לחיי הספינות שבדרך

לרגל יום השואה חשוב להיזכר במפעל ההעפלה הגדול של המוסד לעלייה ב' בו הובאו למעלה מ-120 אלף ניצולי שואה לארץ ישראל. ד"ר אפרים לפיד מזכיר במדורו השבועי  

צילום: AP IsraelDefense

בשנת 1936 החלו ערביי ארץ ישראל לפגוע ביהודים ("המרד הערבי הגדול") בתביעה מהשלטונות הבריטיים להפסיק עליית יהודים לארץ, לבטל רכישת קרקעות על ידי יהודים ולהעניק עצמאות מידית לארץ ישראל תחת רוב ערבי. "הספר הלבן" שפרסמו הבריטים ב-1939 קבע כי בחמש השנים הבאות תתבסס הגירת יהודים לארץ על היכולת הכלכלית לקולטם בהיקף שלא יעלה את מספר היהודים לכדי שליש מאוכלוסיית הארץ. הם קבעו עוד כי בתום חמש השנים לא תותר עלייה יהודית נוספת אלא אם ערביי ארץ ישראל יהיו מוכנים להשלים עמה.

הבריטים הטילו מגבלות על מספר העולים היהודים לארץ באמצעות מכסה מצומצמת של רישיונות ("סרטיפיקטים") לעלייה. בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשלטון, המתינו רבבות יהודים באירופה לעלות לארץ כששערי ארצות העולם נעולים בפניהם. הישוב היהודי בארץ הקים מוסד לעלייה ב' מטעם "ההגנה". שליחים מהארץ פעלו באירופה וארגנו אניות. במקביל פעל מרכז לעליה של התנועה הרביזיוניסטית בפריס ובלונדון. עד פרוץ המלחמה ב-1939 הגיעו לארץ 17,240 אלף עולים בלתי-לגאלים, שהיו כמחצית מהעולים לארץ בתקופה זו. כ-12 אלף מהם הועלו על ידי אנשים פרטיים ופעילים רביזיוניסטים וכחמשת אלפים על ידי תנועת "החלוץ" והמוסד לעליה ב'. עם תחילת המלחמה נקראו השליחים ששהו באירופה לחזור לארץ. בריטניה הפסיקה להעניק רישיונות ליהודים שנמלטו משטח הכיבוש בגרמני בנימוק שהם אזרחי ארץ אויב. בשלוש השנים הראשונות למלחמה הצטמצמה פעילות המוסד לעלייה ב' וביטאה את הפער בין הישוב היהודי בארץ לבין המתרחש באירופה. רק בשנתיים האחרונות למלחמה היתה שוב עלייה ב' מפעל מרכזי של התנועה הציונית לאחר שהפנימו את משמעות השואה והצורך להציל יהודים בכל מחיר.

מספטמבר 1939 עד מאי 1945 עלו לארץ כ-50 אלף יהודים מהם כ-16,500 בעלייה ב'. מקיץ 1945 עד הקמת המדינה במאי 1948 נערך מבצע גדול להבאת ניצולי השואה ב-64 ספינות קטנות וגדולות שהביאו למעלה מ-85 אלף מעפילים. המבצע נוהל על ידי המוסד לעלייה ב' בראשות שאול מאירוב (אביגור) וחייב פעילות חשאית רחבת היקף מרכישת אניות, ציודן, מערכת קשרים מסועפת עם מדינות באירופה, כדי להערים על הבריטים, הקמת מערכת קשר אלחוטי בין הספינות, נמלי היציאה והמטה בארץ. אנשי הקשר החשאי ("הגדעונים") היו לימים בין מקימי חיל הקשר בצה"ל.

מאוגוסט 1946 החלו הבריטים לגרש מעפילים למחנות מעצר בקפריסין, פעולה מכוערת וטרגית של שלטון, שלא נרתע מלהעניש אנשים חסרי ישע שניצלו מזוועות השואה במניעת הגעתם למקום מבטחים. העולים הגיעו לארץ באניות שיצאו מנמלי יוון, איטליה, יוגוסלביה, בולגריה ואחרות והורדו באתרי חוף מאולתרים כמו עמק חפר, אביחיל, שפיים, קיסריה, תל-אביב ונהריה. לאניות ניתנו שמות ציוניים כמו הנרייטה סולד, כ"ג יורדי הסירה, כנסת ישראל, חביבה רייק, החייל העברי, מורדי הגטאות, שיבת ציון ועשרות שמות נוספים. רוב הספינות נתפסו על הבריטים ונוסעיהן גורשו לקפריסין.