקה שלה, שיבטיח חירות כלכלית, כל אותם דברים חיוניים למדינה. הוא לא ראה מי שיהיה מסוגל לבצע זאת ואמר לעצמו שהוא יעשה זאת טוב מכולם. הוא לא עשה חישובים פוליטיים אלא מצא את עצמו במקום הנכון ואמר 'כן, אני יכול לעזור למדינה הזאת'. ההפסד כעת הוא של כולנו", מסביר סוויט.
לדבריו, "מרקו הצליח ליצור צירופים שלא היו קודם. צעירים ומבוגרים, יהודים ושאינם יהודים, לבנים, שחורים ולטינים, ולרכזם תחת המטרייה הרפובליקנית. הוא הצליח להביא קהלים חדשים שאיש לא עשה לפניו. רבים הצטרפו למפלגה רק כי הוא היה שם".
פרישתו של רוביו מהמרוץ עמדה באוויר זה כמה שבועות. הסנטור ניצח רק בשלוש מדינות: מינסוטה, מחוז קולומביה ופורטו־ריקו. כל ניצחון כזה נתן לו מעט אוויר לנשימה. אנשי הקמפיין שלו טענו כי ברגע שהבחירות יגיעו למדינות שבהן השיטה היא "המנצח לוקח הכול", במיוחד כמו במדינתו פלורידה, המומנטום ימריא. תחת זאת, דווקא מדינתו שלו חרצה את גורלו.
זה היה סיום מאכזב עבור אחד המועמדים הצעירים והמבטיחים ביותר במפלגה הרפובליקנית. אחרי תוצאה מצוינת באיווה (שלישי, בהפרש קטן מטראמפ), נוצר הרושם שרוביו יוכל למנף את מועמדותו בזמן המתאים. בעוד שיריביו פרשו, רבים במפלגה קיוו שהוא יוכל להיות מועמד מוסכם והחזק ביותר מול המועמד הדמוקרטי.
מי שטרף את הקלפים היה דונלד טראמפ. מי שבתחילה סומן כבדיחת המרוץ, זה שלא עוצר בין קללה לקללה ומשחרר אמירה פסאודו־גזענית ומתנשאת אחת לאחרת. כולם ציפו לרגע שבו יבין שאין מקומו בפוליטיקה וימריא חזרה לעולם העסקים שממנו בא. אלא שהתברר כי הוא כאן כדי להישאר. חיש מהר הפכו השניים למתגוששים בארגז של בוץ. אם בתחילה עוד ניסו לשמור על רמת ויכוח, הרי שבהמשך ירדו הכפפות והשיח עבר למשהו שבין אצטדיון טדי לכנסת ישראל.
אחרי שכמעט ניצח את טראמפ בבחירות הראשונות באיווה, הגיע רוביו לעימות השני בניו־המפשייר שאותו יעדיף לשכוח. יש האומרים שהעימות היה נקודת מפנה ומכאן ואילך הוא רק הידרדר. רוביו הושם ללעג בידי מושל ניו־ג'רזי כריס כריסטי, שעדיין היה אז במרוץ. כריסטי כינה אותו "תואם אובמה שחוזר שוב ושוב על אותם מסרים". רוביו נכשל בדיוק בדבר שבו הואשם וחזר ארבע פעמים על דבריו.
"ארבע הדקות בנאום הזה היו השגיאה היחידה שעשה", אומר מרטין סוויט. "התקשורת חגגה על זה ימים על ימים וניפחה זאת מעבר לכל פרופורציות. הוא לא טעה. לא כשהחליט לרוץ ולא במהלך הקמפיין. המרוץ היה בתחילה צפוף מאוד. היו שני מועמדים מפלורידה, בוש והוא. אחר כך התפתחה תופעה של מועמד נוסח קים קרדישיאן, דבר שאמריקה לא ראתה מעודה. הפוליטיקה של דרום אמריקה הגיעה לכאן".
סוויט סבור שטראמפ אינו אלא תקלה זמנית במערכה הפוליטית. "אני משוכנע שהבוחרים יתעשתו ויגלו שבחרו בשרלטן או בסוחר נוכל וערמומי שאין כל סיכוי שיצליח למלא את הבטחותיו. כולם יבינו זאת ואני מקווה שלא מאוחר מדי".
טראמפ, שחשש מעליית הכוכב הצעיר, סימן אותו כמטרה מיידית. חילופי הדברים בין השניים היו חסרי תקדים. "מרקו הקטן", היה הכינוי שטראמפ הדביק לרוביו כל אימת שהזכיר את שמו. זה מצדו לא נותר חייב והחל לדבר על גודל איבריו של המיליארדר. החל בידיו הקטנות (המעידות לטענתו על חוסר יושר) וכלה במכות מתחת לחגורה כולל רמיזות כי טראמפ נראה כמי שהרטיב במכנסיו.
ביטויים כמו "נוכל" או "רמאי" הפכו לשגרת לשון בעימותים. באחד מהם גילה רוביו כי "טראמפ אינו מזיע. אתם יודעים מדוע? מכיוון שהקרם הזול שהוא משתמש לו ליצירת השיזוף המלאכותי בפניו חוסם את הנקבוביות". בריאיון לרשת CNN הביע רוביו חרטה על הדברים ואמר שהם "הביכו את ילדיו". מאז התקשה להתאושש. העימות הבא היה כבר מעודן יותר.
