כך עיצב ממשל אובמה את הנרטיב סביב הסכם הגרעין
כתבה ב"ניו יורק טיימס" חושפת כי בבית הלבן פעלו באופן מודע ליצירת תמונה מוטעית בקרב הציבור האמריקאי, לצורך קידום ההסכם עם איראן. כך למשל הסתירו פתיחת מגעים עוד בימי אחמדיניג'אד, והציגו התמתנות בשלטון האיראני
שקרים אמריקאים: כתבת עומק בעיתון הניו יורק טיימס חשפה אתמול (חמישי) כיצד עיצב יועצו הקרוב של נשיא ארצות הברית את הנרטיב הציבורי מול איראן, לקראת הסכם הגרעין בין המעצמות. מהכתבה עולים שקרים מודעים שהוצגו לציבור האמריקאי, ביניהם הסתרת מידע כמו מועד תחילת המגעים בין המדינות, הצגת המשטר האיראני ככזה שהתמתן, ועבודה צמודה עם עיתונאים.עוד כותרות ב-nrg:
ממשיך לאבד תמיכה: הרפובליקנים נגד טראמפ
סוריה: 73 אנשים נהרגו בקרבות ליד חאלב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בן רודס, העומד במוקד הכתבה בטיימס הוא יועצו של הנשיא ברק אובמה לביטחון לאומי ולאסטרטגיית תקשורת. רודס אחראי על כתיבת נאומיו של הנשיא, ארגון נסיעותיו לחו"ל, וניהול אסטרטגיה מול התקשורת. הוא מקורב ביותר לנשיא, והיה האסטרטג המרכזי בעיצוב "הקמפיין" התקשורתי, לעיצוב התודעה הציבורית כמו גם להשפיע על הקונגרס, לקראת הסכם הגרעין מול איראן.
ממשל אובמה נהג להציג את מגעיו עם איראן ככאלה שהתחילו ב-2013, אחרי הבחירות באיראן שבהן נבחר חסן רוחאני. הממשל טען כי הבחירות הובילו למציאות פוליטית חדשה באיראן, שבה המתונים עלו לשלטון. אך בטיימס מצביעים כי רוב התפיסה הזאת עוצבה כדי לקדם עסקה, ובניסיון להשתיק את המחלוקת מסביב לתכנית הגרעין האיראנית.
מהנדס הנרטיב. יועצו הקרוב של אובמה, בן רודס.
צילום: גטי אימג'ס
בפועל, עולה כי המגעים עם איראן התחילו לפני הבחירות, עוד בימי הנשיא מחמוד אחמדינג'אד. יועציו של אובמה מעידים על כך שלפחות משנת 2012, אם לא מאז תחילת נשיאותו, אובמה היה נלהב להגיע להסכם עם איראן.
אך בסיפור שבנה רודס, הבחירות, שבהן שהזרם בהנהגת רוחאני, הנחשב למתון, זכה על פני הזרם הנוקשה והשמרני במדינה, שינו את אופי היחס לאיראן. בנרטיב הזה, הבחירות הן שהובילו למדיניות של פתיחות מול המדינה, מדיניות שכללה את המוכנות למשא ומתן אודות תכנית הגרעין.
המגעים בין ארצות הברית לאיראן התחילו עוד בתקופתו. אחמדיניג'אד
צילום: איי-אפ-פי
הרעיון היה, כך לפי הטיימס, ששיח על מציאות פוליטית חדשה באיראן יועיל לממשל האמריקאי. הניסיון של רודס היה להציג משטר שבו קיימת מתיחות בין המתונים לנוקשים, והוא ניסה להציג מצב שבו ארצות הברית פונה אל המתונים המעוניינים ביחסים של שלום עם שכניהם ועם ארצות הברית.
אך כאמור, עוד בימי אחמדינג'אד החלה ארצות הברית במגעים. לפי הניו יורק טיימס עוד במרץ 2013, שלושה חודשים לפני הבחירות באיראן, ג'ייק סאליבן, יועץ קרוב של הילארי קלינטון שהייתה שרת החוץ האמריקאית באותה התקופה, ותת מזכיר המדינה ויליאם ברנס, סיימו לכתוב את הצעתם להסכם ביניים עם איראן. הסכם זה שימש בהמשך את הבסיס להסכם המעצמות על תכנית הגרעין.
בין אנשי הממשל שדיברו בנושא היה ליאון פאנטה, שכיהן כמזכיר ההגנה בממשל אובמה וכראש ה-CIA. בתשובה לשאלת הטיימס האם המתח בין מתונים לנוקשים בפוליטיקה האיראנית הוא עניין שעלה מניתוח של סוכנות המודיעין, ענה פנאטה בפשטות – "לא".
הניתוח המודיעיני לא הראה על התמתנות. חסן רוחאני לצד תמונתו של המנהיג העליון חמינאי
צילום: AFP
פנאטה הוסיף, "אין כמעט ספק כי כוחות קודס (של משמרות המהפכה) והמנהיג העליון (עלי חמינאי) מנהלים את המדינה ביד חזקה. גם אין כמעט ספק שהצגת סוג כזה של עמדות מנוגדות יכולה להשיג תמיכה". כלומר, רודס הוביל את מדיניות המשטר ליצירת מצגת שווא שמדובר במשטר מתון שבו מחלוקת בין זרמים שונים, בעוד שגורמי המודיעין לא הצביעו על מצב כזה.
כמו כן, בכתבת הניו יורק טיימס מתואר כיצד מקורבו של אובמה, רוברט מאלי, בכיר בבית הלבן עבד להכשרת מומחים באמצעות מפגשי חשיבה ובאמצעות הרשתות החברתיות. בהמשך מומחים אלו הפכו למקורות מפתח למאות עיתונאים שלא ידעו שמקורותיהם הוכשרו על ידי הבית הלבן. "הם הונחו להגיד דברים שייתנו תוקף למה שרצינו שיגידו", סיפר מאלי לטיימס.
לכל החדשות בזמן אמת - עקבו אחרינו בטוויטר:
Tweets by @nrgnewsil
אקו"ם