פסחא עצוב לנוצרים בעיראק: "דאעש מחסל אותנו"
אף שהצבא המקומי פתח במבצע לשחרור מוסול, הערש ההיסטורי של הנצרות במדינה, הנוצרים לא אופטימיים: אנו לא מתכננים לחזור לעיר, הם אומרים
הנוצרים העיראקים נאספו בבגדד בסוף השבוע בשביל לציין את חג הפסחא, אבל החגיגות הופרעו בשל החשש שארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה הגדולה" ("דאעש") ישמיד את קהילתם המצטמקת, אפילו בזמן שהצבא המקומי שיגר מתקפה בגיבוי אמריקני לכבוש מחדש את מוסול, מולדתם ההיסטורית והעתיקה.עוד כותרות מהעולם ב-nrg:
- בריסל: המשטרה פיזרה מחאות אלימות נגד הטרור
- מחירי הנפט צונחים ובאל ג'זירה מפטרים מאות
- שיא הרייטינג: ערוץ בערבית למהגרים הושק ביוון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באמצע 2014 אולצו הנוצרים במוסול לברוח כאשר דאעש תפס את השליטה בעיר הצפונית והחל להשמיד אתרים דתיים בני מאות שנים. הארגון שם קץ לנוכחות של בני דת שבעבר כללו כמה עשרות אלפים בעיר, ואשר ימי חוזרים לאחור עד לתחילת שנות הנצרות.
המתקפה שהוציאו הכוחות העיראקיים בתמיכת ארה"ב נגד דאעש בשבוע שעבר שווקה כתחילת המערכה הרחבה יותר לטיהור האזורים שמסביב למוסול, אף שההתקדמות היא איטית. "אנו עומדים בפני איום של הכחדה", אמר האב מויסיר אל-מוחליסי, כומר בכנסיית ג'ורג' הקדוש מקלדיה במזרח בגדד, "זו מילה חמורה, אבל בכל יום מספרינו מתמעטים. אנשינו נוסעים, מהגרים".
כמו מיליונים אחרים של עיראקים שאולצו לעזוב את בתיהם בשל העובדה שהארגון הג'יהאדיסטי כבש כשליש מהמדינה, חברי המיעוט הנוצרי עקרו מהערים ומכפרים בצפון לבירה או לערים אחרות, ורבים מהם הצטרפו לרבבות בני האדם שברחו לאירופה. מספריהם צנחו לכמה מאות אלפים, לעומת כ-1.5 מיליון בני אדם לפני הפלישה האמריקאית ב-2003.
בערך 250 מאמינים קיפלו את הספסלים למיסה ביום שישי בכנסייה הקתולית, שבוצרה בקירות בטון מזוינים העמידים בפני פיצוצים והוקפה בגדר תיל ובשוטרים חמושים.
נערים הציגו מחדש את הצליבה של ישו, והמקהלה שרה מזמורים בתערובת של ערבים וכמה שפות ארמיות ועבריות שישו דיבר.
הכנסייה מספקת מזון וכסף ל-45 משפחות שנעקרו ממוסול בשל התקדמות החמושים המוסלמים הסונים הקיצוניים, שהציבו לנוצרים אולטימטום ב-2014: שלמו מס, המירו את דתכם לאסלאם – או מותו בחרב. הג'יהאדיסטים אז גזלו מאות משפחות נוצריות מרכושן, בזמן שאלה ברחו מהעיר.
הודא מטי סאעד (30), שהשתתפה בטקסי סוף השבוע יחד עם בעלה ושלושת ילדיה הצעירים, אמרה כי משפחתה נטשה את מוסול לפני שנתיים. דודה שהתגורר שם נחטף ונרצח בערך באותה עת. "אנו לא יכולים לחזור", היא אמרה, "שכנינו לקחו את ביתנו. הם רצו לקחת אותנו כבני ערובה, ולגזול את כל רכושנו".
המשפחה אינה מתכננת להגר מחוץ למדינה, אבל אפילו אם בקרוב יגורשו החמושים הקיצונים ממוסול, סאעד אמרה כי שללה את האפשרות שמשפחה תחזור לעיר, הגדולה ביותר בצפון המדינה, שבעבר התגוררו בה ביחסי שכנות סונים, שיעים, נוצרים ויאזידים. "מעט מאוד אנשים חושבים על חזרה למוסול", היא ציינה.
הבישוף בסיליו יאלדו הטיף נגד תגמול, ואמר למאמינים כי מסר הסליחה של ישו מעולם לא היה רלוונטי לעיראק כמו היום. יש כמה נוצרים הנלחמים לצד כוחות הביטחון, בעוד שאחרים אחזו בכלי נשק וגיבשו מיליציות כדי להגן על אדמותיהם נגד דאעש במישורי נינווה שליד מוסול, אבל המסר של הכומר דווקא הדהד בין המשתתפים בטקס. "מכיוון שאנו כה צעירים, גדלנו בידיעה שצריכה להיות אהבה וסובלנות", אמרה רים פאוליס סעדה, מתנדבת בכנסייה בת 27. "לא אבקש נקמה. מה אשיג מנקמה? היא תחזור אליי ותפגע בי".
סעדה, רוקחת המקדישה חלק ניכר מזמנה הפנוי לכנסייה, הוסיפה כי אף שהיא לא מלאה בתקווה על העתיד בעיראק, כאחת האחרונות מבני משפחתה שעוד מתגוררת בעיראק היא מרגישה שעליה להישאר במדינה.
הנצרות בעיראק חוזרת אחורה למאה הראשונה לספירה, כאשר על פי הטענה השליחים תומס ותדאוס הביאו את הבשורה הנוצרית למישורים הפוריים שלגדות החידקל והפרת. באופן מסורתי הייתה המדינה ביתן של כנסיות מזרחיות שונות, הן מהזרם האורתודכוסי והן הקתולי, ונוכחותן הייתה בעבר סימן לגיוון הדתי והאתני של עיראק.
אבל כעת הנוצרים אומרים כי פעמים רבות נמנע מהם חופש הדיבור במדינה שבה רוב מוסלמי, ובדומה לעיראקים רבים, גם הם סובלים מהמחסור בביטחון, בשירותים בסיסיים ומהזדמנויות כלכליות.
הכומר מוחליסי ציין כי "הסוגיה היא מה יקרה אחרי השחרור של מוסול", ורמז כי הממשלה בבגדד צריכה לעשות יותר בשביל להגן על הנוצרים באזורים שתחת שליטתה. "רק המחשבה על שחרור מוסול לא מספקת הקלה לנוצרים", הוא סיכם.
אקו"ם