אשפזו אותך ליד ערביה? אוי אוי אוי
חאפלות יש גם אצל מרוקאים, צרפתים וחרדים, אז אולי נפתח מחלקה נפרדת לכל עדה? ממתי הפכנו להיות אנשים אגואיסטים כאלה, שיש להם אפס סבלנות למנטליות של האחר כשהיא באה קצת על חשבונם? אז גברת סמוטריץ' תשב יום-יומיים ברעש. מי ישמע
לפני תשע שנים שכבתי במחלקת היולדות של בית החולים איכילוב אחרי לידת בני השני. מבין כל המחלקות בארץ, אפשר לומר שמדובר במחלקה "הלבנה" ביותר שנתקלתי בה. הרבה יולדות חרדיות ותל אביביות, מעט מאוד יולדות ערביות. את הלילה הראשון העברתי עם אשת התקשורת אפרת שפירא-רוזנברג, שהביאה לעולם את בתה ממש כמה שעות לפני כן. ברור שהיה נחמד. שתי בחורות דתיות, מאותו בית גידול פחות או יותר, אפילו בין הילדים שלנו הצלחנו להתבלבל.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- 'הבימה' הוא קן צרעות אבל את הבוז חטפה רגב
- כשהמנהיגים משקרים, צבא האמת של שי חי צומח
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל רצה הגורל ובלילה השני הוחלט להעביר אותי לחדר עם בחורה אחרת. היא לא הייתה ערביה, סתם בחורה ממוצא צרפתי עם משפחה חמה וגדולה שתוך חמש דקות מילאה את החדר והתלהבה מהתינוקת החדשה שכמובן הוענק לה כבר שם - שונטל, ולא נתנה לי לישון.
''בית חולים הוא מקום שמזמן לנו בעל כרחנו מפגש בין תרבויות''.
צילום: דוברות בית החולים קפלן
זה לא היה כל כך נעים, אני מודה. גם לא כל כך נעים לי כשיושב לידי אדם מסריח באוטובוס, ולא כל כך נחמד לי כשתוקעים אותי במטוס ליד בן אדם שמן שתופס לי את כל המרחב, וגם ממש מבאס אותי לרחוץ בברכה ליד ילדים עם סמוחטות באף שעושים פיפי במים. ובכל זאת, עם כולם למדתי לחיות בשלום.
הלוואי שהיה מדובר פה רק בגזענות, כי אז היה אפשר לומר שסמוטריץ' אידיוט ובכך לסגור את הסיפור. אבל לא מדובר פה רק בגזענות. מדובר פה בחוסר היכולת שלנו להכיל את האחר. חאפלות יש גם אצל מרוקאים וצרפתים ואפילו חרדים, אולי נפתח מחלקה נפרדת לכל עדה? ממתי הפכנו להיות אנשים אגואיסטים כאלה, שמחפשים כל הזמן רק את הנוחיות שלהם? שיש להם אפס סבלנות למנטליות של האחר כשהיא באה קצת על חשבונם? אז גברת סמוטריץ' תשב יום-יומיים ברעש, כמו שאני שכבתי ליד הצרפתיה וסתמתי את הפה. מי ישמע. כולה שני לילות בחדר לידה, למה הכל צריך להיות כל כך חשוב והרה גורל?
כל העיסוק האינטנסיבי הזה של יולדות באיך תיראה השהות שלהן בבית החולים, הבירורים האובססיביים חודשים מראש על החדרים, הצוות, האוכל, מספר השוהות בחדר, רמת הכיפוף של המיטה, מדיניות האשפוז וצבע הוילונות בחדר ההמתנה, כאילו שהן באו עכשיו לחופש בבית הבראה ולא ליומיים וחצי של שהות בבית חולים -לא קצת הרחקנו לכת?
בית חולים הוא מקום שמזמן לנו בעל כרחנו מפגש בין תרבויות. אפשר להתייחס למפגש הזה כאל אירוע מעיק ומבאס ואפשר גם אחרת. איזה דבר נורא עשוי לקרות, אם פעם בכמה שנים כשאנחנו יולדות וישנות לבד מחוץ לבית, לא נחשוב רק על איך אנחנו מארגנות שהכל מסביב יהיה פיקס וננצל את ההזדמנות החד פעמית להכיר מקרוב את הישראלית או את הערביה האחרת, לשוחח איתה ולהיחשף לתפיסת עולמה? וגם אם נסבול שעתיים שלוש של חאפלה בשביל זה, נו בנות, לפני כמה שעות היינו בצירי לחץ, זה באמת עד כדי כך קשה?
ואולי יש פה בעצם עניין עמוק יותר, של מאבקי טריטוריה וזהות. של סיטואציות שמעמתות אותנו עם הרבדים העמוקים ביותר שלנו - רחם, חיים, דם, גזע - הכל מתערבב שם, ומה הם מתרבים בכלל, ועוד באים לעשות את זה אצלנו.
כמה שעות אחרי שהמשפחה של הצרפתיה הלכה הביתה נכנסתי לרגע לשירותים והיא קלטה שהבן שלי משתנק בעריסה. היא הפכה אותו על הבטן ונתנה לו מכות קלות בגב עד שהתחיל לנשום. בינינו? היה שווה את כל הרעש של החאפלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם