"המנהל פיטר אותי כי 'התלמידים שונאים יהודים'"
מורה יהודייה בשבדיה פוטרה לאחר שלטענתה המנהל הבהיר לה: "תחטפי גם מהתלמידים השבדים וגם מהערבים". סילוקה מביה"ס מצטרף למקרים קודמים: מורה שהסכימה להתפטר וקיבלה פיצויים בעקבות גילויי אנטישמיות ואחרת - שהבוס שלח לה תמונה אנטישמית
לא פשוט להיות כיום יהודי באירופה. אך באזורים מסוימים, בהם האוכלוסייה המוסלמית הופכת גדולה ולעתים אף אלימה, עלול להיות מסובך אפילו יותר. אחת הערים הבעייתיות ביותר עבור יהודים בשנים האחרונות היא מאלמו שבשבדיה, שם עזבו בשנים האחרונות אלפי יהודים, לאחר שאחוז המוסלמים באוכלוסיית העיר עלה דרמטית בשנים האחרונות ובין היתר נתקלו היהודים בתקיפות אנטישמיות, הפגנות ברחובות נגד ישראל ויהודים ואלימות כלפי יעדים יהודיים. א', יהודייה ישראלית שהיגרה לשבדיה לפני 39 שנים מרמלה העלתה במהלך סוף השבוע האחרון סטטוס לפייסבוק, ובו תיארה את חייה כמורה בבית ספר כללי בעיר, עד שפוטרה לפני כמה ימים, בשל מוצאה.עוד כותרות ב-nrg:
• פאניקה במכללה של א"ק:"לא הולכים לשירותים לבד"
• רב בית כנסת שרוסס: "יש לך מזל שלא הייתי שם"
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
"תשמעי, א'. את יודעת שאני עומד לצדך, ובאמת שלא נעים לי לומר לך את זה. אבל... אני חושב שעלולות להיווצר פה בעיות בגלל המוצא שלך", כך, לטענתה, בישר לה מנהל בית הספר שבו החלה לעבוד רק בפברואר האחרון כי היא לא תמשיך במשרה. לטענת א', המנהל הוסיף: "לא יהיה לך קל פה. מרבית התלמידים השבדים פה גזענים. הם שונאים את כולם, אבל בעיקר את היהודים, כך שיכול מאוד להיות שאת תחטפי גם מהתלמידים השבדים וגם מהתלמידים הערבים. הייתי מציע לך לחפש מקום עבודה אחר. הרחק מבתי ספר. ואת יודעת שאני אומר לך את זה כי אכפת לי ממך'".
"מלמו הפכה להיות משהו שאני לא מזהה יותר" מספרת א' ל-nrg. "אני ממש מרגישה כמו שהרגשתי כשהגעתי לכאן לפני 39 שנה - תיירת. אני אמנם מכירה את הבניינים ואת כל הרחובות, אבל הכול השתנה. המצב הלך והחמיר במהלך תקופת מבצע 'עופרת יצוקה' בישראל, אז חלה פה תפנית חדה של תקיפה של יהודים ופחד ברחובות".
צפו: מה קורה לכתב שוודי שחובש לראשו כיפה?
א' הגיעה לשבדיה בעקבות בעלה, ששירת בישראל כחייל באו"ם. היא למדה שבדית, ולבסוף החליט הזוג לחיות במדינה. כעשור לאחר מכן התגרשו, אך היא החליטה להמשיך את חייה במאלמו, שם צברה תארים רבים, הכרה ואף הפכה לחלק בלתי נפרד מהעיר. בשנים האחרונות היא אף מסייעת לפליטים ולמהגרים המגיעים לשבדיה - דבר שרבים לא מבינים איך היא עושה כישראלית.
בסטטוס שלה כתבה א': "הרגשתי מחנק בגרון. הדמעות איימו לפרוץ. הצלחתי לעצור בעדן. שתקתי. לא רק כי לא היה לי אוויר לנשימה אלא כי כבר ידעתי אילו 'בעיות' עלולות להיווצר. הבנתי שאפילו הצעיפים הרבים שאשתמש בהם כדי לכסות את מגן הדוד - לא יעזרו. אני אצטרך להמשיך ולשתוק כאשר אני נשאלת על מוצאי. בדרך הביתה, ישבתי לבדי בקרון הרכבת. הרשיתי לדמעות המתוסכלות לפרוץ. התרגזתי על עצמי. התרגזתי על התסכול. התרגזתי על הדמעות. התרגזתי על כך שאולי כדאי שאחפש עבודה אחרת ולא כמורה. יותר מכל, התרגזתי על שבדיה 2016. כשהגעתי לביתי, התחלתי לחפש מקום עבודה אחר".
במהלך השנים לימדה כיתות של מהגרים שביקשו ללמד את השפה השבדית. "תמיד הכיתה התחלקה לשתיים, סיפרתי שאני יהודייה וישראלית בשיעור הראשון, היו את אלה שחששו והסתכלו עליי בעוינות, אחרים דווקא נקשרו אליי וסיפרו למשל איך היהודים והמוסלמים חיו ביחד בעיראק". אך לא תמיד כך היה המצב. "לעיתים היו תלמידים שהיו פלסטינים מעזה ומקלקיליה, מבוגרים, חלקם אף דיברו ערבית, אבל זה היה יותר כבדהו וחשדהו. עם הזמן התחילו להיווצר בעיות בבתי הספר שעבדתי. היתה הגירה מסיבית מסוריה, מעזה, מהגדה. הם נרתעו ממני תמיד. כששאלו מאין אני, תמיד אמרתי מישראל. לא החבאתי את המגן דוד, שום דבר. היום אני כבר הולכת עם צעיפים מעל המגן דוד, כדי שלא ליצור בעיות".
"באחד מבתי הספר היה תלמיד מעזה עם חולצמה עליה כתוב 'עזה 1947'. אמרתי לו בעדינות שלא יבוא עם סממנים פוליטיים, והוא בתגובה הצביע על מגן הדוד שלי על הצוואר. הסברתי לו שזה לא פוליטי - אלא דתי. ביום אחר ראיתי שמישהו חרט על הדלת של המעלית את המילה 'חמאס'. בבית הספר לא התקשרו למשטרה, רק מחקו. היו גם צלבי קרס על הדלתות בבתי הספר, ואף אחד לא עשה עם זה שום דבר".
לדבריה, כשהתחילה לעבוד בבית הספר הנוכחי ניגש אליה המורה להיסטוריה ולדתות ואמר לה: "שתדעי, אני לצדכם. אבל חשוב שתביני שיש בעיה רצינית בבית הספר הזה עם גזענות". א' החליטה כי בבית הספר הזה כבר לא תספר על דתה ומוצאה, "החלטתי שאני לא מספרת מאיפה אני. הם רואים שאני כהה, אבל לא אומר מאיפה אני" הסבירה.
א' היא ממוצא תימני, הוריה עלו מתימן לישראל, ועל כן היא אף דוברת ערבית. "המורה אמר לי בפירוש 'שלא יידעו שאת יהודייה. שונאים מוסלמים אבל הכי שונאים יהודים'. שאלתי אותו אם הם אי פעם פגשו יהודי. הוא אמר 'אני לא מאמין'. לדעתם היהודים אשמים בכל דבר גרוע שקורה בעולם. מאוד נזהרתי. הבנתי שלא אספר שאני יהודייה".
ולמרות זאת, כשבוע אחרי שהגיעו התלמידים לכיתה, ביקש ממנה המנהל לאסוף את חפציה ולעזוב. "הוא תירץ את הפיטורים בכל מיני סיבות, אך הוא סימן לי בין השורות ש'יש את העניין של המוצא שלך שיכול להוות בעיה. אולי כדאי לך לא לעבוד במקום עם תלמידים כי המוצא שלך יהיה בעייתי עבורם'. זה היה כמו לקבל מכה, ולא להבין מה הכה בך. שאלתי את המנהל אם מותר לי להגיב. הוא אמר שכן. אמרתי לו 'אתה עושה טעות גדולה. אני יכולה להתעלם מהדעות של מישהו עליי, למרות שזה קשה. אבל איך המוצא שלי עלול לסבך אותי פה? זה בית ספר, ואני מוגנת על ידי החוק. אמרתי לו גם שאני יכולה לטעון לאפליה וגזענות, אך הוא אמר שיכחיש הכל".
א' פנתה לאיגוד המקצועי שאליו היא שייכת, אולם שם טענו כי ידיהם כבולות מאחר ואין לה הוכחות בכתב. אט אט היא גילתה כי חברות שעבדו איתה בבית הספר, ביניהן גם זו שהמליצה עליה לתפקיד במוסד, חוסמות אותה בפייסבוק. "היינו יוצאות יחד לקפה אחרי הלימודים, ופתאום אחת אחת הן החלו לחסות אותי בפייסבוק, כך שגם לא יכולתי ליצור איתן קשר".
אך זו לא היתה הבעיה היחידה ש-א' נתקלה בה בשבדיה. "במהלך מבצע צוק איתן בישראל, הייתה סערה גדולה בשבדיה. היתה לי תלמידה, אשה פלסטינית שהגיעה יום אחד לשיעור והיתה נראית מאוד מוטרדת. שאלתי אותה אם הכל בסדר, והיא אמרה כי היא עייפה מצום הרמאדן. אך יום לאחר מכן היא הפסיקה להגיע, ומסתבר שהיא הוציאה נגדי תלונה שאני גזענית ושונאת פלסטינים. לטענתה, אמרתי 'טוב שאין להם מדינה'. חשוב להדגיש שאני בחיים לא מדברת על פוליטיקה, ואני בכלל מתנדבת עם מהגרים מוסלמים כך שזה מאוד מוזר. התלונה שלה אצלי גם סייעה לכך שלא האריכו לי את החוזה". במקרה נוסף היא מספרת על "תלמיד ששמע שאני מישראל, והוא פשוט קם מהכיתה וביקש לעבור לכיתה אחרת".
"מאלמו השתנתה לגמרי", אומרת א'. "האטמוספירה בעיר השתנתה. אנשים הפכו להיות הרבה יותר קשוחים. אם פעם היו שואלים אותי על מאלמו, הייתי אומרת שזו עיר עם אנשים מחייכים ונדיבים, אני כבר לא רואה את זה. יש אזורים שלמים בעיר שאני פשוט לא הולכת אליהן מחשש לחיי. יש לי שרשרת עם מגן דוד קטן, ובשנים האחרונות אני תמיד מכסה אותו בצעיפים".
המקרה של א' אינו יחיד מסוגו בשבדיה של 2016, לא רק במלמו. נעמי לינד, ישראלית המתגוררת בפרבר של שטוקהולם, נתקלה כמורה באנטישמיות, דבר שגרם לפיטוריה – מרצון, לדבריה. "יש היום חוסר עצום של מורים לשוודית, אבל אני לא רוצה לחזור לתחום כי אני יודעת מי הלקוחות: מהגרים מוסלמים. אני כבר סבלתי מספיק" היא מספרת ל-nrg.
לינד היגרה לשבדיה בשנת 1982 בעקבות בעלה, ולימדה במשך השנים מחשבים למבוגרים ולצעירים. "ילדה שלימדתי כעסה על הציון שקיבלה ואמרה לי שהיא מקווה שהיטלר יקום לתחייה ויגמור את העבודה", היא נזכרת בסיטואציה קשה מעבודתה. "תמיד הרגשתי גם מההנהלה בבית הספר שלא נוח להם עם זה שאני ישראלית. דיברו אמנם בכיתות על ההשמדה במלחמת העולם השנייה, אבל למרות זאת לא ידעו איך להתמודד עם אנטישמיות מודרנית".
"בית הספר לא טיפל בנערה שהתבטאה בצורה גזענית, למרות שזו עבירה פלילית פה. אני בת לניצולי שואה, ולקחתי את זה מאוד קשה. החברים בעבודה היו מדהימים, תבעו מבית הספר שיגישו תלונה וירחיקו אותה מבית הספר. ההנהלה לא עשתה זאת. במשך השנים היו שם גם תלמידים ערבים, ולא פעם קיבלתי הערות מאוד לא במקום", אומרת לינד.
לבסוף היא החליטה כי נמאס לה להישאר במצב הבלתי אפשרי הזה. "הרגשתי", היא נאנחת, "שאני לא רוצה לחשוף את עצמי. עזבתי את בית הספר. התפוטרתי. שילמו לי משכורת של שנתיים למרות שלא לימדתי, שזה הקנס הגבוה ביותר שיש לבית ספר שמפטר מורה".
על התלמידים המוסלמים שהיגרו לשבדיה היא מספרת, "נעמד מולי תלמיד בכיתה ואמר לי בשוודית קלוקלת, 'את יהודייה', השבתי לו 'כן, אני יהודייה'. הוא התחיל להתווכח איתי ולדבר בצורה מאוד לא נעימה. היה לי גם תלמיד שהיגר ממדינה מוסלמית שהפך להיות מאוד דתי כי 'היהודים שולטים בקוקה קולה, ובכל העולם'. כל מיני שמועות".
מה את חושבת על הסיפור של א'?
"אנחנו מכירות הרבה מאוד שנים ומנהלות שיחות ארוכות. צריך להבין, היא בחורה מאוד לא ביישנית. היא אמיצה, דברנית ויודעת לנהל קונפליקטים. למרות זאת, אם היא החליטה שהיא מסתירה את המגן דוד שלה - זו ללא ספק עליית מדרגה. לא הייתי מודעת לזה, כי בעבר היא ממש לא הסתירה את שרשרת המגן דוד שלה. היא תמיד היתה חברה של פלסטינאים, עד שהם עשו לה תרגילים, סיפרו עליה שקרים והאשימו אותה בכל מיני המצאות".
מה מצב היהודים כיום בשבדיה?
"הם, השוודים, דוחקים אותנו. הם מוגי לב, לא רוצים קונפליקטים. פתאום לא היה להם נוח כי נהיו הרבה תלמידים מוסלמים, אז הם פשוט מזיזים אותנו, את המורות היהודיות. זה לא קל, וזה לא בסדר".
לעומת א', לינד כן החליטה לשכור עורך דין ולתבוע את בית הספר. "בית הספר החליט שהוא לא רוצה להמשיך את ההעסקה שלי והחליטו לתת לי פיצויים הכי גבוהים שיש בשבדיה" היא מספרת, "היה לי קשה, לא הצלחתי לחזור לעבודה שאני מרוצה בה. אני עובדת כיום בגן ילדים, ואני לחלוטין 'אובר קוואליפייד'".
חברה נוספת של א', קטרין האמורי, מתגוררת בדרום שבדיה בסמוך לגבול עם קופנהגן. האמורי אמנם יצאה כבר לפנסיה, אך לדבריה, היא חוותה בעבר על בשרה הטרדה אנטישמית לא נעימה. בניגוד לשתי המרואיינות הקודמות, האמורי היא יהודייה שחיה כל חייה בשבדיה, ואביה אף שימש בשנות ה-70 כשליח "מעריב" למדינה. "לפני כמה שנים, בשעת לילה מאוחרת, קיבלתי מייל עם תמונה שמיד הכרתי כאנטישמית", היא מספרת ל-nrg.
"זו היתה תמונה אנטישמית מוכרת, רואים בה שני גברים עם כיפה ואפים ארוכים ועקומים רוצחים ילד נוצרי. פחדתי מאוד כי זה היה מאוד אלים. יום לאחר מכן התקשרתי לבת שלי, שמאוד התעצבנה ואמרה לי ליצור קשר עם האיגוד המקצועי של המורים אליו אני שייכת. עשיתי זאת. והנציגה אמרה שנקיים פגישה כמה ימים לאחר מכן".
אך ההלם הגיע כשגילתה האמורי מי שלח את התמונה. "מסתבר שהיה זה מנהל בית הספר ששלח לי את התמונה הבעייתית", מספרת האמורי. "כשהתעמתי איתו הוא אמר ש'זה היה בטעות'. שהוא רצה לשלוח את זה לעצמו או משהו. אמרתי לו 'אני לא קונה את זה, כי אני היהודייה היחידה בבית הספר'. הוא אמר שהוא מצטער".
האמורי חשבה שגרוע יותר לא יכול להיות, אבל מתברר שהמילה האחרונה בסיפור עדיין לא נאמרה. "דיברתי שוב עם האיגוד המקצועי של המורים" מספרת האמורי, "והנציגה שלהם אמרה לי: 'המנהל התנצל, זה היה בטעות - אתם היהודים נעלבים כל-כך בקלות. למה לא תוותרי על זה?' מילא לסלוח למנהל, אבל לסלוח לה - לא הייתי מסוגלת. זה ממש הרגיז אותי".
בסיכומו של דבר, לאחר שהאמורי עירבה את המשרד נגד אפליה בעיר מלמו והעלתה חרס, החליטה שהיא מוותרת על כבודה ומקבלת את ההתנצלות. "זו המציאות כאן, היא מסבירה. "כך למשל כשהתבקשתי להשתתף בשיעור בו לימדו תלמידים על הדת, הם חשבו שזה מצחיק לקחת שני גלילי נייר טואלט ואמרו לי, תראי, 'שני גלילי תורה' (Two Torah Rolls). הם לא הבינו למה זה פגע בי, וכמה זו בורות מבחינתם".
"כשאני מרצה על יהדות אני שואלת תמיד, 'איך אתם מזהים יהודים?' עונים לי תמיד תשובות ממש לא מפתיעות. 'אף עקום, אוהבים כסף ושפתיים גדולות'".
איך זה גורם לך להרגיש כיהודייה?
"שיש כאן בשבדיה הרבה צורך בחינוך, מול הבורות הקיימת".
גל ההגירה האחרון משפיע על הקהילה היהודית?
"בוודאי. אני מכירה הרבה מאוד מורים יהודים כמו גם מורים שוודים שלא מדברים על יהדות או על ישראל. הם יודעים שזה ייצור בלגן בכיתה".
אקו"ם