שלב אחר שלב: כך נרקם המהלך הדרמטי בכנסת ה-20
הרמזים החלו בישיבת הממשלה. אחר כך הגיע איום הפרישה של אריאל וסמוטריץ' והלחצים על ליברמן ובכירי הליכוד שהביאו לפתיחת המו"מ בין המפלגות. בינתיים נתניהו יכול לרשום הישג: ליברמן התחייב לא ליזום משברים בנושאי דת ומדינה
יש שיגידו כי כבר ביום ראשון השבוע ניתן היה לקבל רמז כלשהו לקראת הבאות. ישיבת ראשי המפלגות הקבועה התנהלה באופן מעט שונה מהרגיל. המגעים הקואליציוניים היו כמובן הנושא המרכזי שעל סדר היום. נתניהו עדכן את ראשי המפלגות על השיחות מול הרצוג והמחנה הציוני ושידר שהכל עדין פתוח. "זה מסובך מאוד", הסביר. "הכל תקוע כרגע. אני לא יודע מה יקרה".עוד כותרות ב-nrg:
• הרצוג: "כנופיית יו"ש החזיקה את נתניהו במקום עדין"
• ח"כ אורלי לוי-אבקסיס פורשת מישראל ביתנו
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
זה היה הרגע שבו סיפר נתניהו כי אחד השרים פנה אליו ועדכן אותו ששוחח עם אנשיו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וקיבל מהם מסרים שיש על מה לדבר. "אני מבין מסרים", המשיך נתניהו, "והגיע הזמן לפנות לליברמן".
השר אריה דרעי היה הראשון להגיב. "אני אומר לך מתוך תחושת בטן", פנה לנתניהו. "אם תפנה לליברמן, הוא ייכנס". נתניהו בתגובה עיקם את פרצופו. "מה זו תחושת בטן?", שאל בחיוך ערמומי. "אתה בטוח שזו רק תחושת בטן?". דרעי נבהל לרגע. "לא, אדוני ראש הממשלה", מיהר להבהיר. "אני באמת לא מעביר כאן מסר. אבל אם המגעים עם המחנה הציוני נכשלים, אז הגיע הזמן".
טבעם של מהלכים פוליטיים שבסופם יש כאלו שמוכרזים כמנצחים גדולים, וכטקטיקנים מבריקים, בעוד אחרים מוצאים את עצמם זועקים בגחון ניחר על מר גורלם. בדיוק כמו בשעות שלאחר פרסום תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, וכפי שקרה לאחר פיצול מפלגת העבודה והקמת סיעת העצמאות של אהוד ברק או בכניסתו של שאול מופז לקואליציה באישון לילה, גם הפעם מיהרו לקשור כתרים לשני המנצחים הגדולים של השבוע האחרון – נתניהו וליברמן. המילים "גאונות פוליטית" נשמעו יותר מפעם אחת, כאילו שמישהו טווה את המהלך הזה חודשים מראש וצפה ארבעה וחמישה מהלכים קדימה.
האמת היא שהפעם מדובר בתסריט אחר לגמרי. כזה שהשתנה כל כמה שעות, ואפילו כל כמה דקות, כשהתוצאה הסופית לא הייתה ידועה למשתתפים במחזה ממש עד לדקות הסיום.
נתניהו, בניגוד לטענות שנשמעו ביום רביעי בלילה, באמת רצה את יצחק הרצוג בקואליציה שלו. הוא העדיף אותו על פני ליברמן, למרות כל הבעיות והצרות שהרצוג היה מביא איתו לאחדות כזו. על פי בכירים בליכוד ובבית היהודי, ההעדפה הזו נבעה מסיבה אחת – גודלה וחוזקה של הקואליציה לא היו השיקול היחידי מאחורי הרצון להרחיב את הממשלה. זו לא רק השמיכה הקצרה של קואליציית ה-61. זהו החשש, הקמאי ממש, ממה שיקרה בעוד כמה חודשים במועצת הביטחון של האו"ם. הפחד העמוק מתכנית בינלאומית שתונח על שולחן המועצה, ביחד עם ההבנה שהלכה והתגברה בסביבתו של נתניהו שהנשיא אובמה לא צפוי לבלום יוזמות רעות לישראל, שינו את כל סדרי העדיפויות מבחינת ראש הממשלה.
הרצוג היה אמור לשמש כמלבין, זה שמוביל בשמו של נתניהו ועידה מדינית ביחד עם מדינות האזור, וזה שנכנס בשערי ארה"ב וצרפת ומשמש כשליחו של ראש הממשלה לענייני הרגעת העולם.
נתניהו היה מודע לכך שצירוף מפלגת העבודה לממשלה כמוהו כהכנסת ראש בריא למיטה חולה. הוא גם לקח בחשבון אפשרות שהבית היהודי יאתר בעתיד הזדמנות פוליטית, ינטוש את הקואליציה ויתחיל לנגוס בו באגרסיביות מבחוץ. ובכל זאת, הוא החליט להמשיך לקראת הסכם עם הרצוג.
