השבוע הקשה של בוגי

בפעם השנייה, החל מסע הפרידה של שר הבטחון יעלון מהקרייה. עמיר רפפורט על הפוליטיקה, הצבא והגנרל שביניהם

צילום: גלעד קוולרצ'יק IsraelDefense

כאשר סיים משה יעלון את נאומו בקבלת הפנים של יום העצמאות בקריה בתל אביב, הוא זכה למחיאות כפיים סוערות למדי. קבלת הפנים נערכה כמה ימים אחרי יום העצמאות, ביום ראשון השבוע, באולם צנוע בבניין של חיל האוויר. בשורות האשונות מחאו ליעלון כפיים המנהלים הבכירים של משרד הביטחון. בשורה הרביעית היו אלופי המטה הכללי ובראשם הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט וסגנו, האלוף יאיר גולן. בשורות האחוריות ישבו קצינים בדרגת תת אלוף, בכירים נוספים ממערכת הביטחון ועיתונאים. יעלון לא נראה מאושר ממחיאות הכפיים. להפך, פניו היו עגומות. בדיעבד, המפגש יכול להיחשב כתחילת מסע הפרידה השנייה שלו מהקריה (את התפקיד הרמטכ"ל הוא סיים לפני 12 שנה ב"נאום הנחשים" המפורסם).

האם יעלון ידע כבר ביום ראשון שלקראת סיומו של השבוע יניע אביגדור ליברמן את המהלך שנועד לרשת אותו בלשכת שר הביטחון? כנראה שלא. האם הייתה לו תחושה פנימית רעה שהמשרה שלו בסכנה? בהחלט.

סערה רגשית

את הנאום בקבלת הפנים לרגל יום העצמאות, שבו הביע יעלון חשש כבד מהשחתה ערכית של צה"ל ושל החברה הישראלית, ובו קרא יעלון לקציני צה"ל להמשיך להביע את דעתם באומץ, אפשר להסביר בשני אופנים.

סיבה אחת קשורה לרקע של משה יעלון: למרות שהוא אחד מבכירי הליכוד, השורשים שלו נטועים עמוק בתנועת העבודה - הוא גדל עם חולצה כחולה בקרית חיים האדומה. יעלון קשור עד היום קשר עז לגרעין הנח"ל שאיתו הקים את קיבוץ גרופית בערבה. רק לאחרונה הוא בילה עם חברי הגרעין את ערב יום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל, וגם את יום העצמאות. ראיית העולם של רבים בגרעין נוטה לחלק את העולם ל"רעים" וטובים (אחד מחבריו הטובים של יעלון מהגרעין, הוא, למשל, השופט המחוזי דוד רוזן, אשר תפיסת העולם חסרת הפשרות שלו באה לידי ביטוי בפסק הדין שבו שפט ללא שום רחמים את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ואת ראש עירית ירושלים לשעבר, אורי לופליאנסקי).

יעלון היה אותנטי לגמרי כאשר אמר ביום ראשון שביטויים של גזענות וקלקולים ערכיים אחרים בחברה, שמחלחלים לצה"ל, מדירים שינה מעיניו. בעניין הקריאה שלו לקציני הצבא יש ליעלון צריבה קשה בנשמה: הוא מאמין שזכה להיות הרמטכ"ל היחיד בתולדות צה"ל שהודח דה-פקטו מתפקידו (בידי ראש הממשלה בשנת 2004 אריאל שרון ושר הביטחון, שאול מופז), רק בגלל שהביע את עמדתו כנגד הסיכונים שבתכנית ההתנתקות. יעלו הסתייג מהתכנית הפורומים סגורים והתחייב לבצע אותה אם תאושר על ידי הממשלה, אך גילה שהדרג המדיני החליט להחליף אותו בדן חלוץ, במקום לתת לו שנה רביעית בתפקיד, כמקובל. בתגובה, פרש מהצבא עוד לפני שסיים אפילו שלוש שנים מלאות.

קודם להדחה, כרמטכ"ל, יעלון היה כמעט אובססיבי בקריאתו לקצינים להביע את דעתם ללא מורא, והוא אפילו הקים "פורומי חשיבה" יעודיים לשם כך.

סערה פוליטית

אלא שלמרות התפיסה הערכית המפותחת של יעלון והחשש הכבד שלו מ"סתימת פיות", אין ספק ששנתו נדדה בשבועות האחרונים גם מסיבות פוליטיות. יעלון הוא חשדן באופיו, מאוד לא נאיבי. הוא מעולם לא חשב שראש הממשלה בנימין נתניהו מטפח אותו להיות יורשו (למרות שהוא רואה את עצמו ככזה). להפך, הוא שותף לתפיסה המקובלת על ידי רבים בצמרת הליכוד, שראש הממשלה אינו מעוניין במועמדים עתידיים לראש הממשלה בסביבתו.

החשדנות הטבעית של יעלון החלה להתחדד בחודש האחרון כאשר יצאה ההדלפה בערוץ 2 מטיוטת דו"ח המבקר בנושא מבצע "צוק איתן". לגופו של דבר, רבים במערכת הביטחון מודים כי יש הרבה בדו"ח - אפילו התחקירים שהושלמו בשבועיים האחרונים בצה"ל על "צוק איתן" מצביעים על ליקויים קשים במערכה בקיץ 2014, בניגוד לשביעות הרצון שהופגנה על ידי יעלון ועל ידי הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל מיל' בני גנץ. אלא שזה לא העניין: בסביבתו של יעלון, חשדו מיד כי ח"כ אביגדור ליברמן הוא שעמד מאחורי ההדלפה, כדי לערער את מעמדו של יעלון כ"מר ביטחון" וכדי להכשיר את הקרקע לקראת מהלך פוליטי שבו ידרוש את תיק הביטחון לעצמו. ואז פורסמו המגעים עם המחנה הציוני על כניסה לקואליציה, והוטלה הפצצה של יום רביעי, שליברמן באמת עומד לקבל את התיק שלו.

עוד קודם למהלך של ליברמן, הנאום מלבה האש של יעלון מול נתניהו היה מהלך מתוכנן בפני עצמו שגיבש עם יועציו. הנאום נכתב על ידי עוזרו במוצאי יום העצמאות. המטרה היה למצב את יעלון כמנהיג שלא חושש להתעמת מול נתניהו.

לא במקרה, הנאום זכה לפרסום בתקשורת עוד לפני שנישא (נוסח הנאום הועבר למערכות שעה מראש, וניתן היה לצפות כי יפורסם מראש) ולתגובה של מקורבי ראש הממשלה בזמן אמת. עוד לפני שיעלון פינה את דוכן הנואמים, המקורבים ידעו לספר כי יעלון זומן לשיחה אצל ראש הממשלה למחרת בבוקר.

הקלפים של בוגי

הפגישה הטעונה עם נתניהו ביום שני עברה בשלום, ובעקבותיה סוכם על הפסקת אש בלתי פורמלית ב"גזרת סגן הרמטכ"ל יאיר גולן". בהודעה משותפת הוסכם על שני הצדדים כי הקצינים חופשיים להביע את דעתם, אבל בפורומים המתאימים.

ביום שלישי בתשע בבוקר, בחדר צדדי בבית התותחן בזיכרון יעקב, נראה עדיין יעלון עגמומי, לפני נאום שנשא בכנס בנושא הפעלת אש, בדבר המצב האסטרטגי ואופן הפעולה של צה"ל. בנאומו הזה יעלון לא אמר מילה על סוגיות ערכיות או על הסערה הפוליטית העזה ועל הרוח הרעה המנשבת לכיוונו. ביום רביעי בבוקר עוד התייחסו מקורביו של יעלון בביטול לאפשרות שאביגדור ליברמן ימונה לשר ביטחון ("ליברמן יהיה פיאסקו יותר גדול מעמיר פרץ. זה שהוא מדבר בצורה לוחמנית לא אומר שיש לו איזו הבנה בביטחון"), כעבור כמה שעות הוטלה הפצצה מבחינתו האישית של יעלון, והחלו ההתייעצויות.

על הפרק לא מעט שאלות: האם להיאבק עד כלות על תפקיד שר הביטחון? האם יסכים לקבל מידי נתניהו תיק בכיר אחר? האם הגיעה לסיומה דרכו בליכוד? האם יחבור ליאיר לפיד, שחסר מאוד דמות ביטחונית בכירה? ערב סוער עם הרבה יותר שאלות מתשובות.