"נשיא מדינת פלסטין" קיבל חיבוק בנוסח מרוקאי
שבעים ישראלים יוצאי מדינות ערב נפגשו השבוע עם אבו-מאזן. לצד הבקלאוות, המוזיקה הקצבית ואפילו פסל בדמותו של יו"ר הרשות, דיברו שם על שלום ועל התקווה להחזיר את הדו-קיום בין יהודים לערבים. את המציאות המדממת של הפיגועים וההסתה איש לא הזכיר
האור במסעדה ברמאללה כבה בפתאומיות, וחושך מטריד אפף את המקום. הלחץ ניכר באוויר. החיוכים שרק לפני רגע היו מרוחים על פניהם של הנוכחים, נמחקו באחת. המזלגות והסכינים שחתכו את הדגים המטוגנים, נשמטו מהידיים. "מה קרה?" שאלו כולם במתח.
עוד כותרות ב-nrg:
- גורם המעורה בבדיקה: "אין לדרעי ממה לחשוש"
- "איומים על חייו של מתעד אירוע הירי בחברון"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואז, בבת אחת, נדלק אור בוהק ונשמעה מוזיקה קופצנית. שלושה זיקוקים שנתחבו לעוגת שוקולד השיבו את החיוך לאורחים. אורות צבעוניים ריצדו באולם, וברקע נשמע השיר בערבית 'סנה חלווה יא-ג'מיל' ("יום הולדת שמח"). שלושה מלצרים משופמים, שכאילו נלקחו מהפרודיה של 'ארץ נהדרת' על מסעדת חמודי בעכו, הגישו את העוגה למלכת המסיבה, גליה נווה מ'התאחדות אחוות העולם'.
"אנחנו רוצים לברך את חברתנו היקרה גליה לכבוד יום הולדתה", הכריז חבר הכנסת לשעבר טלב א-סאנע, ממארגני המפגש החריג במלון מגדל 'א-זהרא' ברמאללה. יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, סם בן-שטרית, ונציגי הארגונים הישראליים של יוצאי הקהילות היהודיות במצרים, עיראק, כורדיסטן, תימן ותוניסיה נקראו על ידי א-סאנע לקבל מגן כבוד בשם אבו-מאזן, מידיו של יו"ר 'הוועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית', מוחמד אל-מדני.
כמה שעות קודם לכן התקיים החלק הרשמי של המפגש. שני אוטובוסים הובילו את האורחים מישראל לבניין המוקטעה ברמאללה, בדרך לפגישה עם אבו-מאזן. המשטרה הפלסטינית שאבטחה את המשלחת מרגע כניסתה לעיר הצטרפה למערך הביטחון הנשיאותי שנפרס באולם המרכזי, השמור לאירועים גדולים.
ההתרגשות שאחזה באורחים הייתה ניכרת. במשך דקות ארוכות הם הצטלמו בכל פינות האולם, ורק לאחר הפצרות המארגנים ניאותו לתפוס את מקומם כדי לאפשר את כניסתו של מחמוד עבאס. יו"ר הרשות הוצג על ידי המארגנים כנשיא מדינת פלסטין, לקול תשואות ומחיאות כפיים רמות.
"המפגש היום הוא בהמשך למפגשים שאנחנו מקיימים עם נציגים ישראלים בתל-אביב, בירושלים ובמקומות נוספים", אמר אל-מדני, חבר הוועד המרכזי של פת"ח. "המטרה של המפגשים היא לקדם הכרה בין יהודים ופלסטינים, לצורך קידום השלום".
סם בן-שטרית הציג את המכובדים הישראלים, וניסה לדחוף את אבו-מאזן לפגישה עם נתניהו. "אתה הבטחת לי שתכתוב לראש הממשלה הישראלי שאתה מוכן לפגוש אותו בירושלים או ברמאללה, ולא קיימת", פנה ליו"ר הרשות. בן-שטרית, העומד בקשרים הדוקים עם בית המלוכה ברבאט, הזכיר הבטחה נוספת של היו"ר: "הבטחת גם לבקש ממלך מרוקו שיגבש ועידת שלום בינלאומית כדי לקדם את פתרון הסכסוך, ועד עכשיו לא פנית אליו".
אחרי הטיית ראש תיאטרלית ומבט השמור לגבאי בתי כנסת שנוזפים במאחרים לשלם את העליות, הוסיף בן-שטרית: "ביקשת מאיתנו שנתפלל עליך שתזכה עוד בחייך לחתום הסכם שלום עם ישראל. אני אומר לך שוב, לפגישה בינך ובין ראש הממשלה בנימין נתניהו יש אפקט משמעותי".
הוא אף הוסיף דרישה: "אני קורא לך להיפגש עם נתניהו ללא תנאים, כי רק פגישה כזו תיתן תקווה לשלום, ותפחית את האלימות ואת הטרור. תיקח את מודל הדו-קיום שיש בין יהודים ומוסלמים במרוקו, ותיישם אותו פה. תתעלם מהליצן הזה, אסמאעיל הנייה. תפעל באמת למען השלום". למשמע שמו של יריבו הפוליטי, אבו-מאזן צחק.
אבו-מאזן עצמו לא הצליח להשלים כמה משפטים בנאומו מבלי שהנוכחים יעצרו אותו במחיאות כפיים סוערות. "זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שאני נפגש עם נציגים ישראלים", אמר. "אנחנו חיים על אדמה אחת, ורוצים לבנות שלום בינינו. בכל מקום בעולם שאליו אני נוסע אני דואג תמיד לקיים פגישה עם בכירי הקהילות היהודיות. הייתי באירופה, באפריקה, בדרום אמריקה ובארה"ב, אבל ליהודי מדינות ערב יש לי קרבה מיוחדת. יש לנו היסטוריה, שפה, מנהגים, תרבות ואמנות משותפת. למרות זאת, אני מדגיש כי אנחנו לא מנסים לנתק אתכם מהחברה הישראלית הכללית. הודעתי ואני מודיע שוב שאהיה מוכן להיפגש עם כלל הנציגים היהודים".
אבו-מאזן עצר לרגע, הסתכל על היושבים מולו והוסיף: "כולל האשכנזים". הפאנץ' עבד. הקהל התגלגל מצחוק.
יו"ר הרשות ניצל את ההזדמנות כדי לתקוף את נתניהו שלא מוכן להיפגש איתו, והבטיח "לשבת למשא ומתן עם כל ראש ממשלה שיהיה מוכן לקיים משא ומתן לשלום ויקבל את היוזמה הערבית". בהמשך קשר את דאעש לסכסוך הפלסטיני, והכריז כי "אם יהיה שלום בין הפלסטינים לישראל לא יהיה דאעש ולא אל-קאעידה, לא תהיה להם סיבה אמיתית לפעול". נאומו של היו"ר הסתיים שוב במחיאות כפיים וניכר היה שאבו-מאזן נהנה מהתמיכה, שחסרה לו כל כך מהציבור הפלסטיני.
המחוות של נציגי היהודים יוצאי מדינות ערב לא הסתיימו בדברי הברכה ומחיאות הכפיים. הרב אברהם גולן, יליד אגאדיר שבמרוקו, נקרא לבמת המכובדים כדי להניח את ידיו על ראשו של הראיס. הוא בירך אותו באריכות ימים, בהצלחה ובחכמה למצוא פתרון לסכסוך בין העמים. אבו-מאזן שיתף פעולה, והמשיך לאירוע המפתיע הבא.
מדלת הכניסה הצדדית הוכנסה קופסה ענקית מאובטחת היטב. המכסה שהוסר חשף פסל ברונזה של אבו-מאזן, עם הכיתוב "נשיא מדינת פלסטין".
הפַּסָל, שמואל בן-עמי, חבר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, עמד גאה ליד יצירתו. "כל מי שיתמוך בשלום אהיה מוכן לפסל אותו", אמר, ולא פסל אפשרות לפסל גם את יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. "את בנימין נתניהו כבר פיסלתי, ואני מוכן לפסל את כולם. אני לא ברוגז עם אף אחד".
תקרית דיפלומטית כמעט התרחשה בין יוצאי מרוקו ליוצאי עיראק, כאשר אריה שמש, נציג יהדות בבל, התקשה לעמוד במכסת שלוש הדקות שהקציב בן-שטרית לנאומו. הפלסטינים תיווכו בין הצדדים והרגיעו את הרוחות. בתום הדברים זכו האורחים להצטלם עם אבו-מאזן המחויך, שהפגין את הנאתו מהמעמד ומהתשואות שקיבל.
ממש לפני עוגת יום ההולדת והזיקוקים, המשתתפים הדתיים שבחבורה, שמנתה יותר משבעים איש, התאגדו למניין והתפללו ערבית לאחר ניסיון למצוא את הכיוון לירושלים מהמסעדה ברמאללה. "זו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל להתפלל ערבית ברמאללה", אומר לי ארמונד אלהרר, מהפדרציה של יהדות מרוקו. "לפני רגע היינו במוקטעה, בקודש הקודשים של ממשל אבו-מאזן, ועכשיו אנחנו מתפללים במסעדה עם ארוחת ערב כשרה שהכינו במיוחד עבורנו".
אלהרר משוכנע שצעדים מסוג זה יכולים להוביל לשלום בין העמים. "אני חושב שצריך לחתור למצבים האלה. להתקרב ולהתחבר כדי לעשות שלום. נכון שמחוץ לאולם הזה נמצאים מחנות פליטים ואנשים ששונאים אותנו, אבל ככה זה בהיסטוריה של העמים. אף אחד לא נולד אח של השני. אנחנו נולדנו במרוקו, וכילדים ידענו שבליל פסח אתה לא מתחיל לאכול עד שבא השכן הערבי ומתכבד במאכלים. לא הייתה שנאה כמו שיש היום. הערבים נכנסים אל היהודים, זה היה המנהג".
אתה באמת מאמין שהמציאות שהכרת במרוקו יכולה להתקיים עם הפלסטינים?
"ברור שהמציאות היום היא קשה מאוד והרוח של האלימות שולטת. הפלסטינים צריכים להבין שאנחנו היהודים עם קטן בעולם. אין לנו לאן ללכת. אנחנו חייבים להבהיר לערבים את הנקודה שצריך לשלב כוחות. אם נגייס את המדינות המוסלמיות לטובתנו, אנחנו היהודים עם המוח שלנו והערבים עם הכסף שלהם נוכל לבנות פה בישראל את השווייץ של המזרח התיכון. יחד אנחנו יכולים לדפוק את אירופה ואת אמריקה ביחד ולחיות פה כמו מלכים", הוא אומר בחיוך.
שיחתנו נקטעת בהודעה נוספת מטעם המארגנים. "הנשים היהודיות מוזמנות לקבל שי מטעמו של אבו-מאזן". כנראה העוגה ומגני ההוקרה לא הספיקו, ויש מחוות נוספות. בזו אחר זו ניגשו הנשים, שהתלבשו במיטב מחלצותיהן לכבוד האירוע, ונעטפו בצעיף מסוגנן. "זהו צעיף פלסטיני מסורתי", הודיע הכרוז בגאווה, ועטף את המשתתפים בנרטיב הפלסטיני ובהיסטוריה (המפוקפקת) רבת-השנים שהעם הפלסטיני מתגאה בה.
בין הנשים הייתה גם לבנה זמיר, נשיאת התאחדות עולי מצרים בישראל ובעולם. כשניגשה לאבו-מאזן היא בירכה אותו ואת המארגנים, והביעה תקווה לדו-קיום בדומה לזה שעליו גדלה לדבריה במצרים, לפני הקמת מדינת ישראל. "יש לי חברות מספסל הלימודים שעד היום אני נמצאת איתן בקשר, באימיילים", היא מספרת. "אחרי הקמת מדינת ישראל גורשנו ממצרים כאויבים, וכל רכושנו נשאר שם".
אבו-מאזן יכול לדעתך להוביל לשלום?
"אני חושבת שהוא לא אמיץ מספיק. הוא מדבר הרבה על שלום, אבל לא מוכן להקריב את עצמו למענו. הוא מפחד על העור שלו, וחושש ממתנגדים פוליטיים מהמפלגה שלו ומחמאס. אם היה לו האומץ שהיה לאנואר סאדאת, להיות חלוץ לפני המחנה ולומר 'אני רוצה להביא שלום לעם שלי', הוא היה הולך עד הסוף בלי חשבון, נפגש עם נתניהו ללא תנאים וחותם על הסכם. היינו נמצאים היום במקום אחר, במציאות שונה שהייתה טובה לכולם".
אנחנו עדים להתבטאויות קשות מאוד של בכירים פלסטינים נגד ישראל ונגד יהודים. מהללים שהידים ומחבלים, ודור שלם של צעירים מתחנך לטרור.
"אגיד לך את האמת, התלבטתי הרבה אם להגיע לאירוע הזה. יש לי ביקורת קשה מאוד על החינוך הפלסטיני. מרגיז אותי לשמוע כל הזמן על כיבוש ועל טרור ישראלי, במקום לדבר על חיים משותפים. שמעתי את אבו-מאזן הפעם והוא דיבר על שלום, ולכן לא רציתי לקלקל את האווירה, אף שהתכוונתי לשאול שאלות קשות. אבל כשמדברים על שלום, אני לא אהיה זו שאקלקל את האווירה".
למה בכל זאת הגעת?
"אני חושבת שהמפגש הזה יכול לחזק את אבו-מאזן, ואולי לתת לו יותר אומץ כדי לקבל החלטות בכיוון של שלום".
רשימת השירים שהייתה פתוחה במחשב הנייד של הדי-ג'יי המקומי כללה מילים כמו מרוקו, עיראק ויהודים. המוזיקה הערבית, הקפה המר והבקלאווה המתוקה, גרמו לנוכחים, רובם בעלי שיער מלבין, לעצום עיניים, לנשום עמוק ולחזור לימי ילדותם הנשכחים בקהיר, בגדד וקזבלנקה.
אריה שמש, נציג יהדות בבל במרכז הארגונים של יוצאי ארצות ערב, המתיק חיוך של געגועים כשהגעתי לשולחנו. "זו מוזיקה עיראקית מסורתית", הוא הסביר למשמע הצלילים שהתנגנו ברקע, והוסיף: "זו מוזיקה של הערבים במרוקו, לא של היהודים, אבל בכל זאת מזכיר את הילדות".
כמו זמיר, גם הרגשות שלו מעורבים. "חייבים לומר, יש פער גדול מאוד בין הערב הנעים והלבבי שאנחנו חווים פה במסעדה, למציאות של הפיגועים שאנחנו מכירים בחוץ. הפער הזה מצער, אבל לטעמי קרה כאן בכל זאת דבר שהפתיע אותי ושמבחינתי היה שווה את הביקור", הוא מעיד.
"לפני המפגש אמרו לנו שאם יהודים מזרחים יגיעו לאבו-מאזן הוא ינסה להסית ולפצל אותנו מהחברה הישראלית. אבל הוא דווקא פתח ואמר שיהיה מוכן להיפגש עם כל אחד, אשכנזים וספרדים. הוא אמר כל כך הרבה פעמים שהוא מעוניין בשלום, בפני ציבור של מאתיים איש ומול המצלמות. אני לא מאמין שהוא מסוגל לשקר בפורום כזה".
אבל לא עימתתם אותו עם העובדה שהוא מעודד טרור ומחנך לאלימות.
"זה נכון. הנאום שביקשתי להקריא במפגש מול אבו-מאזן כלל טענות רבות נגד ההתנהלות שלו. לצערי לא הספקתי לומר את הדברים, אבל הגשתי את הנאום הכתוב בשלמותו בערבית לאבו-מאזן. אחת הטענות המרכזיות שלי הייתה נושא בתי הספר שמחנכים לשנאת יהודים, משמיצים ומקללים, ומגדלים דור של שונאי ישראל, זה דבר שלא ייסלח. רציתי לומר לו להפסיק את הדבר הזה ולייצר דור של פלסטינים בעלי דעות מתונות, ולא כאלו שנשלחים להיות שהידים".
ישנן טענות על הכחשת שואה ואמירות נגד היהדות.
"זה גם נכון. אבל אצל יוצאי עיראק אומרים תמיד, כשיש לך יום שמח של חתונה -
תמשיך עם השמחה עד הסוף ואל תהרוג אותה. אם היינו תוקפים אותו ואומרים את האמת ואת מה שאנחנו חושבים על החינוך לטרור, האווירה הייתה מתקלקלת והיינו מפוצצים את הביקור. אני מאמין שעוד יגיעו המקום וההזדמנות שנוכל להציג לפניו את הטענות הקשות על הכחשת השואה, וגם על הקורבנות של השואה בארצות המזרח".
ד"ר יהודה לנקרי, ח"כ לשעבר מטעם סיעת גשר ומי ששימש שגריר ישראל בצרפת ובאו"ם, אומר כי "דווקא באווירה כזו, שמוליכה למבוי סתום, הרסני ומסוכן, צריך לקיים לפחות פורום לטיפוח השלום. אני שמעתי מאבו-מאזן מסרים פוליטיים קונקרטיים. הוא אמר שיהיה מוכן לדבר עם נתניהו ועם כל מי שיעמוד בראשות הממשלה בישראל, ללא תנאים. הוא אמר שצריך לכרוך את היוזמה הערבית עם הפלסטינים, וציין את העובדה שישראל תזכה להרים את דגלה ב-57 מדינות אסלאמיות".
הוא לא התייחס לגל הטרור, ולצעירים שלא רואים בו גורם סמכותי.
"אני חושב שהתכנסות כזו, שיש לה הדים תקשורתיים, תתרום אולי קצת ליצירת ממד חיובי שיפיג את התקופה המתוחה הזו. המפגש הזה יכול להיות בעל שדר טוב לשני העמים".
ממש לפני שהחלו לקפל את השולחנות אמר אחד הטבחים שרכן מעל קערת עלי גפן ממולאים, לאחת הגברות שהתעניינה במתכון: "תזמיני אותי אלייך, אני אלמד אותך איך להכין את זה. הלוואי שיבואו יותר יהודים לרמאללה". היא ענתה: "הלוואי".
המפגש הזה היה צומת אינטרסים ששירת את צורכי שני הצדדים. אבו-מאזן ניסה להחזיר שוב את הנושא הפלסטיני למרכז העניינים, גם במחיר של התבזות מבחינתו בדמות ברכה מרב. הישראלים שנכחו באירוע קיבלו יחסי ציבור.
עמוסי מתנות וגילויי חיבה דביקים, ולא רק בגלל הדבש שנטף מהבקלאוות, עזבו חברי המשלחת של יהודי מדינות ערב את רמאללה. הם עלו לאוטובוס תחת אבטחה כבדה. ברחוב המקביל חלפו העוברים והשבים על פני מודעות אבל של שהידים. בדרך המובילה למחסום החוצץ בין רמאללה לבית-אל, נותרו אבנים וזכוכיות מהעימות האחרון. גם העמדה שבה ירה שוטר פלסטיני לעבר שלושה חיילים הזכירה את הפער בין המציאות הדמיונית שחוו האורחים במסעדה ובמוקטעה, לזו הקיימת בשטח.
אקו"ם