שאלתי את סוויט אם בסופו של דבר הקמפיין השלילי הזה הזיק לרוביו יותר משהועיל . "לא הוטרדתי מכך. אם לא היה עונה להתקפות טראמפ היו אומרים שהוא חלש ושהוא 'סבון'". את המילה האחרונה אומר סוויט בעברית.
"כל מה שהיה אומר, הוא היה חוטף על זה ביקורת", הוא ממשיך. "ההתקפה אינה טקטיקה, אבל כשאתה מנצח אין ביקורת וכשאתה מפסיד - כל מה שעשית היה איום ונורא. מרקו ניצח בווירג'יניה בדיוק באותם ימים שבהם השיח השתולל. ראה את טראמפ, לאיזו רמה של הסתה ואלימות הוא מגיע ואיש אינו אומר דבר כי הוא מנצח".
המועמד הפורש אינו מתכוון, לפחות לא בימים הקרובים, לומר לתומכיו במי מהמועדים שנותרו הוא ממליץ לתמוך. "הוא יישאר ברקע וייתן לאנשים להחליט בעצמם", מעריך סוויט. ייתכן שאת מאגר הצירים שלו ישמור למועד הוועידה. שם יוכל להתמודד ולנהל משא ומתן על תפקיד בכיר בממשל, אפילו סגן נשיא. אין זה סוד שרבים מתומכיו חושבים שטד קרוז והוא הם הרכב מנצח.
ליד אוטובוס הקמפיין עומד אריק גאלופ, בן 30 מלוס־אנג'לס שמגדיר את עצמו "קומיקאי רפובליקני". היום הוא עצוב. הוא רצה בכל מאודו שרוביו יהיה הנשיא. "גם לקומיקאים מותר לבכות לפעמים. מחר אחזור לספר בדיחות", הוא מבטיח. בידיו הוא מחזיק שני ספרים שחיבר: "האידיאולוגיה שבשיגעון" ו"השיגעון ביהדות". האחרון הוא ספר פרו־דתי ולא נגדה, הוא מדגיש. כעת יעביר את תמיכתו לטד קרוז. "טראמפ הוא 'משחק מסוכן' וג'ון קייסיק משעמם", הוא מסביר את בחירתו.
אחד מראשי קואליציית הרפובליקנים היהודים אומר כי רוביו היה התקווה הגדולה של המפלגה. "אחד מלקחי ההפסד בבחירות 2012 היה שאת הדרך חזרה לבית הלבן ניתן לסלול באמצעות רטוריקה המתמקדת במעמד הביניים. מרקו רוביו נראה המועמד האידיאלי להוביל את החזון הזה. צעיר, כריזמטי, נושא דגל השמרנות האורתודוקסית שאימץ בכל לבו את רעיונות אליטת הימין. הוא דיבר בלהט על העלאת השכר המצוי בהקפאה עמוקה ועל המלחמה בעוני. הרטוריקה שלו גובתה בסיפור האישי של משפחתו כבן למהגרים, ובענייני חוץ גילה עמדות נִציות למהדרין".
אז מה קרה?
"הוא נפל קורבן לפוליטיקה הפופוליסטית של דונלד טראמפ שהתבססה על התמרמרות אתנית וכלכלית וסחפה את הכול, בהותירה את רוביו ויתר המתמודדים חסרי יכולת להתאים עצמם אליה. טראמפ מהווה איום על העקרונות המסורתיים של המפלגה".
סרטון בחירות של רוביו
גם וויליאם בנט, מנחה תוכנית אירוח ושר החינוך לשעבר בממשל רייגן, סבור כי המפלגה הרפובליקנית מוצאת עצמה עכשיו בחיפוש אחרי רעיונותיה שלה. בריאיון ל'וושינגטון פוסט' אומר בנט: "כל ניירות העמדה המסוגננים להפליא הם אולי טובים וחכמים אבל הם לא מעניינים עכשיו איש. כל מי שהיה בולט ב־15 השנים האחרונות מוצא עצמו נדחף החוצה".
אני חוזר לסוויט ושואלת אותו אם ישראל הפסידה ידיד בבית הלבן. "כל המועמדים אומרים שהם ידידי ישראל. ההבדל הוא שהוא לא רק מדבר אלא גם עושה. ישראל נמצאת עמוק בלבו", מבהיר סוויט.
שבוע לפני הבחירות הגורליות בפלורידה קיים רוביו עצרת באחד מבתי הכנסת בפאלם־ביץ'. הוא הצהיר שם כי אם ייבחר לנשיא, נסיעתו הראשונה תהיה לישראל להתייצב לימינו של ראש הממשלה. "אשים קץ למוסר הכפול שהנשיא אובמה נוקט כלפי ישראל", הכריז. "כמה מחבריי למפלגה קוראים לעצמם תומכי ישראל אך הם תומכים במדיניות חוץ שתעזוב את ישראל לנפשה מול איראן, אסד ודאעש. הדבר האחרון שאנו צריכים הוא נשיא שאינו מבין מי הם ידידינו".
הימים שאחרי הפרישה מוצאים את רוביו בעמדה של חוסר ודאות. המרוץ לנשיאות היה מעין הימור פוליטי. הוא כבר הודיע שאחרי סיום הקדנציה הנוכחית כסנטור לא יתמודד שוב על מקום בסנאט. הפסדו בפלורידה מעמיד בספק גם את סיכוייו להיבחר למשרת מושל המדינה ב־2018.
האם הוא ירוץ שוב? האם אפשר להכין את השלטים "מרקו 2020"?
"אני מאוד מקווה שכן", עונה סוויט. "המדינה זקוקה לו. הוא הטוב מכולם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם