מדוע מסרב ראש הממשלה להסכם הסיוע החדש שמציעה ארה"ב?

המו"מ בין ישראל לארה"ב בנוגע לסיוע הביטחוני השנתי מנוהל כמעט באופן בלעדי על ידי נתניהו. אז מדוע הוא לא חותם על ההסכם החדש? והאם אינתיפאדת היחידים דועכת? ומה בנוגע למינויים חדשים במערכת הביטחון? הטור השבועי של עמיר רפפורט

 IsraelDefense

זהו אחד המקרים יוצאי הדופן בתולדות יחסי ישראל-ארה"ב: ארצות הברית מעוניינת להגדיל בכ-20 אחוז את גובה הסיוע הביטחוני השנתי לישראל, אבל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסרב לקבל.

מפרטים חדשים המתפרסמים כאן לראשונה, עולה כי המו"מ בין ישראל וארה"ב מנוהל באופן כמעט בלעדי על ידי ראש הממשלה, ולפי מקורות המקורבים למגעים, סכום הסיוע החדש שאותו מציעה ארה"ב לישראל עשוי להיות כ-3.7 מיליארד דולר בכל שנה במקום 3 מיליארד לשנה בהסכם הישן.

 על מנת להבין עד כמה מדובר בסוגיה גורלית לביטחונה של ישראל, צריך את הרקע: הסיוע הביטחוני האמריקאי ה"רגיל" מהווה למעלה מ-20 אחוז מתקציב הביטחון השנתי של ישראל.

הסכם הסיוע הנוכחי נכנס לתוקפו בתקופת ממשל ג'ורג' וו. בוש בשנת 2008, והוא בתוקף עד לסוף שנת 2017. על פי ההסכם, במשך כעשור מקבלת ישראל במצטבר כ-30 מיליארד דולר, במענק שנתי שגדל בכל שנה ב-50 מיליון דולר, כפיצוי על השחיקה בערך הדולר. על פי המתווה, השנה מקבלת ישראל מארה"ב סיוע ביטחוני של מעל 3.2 מיליארד דולר, כולל ה"שחיקה". בנוסף, מממנת ארצות הברית, מחוץ לכספי הסיוע, פרויקטים שונים כמו המערכות נגד טילים "חץ", כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים", ולאחרונה גם מערכות טכנולוגיות נגד מנהרות תת קרקעיות.

ישראל ביקשה הגדלה דרמטית של הסכם הסיוע כ"פיצוי", על הסכם הגרעין שנחתם עם איראן בקיץ 2015. הטענה היא שההסכם מביא למרוץ חימוש נרחב במפרץ הפרסי: הן איראן והן מדינות המפרץ רוכשות נשק בעשרות מיליארדי דולרים מרוסיה, מארה"ב ומצרפת, מה שעלול להשפיע לרעה על מצבה האסטרטגי של ישראל. ארה"ב עצמה מוכרת כמויות אדירות של נשק למדינות כמו ערב הסעודית, שנחשבות "מתונות", אך הנשק הזה עלול להיות מופנה בעתיד כנגד צה"ל, וישראל מצפה ל"פיצוי" על כך, כדי לשמור על יתרונה האיכותי, כפי שמחייב החוק האמריקאי.

גורמים יודעי דבר מציינים כי המו"מ על גובה הסיוע הביטחוני נוהל בעבר בין משרדי הביטחון של ישראל וארה"ב, אך כיום מוביל אותו אישית ראש הממשלה נתניהו, באמצעות המטה לביטחון לאומי הכפוף אליו. לאחר ביקור סגן הנשיא האמריקאי בישראל בחודש פברואר ולקראת נסיעת ראש הממשלה לוושינגטון ב-20 במרס, הייתה ציפייה כי הסכם הסיוע החדש ייחתם. אך ראש הממשלה ביטל את הנסיעה.

מדוע הוא אינו חותם על ההצעה?

ייתכן כי הוא מצפה לסכום סיוע גבוה יותר כאשר מערכת הבחירות בארה"ב תגיע לשיאה, משיקולי בחירות של המפלגה הדמוקרטית, או במקרה שממשל ארה"ב יתחלף בנובמבר.

רבים סבורים כי ממשל ברק אובמה היה מוכן להתחייב על סיוע שנתי גבוה יותר בחודש יולי 2015, אילו ראש הממשלה נתניהו לא היה פועל אז לסיכול הסכם הגרעין עם איראן, ולא היה נואם נגד ההסכם בפני הקונגרס.

משרד הביטחון הישראלי הוביל את הדיאלוג עם ארה"ב בנושא האמצעים שיידרשו על ידי ישראל בעידן האזורי החדש. שר הביטחון, משה יעלון, אף דן בהסכם הסיוע עם מקבילו האמריקאי, אשטון קרטר, במהלך ביקורו בוושינגטון בחודש שעבר. יעלון דן באמצעים החדשים שתעמיד ארה"ב לטובת ישראל, בתחומים כמו סייבר וחימוש אווירי, בעוד שהמטה לביטחון לאומי אמור לסכם את הסכם ההבנות עם המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. עוד מסר שהעביר יעלון: ישראל מעוניינת לחתום על ההסכם בתקופת הממשל הנוכחי, ובהקדם, והיא אינה מושכת זמן בגלל הבחירות.

אז מה יעלה בגורל ההסכם שכמעט סוכם אך לא נחתם? אחת האפשרויות שעולות הן שלא ייחתם בכלל הסכם סיוע חדש עד לבחירות בארה"ב או שייחתם מעין "הסכם מסגרת", שיאפשר לממשלים הבאים להגדיל את סכום הסיוע הביטחוני בהתאם ל"פרויקטים ייעודיים".

F-35 או F-15?

העיכוב בחתימה על ההסכם מעכב החלטות על פרויקטים גדולים שאותם בוחנים בחיל האוויר, כמו האפשרות להצטייד במטוס שהוא גם מסוק המכונה V-22  (מתוצרת בואינג) והשאלה האם מעבר לשתי טייסות מטוס הקרב החדש כ-35 (המכונה בחיל אוויר "אדיר", מתוצרת לוקהיד מרטין), יכללו התכניות  ארוכות הטווח של חיל האוויר הצטיידות בטייסת F-35  שלישית או בטייסת מודרנית של המפציץ הוותיק של בואינג F-15? (שנחשב יקר יותר, בעיקר בגלל שמדובר במטוס דו מנועי).

בתקציב סיוע מוצע של 3.7 מיליארד דולר בשנה, מעריכים במערכת הביטחון כי צה"ל לא יוכל לממש חלק גדול מהתכניות האסטרטגיות שהוא מתכנן כמשקל נגד למרוץ החימוש של איראן ושל מדינות המפרץ הפרסי.

מוניז בישראל

היבט אחר ביחסי ישראל-ארה"ב ישראל זוכה להרבה פחות תשומת לב בתקשורת: שתי המדינות חתמו השבוע על הסכם שיתוף פעולה בנושא כוח האדם למגזר האנרגיה, במשך לשיתופי פעולה אסטרטגיים בין המדינות בתחום.

מי שחתם על ההסכם הוא לא אחר מאשר שר האנרגיה של ארה"ב, ד"ר ארנסט מוניז, שהוביל את המו"מ על הסכם הגרעין עם איראן, והיה אחד האנשים הכי פחות אהודים בישראל בזמנו. השבוע ביקר מוניז בישראל כאורח של מקבילו, השר ד"ר יובל שטייניץ, וביקר אפילו בכור הגרעיני האזרחי בנחל שורק. הוא זכה לכבוד מלכים בכל מקום שאליו הגיע במהלך 48 שעותיו כאן, דבר שמעיד יותר מכל על ההשלמה המוחלטת של ישראל עם הסכם הגרעין (למרות שנותרה בעינה ההערכה כי האיראנים יפרו את ההסכם וימשיכו בפרויקט הגרעין, בהזדמנות הראשונה שתהיה להם. על כך אמר השבוע מוניז בישראל כי ארה"ב לא תאפשר זאת).

האינתיפאדה דועכת? בזכות מי?

ומאיראן לזירה הפלסטינית: אם קיימת בציבור תחושת מסוימת כי גל הטרור המכונה "אינתיפאדת היחידים" דועך, הרי שהתחושה הזאת מעוגנת גם במספרים.

מנתונים מסכמים לגבי חודש מרס שפרסם השבוע שירות הביטחון הכללי, עולה כי גם בחודש החולף נמשכה מגמה ברורה של ירידה בכמות הפיגועים.

על פי הנתונים, היו במרס  123 פיגועים (מהם 92 במתווה של השלכת בקבוקי תבערה), לעומת 155 בפברואר. הירידה חלה במרבית האזורים. כך, באיו"ש: 81 פיגועים, לעומת 107 בפברואר. בירושלים: 36 פיגועים, לעומת 42 בפברואר, ב"קו הירוק": 2 פיגועים, לעומת 4 בפברואר. מנגד, בפיגועים שמוצאם ברצועה חלה עלייה: 4 פיגועים, לעומת 2 בפברואר

בראייה של כמה חודשים, נראה כי מאז שיא של מאות רבות של פיגועים בחודש אוקטובר 2015, יורד מספר הפיגועים בכל חודש. המגמה עקבית. אז האם גל הטרור קרוב למצות את עצמו? יכול מאוד להיות שכן. רבים במערכת הביטחון סבורים כי הקרדיט על הירידה באלימות מגיע גם לרשות הפלסטינית שראשיה אינם מעודדים כיום פיגועים, ולכוחות הביטחון הפלסטינים, שמשתפים פעולה עם כוחות הביטחון ישראליים, בעיקר במלחמה כנגד החמאס.

בשב"כ, לא מפריזים בתרומה של כוחות הביטחון הפלסטיניים, וחושבים ששיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית במאבק באלימות הוא רק חלק קטן מן התמונה. ההערכה היא כי לסיכול הישראלי, להריסות הבתים ולירידה בהיקף השיח הפלסטיני בנושא הר הבית, יש תרומה משמעותית יותר לסטטיסטיקה שנראית טוב יותר מחודש לחודש (למרות שבחודש שעבר היה גם פיגוע הדקירה ביפו, שבו היה הרוג אחד ולא פחות מ-29 פצועים) .

כך או כך, ניסיון העבר מלמד כי פיגוע המוני אחד עלול לשנות גם את הסטטיסטיקה וגם את התחושה הציבורית, ולהפוך את השאלה  - מה מביא לדעיכת האינתיפאדה  - בלתי רלוונטית.

מינויים באוויר

תזכורת: ראש הממשלה ממשיך להתמהמה במינוי תא"ל (מיל') אבריאל בר יוסף  לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי. כזכור, תנוע אומ"ץ הגישה תלונה כנגד בר יוסף, בטענה שניהל קשרים פסולים עם איש עסקים גרמני בזמן שכיהן כסגן ראש המל"ל. התלונה נבדקת.

בינתיים, ממלא את מקום ראש המל"ל ד"ר יעקב נגל, ששמו מוזכר כמועמד לראש המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת), במקום אופיר שהם שעומד לפרוש. שמות נוספים שמוזכרים בקשר לתפקיד הם תא"ל (מיל') ד"ר דני גולד, שהיה ראש המחקר והפיתוח בצה"ל והוביל את פרויקט "כיפת ברזל" ותא"ל (מיל') איתן אשל, שהחליף אותו באותו תפקיד.

גם על התפקיד הבכיר ביותר במשרד הביטחון החלה התמודדות לאור החלטתו של מנכ"ל המשרד, אלוף (מיל') דן הראל, לפרוש במלאת 3 שנים למינויו (כפי שתיכנן מראש). לתפקיד זה מוזכרים כמועמדים, בין היתר,  אלוף (מיל') אבי מזרחי, אלוף (מיל') אודי אדם, המכהן כיום כיו"ר תעש, אלוף (מיל') יפתח רון טל - יו"ר חברת החשמל, האלוף יעקב עייש שהיה נספח צה"ל בארה"ב, ואפילו האלוף ניצן אלון, שהיה מפקד פיקוד המרכז ועדיין ממלא תפקיד בכיר בצה"ל. אם אלון ימונה לתפקיד הוא יפרוש קודם לכן לאזרחות.