ראשי » חדשות » בארץ

"עולה מרוסיה פחות מגניב מעולה מניו יורק"

הילדה שלא רצתה שהוריה ידברו רוסית ליד החברות גאה היום לשאת את הקול הרוסי, ולשמור על המורשת. כתבת הרווחה של ערוץ 2, יונה לייבזון, פותחת את הלב

כשהייתי קטנה היה לי נוהל קבוע עם ההורים לפני שאוספים חברות בדרך לחוגים. כשהן נכנסות לרכב - אין רוסית. הסברתי שזה לא נעים שמדברים בשפה זרה, וכששאלו אם אני מתביישת, התשובה הייתה חד־משמעית: ׳מה פתאום׳.

עוד כותרות ב-nrg:
- הרוג ו-3 פצועים קשה בפיגוע דקירה ליד מינכן
- מה לעשות? ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

באמת לא התביישתי, אבל גם לא התגאיתי כפי שאני גאה בשנים האחרונות. ולא רק אני. 25 שנים אחרי העלייה, בתהליך שנמשך כבר כמה שנים ונראה שהגיע לשיא מסוים, העולים מרוסיה מתעוררים. אם זה קבוצות כמו 'דור 1.5', אמנים שמבליטים את מוצאם ביצירות שלהם או פשוט צעירים שמחבקים את התרבות והשפה ומבינים איזה נכס יש לנו.

סנדלים וגרביים לא הפכו למשהו אופנתי, ולצערי עולה מברית המועצות לשעבר הוא עדיין פחות מגניב מהעולה מניו יורק, אבל יש מעין התאהבות מחודשת בלהיות חלק מגל העלייה של שנות התשעים. דווקא ככל שהפכנו ליותר 'ישראלים' ולחלקנו יש אחים וילדים שכבר נולדו בארץ, כך גבר הרצון להזדקף וללכת בראש מורם. הקול הרוסי, בעיניי לפחות, הוא כבר לא נישה ולא נפרד מהחברה הישראלית, אלא הופך להיות חלק ממנה.

זהו חלק מתהליך רחב יותר של עדות וזהויות מגוונות בחברה הישראלית המבקשות לשמר את הייחודיות ולחבק את השוני, את ההיסטוריה והתרבות. כולנו מרוויחים מהגיוון והצבעים בחברה.

דווקא ההשתלבות בציבוריות הישראלית מייתרת את התחושה שחייבים לזנוח כל סממן רוסי וליישר קו עם מי שנולדו בארץ. לומדים גם להעריך את האנשים שעזבו הכול והגיעו לכאן עם מכולה וחשש להתחיל הכול מחדש. תמיד הכרתי את ההקרבה שעשו הוריי ובני משפחתי, כמו כל מי שעלה, אבל זה כבר לא נראה מובן מאליו. אני מבינה את גודל הצעד שלהם. 

גם כל הפוליטיקלי-קורקט הושלך לפח. לא עוד יוצאי ברית המועצות לשעבר, עולים מרוסיה/אוקראינה/ליטא וכו׳. פשוט רוסים. לא מתביישים עוד לדבר על קשיי ההסתגלות, על המצב הכלכלי, על ההורים שפורשים ומגלים שאין להם פנסיה. אפילו לא מתביישים לדרוש שהבטחות העבר יקוימו.

זה לא פשוט. זה תהליך שלקח 25 שנים. תהליך שעוברים לא רק אנחנו, העולים, אלא גם ילידי הארץ שרוצים לשמוע על ההיסטוריה, מתעניינים במאכלים ובשפה וזונחים את הסטיגמות המעליבות.

לאחרונה סגרתי מעגל, וגם קצת חשבון, עם הילדה שלא רצתה שההורים ידברו ברוסית ליד חבריה. בפעם הראשונה דיברתי ברוסית בטלוויזיה, בפריים-טיים, בכתבה על עמותה שהוליכה שולל ניצולי שואה ולקחה מהם כסף על שירות שניתן בחינם.

בלי הרמת גבה, בלי הערות מיוחדות, פשוט כמו שזה היה - ישראלית דוברת רוסית שמראיינת קשישים בשפה שהכי נוחה להם, אפילו שפעם התביישה בה. אני מקווה שגם הדורות הבאים, אלה שנולדו כאן, ישמרו על הגאווה ועל המורשת. 

הכותבת היא כתבת הרווחה של ערוץ 2, 
בוגרת 'גלי צה"ל'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg