ראשי » חדשות » בארץ

מהי המסגרת הטובה ביותר לילדים אוטיסטים?

לרגל שבוע המודעות הבינ"ל לאוטיזם, נפגשו שתי נשות מקצוע, שהן גם אמהות לאוטיסטים, וסיפרו על עולמם של הלוקים באוטיזם. מירי אשכר-ביטון: "עולם הרגש של אוטיסטים לא תמיד מובן לנו". ענבל גמליאל: "בכל יום רב הנסתר על הגלוי"

השבוע מציינים ברחבי העולם את יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, שנקבע לאחר שאוטיזם הוגדר על ידי ארגונים בינלאומיים כמשבר בריאות עולמי, ההולך וגדל בקצב מהיר, חוצה גבולות, דתות ותרבויות. כיום מעל ל-70 מיליון איש ברחבי העולם לוקים באוטיזם, כאשר אחד מכל 100 פעוטות מאובחן כאוטיסט.

עוד כותרות ב-nrg:
-מתוך 100 המשפיעים על העולם היהודי: כתב nrg
-מחוות האמן בן עמי לאבו מאזן: פסל בדמותו
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אמש הוארו חזית הכנסת בירושלים וחזית בניין עיריית ת"א באורות כחולים כחלק מקמפיין גלובלי להזדהות עם אוטיזם. מוקדם יותר אירח יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין משלחת ילדים אוטיסטים של אלו"ט (אגודה לאומית לילדים אוטיסטים) יחד עם מדריכי וחניכי תנועת "הצופים" והם הפריחו בלונים כחולים לשמיים, כסמל לקבלת האחר ובתקווה לקבלת השונה בחברה הישראלית.

לרגל השבוע, נפגשו שתי נשות מקצוע, שהן גם אמהות לאוטיסטים, כדי לדון בשאלה איזו מסגרת חינוכית עדיפה עבור ילדיהם: האם גנים וכיתות תקשורת של החינוך המיוחד, או שילוב יחידני במערכת החינוך הכללית. השתיים מציגות עמדות שונות בנושא שילוב הילדים האוטיסטים במערכת החינוך הרגילה ובכך מספקות הסתכלות רחבה על הנושא גם למי שאינו מכיר את האוטיזם וגם לאלו שזה חלק בלתי נפרד מחייהם.
 
מירי אשכר-ביטון, יועצת משפחתית ומדריכת הורים המתמחה באוטיזם במכללת סמינר הקיבוצים, בחרה עבור בנה בכיתת תקשורת (כיתה קטנה המיועדת לילדים על הספקטרום האוטיסטי בחינוך הרגיל) ומסבירה מדוע "כיתות וגני תקשורת מכילים כשמונה ילדים החל מגילאי הגן הצעירים ביותר, דרך כיתות בבתי ספר יסודיים, וכלה בחטיבות הביניים ובתיכונים. הגננות והמורות מתוגברות בסייעות וכולן מתחום החינוך המיוחד ומתמחות באוטיזם. יש ליווי צמוד של צוות מקצועי הכולל קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ומטפלות רגשיות שנותנות לכל ילד את הרכב הטיפולים האינדיבידואלי הדרוש לו במהלך יום הלימודים", הסבירה אשכר-ביטון.

לדבריה, "התמיכה המקצועית הרחבה הזאת חשובה, מפני שאוטיסטים זקוקים לסביבה שמבינה את הקשיים הייחודיים שלהם כדי ללמוד ולהתפתח באופן מיטבי. במסגרת קטנה הילדים לא נמצאים תחת לחץ להתמודד עם אתגרים תקשורתיים שגדולים עליהם, וכתוצאה מזה הם פחות מתוחים וחרדים. אך הגורם המשמעותי ביותר בעיני לבחירה במסגרת קטנה הוא התחום הרגשי. העובדה שכל הילדים בגן או בכיתה הם על הרצף האוטיסטי נותנת לכל אחד מהם תחושת שייכות וזהות כקבוצה, מן ידיעה פנימית ש'יש עוד כמוני ואני לא לבד בעולם' שמתגבשת במהלך השנים ומשפיעה על בניית האישיות והזהות העצמית".  

גם אם נדמה לנו שילדים עם קושי תקשורתי לא מודעים לחברה מסביבם ולא שמים לב לשונות שלהם, אמרה אשכר-ביטון, המנהלת את האתר "הורים על הספקטרום", כשמשלבים ילד אוטיסט בחברה "רגילה" הוא מרגיש את ההבדלים בינו לבין שאר הילדים. "גם אם הוא לא מביע את התחושות האלה במילים הן עדיין קיימות בתוכו והוא עלול להגיע למסקנה שמשהו אצלו לא בסדר או לא טוב בהשוואה לאחרים מסביב, במיוחד אם החברה משדרת לו מסרים כאלה. עולם הרגש של אוטיסטים לא תמיד מובן לנו, אבל הוא קיים שם בפנים וזהו עולם עשיר, רגיש ושברירי. כשאין עוד אוטיסטים מסביב נמצא הילד לבד עם עולמו הפנימי המיוחד והוא עלול להרגיש בדידות ותלישות חברתית".

לטענתה, למרות החסרונות במסגרת הקטנה, שנותנת לילדים פחות הזדמנויות להתנסות בחיים האמיתיים שאיתם יצטרכו להתמודד כאנשים מבוגרים, ההשפעה החיובית שיש לשהייה בחברה אוטיסטית עדיפה על המחיר שעלולים הילדים לשלם רק כדי להגיע ליעד הנכסף שכולנו מייחלים לו של שילוב מוצלח בחברה הרגילה.

ענבל גמליאל, מורה משלבת ואמא לילד בשילוב, דווקא רואה כי היתרונות בלמידה בכיתות חינוך רגילות עולות על היתרונות שבחברה הומוגנית ושמורה. "ילדים שהולכים לגן או לבית ספר מדי יום הם עניין שבשגרה, אך עבורנו, הורים לילד משולב, בכל יום רב הנסתר על הגלוי. כמשלבת בעצמי, הפוגשת את הילד ומקבלת אותו מידי הוריו, אני מתוודעת גם לחששות של הורים אחרים כמוני.

"במסע השילוב נתקלים ההורים והילד במכשולים רבים, חלקם אישיים וחלקם נגרמים ע"י המערכת החיצונית, אך שילוב היה ונותר כלי המממש מספר הזדמנויות להתפתחות בעת ובעונה אחת בלי להזניח אף אחת מהן, גם אם תהליך מימושן בשטח לא בא לידי ביטוי באותה צורה או קצב", הסבירה.

  
גמליאל תיארה את התהליך שעוברים ההורים והילדים במערכת החינוך הרגילה. "שילוב מאפשר לילד אוטיסט לממש את ההזדמנות להתנסות ולתרגל חיים בחברה רגילה באופן מבוקר ומתווך, ומסייע לו לפתח כלים הנחוצים להתמודדות בעולם משתנה ובלתי צפוי. הילד לומד על פי המודל האחיד הנהוג בחברה ומתנסה יחד עם חבריו לגן או לכיתה באותם אתגרים ודרישות, ויחד עם זאת יש לו את האפשרות לקבל תיווך והתאמה אישיים במידת הצורך".

לדבריה, "תוך כדי השהייה במסגרת, לומד הילד להכיר את חזקותיו ויכולותיו, והן הופכות להיות הציר המרכזי אשר סביבו נארג השילוב החברתי, ובמילים פשוטות יותר: הילד לומד במה הוא טוב וכיצד לתרום זאת לסביבתו. יתרון נוסף הוא הנגישות והקרבה למקום מגוריו של הילד. הפעילויות החברתיות נערכות בסביבתו והמגוון החברתי גדול וזמין יותר, בניגוד למסגרות חינוך מיוחד שמאגדות בתוכן מעט ילדים אוטיסטים ממקומות שונים המרחיקות את הילד מביתו, ומקשות על ארגון מפגשים חברתיים בשעות אחר הצהריים".
 
היתרונות בשילוב אינם רק עבור הילדים האוטיסטים כי אם גם לחברה הרגילה שקולטת אותם בתוכה. "מחקרים מוכיחים, ואף אני נוכחתי בכך בעצמי, כי רק על ידי שילוב בעלי צרכים מיוחדים ניתן להביס עמדות שליליות ודעות קדומות כלפי השונה", מסבירה גמליאל, "שילוב הוא הכלי החברתי שבעזרתו ניתן לפתח חמלה אמיתית והבנה לצרכי הזולת. הערך החברתי 'האחר הוא אני' שאותו שמה לה מערכת החינוך כדגל, לעולם לא יושג ע"י הסברה תיאורטית. רק ישיבה יומיומית יחד באותה כיתה ולמידה כתף אל כתף יחלחלו וישפיעו על קבלת השונה בחברה.

לגמליאל חשוב היה להדגיש כי לא מדובר במסע קל. "מדובר בתהליך מתמשך ומשתנה, לעיתים מתקדם ולעיתים נסוג, שמציב אתגרים מורכבים והוא אינו אירוע חד פעמי. הילד נדרש ללמידה אינטנסיבית, וגם הצוות המקיף אותו נדרש ללמידה וגמישות, ולצערי לא בכל המקרים יש הרתמות מלאה של המערכת לכך. ההורים נדרשים למעורבות גבוהה ולעיתים הם מתפקדים כמפקחים או כמתריעים על חוסר הבנה לצרכי הילד, או על התעלמות מיעדי תכנית השילוב. אך כאשר תהליך השילוב נעשה בהתאם ליכולותיו ולצרכיו של הילד, תרומתו להתפתחותו גדולה, מהירה ועמוקה יותר לעומת אפשרויות אחרות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg