הדלפת הענק: למי היה אינטרס ולמה פוטין מככב
10 ימים לאחר הדלפת הענק צצים סימני השאלה: מדוע אין אזכור של גורמים אמריקאים? האם הועלמו שמות או היו השמטות מכוונות? ומי עומד מאחורי הדלפת המסמכים: האקר בעל מצפון או גוף ביון זר?
מי עומד מאחורי מסמכי פנמה? עשרה ימים אחרי הדלפת הענק מתרבים סימני השאלה. האם מאחורי מבצע ההדלפה הגדול בתולדות האנושות עומד לוחם צדק חברתי, האקר בודד שרצה לחשוף שחיתות של פוליטיקאים וראשי מדינות, או שאולי מדובר בארגון ביון מדינתי שהחליט לטפל ביריביו הפוליטיים באמצעות חיקוי הדלפות הענק של השנים האחרונות?עוד כותרות ב-nrg:
- פוטין חובט: לא הייתי מציל את ארדואן מטביעה
- סבירות גבוהה לפיגוע משמעותי על הגדר הסורית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עד שפרצו מסמכי פנמה לחיינו היו ג'וליאן אסאנג' ואדוארד סנודן שני גיבורי-העל של עידן הדלפות-הענק. מבחינתם, הרקע האידיאולוגי היה ונותר חתירתם הבלתי מתפשרת לשקיפות מדינתית. זו הסיבה שבשמה הקים אסאנג' את 'ויקיליקס' ופרסם את מברקי מחלקת המדינה במלואם.
זו הסיבה שאדוארד סנודן הלך בעקבותיו וחשף את רמת החדירה של הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי (NSA) לפרטיותם של אנשים ושל חברות. לטענת ה-NSA ההדלפה הזאת חשפה לפני טרוריסטים גם שיטות עבודה חשאיות ואף עלתה בחיי אדם. המהלכים של שניהם עוררו הערכה אדירה לצד ביקורת אדירה לא פחות. השאלה כעת היא האם לפנתיאון השקיפות יצטרף עכשיו גם המדליף העלום של מסמכי פנמה.
והשאלה שניצבת בכל בעייתיותה היא: האם מסמכי פנמה הם תוצאה של שיתוף פעולה קלאסי בין תקשורת חוקרת לחושפי שחיתויות אידאליסטים, או שיש כאן משחק זהויות ציני שבו ארגון ביון מנצל את יכולותיו הטכניות והמודיעיניות כדי לייצר מראית שווא של הדלפה חברתית אידיאולוגית, המשרתת צרכים פוליטיים? אם זה המצב, ייתכן שמיטב המוחות של העיתונות החוקרת נפלו בפח יקוש.
האם זו אפשרות בכלל? בריאיון טלפוני ל'מקור ראשון' אומר ג'רלד רייל, העומד בראש פרויקט מסמכי פנמה של איגוד החוקרים הבינלאומיים (ICIJ), כי אינו מוציא זאת מכלל אפשרות. ומה יעשה אם מחר, בעוד שבוע או בעוד שנה יתברר שזה המצב? "כשנגיע לגשר נחצה אותו. חשבנו על כל האפשרויות ולא מצאנו רמזים לכך.
עשינו כל מה שאפשר כדי לאמת באופן עצמאי את תוכן המסמכים, פנינו למאות עיתונאים כדי לנבור באופן בלתי תלוי במסמכים, התמקדנו בדמויות בעלות חשיבות ציבורית ופעלנו מתוך אחריות ציבורית. עשינו מה שמצופה מאיתנו".
רייל צודק, אך האם זה מספיק? האם עיתונאות חוקרת יכולה להרשות לעצמה להיות כלי בידי גורם אינטרסנטי? ארגון ביון? שורש הבעיה, כפי שרייל מודה, הוא שלא ידוע לו דבר וחצי דבר על זהות המדליף המסתורי. אבל, "כשמקור אומר לי שחייו בסכנה, אין לי ברירה אלא לסמוך על מה שהוא אומר".
זו גם הגרסה שמריץ העיתון הגרמני 'זודויטשה צייטונג' מרגע פרסום מסמכי פנמה. לפיה, זהותו של המדליף אינה ידועה לא לבסטיאן אוברמאייר, העיתונאי שעמד בקשר ישיר עם המדליף המסתורי ב-2014, וגם לא לעורך הראשי של העיתון. "זה היה התנאי של המדליף המסתורי והוחלט לכבד אותו למרות הקושי העצום שהוא יוצר", אמר השבוע העורך הראשי של העיתון.
כדי להתמודד עם ממדי הענק של ההדלפה בנה ה-ICIJ מנוע חיפוש עבור 11.5 מיליון מסמכי פנמה, והקים מאגר אנושי של 370 עיתונאים מרחבי העולם שנברו במשך חודשים במנוע חיפוש מיוחד, שהוקם לצורך העניין. הם אספו מילות מפתח ורשימות של ראשי מדינות, אוליגרכים, פוליטיקאים, ברוני סמים, פושעים וחברות שונות ברחבי העולם, והעלו אותם למנוע החיפוש במטרה לדלות מהמאגר מסמכים שבהם מופיעים שמות החשודים העיקריים. ממש כמו שעושים בגוגל. התוצאה: בעשרת הימים האחרונים נחשפה רשימה אקסקלוסיבית מאוד של פוליטיקאים, מלכים וראשי מדינות שהשתמשו בשירותי חברת 'מוסק פונסקה' לצורכי הונאות מס והעלמות הון.
בראש רשימת הגדולים ששמם נקשר למקלטי מס - ישירות או באופן עקיף - עומדים נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא סין שי ג'ינפינג, ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, נשיא ארגנטינה מאוריסו מאקרי, נשיאת ארגנטינה לשעבר כריסטינה קירשנר, נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו, וראש ממשלת איסלנד סיגמונדור דויד גונלאוגסון, שבינתיים נאלץ להגיש את התפטרותו. שמות נוספים של מנהיגים הם ראשי מדינות גוש ה-BRICS
ובעלי ברית קלאסיים של ארה"ב כמו המלך הסעודי סלמן. כל זה כבר נלעס עד זרא. מה שלא נחקר עד הסוף הוא המשותף לחלק גדול מן השמות. והמשותף המטריד שמבצבץ הוא שלמרות היותם בעלי ברית של וושינגטון, מדובר בעצם ביריבים פוליטיים או במנהיגים שסר חִנם בעיני האמריקאים. למשל, נשיאת ברזיל דילמה רוסף, שמתמודדת עם הדחה על רקע שחיתות, והמלך הסעודי סלמן שמדיניותו בסוריה ובתימן הפכה למטרד כרוני עבור הממשל האמריקאי.
פרשת מסמכי פנמה (צילום: רויטרס)
לכן, אחרי הוואו הראשוני של מסמכי פנמה החלו לצוץ גם סימני השאלה. את מי בדיוק משרתת חשיפת מסמכי פנמה? השאלה עלתה בכל עוזה לאחר שברשימת כוכבי העל שפורסמה לא הופיע אפילו שם אמריקאי בולט אחד. בסטיאן אוברמאייר כבר הודה שככל הנראה אין במסמכי פנמה שום שם אמריקאי דומיננטי. לעומת זאת, במסמכים נחשף מערך שלם של מקורבים לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ביניהם חבריו הקרובים ביותר. זאת למרות ששמו של פוטין עצמו כלל לא מופיע במסמכים. את החיבורים המוליכים לפוטין עשו העיתונאים החרוצים שעבדו על המסמכים וחיברו את הנקודות. האם זה מה שהיה על העיתונאים לעשות, או מה שקיווה המדליף המסתורי שיקרה?
הוויכוח הזה התלהט מאוד השבוע, לאחר שג'וליאן אסאנג' דרש כי מסמכי פנמה כולם יועלו לרשת האינטרנט. ולא רק מסיבות אידיאולוגיות. העלאת כל המסמכים תאפשר לשפוט אם הדלפת הענק עברה עריכה כלשהי בטרם הועברה לעיתונות החוקרת.
האם יש בה חורים על פני תקופות או בתיקיות מסוימות, השמטות מכוונות, האם הועלמו ממנה שמות? אולם ארגון ה-ICIJ כבר הודיע כי המסמכים יועלו לרשת בצורה סלקטיבית, בטענה שרק כך אפשר לנהל עיתונות אחראית. טיעון נאה ואפילו מנומק, אך כזה שמונע מהציבור הרחב לבחון את המסמכים ולהחליט בעצמו על טיבם. טיעון שלא ממש מחזיק בעידן השקיפות הטוטאלית.
לדרישתו של אסאנג' לשקיפות מוחלטת הצטרף בינתיים גם ארגון ההאקרים 'אנונימוס'. נראה שהולכת ונוצרת כעת יריבות מסוג חדש בתוך קהילת ההאקטיביסטים ("האקרים אקטיביסטים") הבינלאומית, התפתחות שבשורה התחתונה משרתת דווקא מדינות וארגוני ביון סגורים, ולא תנועות חברתיות והאקרים הפועלים לשקיפות מדינתית.
מה שהצית את הוויכוח הוא חשיפת מעורבותם של מקורבי נשיא רוסיה פוטין בהונאות מס והעלמות הון בסדר גודל של שני מיליארד דולר. החשיפה הייתה כנראה קצת יותר מדי מוצלחת, ופוטין עצמו הגיב למסמכי פנמה בטענה שמדובר בניסיון אמריקאי לצייר אותו כנשיא מושחת. דובר הבית הלבן מארק טונר השיב כי לארה"ב אין יד ורגל בהדלפה, אך לטענת פוטין יש לכאורה בסיס נסיבתי לא רע בכלל.
כזכור, בינואר האחרון נוצר עימות חזיתי בין וושינגטון למוסקבה לאחר שבכיר במשרד האוצר האמריקאי, אדם זובין, אמר לתוכנית התחקירים של ה-BBC, 'פנורמה', כי "הנשיא הרוסי מושחת והממשל האמריקאי יודע את זה כבר הרבה שנים. ראינו אותו מעשיר את חבריו ואת בעלי בריתו הקרובים תוך שימוש בנכסי מדינה, בין אם זה בעושר האנרגטי של רוסיה ובין אם זה במכרזים שהוא מעביר למי שמשרת אותו ומדיר את מי שלא משרת אותו. בעיניי, זו ההגדרה של שחיתות".
אף שזובין לא התייחס ישירות לדו"ח של ה-CIA מ-2007, שבו נאמר כי הונו של הנשיא הרוסי עומד על כ-40 מיליארד דולר, הוא טען שפוטין צבר בחשאי הון עצום עוד יותר. "הוא מושך לכאורה משכורת מהמדינה, משהו כמו 110 אלף דולר בשנה, אך זו לא הצהרה מדויקת", אמר זובין. "יש לו שיטות עבודה ותרגילים איך להסתיר את עושרו האמיתי". בקרמלין זעמו אז על דבריו של הבכיר האמריקאי, ואמרו שהם מתייחסים אליהם כ"האשמה רשמית של הממשל". בוושינגטון לא התרגשו, והבית הלבן הודיע שדבריו של הבכיר "משקפים את עמדתנו".
כיצד אם כן אמור פוטין לפרש את מסמכי פנמה, אם לא כהמשך ישיר להכרזת המלחמה האמריקאית על יושרתו האישית? הרי אילו היו למדליף של מסמכי פנמה פנים כמו לאסאנג' ולסנודן, פוטין לא היה יכול לטעון שמדובר בפעולה של הממשל האמריקאי נגדו. אותו סימן שאלה עולה גם לגבי החלטתו של ארגון ה-ICIJ ללכת על הפרסום בלי לדעת את זהות המדליף. קרי, להתעלם מהאפשרות שמדובר בחומרים של ה-CIA, ה-NSA או מה שמכונה ה-US Cyber Command (מפקדת הסייבר האמריקאית) וללכת על החשיפה בכל הכוח בגלל ההיבט הציבורי.
האירוניה הגדולה בכל הסיטואציה היא שברוסיה לפחות נראה שהחשיפה אינה משנה כהוא זה את מעמדו הציבורי של פוטין. מבחינת העם הרוסי, לטעון שפוטין ומקורביו מושחתים זה כמו לומר שהמים רטובים. איש לא ממש מזדעזע מהתגלית. רק בדמוקרטיות מערביות יש לחשיפות כאלו השפעה. התוצאה היא שמי שהחליק על קליפת הבננה של פוטין הוא דווקא ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, שהובך אנושות לאחר שנחשף כי אביו המנוח איאן ניהל קרן השקעות שנמנעה מתשלום מס בבריטניה, באמצעות רישומה באיי בהאמה.
אם כן, מהן האינדיקציות שאולי מדובר במשהו שהוא לא בדיוק פועל יוצא של "האקר בעל מצפון חברתי"? מומחים לביטחון סייבר השתעשעו השבוע בניתוח החולשות שנחשפו בסייבר של חברת 'מוסק פונסקה', כדי להראות כיצד נפרץ שרת הדואר שלה, שעל פניו היה אמור להיות מאובטח היטב. אם לסכם את ההסברים הטכניים למיניהם, הטיעון שמעלים המומחים, מסיאטל עד ברלין, הוא שהתוכנות שבהן השתמשה חברת 'מוסק פונסקה' היו בלתי מעודכנות ולכן נוצרו פרצות שאפשרו את ההדלפה הענקית.
בשיחה עם פיל צימרמן, יוצר תוכנת ההצפנה PGP, שהיא גם תוכנת ההצפנה הנפוצה ביותר ברשת, הוא אומר כי "בקהילת הסייבר אכן מוכּרות חולשות כאלו, דווקא בקרב פירמות לעריכת דין, וכי דנו בזה בקהילת הסייבר עוד לפני מסמכי פנמה. אלה בעיות מוכרות. הרי גם לחברת סוני היו בעבר בעיות, ואז העריכו שהצפון קוריאנים הם שפרצו את השרת שלהם".
כלומר, אף שצימרמן מדגיש שהוא מעדיף את גרסת ההאקר החברתי בעל המצפון, הרי שבשורה התחתונה חברות לעריכת דין אינן ידועות ככאלה שנפרצות יותר מחברות אחרות. מה גם שהדוגמה של סוני היא דווקא של פעילות חדירה עוינת מצד ארגון מדינתי. אולם בשורה התחתונה, הטענה של צימרמן היא שבין אם מדובר בפעולה של בודדים ובין אם בפעולה של ארגון ביון, לא נדרשו יכולות מודיעיניות מיוחדות כדי להשיג את ההדלפה הגדולה ביותר בהיסטוריה. מבחינתו, "הפרופיל של ההאקר הפורץ הוא מהנדס תוכנה שמתמצא בביטחון סייבר, או סטודנט לתואר שלישי במתמטיקה או בפיזיקה ובעל מוטיבציה להוציא את השחיתות לאור השמש".
מי שחולק עליו בנקודה הזו הוא פרופ' אהרן פרידמן מאוניברסיטת אריאל. פרידמן, מומחה לביטחון סייבר, עבד מול מחלקת ההגנה של הממשל האמריקאי ופיתח פרוטוקולים להגנה ברשת. כיום הוא עומד בראש המרכז למאיצים קומפקטיים באוניברסיטת אריאל. פרידמן לא ממש חולק על הפרופיל של ההאקר אלא על המאמץ מאחורי ההדלפה, שרומז לכך שמאחוריה עומד גוף כלשהו ולא אידיאליסטים בודדים.
"האינדיקציה לכך במקרה של מסמכי פנמה היא נפח ההדלפה", אומר פרידמן. "גם אם המערכות של חברת 'מוסק פונסקה' היו פתוחות לחלוטין, עדיין נעשתה פה עבודה בהיקף אדיר. החשבון הבסיסי מראה כי מדובר ב- 11.5 מיליון מסמכים. בהנחה האופטימית ביותר לוקח לפחות חמש דקות לשבור הצפנה של כל מסמך שהועבר ברשת.
כדי לעבור על כל אלה מדובר בכמיליון שעות אדם לפחות. בהנחה שיום עבודה הוא בן 8 שעות, מדובר ב-120 אלף ימי עבודה או 24 אלף שבועות שזה 480 שנות אדם. ובהנחה שאפשר לעבוד במקביל, מדובר באלף אנשים לפחות שעובדים על הפרויקט כדי לסיים אותו בחצי שנה. ובתוך כל זה צריך לאתר את המסמכים האטרקטיביים. הבעיה היא שמומחים לסייבר אינם מבינים במנהל". כנראה גם לא במאמץ האדיר שמושקע בתחקיר העיתונאי על כל מסמך כזה.
אקו"ם