אלא שאז קרו שני דברים. הרצוג החל להתמהמה. בכל פעם שישב עם נתניהו ונדרש לנקוב במספר הח"כים שהוא מביא איתו לקואליציה, הוא נתן תשובה מגמגמת ולא ברורה. הוא לא יכול היה לבשר באופן ברור שהוא מסוגל להוביל מהלך כזה בתוך סיעתו ועדיין להישאר עומד על רגליו בסופו.
ההתפתחות השנייה הגיעה באמצעות איום ישיר מכיוונם של השר אורי אריאל וח"כ בצלאל סמוטריץ', שהעבירו מסרים שבכוונתם לפרוש באופן מיידי במידה ומפלגת העבודה תצורף לקואליציה. לא איום עתידי וערטילאי, אלא כאן ועכשיו. זו הסיבה שבמסגרת המו"מ מול הרצוג סירבו אנשי נתניהו לשחרר את אותו ויתור מדיני משמעותי שהרצוג כה חיכה לו.
לפני שבוע וקצת חל המפנה, הרחק מחדר המו"מ הקואליציוני. ארבעה חברו להם יחדיו – שלושה מהליכוד ואחת מהבית היהודי. השרה איילת שקד, השר זאב אלקין, ביחד עם יוסי דגן ושבח שטרן, מפוקדי הליכוד היותר מוכרים בהתיישבות ביו"ש. בהמשך גם השר יריב לוין הפך לחלק מרכזי במהלך. בגיליון יום העצמאות של מקור ראשון פורסם על יוזמה שמקורה בחלק היותר ניצי בליכוד, בשיתוף עם השרה שקד מהבית היהודי, שמבקשת למנוע את ממשלת האחדות, שנראתה עד לפני כמה ימים כעניין מוגמר וסופי.
אלא שבימין ידעו היטב שהבעת התנגדות לבדה, גם אם חריפה, לא תספיק כדי לשכנע את נתניהו לוותר על המהלך מול הרצוג. כדי להעניק סיכוי לטרפוד המו"מ מול המחנה הציוני, יש צורך להציג אלטרנטיבה מצד ימין. כזו שתתקבל באהדה בקרב הציבור הימני, אך מצד שני גם תענה על הצורך של ראש הממשלה בחיזוק הקואליציה שלו.
האופציה היחידה בהקשר הזה הייתה איווט ליברמן. רק בעיה קטנה אחת עמדה בדרכם של היוזמים – השניים (ליברמן ונתניהו – ז.ק) לא מאמינים לאף מילה שיוצאת מפיו של השני. שלא לדבר על (חוסר) הרצון של כל אחד מהם לשבת לכוס קפה, או אפילו לעשן בצוותא סיגר טוב. מה שהצריך פעולת ריכוך ארוכה ועדינה במיוחד מול שני הצדדים.
נתניהו היה משוכנע שליברמן, במידה ויקבל פנייה רשמית, יציב תנאים בלתי אפשריים, מתוך מטרה לאלץ את נתניהו לסרב להם ולהציגו כמי שמטרפד את אופציית ממשלת הימין הקלאסית. ליברמן, מהצד השני, היה בטוח שכל הצעה שתתקבל מנתניהו מיועדת אך ורק לצרכי המו"מ מול הרצוג, ושעל גבו מורידים את המחירים שדורש המחנה הציוני. את השיחות הרבות מול יו"ר ישראל ביתנו קיימו שקד ואלקין, בניסיון לשכנע אותו שאם יאפשר להרצוג להיכנס לממשלה הוא יינזק פעמיים. פעם אחת מכך שיעבור תקציב דו שנתי שישאיר אותו באופוזיציה לעוד שנתיים לפחות. ופעם שנייה מכיוון שלא יעבור זמן רב והבית היהודי ייאלץ לפרוש מהקואליציה. במצב כזה, הוסבר לליברמן, הוא צפוי לאבד את הנכס היחיד שעוד נשאר לו – היכולת לתקוף מימין את נתניהו. "כאופוזיציה, בנט יעשה את זה טוב ויעיל בהרבה", נאמר לו.
מהצד השני היו אמונים דגן ושטרן על הפעלת מכבש לחצים על שרי הליכוד וחברי הכנסת, במטרה שאלו יפעילו לחץ דומה בכיוונו של נתניהו. בשלישי בערב, כשהיה ברור שהמגעים מול הרצוג נמצאים על סף סיכום, הודיע ליברמן על מסיבת עיתונאים מיוחדת ביום רביעי בצהריים.
"עד יום רביעי בבוקר ליברמן עדיין לא ידע מה הוא הולך להגיד לתקשורת", מגלה גורם בכיר בכנסת הבקיא בפרטים. דגן, ששהה בכלל במוסקבה במסגרת פרויקט לעידוד עלייה לארץ, ביטל את כל הפגישות שנקבעו לו באותו היום והחל להרים טלפונים לכל מי שרק אפשר בליכוד. מהר מאוד השיחות הפכו לשיחות ועידה משותפות עם שבח שטרן, שהצטרף גם הוא לבליץ.
הבקשה מליברמן הייתה אחת – תן צ'אנס. אל תציב דרישות בלתי אפשריות במסיבת העיתונאים. אל תטנף, כהרגלך, על נתניהו. איש מהם לא ידע האם בקשתם תיענה. רק שלושה אנשים ידעו מה ליברמן צפוי לומר לעיתונאים – נתניהו עצמו והשרים לוין ואלקין.
באותו בוקר, שעות לפני מסיבת העיתונאים, שוחחו לוין וליברמן כדי להבין עד כמה כל צד רציני כלפי השני. ליברמן, שגם לאחר השיחה היה עדיין ספקן, החליט שאין לו מה להפסיד. הוא ישחרר מסרים מפויסים לכיוון נתניהו. אם נתניהו באמת רוצה אותו, אזי יקבל יו"ר ישראל ביתנו את מבוקשו במו"מ הקואליציוני. ואם יזכה לסירוב, יוכל לטעון בפני הימין שהוא ניסה ורצה, אך נתניהו טרפד. הערובה שניתנה לליברמן דיברה על כך שרגע לאחר שיסיים את דבריו לתקשורת יתחיל בליץ בתוך הליכוד שידרוש את קידום המו"מ מולו.
וכך אכן קרה. זמן קצר לאחר שהסתיימה מסיבת העיתונאים של ליברמן, החלו שטרן ודגן פעם נוספת להמטיר טלפונים על השרים והח"כים בליכוד. "תוציאו הודעות לתקשורת שתומכות ומחזקות את הרצון להכניס את איווט לממשלה", אמרו להם. וכך, בזה אחר זה שחררו השרים וחברי הכנסת בליכוד הודעות לעיתונות שמברכות על ההזדמנות שנוצרה וקראו לנתניהו ולליברמן לשבת ולסגור עניינים.
בשלב הזה לא ממש נותרה לשניים ברירה. נתניהו היה מחויב להזמין וליברמן היה מחויב להיענות להזמנה. כשנכנס ליברמן בשערי לשכת ראש הממשלה הוא עוד לא האמין שהמגעים מול הרצוג באמת הוקפאו ושהוא נותר המועמד היחיד להצטרפות לממשלה. רק כשישב ושוחח עם נתניהו הבין לראשונה שההצעה רצינית.
את ההישגים של ליברמן אין ממש צורך למנות. הם ידועים ומוכרים לכולם. אולם ההישג שהצליח נתניהו לחלץ במהלך השיחות מול ישראל ביתנו עדיין לא פורסם. נתניהו דרש וקיבל מליברמן התחייבות לשנתיים של שקט ויציבות. אך יותר מכך, כשר ביטחון יש לליברמן יכולת לגרום לא מעט נזק בכל מה שקשור לחוק הגיוס ולהסכמות העדינות שהושגו בעניין מול החרדים. ליברמן התחייב שלא להפתיע את נתניהו ואת החרדים בסוגיה הרגישה הזו ולהימנע מכל משבר אפשרי בסוגיות דת ומדינה לאורך כל הקדנציה. הכל ייעשה בהידברות ובנועם. כשזה הסיכום בין הצדדים, אפשר לצאת לדרך.
לא הרחק משם, ממש באותו הזמן, נכנס הרצוג למשכן הכנסת מלווה באחד ממאבטחיו. בודד ורצוץ מעייפות צעד לעבר לשכת יו"ר האופוזיציה, בלי לדעת כמה פעמים עוד יוכל לאייש את הלשכה שכל כך מוכרת לו. בחוץ כבר החלו לטפטף מתוך מפלגתו הקריאות להתפטרותו. סיבוב הטחת הטינופת איש ברעהו, במפלגה שחיסול ראשיה הפך לאמנות של ממש, כבר היה בעיצומו. אם מישהו חושב שהרצוג מתכוון ללכת בלי קרב, כדאי שיחשוב פעם נוספת.
הרצוג ואנשיו פועלים לגייס את החלקים בסיעה שמאסו בגישת השמאל הקיצוני וללכד אותם לקראת מאבק לסילוקם של הח"כים שהקיזו את דמו של היו"ר בשבוע האחרון. הפרטים עוד לא נוסחו באופן סופי, אולם שיחות ופגישות ראשוניות כבר נעשו במטרה לגבש רעיונות לשינוי שיטת בחירת חברי הכנסת, כך שהח"כים שמזוהים עם החלק השמאלי במפלגה ימצאו את דרכם אל מחוץ לרשימה.
היה מי שהזכיר להרצוג שבלילה שבו הביס את יחימוביץ' בפריימריז הפנימיים במפלגת העבודה, יצאה האחרונה לעבר תומכיה ובפיה הבטחה. "בי נשבעתי", התחייבה אז, "שלא אעשה ליו"ר הנבחר מה שעשו לי כשנבחרתי. בלי תנאים, בלי דרישות לתפקידים, בלי איומים". יחימוביץ' אכן עמדה במילתה. היא לא עשתה להרצוג את מה שעשו לה. היא הייתה אכזרית ורעה בהרבה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם