טורקיה-רוסיה-ישראל: הסכנה בהדלפת פנמה
כיצד קורה שכל כך הרבה מנהיגים ברחבי הגלובוס, פוליטיקאים, אוליגרכים, פושעים, ברוני סמים וסתם משתמטי מס - מפקידים את סודותיהם בידי חברת עורכי דין פנמית אחת ושרת אינטרנט אחד?
האם יש קשר בין מסמכי פנמה להתלקחות הקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן? ככל הנראה כן. בין השמות שכיכבו בהדלפת הענק, שחשפה כיצד ראשי מדינות, מקורביהם ובני משפחתם מסתירים את פעילותם הפיננסית במקלטי מס ברחבי העולם, בלטו גם בני משפחתו של נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב, ובהם אשתו, אחותו ושלושת ילדיו. בין השאר נחשף כי שתיים מבנותיו של הנשיא רשומות כבעלים של קבוצת חברות אופשור (חברות חוץ) מפנמה, העוסקות בפיתוח מכרות הזהב של אזרבייג'ן.עוד חדשות חוץ ב-nrg:
- רוחאני: איראן אינה איום, רוצים יחסים עם השכנות
- הליגה נגד השמצה לסנדרס: טעית – תתקן
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הנשיא אלייב נמצא כבר תקופה ארוכה תחת לחץ פוליטי פנימי בשל הפגיעה המתמשכת בכלכלת המדינה. אזרבייג'ן היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם, והצלילה במחירי הנפט פגעה בה קשות, אפילו יותר מהפגיעה שספגה רוסיה. המעבר החד מכלכלה משגשגת, שקיבלה ביטוי באירוח האירוויזיון במדינה לפני ארבע שנים, לעוני שהחל לקבל ממדים ויזואליים ברחובות, חריף מאוד. ומכיוון שמדובר במשטר אוטוריטרי, ללחץ הכלכלי יש השלכות ישירות על היציבות הפנימית ועמה על הנשיא ובני משפחתו.
האם שבירת השקט בן 22 השנים בחבל נגורנו-קרבאך הייתה ניסיון של המשטר האזרי להסיט את תשומת לבו של העם מהמצב הכלכלי הקשה? פעילים חברתיים בבירה באקו אמרו השבוע שבשורש ההתלקחות בין ארמניה לאזרבייג'ן בסוף השבוע שעבר עומד החיבור הממאיר בין המצב הכלכלי הקשה לשחיתות השלטונית. להערכתם, במהלך שנות שלטונו של אלייב הוברחו אל מחוץ לגבולות המדינה לפחות 20 מיליארד דולר.
אחד הפעילים הוסיף כי דימויו האישי של הנשיא נחלש מאוד בתקופה האחרונה. הוא מושא לבדיחות עממיות. השמועה היא שמי שלובשת את המכנסיים בבית היא דווקא אשתו. היא עומדת בראש קרן אלייב שיושבת על תקציבי עתק, ומנהלת את העניינים ממקום מושבה כחברה בפרלמנט האזרי. החשיפה של מסמכי פנמה היא אולי טיפה בים השחיתות, אבל טיפה משמעותית בגלל ההד הבינלאומי. הדרך היחידה של אלייב לייצב את מעמדו כמנהיג עוברת דרך מאבק השליטה בנגורנו-קרבאך. מבחינתו, אין דרך קלה יותר לחזק את דימויו הגברי ולשוב וללכד את העם האזרי סביב הרגש הפטריוטי הפגוע בשאלת החבל המתבדל.
שוויץ בודקת את מעורבות נשיא אופ"א במסמכי פנמה
(צילום: רויטרס)
הסכסוך בין הארמנים הנוצרים לאזרים המוסלמים בנגורנו-קרבאך לא התחיל השבוע, וגם לא לפני רבע מאה. שורשיו עתיקי יומין. אולם המצב הנוכחי הוא פועל יוצא של העידן הסובייטי. בתקופת שלטונה של ברית המועצות נכלל שטחה של המובלעת ההררית נגורנו-קרבאך בתחומה של אזרבייג'ן המוסלמית, אף שהרוב המוחלט של תושביה היו ארמנים נוצרים. עם התפרקות האימפריה הסובייטית הצביע הפרלמנט המקומי של החבל על עצמאות מאזרבייג'ן.
אולם בניגוד לחלקים אחרים של האימפריה שפרשו בדרכי שלום, הכרזת העצמאות של חבל נגורנו-קרבאך הובילה למלחמה עקובה מדם בין ארמניה לאזרבייג'ן. התוצאה הייתה ניקוי אתני הדדי. מאות אלפים מתושביו המוסלמים של החבל ברחו לאזרבייג'ן, והם שוהים שם במעמד של פליטים עד היום. גם הארמנים שהתגוררו במשך מאות שנים בעריה הגדולות של אזרבייג'ן נאלצו להימלט. הנשיא גיידר אלייב, אביו של הנשיא הנוכחי, לא היסס להזמין מוג'הידין מבוסניה ומאפגניסטן להילחם בעבורו, גם אם בסוף המלחמה דאג בתבונה לגרשם.
בניגוד לכל התחזיות, היו אלו הבדלנים הארמנים שניצחו בקרב על השליטה בחבל, והם שולטים בו עד היום בתמיכתה המסיבית של ממשלת ארמניה. האזרים, מצדם, מעולם לא ויתרו. וזו לא רק שאלה של כבוד עצמי אבוד. מדובר בשטח המהווה חמישית משטחה של אזרבייג'ן. השקט היחסי ב-22 השנים האחרונות מתבסס על הפסקת אש שנחתמה בחסות המעצמות.
מפעם לפעם אף מתכנסת 'קבוצת מינסק' מטעם 'הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה של אירופה', לשיחות על עתיד החבל. בעשרים השנים האחרונות לא חלה שום התקדמות. הסטטוס של חבל נגורנו-קרבאך נותר פחות או יותר באותו מצב כמו לפני שני עשורים, ולא רק בגלל האיבה המתמשכת בין ארמניה לאזרבייג'ן. מערך הגושים והבריתות שנוצר באזור בעקבות התפרקות בריה"מ יצר דינמיקה אזורית יציבה למדי. אזרבייג'ן המוסלמית אך החילונית הפכה למדינה עשירה המייצאת נפט למערב ונסמכת על קשריה עם ארה"ב, טורקיה וחברות הנפט הבינלאומיות הגדולות.
ארמניה הקטנה וחסרת המוצא לים, לעומת זאת, נאלצה לבחור ברוסיה כפטרונית ובת ברית צבאית, למרות זיקתה המערבית הברורה וקיומה של קהילה ארמנית גדולה בארה"ב, שהלובי שלה נחשב שני בחשיבותו לאיפא"ק. במצב זה, לאיש לא היה אינטרס להתאמץ יותר מדי כדי לפתור את בעיית נגורנו-קרבאך. המצב אינו הפיך, והסיכוי להחזרת כמיליון אזרים לנגורנו-קרבאך נראה בלתי סביר בעליל. מבחינת הקהילה הבינלאומית עדיף להמשיך לנהל את הסכסוך במעמד "סכסוך קפוא", אף שהמצב מזכיר הרבה יותר גחלים לוחשות.
עשרות הרוגים בקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן
(צילום: רויטרס)
ויש גם הקשר ישראלי. אזרבייג'ן, שהיא מדינה-אחות לטורקיה, הפכה לספקית הנפט הגדולה של מדינת ישראל. קרוב לשני שלישים מצריכת הנפט של ישראל מגיעים מאזרבייג'ן. הנפט עושה את דרכו באמצעות קו הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן לטורקיה, ומשם לישראל. אחת התוצאות האבסורדיות של המצב החדש שנוצר הייתה עמדתה המתמשכת של מדינת ישראל בשאלת רצח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה.
בלחצה של טורקיה, ובניסיון לחלות את פני המשטר בבאקו, נמנעה ישראל מהכרה רשמית ברצח העם הארמני. בהמשך, בגלל אינטרסים כלכליים וקוצר ראות מדיני ואולי גם מוסרי, נגררו נציגים רשמיים של ישראל להכרה במה שמכונה "הטבח בחוג'אלי". מדובר בקמפיין אזרי לקידום טענה לרצח עם שביצעו הארמנים בתושביה האזרים של העיר חוג'אלי בחבל המריבה, נגורנו-קרבאך.
האמת ההיסטורית בעניין הזה הפכה בשנים האחרונות לכלי ניגוח פוליטי, כאשר האזרים ניסו לאמץ את מודל הטבח בסרברניצה שבבוסניה כדי לקבל הכרה ותמיכה בינלאומית בזכותם על חבל המריבה. כך חטאה ישראל פעמיים - גם באי-הכרה ברצח העם הארמני על ממדי הענק שלו, וגם בניסיון נואל לייצר משוואה בין מה שמכונה "הטבח בחוג'אלי" לרצח העם הארמני.
ממשלת ארמניה והקהילה הארמנית הקטנה בירושלים הביעו לא פעם בשנים האחרונות את מורת רוחם מהמצב שנוצר, הן בשיחות פרטיות והן במכתבים לנשיא המדינה ראובן ריבלין בעקבות נאומו באו"ם בשנה שעברה שבו הזכיר את הטבח בחוג'אלי. בישראל הקשיבו ודילגו הלאה. מקורה של ההתנהלות הנפסדת הזו הוא בבורות אינטרסנטית. בשנים שבהן, לפי פרסומים זרים, נושא התקיפה באיראן היה על סדר היום, אחת האפשרויות הייתה לצאת לתקיפה משטחה של אזרבייג'ן, החולקת גבול משותף עם איראן. היו אפילו דיווחים ממקורות זרים על רכישת זכויות המראה ונחיתה בשדה תעופה אזרי נטוש בקרבת באקו, על ידי ממשלת ישראל.
בינתיים השתנו מאוד התנאים האזוריים. הגורם העיקרי לשינוי הוא המלחמה בסוריה. במבט על המפה הכול נראה ברור יותר: סוריה, טורקיה, ארמניה ואזרבייג'ן הן חלק מרצף טריטוריאלי. הן מושפעות זו מזו כמו לוחות טקטוניים שמתנגשים ויוצרים באזורי הגבול שלהם רעידות אדמה. ובמקרה של מדינות - מלחמות גבול.
זה לא קרה מיד. הלחץ הטקטוני הלך והתעצם במהלך חמש שנות המלחמה בסוריה. המעורבות הטורקית לטובת המורדים בסוריה מחד גיסא, והמעורבות הרוסית לטובת משטרו של אסד מאידך גיסא, יצרו רגישויות אזוריות חדשות.
אלה הגיעו לשיאן עם הפלת המטוס הרוסי בשמי סוריה על ידי חיל האוויר הטורקי. נשיא רוסיה נשבע אז להכאיב לטורקים, והוא מקיים את הבטחתו באדיקות. מאז אמצע פברואר פועלים הרוסים לא רק בתוך סוריה אלא במרחב כולו - החל מירי טילי שיוט מדרום רוסיה דרך המרחב האווירי האיראני, וכלה במשלוח מטוסי קרב מסוג מיג-29 לארבוני, לבסיס חיל האוויר הרוסי בארמניה הנמצא בסמיכות כואבת לגבול הטורקי. למטוסי המיג החדשים מצטרף צי קטן של מסוקי תובלה ותקיפה שנמצא באזור כבר מ-2015, ונושא מסר אזורי חד-משמעי.
מה שמתרחש בפועל הוא הכפלה של מלחמת ה'פרוקסי' המתרחשת בסוריה. טורקיה תומכת באזרים ובמורדים בסוריה, שנתמכים גם על ידי ארה"ב. מנגד, הרוסים שתומכים במשטר אסד הם גם פטרוני הארמנים ומגִניהם. במבט-על מדובר בקשת סכסוך רחבה בעלת פוטנציאל נפיץ, המחברת בין מזרח הים התיכון לטורקיה, אזור הים השחור, הקווקז ורוסיה, עם זליגות לכיוון הבלקן ואירופה.
לכן, כאשר התברר השבוע שההסלמה בנגורנו-קרבאך קשה מהרגיל, התגובה הבינלאומית הייתה מהירה. בתוך ארבעה ימי לחימה בשטח התכנסו נציגי 'קבוצת מינסק' מרוסיה, ארה"ב ואירופה, כדי לשפוך מים קרים על הסכסוך. ההסכמה על הפסקת אש התקבלה במהירות. לא רק שהאמריקאים לחצו על האזרים, בזה לא היה די.
הסיבה העיקרית להצלחת המהלך היא היכולת הרוסית ללחוץ על שני הצדדים. כיצד? רוסיה היא אמנם פטרוניתה של ארמניה אך גם המעצמה האזורית השלטת, ויש ביכולתה לכפות את רצונה על נשיא אזרבייג'ן. לכך יש להוסיף את העובדה שלמרות היותה פטרונית של ארמניה, רוסיה היא גם ספקית נשק לאזרבייג'ן. נפילת מחירי הנפט הביאה ליצירת חוב כספי ענק של אזרבייג'ן לרוסיה בנוסף לחובות על הנשק, מה שהופך את הנשיא אלייב לסחיט ולחיץ על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
ופוטין, שהוא מטבעו נוקם ונוטר, לא זקוק להרבה מעבר לכך. בתקופת הסנקציות הרוסיות על טורקיה הושיט אלייב עזרה לארדואן, וזה מן הסתם לא מצא חן בעיני פוטין. פוטין מושקע גם בארמניה. השדרוג של בסיס האוויר בארבוני עלה לו לא פחות מ-200 מיליון דולר. אין לו סיבה לסכן את השקעתו ללא צורך בולט ומיידי.
כרגע נראה שהקרבות בנגורנו-קרבאך תחת שליטה, אבל האזור כולו פחות יציב מבעבר. שלא לדבר על כך שיש גם דיווחים על נוכחות של דאעש באזרבייג'ן, שאולי ינסה לנצל את המצב ולחמם את הגזרה. זו התפתחות לא טובה עבור ישראל, שמעוניינת ביציבות אצל ספקית הנפט העיקרית שלה וגם של האיחוד האירופי. זוהי עוד זירה שבה הרוסים שבים וממקסמים את מעמדם הבינלאומי במחיר דיפלומטי מזערי.
כל הבלגן הזה קיבל השבוע משב רוח מרענן מכיוון בלתי צפוי. הידוענית האמריקאית קים קרדשיאן צייצה השבוע בטוויטר: "מתפללת לשלום כל מי שבארמניה ובעולם כולו". קרדשיאן, כפי ששמה מעיד, היא ממוצא ארמני. אחותה קלואי לא פיגרה אחריה, וכתבה: "התפללו למען ארמניה".
אביהן, רוברט קרדשיאן, היה אחד מעורכי דינו של או-ג'יי סימפסון, כך שמדובר בדור שני לסלבריטאות. שתי בנות קרדשיאן הצליחו השבוע לעשות מה שאיש לא הצליח לפניהן: להעביר מגה-מסר ישיר למען ארמניה והמאבק על נגורנו-קרבאך. המסר הזה נקלט על ידי לא פחות מ-175 מיליון איש ברחבי העולם העוקבים אחרי קים בטוויטר, מלבד 28 מיליון עוקביה של קלואי.
כמובן, אפשר לגחך. נו, הקרדשיאנס. אבל במספרים האלה בטוויטר ובאינסטגרם, הכמות הופכת לאיכות. זו לא הפעם הראשונה שמשפחת קרדשיאן מתייצבת למען מטרות ארמניות. בעבר קראה קים קרדשיאן לנשיא אובמה להכיר ברצח העם הארמני שבו נספו מיליון וחצי איש. לפני חודשים אחדים הגיעו בנות המשפחה לארמניה ומשם לסיור במחוזותינו, כולל הרובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים.
יכול להיות שמישהו בירושלים צריך לחשוב גם על ההקשרים האלה. במיוחד לאחר שעל פי הסטטיסטיקות שהתפרסמו השבוע, התגובות לציוץ הבודד של קים וקלואי גררו אחריהן מבול של 870 אלף שיתופים ותגובות, כולל אנשים שכתבו: "בחיים לא הייתי מאמין שאגיב לציוץ של קים קרדשיאן".
עם כל הכבוד למסמכי פנמה, ויש כבוד, העיקר בהדלפת-העל אינו בגילויים על מנהיג כזה או אחר או על הפרקטיקות המוסריות של פוליטיקאים וחברות בינלאומיות, קטנות כגדולות. מי שעוסק ביומיום בספורט של חשיפת שחיתות וכלכלת אופשור יודע שרוב הגילויים כבר נחשפו ברמה כלשהי, כולל תחקירי ענק על חברת 'מוסק פונסקה' עצמה. לב העניין הוא המכה התקשורתית, שמביאה את הנושא לתודעה הגלובלית באמצעות שיתוף פעולה בין עשרות כלי תקשורת תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים סופר-חדשניים. כנראה מוקדם מדי להספיד את העיתונות.
בהקשר הזה עולים שני סימני שאלה גדולים. הראשון, שאין לו תשובה, כיצד קורה שכל כך הרבה מנהיגים, פוליטיקאים, אוליגרכים, פושעים, ברוני סמים וסתם משתמטי מס - כולם מפקידים את סודותיהם בידי חברת עורכי דין פנמית אחת ושרת אינטרנט אחד, באבטחת מידע שערכו הכולל נמדד במיליארדים. רמת הסיכון בלתי מתקבלת על הדעת. האם זה באמת כל הסיפור?
וההערה השנייה: מעבר לחשיפה עצמה, לא פחות מעניינת השאלה איך בדיוק עושים את זה. איך גונבים מידע בסדרי גודל ענקיים כאלה. איך מעבירים אותו טכנית מעבר לים, תוך שמירה על זהות המדליף. הגרסה הרשמית שסיפק השבוע ארגון ICIJ (האיגוד הבינלאומי של עיתונאים חוקרים) היא שזהותו של המדליף אינה ידועה. על פי גרסה זו, ההדלפה החלה בסוף 2014 באמצעות מקור אלמוני שפנה לעיתון הגרמני 'זידדויטשה צייטונג' בעקבות פרסום קודם על חברת 'מוסאק פונסקה'. המקור יצר קשר עם כתב העיתון בסטיאן אוברמאייר באמצעות צ'אט מוצפן, והציע לו מידע שיחשוף לציבור את הפשעים שנעשו באמצעות החברה.
המקור, שדבר לא ידוע על זהותו, סירב להיפגש או לחשוף את עצמו בשל הסכנה לחייו, והתנה את הקשר בשימוש בערוצים מוצפנים היטב. כאשר שאל אוברמאייר באיזה סדרי גודל מדובר, התשובה, כפי שנכתב במגזין 'ווירד' השבוע, הייתה "גדול יותר ממה שאתה יכול לדמיין". ואכן, גודל ההדלפה של מסמכי פנמה הוא 2.6 טרה-בייט - יותר מפי אלף מהמגה-הדלפה בפרשת 'קייבלגייט' של ויקיליקס. משהו שמאה כלי תקשורת בעולם עמלו עליו במשך שנה, ונכון לעכשיו הגיעו רק לחלק ממנו.
בריאיון ל'ווירד' סיפר אוברמאייר כי הקשר עם המקור התבצע לאורך זמן בערוצים מוצפנים משתנים, כשבכל פעם נמחקה ההיסטוריה מהמפגש הקודם. הקריפטו-אפליקציות שבהן השתמש היו Signal, Threema ואפילו מייל PGP מוצפן.
בכל פעם שחודש הקשר על ידי המקור זה היה באמצעות שאלה טיפשית ותשובה עוד יותר טיפשית. למשל, "הייתי אומר שהיום שמשי למדי", והתשובה: "כן, הייתי אומר שהירח ממש גשום". לאחר שהמקור העביר כמות מסוימת של מסמכים לאוברמאייר, הבין העיתונאי שהעסק גדול מכדי להתמודד עמו לבדו, ופנה לארגון ICIJ שכבר התמודד בעבר עם תחקירים בעקבות הדלפת ענק בסגנון זה, על חברת ההחזקות HSBC.
המשלוחים של קובצי ההדלפות החלו לזרום. אבל איך בדיוק? כיצד מעבירים כמויות ענקיות כאלו של אינפורמציה בלי להיחשף? ודאי שלא במייל. האם התשובה היא קובצי 'הארד דרייב' מוצפנים? פיו של אוברמאייר נשאר חתום בנקודה זו. ה-ICIJ בנה מנוע חיפוש מוגן עבור כל מיליוני הקבצים המודלפים, ו-URLעבור כל כלי התקשורת שהצטרפו למיזם החשיפה.
האתר כלל גם צ'אט, כדי שהכתבים שהופקדו על חקירת המסמכים יוכלו להחליף הערות בזמן אמת ולהיעזר בקולגות מעבר לים בבחינת מסמכים בשפות שונות. המדהים הוא, שאף שמדובר במאה כלי תקשורת והרבה יותר ממאה איש שעסקו בעניין במשך יותר משנה, העסק לא דלף.
ומה שנותר כסימן השאלה הגדול ביותר הוא זהותו של המדליף. גבר או אישה? אדם או אולי קבוצה? ומעל הכול - איך הוא או הם עשו את זה? מה אִפשר למשוך כמות כזו של מידע בלי שאיש ב'מוסק פונסקה' יבחין בכך? אחרי גוליאן אסאנג' ואדוארד סנודן, זהותו של האדם השלישי נותרה בערפל סמיך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם