"בכל זמן נתון פועל בישראל לפחות רוצח סדרתי אחד"
"רוצח ההומלסים", "חניבעל" ו"החונק מתל אביב" הם שלושה רוצחים סדרתיים שנתפסו ונשפטו בישראל בשנים האחרונות, אבל מומחים מעריכים שבארץ פעלו ואולי גם פועלים רוצחים סדרתיים שלא נתפסו עד היום. מעצרו של פיודור בייז'נרי, החשוד ברצח ארבע נשים, מעלה מחדש את הפחד הקדום: האם ניכשל שוב בזיהוי הרוצח הסדרתי הבא
מעצרו של פיודור בייז'נרי, החשוד כי רצח ואנס בשנים האחרונות ארבע נשים, מעלה מחדש אל פני השטח פחד טמיר שקיים בחברה המערבית מאז ימי ג'ק המרטש באנגליה: האם יש בקרבנו רוצחים סדרתיים? בשנים האחרונות נתפסו בישראל שלושה רוצחים סדרתיים, ומומחים לקרימינולוגיה מעריכים כי בכל זמן נתון פועל בישראל לפחות רוצח סדרתי אחד. בחלק מהמקרים רוצחים אלה לא נתפסים, ובחלק מהמקרים, המשטרה מעדיפה שלא לפרסם חשדות נגד רוצח סדרתי, כדי למנוע פניקה וכדי שלא לגרום לחשוד לרדת למחתרת.עוד כותרות ב-nrg:
• המאבק בטרור: אירופה זועמת על חופש המידע האמריקאי
• הסחף ממשיך: חבר לייבור שלישי הושעה מתפקידו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מעצרו של בייז'נרי הוארך אמש (ב') ב-4 ימים נוספים בבית משפט השלום בחיפה. לפי החשד, בייז'נרי אנס נשים שהגיע לדירתן, רצח אותן, ואז הצית את הדירה כדי לטשטש את הראיות. בייז'נרי טען בהגיעו לבית המשפט כי הוא "לא עשה כלום", אולם המשטרה מתכוונת להגיש נגדו כתב אישום חמור בגין המקרים. על פרטי החקירה, קיים צו איסור פרסום.
בייז'נרי, במידה וימצא אשם, לא יהיה הרוצח הסדרתי הראשון בישראל. בקיץ 2005 נעצר "רוצח ההומלסים". ניקולאי בונר, מחוסר בית מחיפה, נחשד ברצח ארבעה אנשים, אישה ושלושה מחוסרי בית. שנתיים לאחר מכן הורשע בונר בבית המשפט המחוזי בחיפה ונשלח לארבעה מאסרי עולם.
בונר עלה לישראל ממדינות חבר העמים לשעבר, ולאחר מות אשתו הפך לחסר בית ואלכוהוליסט. את כל קורבנותיו הוא רצח בחודשים הראשונים של שנת 2005, בחיפה. במקרה הראשון הוא רצח אישה שאותה הכיר. השניים שהו בדירתה ושתו משקאות אלכוהוליים. בונר ביקש לקיים עמה יחסי מין, אולם היא סירבה. אז אנס אותה בונר, רצח אותה בחניקה, ולאחר מכן הצית את דירתה כדי לטשטש ראיות. בהמשך רצח שלושה מחוסרי דיור במבנים נטושים, וגם במקרים אלה הצית את המבנים כדי לטשטש את הראיות. מדפוס הפעולה של בונר עולה כי הוא נהג לשתות עם קורבנותיו, וכאשר התפתח ביניהם ויכוח - רצח אותם.
גם ולדימיר פיניוב, שלימים יכונה "חניבעל", עלה לישראל ממדינות חבר העמים לשעבר וגם הוא הפך לחסר בית. פיניוב, שהתגורר בצריף נטוש בחולות בת ים, נעצר בשנת 2000 בחשד לרצח שלושה מחוסרי בית.
את הכינוי "חניבעל" הוא קיבל מחוקרי המשטרה, בשל האכזריות הרבה שאפיינה את מעשי הרצח שלו. באחד המקרים, הוא רצח מחוסר בית וקבר אותו. לאחר כמה ימים הוציא את הגופה, כרת את ראשה, שבר את הגולגולת והשליך אותה לאשפה. החוקרים הצליחו להגיע למי שהייתה בת זוגו, והיא סיפרה להם כיצד ראתה את פיונוב חונק בשרוך את אחד מקורבנותיו. במשטרה העריכו כי הוא רצח אדם רביעי, אולם גופתו לא נמצאה מעולם. פיוניוב הורשע בשלושה מקרי רצח, והתאבד בכלא.
בשנת 1989 רצח מוחמד חלבי, פלסטיני ששימש סייען של השב"כ והתגורר בשכונת שפירא בתל-אביב, שבעה בני אדם בתוך יומיים: חמש נשים ושני גברים. חלבי, שכונה "החונק מתל אביב", נהג להזמין את קורבנותיו אליו, לסמם אותם ואז לחנוק אותם למוות באמצעות חוט חשמל. שבע הגופות התגלו בשתי דירות: בדירה שלו בשכונת שפירא, ובדירה של מכרה שלו ברחוב יהודה הימית בתל-אביב.
שכנים של חלבי הזעיקו את המשטרה לאחר שמדירתו עלה ריח חריף. שוטרים שפרצו לדירה גילו גבר ושתי נשים שנחנקו למוות. כמה שעות אחר כך הגיעו השוטרים לדירה ברחוב יהודה הימית של אישה המוכרת כמכורה לסמים, שהייתה בקשר עם חלבי. שם מצאו השוטרים גופות של שלוש נשים וגבר, שנחנקו למוות. המשטרה פתחה במצוד אחר חלבי, ולאחר כמה שבועות הוא נתפס. חלבי הורשע ונידון ל-7 מאסרי עולם.
ניצב משנה בדימוס הקרימינולוג אבי דוידוביץ, ראש התוכנית ללימודי תעודה בפרופילאות פלילית באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחום, אומר כי בישראל בכל זמן נתון פועל לפחות רוצח סדרתי אחד. "אפשר לקבוע בוודאות על פי סוגי הרציחות ועל פי מתאמים שונים כי בכל זמן נתון בארץ פועל רוצח סדרתי אחד. רק שלא תמיד העובדה הזו מתפרסמת, ראשית כדי לא להלחיץ את הציבור, וגם כדי לא לגרום ללחץ על המשטרה. יש גם חשש שהרוצח ירד למחתרת אם יתפרסם שהמשטרה חושדת במצב כזה".
דוידוביץ מספר כי בארץ היו לא מעט רוצחים סדרתיים, "היו כאלו משנות השישים והלאה, ואני לא מדבר על מחסלים של העולם התחתון או על טרוריסטים, אלא ממש על אנשים שהרגו בפער של 24 שעות בין רצח לרצח ממניעים סדיסטיים כאלו ואחרים".
לדבריו, בשנות השישים פעל בארץ רוצח סדרתי שלא נתפס. "המשטרה העריכה שהוא רוצח סדרתי על פי דפוס הפעולה שלו", מספר דוידוביץ. "רוצח סדרתי הוא אדם הרוצח על רקע מיני סדיסטי או פסיכוטי, או כתוצאה מרגשות נחיתות. לרוב יהיה זה אדם מתוחכם עם השכלה ואינטליגנציה מעל הממוצע או שווה לממוצע. לעתים יהיה מדובר באדם מתוחכם מאוד, כזה שידע לשטות במשטרה ואף לסכסך בין החוקרים. במקרים רבים מדובר גם באדם שידע להסוות את הפעילות שלו, ובחלק מהמקרים לא תמיד ניתן יהיה לגלות שמדובר ברצח".
על בייז'נרי אומר דוידוביץ כי " לפי התיאורים במקרה שלפנינו מדובר ברוצח על רקע מיני. רוצח סדרתי פועל בדרך כלל במספר זירות: זירת החטיפה וזירת הרצח. לרוצח סדרתי יש מאפייני נקרופיליה של התעללות. לעתים הוא יגיע לפורקן מיני מהתעללות, ויתעלל בקורבנו לפעמים כמה וכמה פעמים, או יחזיק אותו זמן רב בשבי".
מה אתה אומר על מחקרי ניבוי בתחום?
"אחת הבעיות עם אנשים כאלו היא היכולת שלהם לשטות בכולנו. מאוד קשה לחקור ולפענח מקרים כאלו. יש מקרים שהמשטרה יודעת לזהות דפוס ולהבין מה היא רואה - אבל אין לה קצה חוט. אחת הסיבות היא שלא ניתן לזהות או לאפיין אדם מהסוג הזה קודם. אין שום סימני התרעה. כולם חכמים לאחר מעשה, אבל מלכתחילה כמעט אף פעם לא תדע שאתה עומד מול רוצח סדרתי".
הקרימינולוגית ד"ר אינה לוי מרצה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ובמכללה האקדמית צפת,אומרת כי תופעת הרוצחים הסדרתיים מוכרת בעולם בעיקר בארצות הברית ובאירופה, אך פחות מוכרת בישראל. "לרוצחים סדרתיים יש מאפיינים. המאפיין המוסכם ביותר הוא שהם רוצחים לפחות שלושה בני אדם בפרקי זמן שונים ולא ביחד. בנוסף יש לרצח סדרתי כמה מאפיינים נוספים, כמו למשל רצח על רקע מיני, עם בסיס משותף או דומה בין הקורבנות. בדרך כלל מדובר על אנשים חכמים, שיודעים להסתיר את הפעולה שלהם. לרוב, קשה לתפוס אותם".
גם לוי סוברת כי לא מן הנמנע שבישראל פועל או פעלו כמה רוצחים סדרתיים שלא נתפסו מעולם, או לא נתפסו עד היום. "אני אומרת את זה כי פה ושם מוצאים חלקי גוף או איברים שלא יודעים לשייך אותם למקרה מפוענח של רצח. בכל מקרה די ברור שמדובר בפרטים בודדים מאד. רוצחים סדרתיים הם תופעה נדירה, בתוך התופעה של רצח שאף היא נדירה. בהכללה גסה הייתי אומרת שבארץ היו לאורך השנים כ-15 אנשים שניתן לסווג אותם תחת הכינוי הזה".
אז יכול להיות שבישראל היה רוצח סדרתי שלא נתפס?
"יש סיכוי כזה למרות שבישראל הוא קלוש. בארצות עם אוכלוסייה גדולה יותר זה בהחלט תסריט ריאלי".
ד"ר סוזי קגן, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים מסבירה כי רוצחים סדרתיים הם לרוב אנשים השונים מהרוב המוחלט של האוכלוסייה, וכי בדרך כלל יש סימנים שמאפיינים אותם. "חוקר של התחום מארצות הברית ערך בשעתו מחקר על פסיכופטים וסוציופטים שהפכו לרוצחים סדרתיים, ומצא מתאם בצורת המוח שלהם. ניתן היה לזהות מבנה וצורת חשיבה מסוימת אצל האנשים האלו, צורה שהפכה אותם ליוצאי דופן ושונים בצורה משמעותית משאר החברה וגם מרוצחים רגילים".
המחקר עליו מדברת קגן נערך בשנת 2013 על ידי המחלקה לקרימינולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה. במסגרת המחקר בוצעה סריקה למוחם של רוצחים סדרתיים, והתוצאות הושוו למוחם של אנשים רגילים. הממצאים של המחקר היו מטרידים ביותר: התברר כי במוחם של רוצחים סדרתיים יש שוני בפעילות באתרים הקשורים למודעות עצמית, עיבוד רגשות ורגישות לאלימות.
לדברי קגן, "מדובר באנשים עם חוסר יכולת להבין רגשות או להבין את הערך שיש לחיי אדם. אין להם בעיה להרוג, כי הם מפיקים מכך הנאה, הנאה מעינוי של הזולת ופגיעה בו. אין להם את התודעה או את המחסום שיש לרובנו בהקשר של חיי אדם. לכן מדובר לרוב באנשים שלא מסתדרים בחברה, במתבודדים, בכאלו שהיו לגביהם מלכתחילה סימנים מטרידים. אדם חברתי שאהוב ומקיים חיים רגילים לא יהפוך פתאום לרוצח סדרתי".
במה הם שונים מאנשים שמנצלים את הזולת? מאנשי עסקים שמועלים בכסף של לקוחותיהם?
"צריך להבדיל. יש נרקיסיסטים שאכפת להם מעצמם. רואים את זה הרבה בקרב אנשי עסקים שגורמים לך להפסיד את כספי הפנסיה או הדירה ולא מרגישים כלום. אצל אנשים כאלו זו האדרה עצמית, תחושת כוח ואי התייחסות לזולת. אבל ברוצחים סדרתיים מדובר במאפיין סוציופתי. באישיות שבכלל אין לה הכרה בערך חיי הזולת, מבחינתו אין לחיים של האחר בכלל ערך וניתן לקחת אותם. זו תופעה מובחנת ומאד נדירה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם