כוכבי המדבר: הצעירים הבדואים שישנו את הנגב
מתן יפה, יזם חברתי, משוכנע שהוא גילה זהב בנגב: תוכנית "כוכבי המדבר" בניהולו לוקחת שמיניסטים מהמגזר הבדואי ובונה איתם רשת של מנהיגים צעירים, שיחוללו מהפכה בחברה הישראלית כולה
המפגש הראשוני של מתן יפה עם החברה הבדואית לא היה סימפטי במיוחד. זה קרה לפני חמש שנים בחולות הנגב. יפה, קצין משוחרר מצה"ל, טייל על גב אופנוע השטח שלו, ובשלב מסוים הבחין בג'יפ שמלווה אותו. עד מהרה הבין שלא מדובר בליווי, אלא יותר במרדף. כמה דקות אחר כך, חבורת הצעירים הבדואים שישבו בג'יפ השיגו את יפה ופתחו איתו במשא ומתן על האופנוע שלו.
עוד כותרות ב-nrg:
- "הנכבה האמתית החלה אחרי ההסכמי אוסלו"
- הבודקים בנתב"ג הופתעו: לנוסע היה אקדח בתיק
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כששניים מהם ניגשו לרכב והוציאו ממנו אלה ומוט ברזל, יפה לא התבלבל והושיט יד לאקדח שלו. הצעירים הבינו את המסר, חזרו לג'יפ והסתלקו. "חזרתי הביתה מלא כעס. כל הסטיגמות שהיו לי על המגזר הבדואי קיבלו פנים והתממשו", מספר יפה.
הזמן עבר, הכעס נרגע, והצעירים הבדואים שתמצאו היום לצדו של יפה הם אולי אנטיתזה לחבורה האלימה ההיא. סאמר איבן-חזאעל, למשל, יתחיל בשנה הבאה מכינה ללימודי רפואה, ובמהלך לימודיו הוא מתכוון להמשיך בפרויקט שלו ושל חבריו לחיזוק מערך כוחות ההצלה בחברה הבדואית. ניזאר אבו-עייאדה מתכנן ללמוד משפטים ולקבל הסמכה כעורך דין, ובמקביל להמשיך להשתתף בהפעלת פרויקט הגיבוש החברתי "ביחד" בתיכונים בערערה.
מג'די אל-פרונאה רוצה להיות איש עסקים, אבל גם יזם חברתי שמשקיע במגזר. הפרויקט שלו הוא סימון שביל טיולים חדש, "השביל הבדואי", שיעבור בכפרי המגזר בנגב. תאמר אבו-ג'אפר עומד ללמוד הנדסת בניין, מתוך שאיפה לעסוק בנדל"ן ובמקביל להקים חוות בודדים שבה יתקיימו סדנאות לפיתוח האישיות.
ולסאמי אשווי יש תוכנית מסודרת לעשרים השנים הבאות: הוא רוצה ללמוד עבודה סוציאלית ומִנהל מדיניות ציבורית, לנהל מתנ"ס או בית ספר, ואז, בגיל ארבעים, להתמודד על ראשות עיריית רהט, עיר מגוריו. "הגיע הזמן שהדור הצעיר ינהיג את רהט", הוא אומר. כשחבריו מזכירים לו שבעוד עשרים שנה גם הוא לא יהיה כל כך צעיר, אשווי עונה להם שהעיקר זו הרוח הצעירה, ולא הגיל.
החלומות האישיים והתוכניות החברתיות של חמשת הצעירים התגבשו אצלם בשנה האחרונה, כחניכים בתוכנית "כוכבי המדבר". התוכנית, פרי יוזמתו של יפה שגם מנהל אותה בפועל, הוקמה כדי לטפח דור חדש של מנהיגות בקרב החברה הבדואית בנגב.
אחרי סדנת שטח ארוכה, פרק הכנה לאקדמיה, עיסוק אינטנסיבי בזהות והשתתפות בקורס יזמות, המוטיבציה והאמביציה שלהם מבצבצות מכל משפט. השבוע הם סיימו את פרק החממה של כוכבי המדבר, ויהפכו למחזור הבוגרים השני של התוכנית, שמעוררת תקווה גדולה בקרב כל מי שנחשף אליה.
"יש הרבה תוכניות מנהיגות שמשקיעות באנשים שנמצאים בעמדות מפתח, ופעמים רבות זה מאוחר מדי, כי בשלב כזה קשה לשנות יעדים ותפיסות עולם", אומר יפה. "החלטנו להיות יותר סובלניים ולקחת צעירים בני 18: מצד אחד הם כבר בוגרים, ומצד שני הם עדיין מספיק צעירים כדי להשתנות ולהתפתח. הבנו גם שכדי לעשות שינוי משמעותי צריכים לייצר תוכנית אינטנסיבית ולא מוצר משלים, ולכן בחרנו להקים 'חממה למנהיגות' שבה הצעירים ישהו שנה בתנאי פנימייה ויקבלו כמה שיותר.
"כשילד בדואי וילד יהודי נולדים בבית החולים סורוקה הם אותו דבר, אבל כבר בגיל שנה הנתיב שלהם משתנה מכל מיני סיבות, ונוצר פער. כאשכנזי בעל עיניים ירוקות שגדל בירושלים, קיבלתי הרבה יותר הזדמנויות מילד בדואי שגדל בכפר ביר-הדאג'. את הפער הזה אנחנו מנסים לצמצם כמה שרק ניתן".
כשיפה מדבר על צמצום הפערים, הוא מתכוון בעיקר להענקת כלים מתחום החינוך הבלתי פורמלי, שכמעט לא קיים במגזר הבדואי. "עד גיל 18 יש לילדים שם רק מערכת חינוך פורמלית, והאיכות שלה בעייתית. בסוף התיכון מעטים מהם הולכים לאקדמיה, בעיקר בנות, ואילו רוב הבנים נזרקים ישר לחיים שמציבים הרבה אתגרים.
אנחנו רוצים לייצר פלטפורמה עבור ראש חץ של צעירים כדי שיחזרו לקהילה שלהם ויבנו שם מציאות אחרת. המטרה שלנו היא להשפיע על אוכלוסייה של 200 אלף באמצעות חמישים איש, ובשביל זה אנחנו צריכים להפוך אותם לחמישים מודלים לחיקוי. אם נצליח בעשר השנים הקרובות לייצר גרעין של כוכבים בכל יישוב בדואי, ולבנות רשת של 800 מנהיגים שפזורים על פני כל כפרי המגזר, זו תהיה מהפכה".
שבעה מתוך עשרת חברי הוועד המנהל של כוכבי המדבר משתייכים למגזר הבדואי, וכך גם מרבית העוסקים בהפעלת התוכנית. אבל היזם החברתי שהחל לגלגל את הרעיון הוא כאמור צעיר יהודי שעד לפני שנים אחדות בכלל לא הכיר את החברה הבדואית. מתן יפה (31) הוא יליד מבשרת-ציון, דור חמישי בארץ ובן למשפחה שמורשת הקרב המפוארת שלה מתחילה בפלמ"ח.
טיוליו בנגב גרמו לו להתאהב בנופי המדבר, והוא עבר עם בת-זוגו ליישוב בערבה. שם נתקל בצדדים הלא-נעימים של מערכת היחסים בין הבדואים לבין החברה הישראלית: הוא ראה כיצד יישובי הערבה מקיפים את עצמם בגדרות ויישובים בנגב חופרים תעלות, כדי למנוע גנבות חקלאיות על ידי הבדואים שבסביבה. המחשבות על המציאות הזו הביאו אותו למסקנה שמשהו צריך להשתנות.
"לא מדובר ביישובים באזור עוטף עזה שממגנים את עצמם מפני פלסטינים", אומר יפה. "הבדואים הם תושבי ישראל בדיוק כמונו, ואין שום סיבה שנגן על עצמנו מפניהם. התחלתי ללמוד על המגזר וגיליתי שלא מדובר בכמה מאות אנשים שחיים בצדי הכבישים, אלא ברבע מיליון בני אדם, שליש מתושבי הנגב.
"באותה תקופה אשתי אביב ואני המתַנו ללידת הבן הבכור, והשאלה שהטרידה אותי הייתה איזה עתיד אנחנו יוצרים לילדים שלנו: האם הם יחוו אירועים כמו זה שאני עברתי עם האופנוע שלי, או שאולי נעשה משהו כדי שבעוד עשרים או שלושים שנה, כשהבדואים יהיו מחצית מתושבי הנגב, תתקיים פה מציאות אחרת. אנחנו מאוד אוהבים את הנגב, והיה לנו ברור שנחיה בו ולא נלך לשום מקום. באותה מידה גם הבדואים לא הולכים לשום מקום. נועדנו לחיות כאן יחד".
בתקופת מגוריו בערבה ניהל יפה את "פונדק ה-101" של כושי רימון, ושם החל להכיר יותר מקרוב את החברה הבדואית. "הרבה בדואים פוקדים את המקום ויושבים שם לקפה, ואני ישבתי איתם וגיליתי אנשים טובים מאוד. הבנתי שיש דיסוננס בין הסיפור שאני מספר לעצמי על המגזר הזה לבין האנשים שאני פוגש, וחשבתי שאם אני לא מודע לפער הזה, יש עוד רבים כמוני".
יפה החליט לעשות מעשה. הוא עזב את עבודתו בפונדק והחל לנסוע ברחבי הנגב כדי לחפש שותפים ליצירת תוכנית מנהיגות עבור צעירי המגזר הבדואי. "הנחת היסוד שלי הייתה שמנהיגות היא המפתח לכול. כשיש אנשים טובים במקומות הנכונים, קורים דברים טובים. הבנתי גם שאני לא יכול להביא בעצמי את השינוי, ושזה חייב לבוא מתוך הקהילה הבדואית".
מי שסייע לו להיכנס לתוך המגזר היה איציק זיוון, איש עסקים מקיסריה שמתנדב ותורם לעסקים חברתיים בכלל ולחברה הבדואית בפרט. זיוון חיבר את יפה עם ד"ר מוחמד אל-נבארי, ראש מועצת חורה ואחד המנהיגים הבולטים של המגזר בעשור האחרון. יפה מצא אצלו דלת פתוחה ושותפות עמוקה. אל-נבארי, שמכהן היום כיו"ר הוועד המנהל של התוכנית, סייע לו בגיוס אנשים נוספים מהמגזר, ובינואר 2013 נרשמה "כוכבי המדבר" כעמותה שמטרתה ליצור, לפתח ולטפח דור חדש של מנהיגות בחברה הבדואית בנגב.
חניכי התוכנית מגיעים אליה לאחר תהליך מיון והכנה יסודית שנמשך שנתיים - מסוף כיתה י' ועד סיום התיכון. "הגיבוש" מתחלק לשני שלבים עיקריים: סמינר מיון שבו נבחרת קבוצה ראשונית, ולאחר מכן שנה של פעילות שבסופה ממשיכים לתוכנית כשלושים צעירים מתוך כמאתיים שהחלו את התהליך. "אנחנו מאמינים ששבעים אחוז מההצלחה טמונים כבר בדלת הכניסה", מסביר יפה. "התהליך הממיין שלנו מחפש פוטנציאל מנהיגות ומוטיבציה, ולא ציונים. חלק מהחניכים הכי טובים שלנו באים ממשפחות עם עשרים ילדים, כך שזה לא מפתיע שאין להם ציונים טובים, אבל פוטנציאל המנהיגות שלהם הוא אדיר".
אחד האתגרים שעומדים בפני מנהלי התוכנית היא השבטיות, שמפלגת את החברה הבדואית ומקשה על יצירת מסגרות משותפות לצעירים משבטים שונים. "כולם מפסידים מהתופעה הזאת", אומר יפה. "כשכל שבט עומד לבד, הוא חלש מכדי לשנות את המציאות. המדינה גם לא יודעת לדבר עם שבט, אלא עם גופים מייצגים. אנחנו, כארגון על-אזורי, מבקשים ליצור קבוצה שתייצג את כלל החברה הבדואית. לכן כל הפעולות שלנו, כבר מהשלב הראשון של המיון, הן הטרוגניות וכלל-אזוריות. אנחנו לא פונים רק לצעירים מיישוב מסוים. מי שזה לא מתאים לו, פשוט לא בא".
פרק החממה, השלב המרכזי והעיקרי של כוכבי המדבר, מתקיים בכפר הנוער ניצנה שבמועצה האזורית רמת נגב. ראש המועצה שמוליק ריפמן ומנהל כפר הנוער דויד פלמ"ח הסכימו בשמחה לארח שם את חניכי התוכנית. החממה כוללת כמה רכיבים, שהראשון שבהם הוא סדנת שטח שנמשכת שלושה חודשים. "הסדנה היא פלטפורמה חינוכית ולא מטרה", מבהיר יפה.
"במקום לשבת בכיתה ולדבר על עצמאות ועל אחריות, אנחנו רוצים שהם יחוו התמודדויות. החניכים מנווטים מדרום רמת הגולן לחרמון, ולמרות שתוך כדי המסע רבים מהם אומרים 'אני לא יכול', הם הולכים עוד עשרות קילומטרים ובסוף עולים ברגל ומגיעים לפסגת ההר. זה מלמד אותם על היכולות שלהם ועל מאבק מול קשיים בכל תחומי החיים. האתגרים שהם חווים יחד גם מגבשים אותם, ובסוף הפרק הזה נוצר שבט חדש, שבט כוכבי המדבר.
"בתחילת הסדנה יש הורים שמתלוננים על כך שהבנים שלהם חוזרים הביתה רק פעם בשבועיים. אחרי חודש הם כבר מדברים אחרת לגמרי ומספרים שהבן השתנה מהקצה לקצה. פתאום הוא קם מוקדם בבוקר, עוזר בבית ומטיף לאחים הקטנים שלו שישקיעו בלימודים, גם אם הוא עצמו לא השקיע. בתוך זמן קצר נוצר שיח אחר, שיח חיובי של לקיחת אחריות".
השלב השני הוא מכינה קדם-אקדמית: חמישה חודשים שמוקדשים ללימודי עברית, אנגלית וחשיבה מתמטית, במטרה לסייע לחניכים בהשתלבותם העתידית באקדמיה. "גם תעודת בגרות לא מעניקה להם הרבה סיכויים לשרוד במוסדות ההשכלה הגבוהה ולא לנשור", מסביר יפה. "צריכים לזכור שנער בדואי מגיע לאקדמיה בגיל 18, ישר מהתיכון, ופוגש שם צעירים ישראלים באמצע שנות העשרים לחייהם, אחרי פרק צבאי וטיולים בעולם. הפער בינו לבינם גדול, במיוחד בתחום השפות. הצעירים הבדואים גם באים מתרבות שמרנית ומסורתית, שלא מקובל בה לשאול שאלות. בחמישה חודשים של מכינה קשה לתקן את כל הפערים".
שני מרכיבים נוספים נכללים בפרק החממה במסגרת תהליך פיתוח אישי, שנמשך לאורך כל התקופה: מרכיב היזמות, ומרכיב הזהות האישית והקהילתית. "אנחנו מאמינים שהיזמות נדרשת כדי להוביל שינוי חברתי", אומר יפה. "החניכים לומדים לאתר צורך אמיתי שדורש יוזמה, לחקור אותו, ולהכין עליו כרטיס פרויקט ומצגת. הם לומדים כיצד לרתום שותפים לפרויקט, ואיך לבנות תקציב ולנהל אותו. אנחנו גם מרשים להם להיכשל, כי אדם שרוצה להצליח חייב לדעת להיכשל. רבים מהם מפחדים מכל כישלון בחיים ולוקחים אותו קשה, וכאן הם לומדים להפיק ממנו לקחים ולנסות שוב".
באשר לפיתוח הזהות האישית והקהילתית הוא מסביר: "הצעירים הבדואים מבולבלים לא רק בגלל היותם מיעוט במדינה יהודית, אלא גם בגלל תהליכים שחווה החברה הבדואית - מניידות לקביעות ולקדמה. ההורים שלהם עוד חיו בתקופת הנוודות, ואילו הם כבר נמצאים בתקופה הרבה יותר מודרנית, והנרטיב משתנה".
יפה מזכיר שהאוכלוסייה הבדואית בנגב צעירה מאוד: הגיל החציוני בה עומד על 14 בלבד, ו-82 אחוזים מתוכה הם מתחת לגיל שלושים. "הכוח נמצא בידי הצעירים - אבל הם עברו באופן מהיר מחיים שמרניים ומסורתיים לחיים מודרניים, ולא צוידו בכלים להתמודדות עם המעבר הזה. כשיהיו להם כלים, הם יוכלו לבחור מה הם רוצים לשמר מהמסורת שלהם, שיש בה דברים יפים מאוד. למשל היחס לזקנים בקהילה: אצל הבדואים אין בתי אבות, כולם משרתים שם את הזקנים. הלוואי שנלמד מהם בתחום הזה".
לאורך התוכנית נפגשים החניכים עם קבוצות אוכלוסייה שונות ומגוונות בישראל. "אחת הסכנות של החברה היא שאנשים לא מכירים אלה את אלה", מסביר יפה. "אנחנו יוצרים אינטראקציות עם מגוון של מגזרים, אבל לא סתם יושבים ומדברים, אלא מקיימים פעילויות משמעותיות יותר. אנחנו לא אוהבים 'אירועי שיא' ולא 'אירועי וי'".
המרכיבים השונים של חממת המנהיגות באים לידי ביטוי בשיחה עם החניכים, כשהם מספרים על החוויות המשמעותיות שעברו במהלך השנה. סאמי אשווי מציין את לימודי היזמות: "לפני שנתיים ניסיתי לקדם ברהט פרויקט קהילתי של הגברת המודעות להגנה על בעלי חיים, אבל לא הייתי ממוקד ולא ידעתי איך בונים תוכנית כזו ואיך מפעילים אותה.
היום, אחרי שקיבלתי כאן כלים, אני כבר יודע איך לעשות את זה". ניזאר אבו-עיידה, תושב כסייפה, הושפע במיוחד מסדנת השטח. "לפני התוכנית הייתי ילד של אמא, מפונק, וגם לא הייתי מתחבר בקלות לאנשים", הוא מספר. "גם במהלך פרק השטח היה לי ממש קשה להסתגל ולהאמין שאני יכול. בלי העידוד והתמיכה מצד החברים והרצון שלנו להישאר יחד, מגובשים, לא הייתי פה היום. למדתי גם להעריך דברים פשוטים, כמו מים ושירותים.
"מכל התוכנית הזאת קיבלתי אומץ לדבר מול קהל והרבה ביטחון עצמי. היום כשאני חוזר הביתה, אני מרגיש הבדל ביני לבין שאר החברים ביישוב. גם הם אומרים לי שהשתניתי. פעם הייתי בלגניסט. כשהייתי עושה על האש עם חברים בפארק, לא הייתי חושב שאנחנו צריכים לנקות אחרינו. היום אני זה שאוסף את הלכלוך כדי לשמור על הסביבה".
סאמר איבן-חזאעל בוחר לציין את ההיכרות עם מגזרים שונים במהלך התוכנית. "נפגשנו עם אתיופים, דרוזים וחרדים משכונת מאה-שערים, ולמדנו על צרכים וקשיים של אוכלוסיות אחרות בחברה הישראלית. המפגשים הללו גרמו לי לכבד אותם יותר". "בהתחלה מפחדים מאיתנו", מוסיף תאמר אבו-ג'אפר, תושב רהט.
"חושבים שאנחנו רק חסרי השכלה שפולשים לקרקעות. כשהם מכירים אותנו ומקבלים מאיתנו אינפורמציה חדשה על המגזר, הם מופתעים, והסטיגמות נשברות. מתחילים להסתכל עלינו בצורה אחרת, ומבינים שיש כאן צעירים שרוצים לשנות מציאות קשה". גם הוא מציין את הגברת הביטחון העצמי כאחת ההשפעות המשמעותיות של כוכבי המדבר: "אם תלך לאוניברסיטה, תראה את הסטודנט הבדואי יושב שם ולא מסוגל לשאול שאלות. בתוכנית הזאת קיבלנו ביטחון עצמי שיעזור לנו גם באקדמיה".
מי שמנהל את החממה למנהיגות הוא כאמל אל-עמראני (38), איש חינוך ותיק שעבד בכמה בתי ספר וניהל במשך שש שנים את היחידה לקידום נוער בשגב-שלום, היישוב שבו הוא מתגורר. יש לו תשעה ילדים, אבל במהלך השבוע הוא מתגורר עם חניכי החממה בניצנה. "לפני שבועיים ביקש אחד החניכים לשוחח איתי, ושאל אם אני לא מרגיש שאני מקריב את הבית והמשפחה שלי בשביל הפרויקט הזה", מספר אל-עמראני. "אמרתי לו שעצם זה שהוא חש את המחיר הזה ומדבר עליו, גורם לי להיות שלם עם מה שאני עושה".
במסגרת עבודתו הצמודה עם החניכים מתמודד אל-עמראני גם עם תופעות הלוואי של השבטיות והחמולתיות בקרב הבדואים. "זה אתגר לא פשוט, אבל אם מיד בהתחלה אתה מגדיר מטרות ויעדים משותפים, החניכים לומדים להתעלם מההשתייכות השבטית ולהתחבר למטרת-העל, שהיא להרים את המגזר ולהוביל אותו למקום אחר. בסיום התוכנית יש להם ברק בעיניים, ואפשר לזהות אצלם רצון אדיר לתת מעצמם ולמשוך את החברה שלהם קדימה. בשיחות שלי איתם הם מספרים שהשתנו ושכבר אין להם שיח משותף עם חבריהם מהעבר, כי הם מתעניינים בדברים הרבה יותר משמעותיים".
סאגר אבו-סריחאן (43), הסמנכ"ל של כוכבי המדבר, מספר על תגובות נרגשות שהוא מקבל מהורי החניכים. "כל פגישה שלי איתם מחזקת אותי בעבודה כאן", הוא אומר. הסיפור האישי שלו יכול להוות השראה עבור חניכי התוכנית: עד כיתה ז' הוא אפילו לא ידע קרוא וכתוב, ורק אז החל ללמוד. עם נתוני הפתיחה הלא מבטיחים האלה, אבו-סריחאן הצליח לסיים את בחינות הבגרות ובהמשך גם תואר ראשון בכלכלה וניהול. מה שממחיש את כברת הדרך שעשה היא העובדה ששלושת ילדיו לומדים היום רפואה בחו"ל.
ביתו של אבו-סריחאן נמצא בתל-שבע, יישוב בדואי הסמוך לעומר. "כשנכנסתי לעומר בפעם הראשונה, הבנתי שיש אפשרות לחיות אחרת", הוא מספר. "אני לא מאמין בהתבכיינות. במקום לקלל את החושך, עדיף להאיר אותו. לא חסרות לנו בעיות במגזר, אבל הפתרון הוא לעשות ולהיאבק כדי להוביל".
אפשר להיאבק בשבטיות של החברה הבדואית?
"השבטיות הייתה חשובה בעבר, אבל היום היא כבר לא משרתת את המגזר. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לשינויים שמתרחשים מסביב. יש לנו בעיות משותפות, וצריך להתאחד כדי לפתור אותן. אנחנו בכוכבי המדבר מחברים את כולם לשבט אחד, ומעודדים אצלם גאוות מחזור במקום הגאווה השבטית".
תוכנית כוכבי המדבר לא מסתיימת עם תום פרק החממה למנהיגות; הבוגרים זוכים לליווי גם בשלבים הבאים בחייהם. כמי שפטורים מגיוס לצה"ל, רובם ככולם ממשיכים אחרי כיתה י"ב היישר לאקדמיה או משתלבים בשוק העבודה, ואנשי התוכנית מלווים כל אחד מהם באופן אישי לאורך ההכשרה האקדמית או המקצועית. הבוגרים מצדם מחויבים לביצוע פרויקטים שונים בקהילה. "אנחנו לא 'משחררים' אותם, אלא מעניקים להם יותר אחריות משלב לשלב", מסביר יפה.
מחצית מבוגרי המחזור הראשון של התוכנית, שיצא מהחממה לפני כשנה, לומדים כיום במכללת ספיר ומתגוררים יחד במעונות הסטודנטים. חלקם מובילים חוג כדורגל עבור ילדי שדרות, ואחרים מתנדבים כרכזי פעילות של עמותת "אור ירוק" בארבעה יישובים בדואיים. הם גם נוטלים חלק בהדרכת המחזורים הצעירים של כוכבי המדבר, שנמצאים עדיין בשלבי המיון.
שלוש שנים של עבודה עם בני נוער בדואים הביאו את יפה למסקנה שההשקעה בפלח האוכלוסייה הזה צריכה להתחיל הרבה לפני סיום התיכון. "אמרתי לוועד המנהל של העמותה שאנחנו מקבלים את החניכים כשהם כבר סובלים מפער גדול בתחום הלימודי, והעבודה על שינוי תפיסות עולם מתחילה בשלב מאוחר יחסית. הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות בשלב מוקדם יותר".
לאור תובנה זו, תפתח העמותה בספטמבר הקרוב תיכון על-אזורי חדש עבור האוכלוסייה הבדואית. התיכון, שיוקם במרכז ג'ו אלון השוכן במועצה האזורית בני-שמעון, יוגדר כבית ספר לחינוך ומנהיגות מובילה בנגב. הוא יפעל במסגרת המנהל לחינוך התיישבותי של משרד החינוך, ויהיה חלק מרשת "ברנקו וייס". מי שתנהל את בית הספר היא אחלאם אל-סאנע, אשת חינוך תושבת לקיה, שנבחרה לתפקיד מתוך מועמדים רבים.
"על ידי הקמת התיכון אנחנו 'מושכים אחורה' את התוכנית", מסביר יפה. "במקום שהמיון לחממת המנהיגות ייעשה לקראת כיתה י"א, הוא יתקיים כבר בכיתה ח'. התיכון יעניק לנו הזדמנות של ארבע שנים לצמצם פערים בין הצעירים הבדואים לבין שאר החברה הישראלית, ויאפשר לנו להתחיל את תוכנית המנהיגות בנקודת פתיחה הרבה יותר גבוהה".
בניגוד לחממה הקיימת, שבה משתתפים בינתיים רק בנים, בתיכון החדש ילמדו גם בנות. יום הלימודים יימשך עד שש בערב, והתלמידים יזכו גם לחינוך בלתי פורמלי, שכאמור אינו בנמצא כמעט בתיכונים הבדואיים הקיימים. ארבעה חודשים לפני פתיחתו של המוסד החדש, מעל מאה תלמידים כבר נרשמו, ובימים אלו מתחיל שיפוץ המבנים שישמשו אותם בשנים הקרובות.
יפה כבר מתכנן יחד עם סיגל מורן, ראש מועצת בני-שמעון, את השלב הבא: הקמת כפר נוער שיכלול גם את התיכון העל-אזורי וגם את חממת המנהיגות. יהיה זה כפר הנוער הראשון בישראל שמיועד למגזר הערבי. לצד התמיכה הממשלתית בעמותת כוכבי המדבר - שכחמישים אחוזים מתקציבה מגיעים מהסקטור הציבורי - יפה מתגאה בעשרות הוראות קבע של תושבים בדואים, שתורמים לפרויקט סכומים קטנים וגדולים מדי חודש.
"בסופו של תהליך, המטרה היא שהחברה הבדואית תהיה שותפה לסיפור ההצלחה של החברה הישראלית. הנגב נמצא בפיתוח אדיר, וחשוב שהתושבים הבדואים יהיו חלק מהקטר שמוביל את האזור קדימה. לא יכול להתקיים שיח על עתיד הנגב שלא כולל בתוכו את החברה הזאת, כי בהרבה מובנים היא ההזדמנות הכי גדולה של האזור. רבים מהצעירים היהודים שגדלים בנגב עוזבים אחרי שלב האוניברסיטה לאזור המרכז כדי למצוא עבודה, ואילו הבדואים נשארים כאן בגלל המבנה המסורתי-משפחתי המקובל בחברה שלהם. לכן מי שרוצה לפתח את הנגב ולהשקיע בו, כדאי לו להשקיע באוכלוסייה הבדואית".
אתם מתמקדים בעבודה בתוך החברה הבדואית, אבל גם החברה היהודית צריכה לעבור שינוי במה שקשור ליחס אל השכנים.
"כולנו צריכים לעשות בדק בית בנושא הזה, ואין ספק שהשינוי צריך להתרחש גם בחברה היהודית. אני מקווה שהמכינות הקדם-צבאיות ותנועות הנוער יעסקו בזה. אנחנו מצדנו עושים מאמץ להפגיש את החניכים שלנו עם חלקים שונים בחברה הישראלית, וכל מי שפוגש את הצעירים האלה מתלהב ונדבק בתקווה. יש הון אנושי מצוין בחברה הבדואית, אלא שכמו תמיד, נותנים לקומץ להשחיר את כל התמונה".
היום מתגורר יפה עם אשתו ושני ילדיו במושב קלחים שבנגב. ביטוי לשותפות העמוקה שלו עם החברה הבדואית אפשר למצוא בעובדה שהסנדק של בנו השני היה ד"ר מוחמד אל-נבארי. "אני לא מאמין בדו-קיום בהיבט הפשטני שלו, שמשמעותו רק לשבת ולדבר מסביב לשולחן", אומר יפה.
"אני מאמין שצריך למצוא אינטרסים משותפים, לעבוד יחד, ומזה נוצר קיום. מהנגב יכולה לצאת בשורה למדינת ישראל ולעולם כולו. המפגש בין החברה היהודית לחברה הבדואית יוצר הזדמנות גדולה להציג מודל של איך אפשר לעשות את זה טוב. במקום שהבדואים יגידו 'לא נותנים לנו הזדמנות' והיהודים יאמרו 'אין פרטנר ואי אפשר', אנחנו מבקשים למכור את המוצר הכי יקר - התקווה. דור ההורים שלנו נרדם בשמירה בתחום הזה, אבל לדור שלנו יש הזדמנות לקחת אחריות. אי אפשר להסתפק רק בהיי-טק ובאקזיטים. צריכים להשפיע על החברה".
כיזם חברתי תזזיתי שעל פי הגדרתו "אוהב לקחת חלומות ולהדביק אותם לרצפה", יפה לא מתכוון להזדקן בכיסא המנהל של כוכבי המדבר, אלא להעביר את ההגה בהקדם האפשרי. "ההצלחה שלי תהיה לעשות אקזיט על הארגון ולהוריש אותו למנכ"ל בדואי, שימשיך להוביל את הספינה קדימה. אני מקווה שתוך שלוש עד חמש שנים אצליח לייצב את המודל החינוכי ואת המודל הפיננסי של הארגון, ואעבור לאתגר הבא".
אקו"ם