ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

ועידת איפא"ק: מפגן כוח מרשים וחיוני

לא רק טראמפ: 18 אלף משתתפי ועידת איפא"ק בוושינגטון נחשפו לישראל משגשגת, והזימו את השמועות על הזדקנותה של השדולה ונטישת הדור הצעיר. דבר חשוב לאחר כישלון מאבק הסכם הגרעין

זהו אבסורד. כדי לשמוע את הסיפור האמיתי, צריך להרחיק לצדו השני של העולם. רק כאן, בוועידה השנתית של איפא"ק, מרחק 8,000 מייל מירושלים, מוצגת מדינת ישראל כפי שהיא. לא נטולת בעיות או סכנות, אבל כן משגשגת, עושה טוב, תורמת לאחרים, מפותחת ומפתחת, כזו שקיומה חיוני וחיובי לסביבתה ולעולם כולו.

עוד כותרות ב-nrg:
- פיגועי הטרור בבריסל: מצוד נרחב אחר "האדם השלישי"
- אובמה רקד טנגו ועיצבן את האמריקאים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


רק כאן, באולם הכדורסל הענק במרכז וושינגטון, לעיני 18 אלף משתתפי הוועידה, נמצא במרכז הבמה נטע, חייל הסובל מאוטיזם שנקלט בצה"ל ומסייע בפענוח תצלומי אוויר; דניאל וירון שהמציאו מחדש את הגלגל עם כיסא גלגלים מהפכני; וכשקריזאל, ילדה עיוורת שננטשה בלידתה אך מרכז 'סולמות' בתל־אביב העלה לגבהים, תרתי משמע, את כישרונה המוזיקלי, שרה בקול פעמונים "לכולנו יש מקום", שום עין בקהל לא נשארה יבשה.

למה את כל הדברים הנפלאים האלה והאחרים איפא"ק מספרת עלינו, אבל אנחנו לא מעזים לספר על עצמנו? האמת היא שאפילו לתקשורת קשה לבוא בטענות. פעם ידענו כעם לטפוח לעצמנו על השכם. היום אנחנו מקליקים באינטרנט על הכותרות השליליות ופוטרים בציניות את החדשות הטובות. זה הסיפור שאנו בוחרים לספר לעצמנו על עצמנו. כך שמי שבכל זאת רוצה למלא את ריאותיו בחמצן של גאוות יחידה לאומית, צריך להגיע לאיפא"ק.

ולא שמתעלמים כאן מהבעיות. כמעט כל הפאנלים שהתקיימו בשני ימי הוועידה עסקו בסכנות ובאתגרים - הביטחוניים, הכלכליים, הפוליטיים (גילוי נאות: השתתפתי בפאנל אחד כזה). נקודת המוצא של רבים מהדיונים הייתה "כל מה שידעתי על ישראל נבע מהטלוויזיה והאינטרנט, עד שנסעתי לבקר". הסיפור התקשורתי המעוות לא רק מעכיר את האווירה במדינה פנימה, אלא גם גורם נזק כביר החוצה. התקשורת הזרה נשענת לרוב על תוכני התקשורת המקומית. מה שאנו מראים, זה מה שהעולם רואה. כולם מתלוננים שהעולם כבר לא מספר על הקיבוצים שמפריחים את השממה. נו, ומתי אצלנו העלו על נס סיפור כזה?

ובאיפא"ק דווקא העלו. פרופ' אלון אדר מאוניברסיטת בן־גוריון סיפר כיצד היכולות הישראליות המופלאות בניהול משק המים הלאומי, נלמדו במדינת קליפורניה וסייעו לה במאבק נגד הבצורת הקשה ביותר מזה ארבעים שנה שהיא סובלת ממנה. גם בסיפור הזה וגם באחרים, ההפקה הייתה מפעימה. היו אלה 48 שעות של שיכרון חושים. בקומת המרתף של מרכז הכנסים הענק הוקם 'כפר איפא"ק', שהציג בין היתר תערוכת ציורים של ילדים אוטיסטים, עיצובים חדשניים מבצלאל, מערכות מתוחכמות אחרונות מבית היוצר של צה"ל וחיל האוויר, וסימולטור המדמה טיסה ב־35־F העתידי. כל המשתתפים בתערוכות ובמושבים נרשמו ותועדו בעזרת הטכנולוגיות הטריות ביותר.

הוועידות הלכו וגדלו עם השנים. בשנות השבעים והשמונים הן מנו מאות משתתפים. בשנות האלפיים צמחו לאלפים, והשנה כאמור ח"י אלפים. עלות הוועידה הגיעה ל־60 מיליון דולר. המספרים הללו מלמדים על עוצמתה של השדולה. במחנה עוכרי ישראל, הכולל גם לא מעט יהודים, רבים מייחלים למפלתה של איפא"ק. השנה האחרונה, שבה יצאה השדולה לקרב החשוב בתולדותיה נגד נשיא ארה"ב במטרה להכשיל את הסכם הגרעין עם איראן, נחשבה קשה במיוחד, אך המאמץ לטרפד את ההסכם בקונגרס היה השלב האחרון במערכה ארוכת־שנים של איפא"ק נגד הרפובליקה האסלאמית. חרף המאמצים והמשאבים הרבים, המאבק לא הצליח וההסכם עבר.

יריבי השדולה ראו בתוצאה הזו עדות לכך שאיפא"ק אולי גדולה, אבל כבר לא כל כך חזקה. כך שהוועידה הנוכחית הייתה מבחן כוח של השדולה והיא עמדה בו בהצלחה מפעימה. לא מדובר רק על מספר המשתתפים, אלא גם על הפוליטיקאים האמריקנים שבאו אליה. סגן הנשיא ג'ו ביידן, שעדיין נחשב מועמד פוטנציאלי לנשיאות במקרה שהילארי קלינטון תקרוס, קלינטון עצמה, שלושת המועמדים הרפובליקנים דונלד טראמפ, טד קרוז וג'ון קייסיק, ורבים מאוד מחברי הקונגרס ובכיריו משתי המפלגות. במחזה נדיר בפוליטיקה האמריקנית, שני מנהיגי הקונגרס, סטני הוייר הדמוקרט וקווין מקארתי הרפובליקני, נשבעו אמונים לישראל. במילים אחרות, למעט המועמד היהודי ברני סנדרס, איש לא הרשה לעצמו להיעדר.

קשה לדעת מה הפגנת העוצמה הזו אומרת על המבחן הבא של איפא"ק, אבל ברור שההספדים עליה היו מוקדמים מדי. חלק מהעיתונות בישראל מנסה ליצור השוואה בין איפא"ק לג'יי־סטריט, הקוראת עליה תיגר משמאל. כמו בנושאים אחרים מדובר באילוזיה מבית היוצר של התקשורת הישראלית. כאן בארה"ב שום אדם רציני לא מזכיר את שתי השדולות בנשימה אחת. ג'יי־סטריט קיימת בעיקר בתקשורת ובוועידה שנתית בהשתתפות 3,000 איש.

כוחה בשמאל הקיצוני האמריקני. 4,000 הסטודנטים שהשתתפו בוועידה הכחישו גם את הסטיגמה כאילו איפא"ק מזדקנת וג'יי־סטריט שייכת לצעירים. כבר שנים שראשי איפא"ק מטפחים, מתוך ראייה ארוכת־טווח, את דור המנהיגות הבא של השדולה עצמה, של אמריקה ושל התומכים בישראל. נציגי השדולה ברחבי ארה"ב מזהים כוכבים עולים בפוליטיקה המקומית ופועלים לחבר אותם לתמיכה בישראל ולאיפא"ק. כמובן, לא מדובר רק בשכנוע ערכי, אלא גם בתמיכה כלכלית ופוליטית שהשדולה יודעת להציע.

כדי לראות איך העסק עובד, בחרתי להאזין לפאנל עם קבוצת מנהיגים היספנים צעירים. העתיד הדמוגרפי שייך לקהילה הלטינית, אלא שדווקא שם האתגר לישראל קשה במיוחד. כמיעוט שחשוף לתקשורת דוברת הספרדית, העוינת לישראל, ההזדהות הראשונה של רבים מהם היא עם הפלסטינים. כדי לשנות את הפרדיגמה הזו נדרש חריש עמוק. באיפא"ק ובארגונים אחרים בדקו ומצאו כי הדרך היעילה ביותר לשנות את הדעות הקדומות נגד ישראל, היא ביקור בארץ. כך למשל סיפרה ויקטוריה ניאבה, עורכת דין ופעילה פוליטית מדאלאס, כי "בחמש בבוקר, כאשר נגעתי באבן שעליה צלבו את ישו בעיר העתיקה בירושלים, הרגשתי חוויה רוחנית ששינתה אותי. הבנתי שלולא ישראל, לא יהיה מי שיגן על המקומות הקדושים לשלוש הדתות".

דניאל מננדז מאריזונה סיפר על הקושי להיות תומך ישראל בקהילה הלטינית: "מלבד מה שיש בטלוויזיה, לא ידעתי הרבה על ישראל. שמעתי כמה הם תוקפים את המהגרים. הרבה מהחברים שלי הם פרוגרסיביים ולטינים, והם שאלו אותי איך אני מסוגל לנסוע לישראל ולתמוך בממשלה שעושה דברים כאלה? אבל בישראל ביקרנו במרכזי מהגרים (הכוונה למרכזי קליטה, א"כ). מרכז המהגרים לא היה גטו מרוחק מחוץ לעיר, כמו שאפשר לראות במקומות אחרים, אלא מקום שמנסה לעשות אותם ישראלים מלאים. פגשנו מהגרים אתיופים וממדינות אחרות, שאמרו 'לאנשים כאן אכפת ממני'. ראיתי אישה בת 81 שלמדה עברית יחד עם בן חמש. ארה"ב צריכה ללמוד מישראל איך להתייחס למהגרים. הם אומרים להם 'אנחנו רוצים שתהיו חלק מאיתנו'. עבורי הביקור היה מהפך מוחלט. זה לא מה שחשבתי לפני הנסיעה".

מננדז ציין בצדק כי "אף שישראל נמצאת במרחק אלפי מייל מאיתנו, יחסי ישראל־ארה"ב אינם סוגיית חוץ אלא סוגיית פנים. כשרואים פיתוח ישראלי שמסייע לכלכלה שלנו ומביא מקומות עבודה זו לא סוגיית חוץ. לא מדובר רק בסיוע הביטחוני שאנו נותנים להם, הם גם תורמים לכלכלה שלנו".

האם ההשקעה ארוכת־הטווח הזו תישא פירות? האם תמיכת הציבור האמריקני הרחב בישראל תימשך? האם הרוב היהודי התומך בישראל יגבר על צבועי ג'יי־סטריט ושאר תאים אנטי־ישראליים, המשתמשים ביהדותם נגד מדינת היהודים? למי ניתנה הנבואה אנחנו יודעים. לנו יש נתונים על העבר, ההווה והמגמות, והם מראים שלמרות כל ניסיונות השמאל הקיצוני לקעקע את תמיכת האמריקנים בישראל, רובם המוחלט תומך במדינת היהודים בשיעורים הגבוהים ביותר מאז ומעולם, גם בצד הדמוקרטי. אם ירצה השם, ואם העבודה הקשה תימשך, יש את כל הסיבות לחשוב שהאהדה לישראל רק תלך ותגבר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg