דרך עצובה: מסלול המורות-החיילות בצה"ל נסגר
'המסלול הירוק' ייסגר לאחר יותר משישים שנה של חינוך תלמידים לאהבת המולדת, והמבקרים מזהירים מפני מחיר חברתי כבד
"עם בונה צבא בונה עם" (סיסמת חיל חינוך, בניסוחו של דוד בן־גוריון)
ההצבעה שנערכה לאחרונה בוועדת חוץ וביטחון התנהלה לדברי הנוכחים במחטף. על הפרק עמדה מחדש בקשתו של צה"ל לקצץ שליש מהתקנים של המורות־החיילות, ולסגור את "המסלול הירוק" - זה ששולח אותן להדריך במסגרת החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. בישיבה הקודמת של הוועדה נחסמה ההצעה ברוב של שישה מול שלושה, אך צה"ל לא מוותר: בתגובה נעצר הגיוס ליחידה בכללותה, ונדחו מיוני מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון) שהגישו בקשה לתפקידים האלו. בנוסף איים משרד הביטחון כי אם הצעת הקיצוץ לא תעבור - היחידה תיסגר סופית.
עוד כותרות ב-nrg:
• חוק המקוואות: שיאים חדשים של כפייה דתית
• קובי פרץ הורשע בהעלמת מס במיליוני שקלים
• פורים בפתח: פי 2.5 ילדים נפצעים מצעצועים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לדיון המחודש, שהתקיים בבוקר יום שלישי לפני שבוע וחצי, הוזמנו חברי הוועדה רק בלילה שלפניו. הפעם עברה ההצעה ברוב דחוק של 6:5. בכך בא לקצו מסלול שירות בן למעלה משישים שנה.
"בשלוש השנים שאני בכנסת הצלחנו להגן על המורות־החיילות, אבל הפעם הצבא בא ואנס את ועדת חוץ וביטחון עם האולטימטום שהציב", אומרת לנו ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), שבעצמה שירתה כמורה־חיילת. "ההחלטה הזו תיזכר לדיראון עולם. מדובר בסך הכול ב־53 מורות־חיילות בגופים הירוקים. למה לקצץ דווקא אותן?"
"המון זמן לא נראה בכנסת כזה קונצנזוס סביב נושא מסוים", מספרת תמר זנדברג (מרצ), גם היא מורה־חיילת לשעבר. "שאני אסכים עם עליזה לביא ובצלאל סמוטריץ'? אבל עשו לנו תרגיל מלוכלך. הצבא הילך אימים על חברי הכנסת, והחזיק את כל המורות־החיילות בכל המסלולים כבנות ערובה כדי שנסכים לקיצוץ במסלולים הירוקים".
יחידת מורות־חיילות בצה"ל הוקמה בשנת 1951, והוכפפה לחיל הנשים. תפקידן של המשרתות בה היה להנחיל את השפה העברית לילדים ולעולים חדשים, כחלק ממבצע "ביעור הבערות", ברוח חזונו של דוד בן־גוריון. אלו היו שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, וצה"ל נדרש לסייע לא רק מבחינה ביטחונית אלא גם בתחומי ההשכלה, השפה והקליטה החברתית. "התרומה של צה"ל להקטנת פערים חברתיים באה לידי ביטוי באופן משמעותי דרך יחידת מורות, הרואה עצמה כתורמת לחוסנה של מדינת ישראל בהשקעה בחזית החברתית", מעיד אתר אכ"א.
המורות־החיילות משרתות כיום בכמה מסלולי הוראה, במסגרת שהיא מעין יצור כלאיים של משרד החינוך וצה"ל: בעוד הצבא מקצה את התקנים, משרד החינוך הוא זה שמממן את הפעילות - משכר המורות ועד נסיעות. בין היתר פועלות החיילות במסלול לקליטת עלייה, בפנימיות ובמועדוניות יום המיועדות לאוכלוסיות במצוקה. מסלול חשוב נוסף הוא "דרך הרגליים" שהפעילו הגופים המופקדים על שמירת הטבע.
לקורס הראשון של מורות־חיילות התייצבו 60 מגויסות, ומאז הלך מספרן ועלה, עד שבשנת 1994 הגיע לשיא של כאלפיים. אולם מאז, צה"ל מצמצם את היקף היחידה. אחת לשנתיים־שלוש עולה מחדש בוועדת חוץ וביטחון הצעת החלטה לקצץ את התקנים, שכוללת דרך קבע את סגירת המסלול הירוק, אך עד כה עמדו חברי הכנסת כחומה בצורה ולא אפשרו למהלך לעבור. כך עשה שאול מופז ב־2011 כיו"ר ועדת חוץ וביטחון, וכך היה גם בשנת 2014, כשזאב אלקין כיהן כיו"ר. "לא ייתכן שייקחו את אחד המסלולים הערכיים והלימודיים ביותר, שמשפיעים באופן ישיר על אחוזי הגיוס, ויגרמו לסגירתו", אמר אז אלקין, שבתו שירתה כמורה־חיילת.
בשבוע שעבר, כאמור, הגיע המהפך. בעזרת חרב המונפת מעל הענף כולו, הצליח צה"ל להעביר החלטה על סגירת המסלול. מלבד 50 התקנים של המסלול הירוק בוטלו כ־150 נוספים, ובכך צנח מספרן של המורות מ־600 לכ־400 בלבד. בתקשורת כמעט לא הייתה התייחסות לקיצוץ הזה, וגם זעקה ציבורית לא קמה, אך מי שמכירים את הנושא מקרוב מזהירים מפני התנתקות של הצבא מהעם, שתוביל גם להתנתקות של העם מהצבא.
"צה"ל עובר תהליך מדאיג ועצוב מאוד של התרחקות מכל מה שקשור לאחריות חברתית, להגבהת רוח האומה ולחיבור לערכים", אומר ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר־עציון. את האצבע המאשימה הוא מפנה אל הרמטכ"ל גדי איזנקוט: "קו אחד ברור מחבר בין סגירת ענף תודעה יהודית, סגירת הפנימיות הצבאיות, ומה שקורה אצלנו. הוא החל את תהליך הניתוק כבר כששימש כסגן הרמטכ"ל. הוא לא מבין את תפקידו של הצבא בתחום בניין האומה.
"אתן לך דוגמה. אני זוכר שהדרכתי סדרה במילואים בפלס"ר צנחנים, ואחד החיילים שאל אותי איפה אני עובד וכשסיפרתי לו שבבית ספר שדה כפר־עציון, הוא סיפר לי כי לפני שש שנים כשהיה תלמיד, הדריכה אותו מורה חיילת מבית הספר שלנו והם טיפסו על גבעת הל"ה וקראו שם את 'הנה מוטלות גופותינו' של חיים גורי. הטיול הזה, שנמשך רק לילה אחד, היה עבור אותו חייל כל כך משמעותי שהוא זכר את שם המדריכה ואמר לי בצורה מאוד גלויה שהמסרים מהטיול ליוו אותו אחרי הרבה מאוד שנים. בבחירות שעשה לאורך חייו הוא חשב על המשפט שהמדריכה הדגישה בשיר 'עשינו ככל שנוכל', שהיא שאלה אותם כמה פעמים יצא להם להגיד 'עשינו ככל שנוכל'. החייל סיפר לי כי אותה מורה־חיילת במדים השפיעה עליו מאוד והביאה אותו לשירות משמעותי בצבא".
בין הנאבקים נגד סגירת מסלול הדרכת הטיולים היו גם ח"כיות שבעצמן שירתו כמורות־חיילות. לדבריהן, סגירת המסלול תהיה הפסד משמעותי הן לחברה והן לצבא. "הייתי מדריכה בבית ספר שדה בעפרה באמצע שנות ה־90", מספרת ח"כ רחל עזריה (כולנו). "אני זוכרת שהדרכתי את תלמידי כיתות א'־ב' של אחד מבתי הספר באזור הר בעל חצור ליד עפרה. לימדתי במקום שממנו נשקפת כל הארץ, על ברית בין הבתרים ועל ההבטחה 'לך אתן את הארץ הזאת' ותוך כדי התחפשתי לאברהם אבינו ואז לפרופסור שעובר במנהרת הזמן. אני זוכרת את הילדים תוהים תוך כדי ההדרכה אם אני בתחפושת או שזה באמת אברהם אבינו", היא מספרת בחיוך. "זו הייתה הזדמנות להכיר את ארץ ישראל לעומק, ויכולתי לראות איך הידע של הילדים מעמיק מפגישה לפגישה. נתַנו להם חלק ממכלול החוויות שמעצב את העתיד שלהם כבוגרים, ומכאן החשיבות הרבה של השירות הזה.
"היכרות היא השלב הראשון באהבת הארץ", מוסיפה עזריה. "משרד החינוך הכיר בחשיבות המסלול, וההחלטה של הצבא לקבוע מה נחוץ לחינוך ומה לא, היא בעייתית".
גם עליזה לביא מספרת בערגה על שירותה הצבאי. "הייתי מורה־חיילת במסלול הדתי לידיעת הארץ במסגרת פיקוד דרום. הוצבתי באשקלון והדרכתי בתי ספר ומבוגרים. היה לי שירות מדהים עד שיצאתי לקורס קצינות. המסלול הירוק הוא ערכי מאוד, בעיקר כשעובדים עם הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ולכן נוצרה בכנסת קואליציה מקיר לקיר נגד הרצון לבטל אותו. אבל נכשלנו. המסלול הוותיק והחשוב הזה נסגר בחיפזון וללא אחריות. ענף הכרת הארץ נכרת במחטף מכוער, שהוביל ח"כ מוטי יוגב".
לדברי לביא, התייעלות הצבא לא יכולה לבוא על חשבון ערכיו. "אפשר להתווכח האם תפקיד הצבא הוא לחנך, אבל אי אפשר להתווכח על התועלת שמביאה מורה־חיילת - שילוב דתיים וחילונים, הקניית ערכים ומוסר, ומתן מענה ליישובי הפריפריה. קשה לנו להבין כעת כמה התפקיד הזה משמעותי, כי את הפירות שלו קוצרים רק לאחר שנים".
גם תמר זנדברג מתקשה להבין מדוע הוחלט להביא את העידן הזה לסיומו. "את השירות שלי כמורה־חיילת עשיתי ברשות שמורות הטבע בגליל המערבי אני אזכור כל החיים כמשמעותי, ערכי ותורם", היא מספרת. "עסקתי בחינוך לאהבת הארץ והטבע, חינכתי דורות של ילדים ומשפחות. אני אומרת שכל עוד לשירות הצבאי יש גם ערך חברתי כחלק מ'צבא העם', אין שום סיבה לבטל דווקא את המסלול הזה. הרי מחזורי הגיוס עולים כל הזמן, אז 50 החיילות האלו שיועברו לתפקידים אחרים, הן מי שיחזיק את המערך הלוחם? זה עוול לחיילות ועוול לגופים הירוקים. הבעיה היא שהצבא החליט בצורה גורפת שהוא מקצץ את כל התפקידים שאינם צבאיים, במיוחד של נשים".
יפעת קריב, ח"כית לשעבר מטעם "יש עתיד", הייתה בין אלה שהצליחו בסבב הקודם לעצור את הקיצוץ. גם היא נושאת איתה רזומה של מורה־חיילת. "שירתי במרכז הדרכה בחוף אשקלון, ועבדתי בעיקר עם אוכלוסיות בסיכון כדי להעניק להן הכרת המורשת וידיעת הארץ", היא מספרת. "ראינו כיצד המוטיבציה לגיוס עלתה אצל בני נוער רבים שעבדנו איתם. זה היה שירות מדהים, שאִפשר להגיע לאזורים נחשלים וקשים בעלות נמוכה למדינה.
"המסלול הזה מיועד לבנות שרוצות לעשות תפקיד משמעותי בהוראה ובחינוך ולא בלחימה. כך הן יכולות לתרום למדינה, לצבא ולחברה. ביטול המסלול הוא פגיעה של הממשלה הנוכחית - שאני לא מצליחה להבין את הרציונל שלה - באוכלוסיות החלשות והמוחלשות".
בצה"ל מסבירים כי מספרן של המורות־החיילות קוצץ מכיוון שהצבא רואה בהן כוח אדם איכותי, הנחוץ לו למשימות חדשות בתחומי הסייבר והטכנולוגיה. "קיצור השירות יוצר מצב שיש פחות כוח אדם, וצריך להשלים אותו בכל מיני דרכים", אומר לנו גורם באכ"א. "חלק מהפתרונות הוא צמצום כוח האדם הצבאי שפועל מחוץ לצבא, ובכלל זה במשרד החינוך. מורות־חיילות הן כוח מאוד חזק, ואנחנו רוצים לראות אותן בתפקידים משמעותיים בצבא. יש מספיק חיילים שתפקידם לתרום בקהילה, כמו למשל באגף נוער וקהילה, או במחו"ה אלון, שם עובדים עם עולים חדשים לפני גיוס. אין סיבה היום שחיילים יהיו במועדוניות ובמסלולי טיול".
על הצורך לקצץ בתקציב הביטחון כמעט אין חולק; ועם זאת, הגורמים הקשורים להדרכת הטיולים לא מבינים מדוע דווקא הם צריכים לשלם את המחיר, כשקיימים לא מעט אפיקי התייעלות אפשריים אחרים. רוזנטל למשל מציע כי במקום לבטל תקנים של חיילות הממלאות תפקיד משמעותי בחיבור הנוער לאהבת הארץ, יבדקו מה קורה בגל"צ ובמשרדי הקצינים הבכירים. "היה אפשר לקצץ בפקידות, בחיילות בקריה שהולכות הביתה בשלוש וחצי בצהריים כשהמורות־החיילות עובדות עד 12 בלילה. יש גם מאות חיילות שמשרתות בשב"כ, במוסד ובמשרד הביטחון, ורובן הגדול מגישות קפה. הצבא מתייעל על חשבון החברה והפריפריה, במקום להתייעל באמת.
"בצה"ל נאבקים לסגור את מסלול הדרכת הטיולים כי הם יודעים שאחר כך יהיה קל יותר לסגור את כל יחידת המורות־החיילות; יתר המוסדות שמקבלים את המורות הם ממשלתיים, ולכן אנשיהם לא מדברים נגד הקיצוץ", מזהיר רוזנטל. "בסוף יגיעו לענף הדרכת הטיולים רק בנות דתיות במסגרת שירות לאומי, וזה רע מאוד. אנחנו לא רוצים שתחום ידיעת הארץ יהיה שייך לדתיים בלבד. חיל חינוך הוא הזרוע הארוכה של הצבא בחברה, הוא מראה אחריות חברתית של צה"ל כלפי העם, וגורם לעליית המוטיבציה לגיוס אצל בני הנוער כשהם רואים חיילים בתהליך החינוך שלהם. הנזק של סגירת חיל חינוך יבוא לידי ביטוי בירידת שיעור הגיוס לצבא".
גם הח"כיות זנדברג ועזריה מביעות חשש מהפיכת התחום לנחלתו הבלעדית של הציבור הדתי־לאומי. "אסור שנושא ידיעת הארץ ומורשת הקרב יהיה מזוהה רק עם קבוצה אחת באוכלוסייה", אומרת עזריה. "אלה תכנים שצריכים להיות משותפים לכולם. לטווח הארוך אנחנו נצטער מאוד על ההחלטה הזו, כי היא תפגע ביכולת של נוער חילוני להזדהות עם ארץ ישראל. בהמשך, כשהם יהפכו לחיילים וייצאו למלחמות ולמבצעים, לא יהיו להם הערכים המחייבים האלו".
גם מערך ההדרכה בפנימיות צומצם בעקבות ההחלטה האחרונה של ועדת חוץ וביטחון. בתאל זכריה, בת 24, מורה־חיילת לשעבר בפנימית איילת השחר לנערות בסיכון ברמת הגולן שפיקדה גם על המחלקה לתרבות תורנית של המורות־החיילות, סיפרה על זיכרונותיה מהשירות הצבאי. "היינו המורות־החיילות הראשונות בפנימייה, ואני זוכרת את הבנות שעלו מאתיופיה וגילו התעניינות רבה בצבא בגלל המדים שלבשנו וכך גם נערות מבתים חרדיים שאנחנו בעצם היווינו עבורן את ההזדמנות למפגש ראשון עם הצבא ועם בנות שעושות שירות צבאי", מספרת זכריה.
"חניכות שאלו אותנו בתמימות אם אנחנו יותר גדולות מבנות השירות. עצם זה שהגענו מהצבא נתן לתפקיד שלנו יותר תוקף ומשמעות בעיניהן". לדברי זכריה כל חיבור הגיוס לצבא של הבנות בפנימייה היה מול המורות החיילות שהיו שם. לדבריה "הדרכתי בנות בכיתה י"ב בשנה הראשונה וכל מהלך ההכנה לגיוס שלהן היה מולי, אני הייתי הכתובת מבחינתן, ואני חושבת שזה גם נתן להן מוטיבציה. הן חשבו שבנות בצבא רק מכינות קפה למפקדים ודרכנו גילו אופציות חדשות".
על ההחלטה לצמצם את מספר המורות־החיילות בצה"ל ולסגור את המסלול הירוק, אומרת זכריה כי "זה הפסד גדול. אני מאמינה בתפקידים האלה. כמפקדת בקורס, ראיתי איך המורות־החיילות משפיעות באוכלוסיות שאליהן הגיעו על הגיוס לצבא ועל החיבור לצה"ל, לכל החיים. זה הפסד כוח אדם מאוד איכותי לצה"ל. החיבור הזה של החיילים במדים לעם חשוב במיוחד היום, כשעולות שאלות רבות על מהות הצבא במדינה והמוסריות שלו".
אבשלום כהן, שניהל בעבר את בית ספר שדה שדה־בוקר, ידע גם הוא מאבק ארוך שנים נגד סגירת המסלול הירוק. "מבחינת הצבא, תמו ימי בן־גוריון", הוא אומר. "צה"ל טוען למצוקת כוח אדם איכותי ורוצה את כל המורות־החיילות לתפקידים אחרים. בעיניהם, חיילות המחנכות לאהבת הארץ זה לא דבר חשוב".
כהן מודאג גם מהקיצוץ הרוחבי של מאתיים מורות־חיילות, שרבות מהן משרתות בפריפריה החברתית והכלכלית של ישראל. "הן נמצאות ברמלה ובשלומי, במצפה־רמון ובירוחם, בפנימיות ובמשימות של קליטת עלייה", הוא אומר. לדבריו, את השינוי שהן מסוגלות לחולל, הוא ראה במו עיניו. "ניהלתי את בית הספר במשך שמונה שנים, ונכחתי בשיחות בין החיילות שלנו לבני הנוער. בכל יום מחדש גילינו שמדובר בצבא של חינוך, בצבא העם שגם תורם פנימה. אולי כשהיו אלפיים מורות היה צורך לקצץ בתקנים בשל מצוקת כוח אדם, אבל היום מדובר בכמה מאות בודדות. עצוב שהחליטו להפוך את צה"ל רק לצבא לוחם, בלי מסגרת חינוכית. הפעם הפסדנו במאבק, אבל אני מקווה שנצליח עוד להפוך את ההחלטה".
מנגד, יפעת סלע, מנכ"לית עמותת "אלומה" המפעילה עבור משרד החינוך וצה"ל את מרכז ההכשרה למורות־חיילות, מביעה שביעות רצון מכך שהיחידה בכללותה שרדה, בתמורה להקרבת המסלול הירוק. סלע כבר הרגישה את איומי צה"ל מתממשים, כאשר כל ההכשרות והמיונים לתפקידי מורות־חיילות נעצרו בשבועות האחרונים. "אם היינו ממשיכים להתעקש על המסלולים הירוקים כשהצבא החליט לבטל אותם, היינו מוצאים את עצמנו בתחילת שנת הלימודים הבאה בלי מורות בשטח. רוב המורות עובדות עם בני נוער בקהילה, במרכזי קליטה ובפנימיות, וכאשר לא מתבצעים מיונים, כל העגלה הזו נעצרת. למרות שלִבי עם המסלול הירוק, טוב שהתקבלה הכרעה. גרירת רגליים הייתה מתקנת עוול אחד, אבל יוצרת אחר".
סלע מדגישה כי בכל מקרה, תפקידן של המורות־החיילות לא תם. "הן עוסקות בהכנה של בני נוער לצה"ל, בצמצום פערים חברתיים ובקידום נוער בכל רחבי מדינת ישראל. יש אתגרים חדשים במרכזי קליטה ובפריפריה בימי שגרה, וגם בשעת חירום יש להן תפקיד חשוב ככוח עזר של פיקוד העורף. ראינו את זה בשנים האחרונות בכל פעם שהיה מבצע צבאי בעזה".
אף שההחלטה כבר נפלה, ונראה כי צה"ל הולך ומשנה את פניו החברתיות, בגופים הירוקים מקווים כי יצליחו להשיב את הבנות לשבילים ולכיתות ההדרכה. חברי הכנסת עליזה לביא ובצלאל סמוטריץ' כבר שלחו לראש הממשלה מכתב בחתימתם של יותר מ־30 ח"כים, הקוראים לנתניהו להציל את המסלול. "אנו, חברי כנסת מכל סיעות הבית, מבקשים את התערבותך המיידית למניעת סגירת מפעל חשוב זה, ולהמשך מתן אפשרות לשירות במסגרת הארגונים הירוקים. אנו סבורים כי מן הראוי ששר הביטחון יתחשב בעמדת חברי הכנסת, שכאמור מסכימים בעניין מקיר לקיר, ויביא בפני הוועדה צו מתוקן", כתבו סמוטריץ' ולביא. על המכתב חתומים בין היתר מיקי לוי מסיעת יש עתיד, שולי מועלם מהבית היהודי, יעקב מרגי מש"ס ושלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני - אכן, קונצנזוס שהכנסת לא ראתה כמותו זה זמן רב.
רוזנטל מביע תמיכה במאבק החקיקתי, ומקווה כי בשנים הבאות ישוב מסלול הדרכת הטיולים לתפקד. "אנו מקווים שחברי הכנסת ימצאו הליך פרקטי שיתרגם למעשים את ההערכה הרבה לתחום הזה", הוא אומר. "עצוב לי מאוד שסגרו מסלול שבמשך 60 שנה נתן תרומה משמעותית לחברה, ועצוב לי על צבא שכך מתנהלים קציניו הבכירים".
"הצבא הוא של העם, ולכן חייב להיות בו הערך החינוכי", אומרת יפעת קריב. "לסגור את המסלול למורות־חיילות? זה לא נתפס בעיניי. זו טעות גדולה, ותהליך לא בריא לצבא".
אקו"ם