ראשי » חדשות » צבא וביטחון

תנו לצה"ל לנצח: איך מנצחים את גל הטרור?

צרור עצות טקטיות ואסטרטגיות שנתנו מומחי ביטחון ומדיניות למאבק במתקפת הטרור המתמשכת. החל מהצבת מצלמות חכמות בצמתים מועדים לפורענות, דרך ענישה כלכלית משפחתית ועד לעשייה מדינית

השבתת ערוצי הסתה
בשבוע שעבר פשטו כוחות צה"ל על תחנת רדיו של הג'יהאד האסלאמי ברמאללה, והחרימו משדרים וציוד טכני. זה היה צעד ראשון מסוגו, חלקי ביותר ומאוחר מאוד. כוחות הביטחון יודעים להצביע על תחנות נוספות, כולל של הרשות הפלסטינית עצמה, שעוסקות באופן יומיומי בהסתה לפיגועים ובליבוי השנאה. הטיפול באותן תחנות צריך להיות שיטתי ואחיד, כולל באלו שמפעילה הרשות. ארגז הכלים למלחמה באותן תחנות לא מחייב בהכרח פשיטה פיזית, אלא יכול להכיל גם חסימת תדרים ואפשרויות שיבוש מגוונות שכוחות הביטחון יודעים לבצע. החרמה של משדר בודד פה או שם אינה יעילה.

עוד כותרות ב-nrg:
- שירי סובול ובן זוגה הואשמו ברצח אחותה התאומה
- הפוליטיקאי החזק ביותר בטוויטר: בנימין נתניהו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


מקל וגזר
נכון לעכשיו הציבור ברחוב הפלסטיני נשאר מחוץ למעגל האלימות, וברוב המקומות לא מדובר בהתקוממות עממית. אפשר להמשיך ולבדל בין מבצעי הטרור לבין כלל האוכלוסייה, באמצעות הענקת היתרי עבודה לפלסטינים במקומות שבהם שורר שקט ושלא יוצאים מהם מפגעים. לעומת זאת, מקום יישוב שממנו יוצאים מפגעים יבוא על עונשו באמצעות כיתור, מעצרים מוגברים ומניעת היתרי עבודה. כך יהיה למנהיגים המקומיים ולאנשי המסחר מניע לפעול נגד יציאת מפגעים מקרבם. יישוב שיחזור למוטב יוכל לזכות בהסרת הכתר ובחידוש רישיונות העבודה.

לו"ז מקוצר להריסת בתים
עדיין חולף זמן רב בין הפיגועים לבין זמן הריסת בתיהם של המחבלים שביצעו אותם. גם כשמגיע סוף־סוף הרגע שבו מגיעים לשטח צוותי ההריסה של המנהל האזרחי, מדובר לרוב בהריסה של חדר בודד או באיטום בלבד. אתגר ההרתעה מתמסמס. כדי לייצר הרתעה יעילה חובה לקבוע לוח זמנים מוצהר למדידה ולהריסה. הדבר עלול לעורר קשיים מצד מערכת המשפט, אך חלק ניכר מאותה ביקורת שמתח בג"ץ נגע למדיניות הלא אחידה של הרס הבתים ולא כלפי הפעולה עצמה, כך שייתכן שדווקא נוהל סדור עשוי לצלוח בקלות גדולה יותר את מערכת המשפט.

שלילת הטבות ממסיתים
עכשיו כבר אין ספק כי ההסתה הפלסטינית הפרועה גורמת לנערים ולנערות לרצוח יהודים. מערכת הביטחון יודעת היטב מי הן הדמויות שמאיישות את מנגנון ההסתה. בין השאר מדובר באנשי שלטון ברשות הפלסטינית, בכתבים, בשדרים ובעורכי תוכניות. אותם אנשים נהנים לא פעם מזכויות ומהטבות מיוחדות שנותנת להם מדינת ישראל, כגון הקלות בתעסוקה, אישורי תנועה מיוחדים ועוד. שלילת ההטבות האלה היא צעד מתבקש. בנוסף, ראשי המסיתים צריכים להיות מטופלים באופן אישי, כשמדינת ישראל יודעת מהן נקודות הלחץ שאפשר להפעיל כלפי כל אחד מהם.

טיפול שורש חינוכי
הנער או הנערה שיוצאים לפגע בישראל ספגו במערכת החינוך הפלסטינית את ערכי שנאת היהודים. הדבר נכון גם לגבי מוסדות חינוך בלתי רשמיים. המנהל האזרחי יצטרך לקבל אחריות על כולן, לסגור מוסדות שמסיתים לפיגועים, ולחזק מוסדות חינוך שמחנכים לדו־קיום. כפרים שמהם לא יצאו מפגעים ייהנו מהשקעה בבניית בתי ספר חדשים, בתגבור שעות לימודים וכדומה.

מבצע ניקיון בקלנדיה
אירועי החודשים האחרונים בצפון ירושלים יוצרים רושם של אובדן שליטה ישראלית שם. בקלנדיה ניסו לעשות לינץ' בשני חיילים, ובשועפאט נאלץ כוח מג"ב להתעמת עם מאות פורעים. כדי להבהיר לפורעים ולשכניהם שישראל לא ויתרה על יומרת השליטה והריבונות בפרברי בירתה, צריך לערוך שם מבצע יסודי של השלטת סדר: פשיטה של מאות חיילים ושוטרים על השכונות, איסוף כלי נשק, מעצר פורעים ומסיתים, הריסה של מבנים בלתי חוקיים, ובמקביל מבצע ניקיון יסודי של מחלקת התברואה בעיריית ירושלים. תכנון נכון של המבצע עשוי להבטיח את הצלחתו ולמנוע קורבנות. מאזן ההרתעה שהופר שם יושב על כנו: במקום שמשטרת ישראל וצה"ל יחששו להיכנס למחנה, התושבים יתחילו לחשוש שוב מהמשטרה ומצה"ל.

מצלמות תרמיות בנקודות סיכון
מקומות כמו צומת הגוש ושער שכם בירושלים הפכו בחצי השנה האחרונה לזירות פיגועים קבועות. הצבת הבטונדות ותגבור הכוחות במקום מועילים רק במידה מסוימת. אחת הבעיות שבה נתקלים כוחות הביטחון במקום היא הקושי בזיהוי ובנטרול מפגעים לפני שהם נוקטים בצעד הראשון. הן בשער שכם והן בצומת הגוש נפגעו חיילים ואזרחים בגלל היסוס הכוחות במקום לפגוע בחשודים חפים מפשע, היסוס שנבע מקשיי זיהוי. בינתיים הספיקו החשודים לפגוע בחיילים ובאזרחים. הצבת מצלמות תרמיות תאפשר לחיילים לזהות מראש את קיומם של כלי נשק מוכמנים מתחת לבגדים.

ענישה כלכלית משפחתית
אמצעי נוסף ליצירת הרתעה כלפי מחבלים הוא הטלת עיצומים כלכליים על בני משפחותיהם, החל משלילת היתרי עבודה לכל בני המשפחה ועד לחילוט רכבים, רכוש ועוד. בדומה לצורה שבה פועלת לאחרונה המשטרה מול עבריינים ישראלים.

העתקת משפחות מחבלים
לפי שעה המערכת המשפטית מתנגדת לגירוש מחבלים לרצועת עזה או אל מחוץ לגבולות ישראל. עקב ההתנגדות הזאת מתגבש רעיון חדש להעתקה של משפחות מחבלים מהאזור שבו הם גרים לאזור אחר ביו"ש. למשל, העברה של משפחות מחבלים מהר חברון לאזור ג'נין ולהפך. גם צעד מינימליסטי כזה, העשוי לקבל את אישור מערכת המשפט, יפגע לא מעט במשפחות של מחבלים שיאבדו את ביתן, את קשרי החברות שלהם וכיוצא בזה. מחבלים פוטנציאליים שלא ירצו לראות את הוריהם מאבדים את פרנסתם ואת משפחתם נקרעת ממקומה, עשויים לחשוב פעמיים לפני יציאתם לפיגוע.

בנייה בהתנחלויות
הכרזה על חיזוק הבנייה בחבלי יהודה ושומרון כתגובה ישירה לפיגועים תפגע במוטיבציה של פלסטינים לפגוע ביהודים. סכינאים ורוצחים אחרים יחשבו פעמיים אם ידעו שהם לא יגרמו לנטישת יישובים יהודיים, אלא לתוספת בנייה. הבנייה גם תעודד את רוחו של ציבור המתיישבים המותקף ביו"ש ובאזורי קו התפר בירושלים. בעבר הרחוק זו הייתה תגובה ציונית קלאסית לטרור הערבי, ובסופו של יום היא הוכיחה את עצמה. אובמה, קמרון והולנד מאוד לא יאהבו אותה, אבל הם גם לא אוהבים את הפקעת הקרקעות ליד יריחו השבוע. אם כבר נגזר על ממשלת ישראל לנהל איתם ויכוח בנדון, עדיף שהוא יתנהל על תוספת בנייה משמעותית, ולא על פיצ'פקעס.

הגבלות תנועה
בפיגוע בקריית־ארבע השבוע, בזמן הטיפול בפצועים, הגיח רכב ערבי נוסף ודרס את אחד החיילים. אמנם מערכת הביטחון דוגלת בשמירת שגרת החיים הפלסטינית, אך יש מצבים שבהם אין מנוס מקטיעת השגרה. כשמתרחשת סדרת פיגועים בכניסה לקריית־ארבע, ציר התנועה באזור חייב להיסגר לתנועת פלסטינים למשך שבוע עד עשרה ימים, כדי לשמור על ביטחונם של התושבים היהודים. צעדים דומים אמורים להינקט גם בצומת גוש עציון ובצומת תפוח. מרקם החיים הפלסטיני חשוב, אך חשובה יותר השמירה על חיי אדם. הפלסטינים יוכלו לנוע בצירים עוקפים, ויהיה בכך גם מסר לכלל החברה הפלסטינית שכל פיגוע יפגע גם בשגרת חייהם. במקומות שבהם אין פיגועים, יישמר מרקם חיים נורמטיבי.

אכיפת חוק ממוקדת
במקום להתעסק בבלתי אפשרי לביצוע, אפשר לבצע אכיפת חוק כפשוטה. כפר, שכונה או עיירה שיצא ממנה מחבל, תקבל טיפול עשרת־אלפים של אכיפת חוק נטו. כל המבנים הבלתי חוקיים שיש עליהם צווי הריסה ייהרסו, וכל מה שלא חוקי בכפר יטופל בגדרי החוק - חיבורי מים וחשמל, דרכים לא חוקיות, משחטות רכב ועוד. אכיפת חוק כזאת תהיה צעד מהדהד. לצעד כזה אפשר להוסיף כמובן חיפושים מבית לבית וחיפושי נשק - כאשר הכול נכנס בגדר אכיפת החוק. זה ייצור ביטחון והרתעה. העובדה שצה"ל לא מבצע את אכיפת החוק הפשוטה הזאת, מראה עד כמה אורח המחשבה בגופי הביטחון עדיין תקוע בעידן אוסלו, ושהמושג 'לנצח את הטרור' זר לו.

חיזוק הכוחות המבצעיים
יש להציב במוקדי החיכוך הקבועים את הכוחות המובחרים ביותר של הצבא והמשטרה, ולא להסתפק עוד בשוטרים רגילים ובחיילים בעלי הכשרה צבאית נמוכה יחסית (רובאי 05). לוחמי יס"מ וחיילים בעלי הכשרה קרבית מלאה (רובאי 07) יוכלו לפעול במידת הצורך באופן איכותי יותר.

מהלך מדיני
ניסיון העבר מזין את האלימות הפלסטינית. הם זוכרים שבזכות האינתיפאדה הראשונה הם קיבלו את ויתורי אוסלו, ובזכות האינתיפאדה השנייה - את ההתנתקות. אם ישראל רוצה למנוע אינתיפאדה שלישית ורביעית עליה לנקוט מהלך מדיני בכיוון ההפוך, בדמות נסיגה רשמית מחזון שתי המדינות שממילא אפסו סיכויי היישום שלו, או החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות. מהלך כזה יגרור גינויים בעולם וביקורת עזה מבפנים, אך יבהיר היטב לפלסטינים לאן מועדות פנינו. כלומר, שהן לא מועדות לקווי 67'.

לבודד את המחלה המדבקת
במשך שנים, הוויכוחים שהתקיימו על 'כן או לא תהליך מדיני', הסתיימו תמיד בשאלה הנצחית שהפנו נציגי השמאל לעמיתיהם מהצד שמנגד: "אז מה האלטרנטיבה שלכם?" ובכן, אחרי עשורים של תשובות מגומגמות, לאחרונה קולות מרכזיים בימין משנים את השיח. במקום לדבר על 'פתרון הסכסוך', מדברים על 'ניהול הסכסוך'.
ייתכן שגם כשאנו מדברים על גל הטרור הנוכחי כדאי להנמיך ציפיות, ובמקום לעסוק בפתרונות צריך לנסות למצוא דרך כיצד לנהל את ההתמודדות עם גל הרציחות הנוכחי.

נרצה או לא, טרור כאמצעי הפחדה איננו התמודדות חדשה. עוד מימי ראשית ההתיישבות בארץ ישראל, דרך ימיה הראשונים של המדינה, התמודדנו עם גלי טרור ולמרות זאת יכול יכולנו להם. בסוף אנחנו מנצחים. מה כן אפשר לעשות? לא לעורר פאניקה, לא להעצים את תודעת הטרור ולא לתת לו ביטוי מעבר לממדיו. גל הטרור הנוכחי הוא כמו מחלה מדבקת, ודרך הטיפול הוא באמצעות בידוד. כשמחבל שמנסה או מצליח לבצע פיגוע מקבל תהודה רבה, תמונתו מככבת בערוצי הטלוויזיה ובעיתונים בישראל, כתבים באים לראיין את משפחתו וח"כים מגיעים לביקור באוהל האבלים, ובהמשך הכתבות האלה מועלות לרשת ומקבלות אלפי שיתופים ולייקים מצעירים פלסטינים - הדבר יוצר רוח גבית שדוחפת את המפגע הבא לקום מהמחשב, לגשת אל המטבח, לשלוף סכין מהמגירה, לצאת אל הצומת הקרוב ולחפש את היהודי הראשון שנקרה בדרכו. אז נכון, זכות הציבור לדעת, אבל יותר מכך זכות הציבור לחיות.

אם נדע לנשוך שפתיים ולא לצאת מאיזון גם אחרי אירועי טרור כואבים - בסוף האויב יתייאש. הוא יבין שבניגוד לדברי נסראללה, אנחנו לא חברה שעשויה מקורי עכביש, אלא "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg