ראשי » חדשות » בארץ

סערת גולן: באילו נושאים מותר לקצינים להתבטא?

בעקבות נאום סגן הרמטכ"ל, והוויכוח הפומבי בין ראש הממשלה לשר הביטחון שקדם לסערה הפוליטית, שאלנו מומחים ואלופים במיל' באילו נושאים רשאים קציני צה"ל להביע דעה, כיצד היו הפוליטיקאים צריכים להגיב בנוגע לדברים, והאם מפקדי הצבא הם גם מחנכי החברה

פרשת נאומו של סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן והעימותים הפוליטיים שהתפתחו בעקבותיה, כולל ויכוח פומבי בין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון (היוצא?) יעלון, העלתה סדרת שאלות הנוגעות להגדרת תפקידם של קציני צה"ל הבכירים. האם מפקדי הצבא אכן רשאים - יש שיאמרו חייבים - לשמש נביאי זעם ומוכיחים בשער? וכיצד הפכו האלופים מחביבי הקונצנזוס לכלי משחק בידי בעלי אינטרסים פוליטיים שונים?

עוד כותרות ב-nrg:
- "רציחתה של הילי סובול מזכירה את רצח רוז פיזם"
- "מדובר בממשלת הימין הקיצונית אי פעם"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

אלוף (במיל') יאיר נוה, קודמו של גולן בתפקיד סגן הרמטכ"ל, זוכר היטב מה חש קצין שאיתרע מזלו לעמוד בעין הסערה הציבורית. בעקבות המסמכים שהודלפו לעיתון 'הארץ' על ידי ענת קם פורסם בשעתו כי בתקופת נוה כאלוף פיקוד המרכז אושרו פעולות סיכול ממוקד נגד מבוקשים שאפשר היה לעוצרם. נוה צוטט כמי שאמר "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ", והוא ספג על כך ביקורת נוקבת גם מפי שופטי בג"ץ עצמם.

כמי שכהגדרתו נכווה ברותחין ובצוננין, הוא רואה בפרשת נאום סגן הרמטכ"ל עוד מתקפה עונתית על קציני צה"ל. העימות בין רה"מ לשר הביטחון בתחילת השבוע בנושא זכות הביטוי של קצינים בכירים, שהסתיים ב"שיחת הבהרה" בין השניים עד לטלפון שבו הודיע נתניהו ליעלון שליברמן מעוניין בתפקידו, חיזק אצל נוה את התחושה שמדובר בניצול הצבא לצרכים פוליטיים.

"זו הבעיה החמורה ביותר", הוא אומר. "לעם ישראל לא נותרו יותר מדי ארגונים ומוסדות ממלכתיים, וברגע שמתחילים להשתמש בהם כמו בכדור טניס או פינג-פונג פוליטי, יוצרים זילות של המערכת והדבר עלול להוריד את אמון העם בצבא".
 
לדעת נוה, אמירותיו של גולן ותגובת יעלון אינן הסיפור האמיתי. "הסיפור הוא מעורבותם של פוליטיקאים ואנשי תקשורת, שניצלו עד תום את דברי סגן הרמטכ"ל כדי לנווט אותם איש איש על פי האינטרס שלו. האם לסגן הרמטכ"ל מותר להתבטא בנושאים ערכיים? כנראה שכן, שהרי הזמינו אותו לטקס יום השואה כדי להתבטא.

בתי ספר רבים מזמינים קצינים בכירים כדי לשמוע את דעתם בנושאים שהם חושבים שראוי לדבר עליהם, אבל הצבא הוא ממלכתי וחשוב שיישאר כך. הוא נמצא בכל בית, הוא חלק מהמורשת של המדינה ונמצא בחזית בשמה, ונכון שיחנך את העם באמצעות קצינים ומפקדים המשמיעים את קולם. לפעמים האמירות שלהם אינן במרכז הקונצנזוס, אבל בדיוק לשם כך הם אומרים את הדברים, כדי להפנות את הציבור לכיוון שנראה להם נכון יותר".

גם כשהם משווים תופעות המתרחשות בחברה הישראלית, אולי גם בצה"ל, לאירופה ולגרמניה של שנות העשרים, השלושים והארבעים?
"אני עצמי בן לניצולי שואה, וחושב שהשואה צריכה להישאר מחוץ לגבולות של כל שיח. היא דוגמה רעה לכל נושא, ומי שהתבטא כך שגה. כוונתו אולי רצויה, אך מעשיו בלתי רצויים. אבל בדיון הזה סוטים ממוקד העניין, שהוא הערכים עצמם. צריך להזהיר מתהליכים המתרחשים בחברה. גם אני עשיתי זאת.

"אני זוכר את ההפגנות מול ביתי כאשר כאלוף הפיקוד הרחקתי תושבים ביו"ש מביתם על מעשים הרבה פחות חמורים מאלה שנעשו לאחרונה. הדיון הוא לא מה אמר גולן, אלא ה'צימעס' שעושים מזה הפוליטיקאים והתקשורת".
 

כשהוא מדבר על פוליטיקאים המנצלים לדעתו את הצבא באופן ציני, נוה מחריג את שר הביטחון יעלון. "אני מרשה לעצמי להיות תמים ולומר שבוגי חש שעליו לתת גיבוי לקצונה הבכירה, ולזה הוא התכוון. כשהוא אומר שעל הקצינים לדבר באופן חופשי, הוא מתכוון שעליהם לעשות זאת במסגרת הדיונים בצבא או מול הדרג המדיני".

"הצבא איננו ראי החברה אלא מגן החברה, ותפקידו להפוך את הנוער המגיע אליו לאנשים שיהיו מסוגלים לפעול באופן ממלכתי, כראוי לצבא במדינה דמוקרטית", אומר פרופ' אסא כשר, ממחברי הקוד האתי של צה"ל ומי שעוסק רבות בנושאי האתיקה המקצועית של הצבא. "לבני אדם יש נטייה טבעית לפעול על פי הטייתם הפוליטית, והצבא בהיותו גוף ממלכתי חייב לרסן אותם. לא בא בחשבון שיהיו חיילים גזענים - לא בדעות שהם משמיעים, ובוודאי לא כשהם מתנהגים כך כלפי חבריהם וכלפי ישראלים ופלסטינים, ואף מפעילים את הנשק שבידיהם.
 

הצבא מצפה מהחברה הישראלית לחנך את הנוער הנשלח אליו, ולדאוג לכך שללא קשר לדעותיו הפוליטיות - ימין או שמאל, דתי או חילוני - הוא לא יחרוג מהתחום שהממלכתיות מרשה. הדרישה של קציני צה"ל לאיכות מסוימת של הנוער אינה צריכה להיאמר רק בפורום המטה הכללי או בדיון באגף כוח אדם. בהקשר המתאים, מפקדי צה"ל חייבים להשמיע אותה באוזני החברה האזרחית, באופן שלא יפגע באמון העם בצבא".

האם חלק מתפקידם של קציני הצבא הוא לשמש 'סוכני חינוך'?
"אנחנו רגילים לחשוב שתפקיד הצבא הוא רק להתריע באוזני הדרג המדיני מפני סכנות כדי שינחה אותו לפעול וכדי שיכריע אם להכיל מציאות מסוימת או לצאת לפעולה צבאית. אבל זו טעות. הצבא אמור להציב לפני הממשלה והציבור גם את הסיכויים לשלום - מכיוון שיש לו עניין בשלום, לא כי הוא בעל עמדה פוליטית המנפנפת בדגל השלום אלא מכיוון שמשמעות השלום היא היעדר מלחמות, הרוגים והרס בשני הצדדים".

כלומר, לגיטימי בעיניך שקצין צה"ל ינאם בטקס יום הזיכרון, למשל, ויקרא לצאת מהשטחים כי להערכתו המקצועית כך יושג שלום?
"חס וחלילה, לקחת את זה יותר מדי קדימה. לצבא אסור והוא לא צריך להתערב בשום סוגיה ציבורית השנויה במחלוקת. את עמדותיו באשר למיקום הגבול עליו להציג בחדרי חדרים. אבל את עצם העובדה שיש פוטנציאל להסדר מדיני שימנע מלחמות, חובתו להזכיר ולהביע באופן הממלכתי והמקצועי ביותר כמו שהוא יודע לעשות.

"הבעיה היא שהדיון הציבורי פזיז, רדוד, קופצני ומתלהם. אנשים אינם חושבים פעמיים ומגיבים על כל אסוציאציה. כאשר מישהו אומר שלא בא בחשבון שיהיה לנו נוער גזעני, או שיש תנאים להתקדמות להסדר מדיני - צריך לחשוב ולהבין למה הוא מתכוון ולראות זאת כתרומה מקצועית של הצבא לחברה הישראלית".
   
במקרה של גולן לא מדובר באמירה כללית על גזענות אלא בהשוואה אומללה לגרמניה הנאצית.
"מי שנלחם באנטישמיות בעולם - וישראל הייתה מהמדינות הראשונות שיזמה את האמנה נגד גזענות, שהאנטישמיות היא חלק ממנה - צריך להילחם גם בגזענות. אנחנו חייבים להיאבק שהיא לא תחדור לצבא, ולכן האמירה של סגן הרמטכ"ל הייתה נכונה, אם כי לא בהירה באופן מספק.

"אני הייתי משפץ את המסר. היה נכון לומר זאת ביום השואה כי זה היום שבו מציינים את המאבק באנטישמיות הגזענית, ולא צריך לקפוץ ולהתלהם על יסוד אסוציאטיבי בלי לנסות להבין ולראות את התמונה העמוקה והמלאה. במקום זה יש שיטפון של אנשים המפרשים את הדברים בצורה עוינת שמפריעה לדיון ואינה עוזרת כלל".

בתקשורת העולמית הצביעו על קצין ישראלי בכיר המשווה את צה"ל לצבא הנאצי. קשה להישאר אדיש לכך.
"אם אתה חושב שדבריו עלולים להתפרש כהשוואה כזו, אדרבה, מזער את הנזק. תסביר לעולם שאין כאן השוואה של צה"ל לוורמאכט ותציע פירוש אחר של מלחמה באנטישמיות, כפי שהסברתי כאן. אם העולם ישתכנע, לא ייגרם כל נזק.

"אלא שהמגיבים תוקעים במסמרים לראשי האנשים בעולם שסגן הרמטכ"ל הישראלי השווה את צה"ל לגרמנים, אז מדוע שהם לא יעשו זאת? העולם עוין אותנו ממילא, אם ממניעים אנטי-ציוניים, אם ממניעים אנטי-ישראליים ואם מאנטישמיות. לכן עלינו למזער נזקים, במקום להחריף ולהעצים".

אל"מ (במיל') יעקב חסדאי הוא איש חינוך והיסטוריון, שכתב כמה ספרים העוסקים בערכי צה"ל. בין היתר הוא שימש חוקר בוועדת אגרנט שבדקה את מחדל יום הכיפורים, וכחלק מלקחיה הקים את בית הספר למ"כים ופיקד עליו. "תפקידו של קצין הוא לחנך, ולא רק בנושאים מקצועיים", אומר חסדאי. "ברור שהוא חייב לדבר עם פקודיו על שאלות ערכיות ומוסריות, במגבלה אחת: הוא חייב להיות בעל ידע בנושאים שהוא מדבר עליהם.

"לנסות למכור ערכים והתנהגות מוסרית כשאין לך ידע מספק - זו טעות חמורה. כשקצין מדבר לפני הציבור הוא אינו מייצג את עצמו אלא עושה זאת בשם צה"ל ועליו לקבל את אישור הרמטכ"ל לדברים, וגם במקרה זה עליו להוכיח בקיאות בנושאים שהוא מדבר עליהם. במיוחד כשהוא נכנס לסוגיות היסטוריות שמטבען הן עלולות להיות שנויות במחלוקת.

"למשל, האם מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת שחרור וגאולה כפי שחלק מהציבור רואה אותה, או מלחמה שפתחה את צרותינו עם הפלסטינים כפי שרואה המחנה האחר. כל מילה שקצין יאמר בסוגיה הזו עלולה להתפרש כהבעת דעה פוליטית".
 

אתה רומז להשוואה שעשה יאיר גולן?
"הוא אמנם קצין טוב, ואני יכול לחשוב שהוא ראוי להיות רמטכ"ל, אבל לדעתי הוא אינו בקי מספיק בהיסטוריה כדי לומר דברים כאלה. הוא מעד. אני מתפלא מה הביא אותו להיכנס לפינה האפלה הזו. זכותו וחובתו של צה"ל להתריע מפני סכנות ולעודד את העם. אבל יש לבחור את העיתוי, הנסיבות והאנשים המתאימים. הציבור מצפה לשמוע מה יש לקציני צה"ל לומר, אבל אם שולחים אנשים לא מתאימים או חסרי ידע וכושר ביטוי, הדבר מערער את האמון גם בדברים שהם אומרים וגם בצה"ל כולו".
 
התופעות שהצביע עליהן אינן ראויות לבחינה בכובד ראש?
"יש גידולי פרא, ללא ספק, אבל אפשר למצוא אותם בכל חברה. אנחנו עדיין לא חיים בגרמניה של שנות השלושים, שבה הייתה אלימות שלטונית מאורגנת שפשׂתה בכל רובדי החברה".

"אין זה מתפקידם של קציני צה"ל לומר כל מה שעולה בראשם או בלבם מול כל מיקרופון שמופיע לפני פרצופם, זה לא עניינם", קובע בבהירות משה ארנס, שהיה שר הביטחון בתחילת שנות התשעים. "נכון שיש בחברה הישראלית חוליים ובעיות, ויש דעות שונות כיצד לטפל בהם. צה"ל הוא המוסד החינוכי הטוב ביותר במדינה, אבל את דעותיהם החברתיות צריכים הקצינים להשמיע באמצעות הקשר עם פקודיהם בלבד. אין זה מתפקידו של קצין להטיף מוסר לחברה הישראלית בפומבי. את זה הוא יוכל לעשות אחרי שיפרוש מהצבא".

האם העובדה שקצינים מוזמנים לנאום באירועים כה רבים אינה מעידה כי הציבור צמא לדבריהם?
"אני לא מתאר לעצמי שאנשי מכון 'משואה' בתל-יצחק, שהזמינו את סגן הרמטכ"ל לנאום ביום השואה, ציפו לשמוע התקפה על החברה הישראלית או אנלוגיה מופרכת לגרמניה הנאצית. זה לא מה שמצפים לשמוע מאיש צבא בכיר, גם לא מרמטכ"ל. צה"ל ומדינת ישראל מטפלים היטב בכל התופעות שהוא דיבר עליהן, בכלים משפטיים וחוקיים. אני מתפלא מאוד על שר הביטחון יעלון שהזדהה עם הפירוש הלא נכון שנתן גולן".

אלוף במיל' אבי מזרחי סיים לפני ארבע שנים את תפקידו כמפקד פיקוד המרכז. במהלך כהונתו פרצו פעילי ימין קיצוני לבסיס החטיבה המרחבית והכו את הסמח"ט, סגן-אלוף צור הרפז. מזרחי תקף את ההתפרעות במילים קשות, והזהיר מפני פגיעות אפשריות בנפש מצד קיצונים. האזהרה הזו התממשה לאחר כמה שנים ברצח מוחמד אבו-חדיר בירושלים ובהצתת הבית בדומא שבה נספו זוג הורים ובנם הפעוט.

בתקופתו כאלוף התעמת מזרחי עם שרים בכירים בקבינט, על רקע התנגדותו לחילוט כספי הרשות הפלסטינית. "היו שאמרו לי אז שזו אמירה פוליטית. אני טוען שזו הייתה אמירה מקצועית, שכן מדובר בכסף שאינו שלנו וממילא הממשלה תיכנע כעבור כמה חודשים ללחץ הבינלאומי ותשחרר אותו.

"ואם כך, מדוע לגרום לפגיעה חסרת תכלית ברשות, בכבוד שלה ובעבודת השיטור של כוחותיה? חובתי הייתה להגיד זאת, גם אם שר האוצר יובל שטייניץ החליט שזו אמירה פוליטית".
 

השאלה היא אם חובתך לומר את הדברים גם כשאתה מוזמן להרצאה במתנ"ס בנס-ציונה.
"אם אומר בריאיון ל'מקור ראשון' שצריך לצאת מהשטחים זו תהיה אמירה פוליטית. את הדעה המקצועית יש לומר בפורומים המתאימים, לא בהרצאה לתיכוניסטים או ב'שבת תרבות' בבאר-שבע. אני לא מבין מה הרעש סביב דברי יאיר גולן.

"בעבר היו אמירות קשות בהרבה של הרמטכ"לים ברק ומופז, גם בעניין היציאה מלבנון, שלא עשו כל כך הרבה רעש. מתפקידו היה לצאת נגד תופעת התמיכה בחייל היורה, שבאה לידי ביטוי בעצרת למענו, בשיחת הטלפון של ראש הממשלה עם אביו או בעובדה ששבעים אחוז מהציבור סבורים שהוא פעל נכון".

את ההתנגשות בין ראש הממשלה לשר הביטחון בסוגיית התבטאויותיהם של קציני צה"ל הוא מגדיר כעניין פוליטי ביניהם. "את צה"ל חייבים להשאיר מחוץ לפוליטיקה, כך ייטב לימין ולשמאל כאחד", הוא אומר. "הבעיה היא ששני הצדדים מנסים לגרור את צה"ל אל תוך הוויכוח. לעצם העניין, כל קצין מחויב להביע את עמדתו המקצועית בפורום המתאים שבו הוא נדרש להביע אותה, ורצוי שיאמר את עמדתו ולא את העמדה של מי שנמצא מולו. יש כאלה שתומכים בהחלפת דעות, ובלבד שתצא מהדלת עם הדעה שלי".

התבטאותו של גולן וגלי הביקורת שנמתחו עליה הזכירה לרבים סערה אחרת - הפעם משמאל - שחוללו אמירותיו של קצין בכיר, אל"מ עופר וינטר. כזכור, עם היציאה למבצע 'צוק איתן' כתב וינטר, אז מח"ט גבעתי, איגרת לחייליו ובה נאמר בין היתר: "אני נושא עיניי לשמים וקורא עמכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל הֱיה נא מצליח דרכנו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך". בכירים בתקשורת ובצה"ל מתחו ביקורת על 'אמוניות היתר' של האיגרת.

חסדאי סבור שאין מקום להשוואה. "וינטר דיבר אל חייליו, ואילו גולן דיבר אל הציבור. לא בטוח שאני הייתי מנסח כך פקודת קרב, שכן הצניעות היא מידה ראויה גם ליראי שמים וגם לקצינים בכירים. עדיף היה לו הסתפק במשפטים ספורים במקום במסה שלמה.

"הבעיה היא שאם בעבר אלוף כמו ישעיהו גביש היה יכול לסיים את פקודת הקרב שלו בששת הימים בשם המפורש, היום המצב שונה לגמרי. בעיני מחנה מסוים הדתיים נתפסים כאיום. הרגישות הרבה יותר גבוהה, וכך גם התגובות הנזעמות".
 

"תאר לעצמך שמפקד חטיבת גולני אל"מ רסאן עליאן יפרסם פקודת יום בשם הנביא יתרו", אומר יאיר נוה. "איני בטוח שנכון לשים דברים כאלה בחזית המשימה הצבאית. ואם המשימה היא התנתקות, האם גם אז וינטר היה כותב 'ה' היה מצליח דרכנו'? כנראה שלא. ועדיין, זו זכותו. מי שלא מוכן להיות במקומו של וינטר תחת הקסדה במלחמה עם המחבלים, שלא יבוא במקומו עם העט לנסח לו את פקודת היום. האם אני הייתי עושה זאת? אני מניח שלא".

"צה"ל הוא צבא העם, והוא עדיין נחשב כור ההיתוך האולטימטיבי", אומר מזרחי. "אני הגעתי משכונת פשע בקריית-ים להיות אלוף בצה"ל, אפילו שקוראים לי מזרחי. דבר כזה יכול לקרות רק בצה"ל. לא בממשלה, ולא בשום מקום אחר. אם אנחנו רוצים שקצינים ימשיכו לחנך את הנוער לערכים ולמוסר, נכון שהם יאמרו את דעתם".

אני תוהה באוזני בני שיחי מה עשתה הפרשה כולה לאמון העם בצבא. יאיר נוה סבור שלא הרבה: "למזלנו, הגברת כהן מחדרה הרבה יותר חכמה. לציבור יש אינסטינקטים בריאים לדעת מה עיקר ומה טפל. כולם מבינים שהנאום של דורון אלמוג בטקס קבלת פרס ישראל היה חשוב הרבה יותר, והוא תמצית המנהיגות כפי שצריכה להיות".

ומהי אותה תמצית, לבקר ולהכפיש את החברה הישראלית? להעמיד מולה ראי?
"לא. להציב את היעד שאליו אנו רוצים להוביל אותה. משה רבנו נתן 'כאפות' לעם ישראל, אבל ידע לעמוד לפני בורא עולם ולאיים 'מחני נא מספרך' אם הוא ירע להם. הוא לא הפיל עליהם את התיק. מנהיגות היא להניע אנשים ללכת בדרכך ולהוביל את הדרך. האם החברה הישראלית במצב קטסטרופלי כפי שניסו לתאר? ודאי שלא. אני פוגש נערים ונערות לפני גיוס ואזרחים מכל הסוגים, והמציאות רחוקה מכך מאוד מאוד".
 

מציאות שבה סלקטורים בפתחי מועדונים לא נותנים לאתיופים להיכנס רק בשל צבע עורם, איננה מציאות קשה?
"זו גזענות, אבל זו לא תופעה. צריך להבחין בין התנהגות של אנשים מסוימים לבין תפיסה של חברה, הלכי רוח וחוק. האם יש בישראל ספסלים נפרדים לערבים וליהודים? לא. האם בצה"ל יש מצב שלא כולם שווים מתחת לאלונקה? לא. כמו שמדינת ישראל איננה מדינה מושחתת, גם אם ראש ממשלה ושרים לשעבר יושבים בכלא".

"עם ישראל קידש מאז ומתמיד את המחלוקת", אומר נוה, "היא מחדדת את הדיון וקובעת את גבולותיו. אבל בסופו של דבר כולם נשארים באותו בית מדרש. הבעיה היא שאותה סובלנות מתחילה להיפרם, וזה לא מתחיל ברחוב אלא במנהיגים. כולם מתכדררים כמו קיפודים, וכל אמירה הופכת לדקירה. זה ממש חבל".
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg