ראשי » חדשות » הרשות הפלסטינית

האסירה בת ה-12 הפכה לגיבורה בתקשורת הערבית

דימא אל וואווי השתחררה מהכלא הישראלי והפכה לסמל מוערך בתקשורת הערבית. בראיון נרחב עמה באל ג'זירה נשאלה על שהותה בבית הכלא, תוך התעלמות מופגנת מכוונתה לדקור חיילים. היא טענה נגד חיילי צה"ל: "בעטו בי וקפצו עלי"

לאחר חודשיים וחצי במאסר, אותם ריצתה דימא אל-וואווי, בת ה-12 לאחר שנעצרה עם סכין תחת חולצתה, התראיינה לכלי התקשורת הערבי 'אל ג'זירה'. למרות הרשעתה, היא לא נשאלה כלל במהלך הראיון על מניעיה ומה הוביל אותה לתכנן פיגוע דקירה נגד ישראל. מנגד ניתנה לה במה נרחבת לטענותיה בדבר אלימות קשה מצד חיילים בעת המעצר, טענות שעומדות בסתירה לכתב האישום שהוגש נגדה.

עוד כותרות ב-nrg:
 - דרך השלום: הבורר הערבי שהפך ליקיר ירושלים
 - אופס: מטוס קרב נורווגי ירה מטח על מגדל פיקוח
 - כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אל-וואווי נידונה למאסר של ארבעה חודשים אחרי שהודתה בכוונה לבצע פיגוע דקירה ביישוב כרמי צור, אך לבסוף ריצתה רק שני שלישים מהמאסר, זאת לאחר שנוכה שליש ממאסרה. היא שוחררה ביום ראשון ממאסרה לביתה, סמוך לחברון, וזכתה לחיבוק מכלי התקשורת הערבים ומחברי משפחתה ומקורביה.
 
אל וואווי סיפרה בראיון שלא פגעו בה במהלך שהותה בכלא, אך לטענתה חיילים היכו אותה במהלך מעצרה בכניסה ליישוב. "כשהחיילים הישראלים עצרו אותי, הם בעטו בי הרבה פעמים", היא סיפרה בראיון. "אחד החיילים בעט בי ממש חזק בגב, ואז כששכבתי על הרצפה, חייל אחר קפץ מעלי וזה הכאיב לי למשך הרבה זמן".

בניגוד לטענתה, בכתב האישום מצוין כי מי שעצרו אותה היו אזרחים עם נשק, ולא חיילים. כשהגיעה לשער היישוב כרמי צור השומר קרא לה לעצור ולרדת לארץ. "הנאשמת עצרה וירדה על ברכה. תושב נוסף שהיה חמוש באקדח הגיע למקום והורה לנאשמת להישכב על הארץ", כך נכתב. "התושב הבחין בבליטה באזור בטנה של הנאשמת, ביקש ממנה לעמוד ולהוציא את החפץ שמתחת לחולצתה. אז הוציאה הנאשמת את הסכין והשליכה אותה. הנאשמת שכבה על הארץ בשנית, והתושב אזק אותה באמצעות אזיקון".
 
בכתב האישום נטען עוד כי אל-וואווי יצאה מביתה שבחלול לאחר שגמלה בליבה לדקור ישראלים, זאת בעקבות סרטוני הסתה נגד יהודים בטלוויזיה הפלסטינית. היא החביאה סכין מבטח עם להב באורך 12 ס"מ מתחת לחולצתה.
 
 
 

אל -וואווי סיפרה על הרגעים הקשים במעצר הישראלי. "החלק הכי מפחיד היה בהתחלה. העבירו אותי באוטובוס מכלא השרון לכלא רמלה, ואז לבית המשפט בעופר כדי לראות את השופט. המושבים באוטובוס היו עשויים ממתכת קשה, הרגליים שלי היו כבולות והידיים אזוקות. היה קר בפברואר, ולא היה לי ז'קט. קפאתי והייתי לבד, ולא ידעתי מה הולך לקרות".
 

היא הודתה שהאמינה שלא תישלח לכלא, זאת למרות שתכננה לבצע פיגוע דקירה. "לא חשבתי שהשופט יישלח אותי לכלא, כי אני ילדה. חשבתי שאגיע לשופט ומשם אלך הביתה עם ההורים שלי באותו יום, אבל השופט אמר שאני צריכה להישאר בכלא עוד ארבעה חודשים ולא ידעתי מה לעשות".

בנוסף, סיפרה כי "החקירה גם הייתה מפחידה. חמישה דברים שאלו אותי שאלות באותו זמן, זה היה מבלבל והייתי לבד. הם צעקו עלי בכעס וצחקו עלי כאילו שהייתי בדיחה. כל מה שרציתי זה לחזור הביתה". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg