ירושלים - אז והיום: אותו מקום – 49 שנים אחרי
זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת הימים יצא יהושע בן יוסף עם משפחתו וצילם את העיר המשוחררת. מאז היו התמונות קבורות בארגז עד שנמצאו על ידי הבן, עירד, שיצא בעקבות אביו ותיעד את אותם אתרים, מאותה זווית, עשרות שנים אחרי
כשעירד בן יוסף מצא בביתו את ארגז השיקופיות הישן הוא לא תיאר לעצמו את עוצמת המזכרת שהותיר לו אביו ז"ל. עשרות שיקופיות ובהן תמונות מרהיבות של ירושלים המשוחררת של אחרי ששת הימים. "התרגשתי מאוד כשמצאתי את השיקופיות", מתאר עירד.עוד כותרות ב-nrg:
• בחנו את עצמכם: חידון ירושלים במספרים
• הייתי בפריז וגם ברומא - ירושלים יפה יותר
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
מיד לאחר מלחמת ששת הימים, קצין חימוש צעיר בשם יהושע בן יוסף, אביו של עירד, לקח את אשתו ואלה יצאו לראות ולתעד את ירושלים המשוחררת. יהושע היה חובב צילום ועוד יותר חובב ירושלים שרצה להיות מהראשונים לתעד את כל אותם המקומות ששחרר צה"ל מידי הירדנים. מגדל דוד, מנזר המצלבה, הר הזיתים הם רק חלק מהתיעוד ההיסטורי שרקח אז מיד בתום הלחימה. את התמונות פיתח לשיקופיות אותם שמר בארגז שמור.
לא סתם היה נרגש יהושע ממראות ירושלים החדשה שהתגלתה בעדשת מצלמתו. משפחת עירד עלתה מבגדד לירושלים ב-1933 כאשר היא עושה זאת ברגליה בלבד. הדרך לציון ותלאותיה החדירו כנראה למשפחה הזאת ירושלמיות של ממש. ירושלמיות אותה ספג גם בנו של יהושע, עירד. עם השנים לקה יהושע בסרטן ונפטר ב- 1983. עירד שהיה אז רק בן עשר אמנם זוכר את אביו אך הייתה חסרה לו מאוד ההיכרות העמוקה איתו בשנות בגרותו.
בעוד יום רגיל אחד בירושלים, מצא עירד בסלון ביתו ארגז ישן ובתוכו שיקופיות. כשזה הרים את השיקופיות אל קרני האור, גילה את כל אותן התמונות מ-1967 של ירושלים המשוחררת. "היו אלה אוסף של זיכרונות עבר", מתאר זאת עירד בהתרגשות, "היו שם מלא שקופיות של ימי הולדת שלנו כילדים, מטיולים ועוד. שם גם מצאתי פתאום את התמונות של ירושלים. היה לי מאוד מרגש כי לא באמת הכרתי את התמונות הללו".
ואז הבריק בראשו של עירד רעיון, הוא החליט לצאת בפרויקט לזכרו לאביו ולשחזר את כל אותן התמונות של אחרי המלחמה. "חיפשתי את המקומות שאותם הוא צילם", מספר עירד, "אני מאוד אוהב לטייל והיה לי קל לזהות את המקום אך היה מאתגר לזהות היכן עמד אז, מהיכן צילם ומאיזו זווית". ממש כמו אביו יהושע, גם בעירד התפתח השילוב הזה של אהבת ירושלים ואהבת צילום.
באחת התמונות חיפש עירד זמן רב את ההר הנכון ממנו צילם אביו אלא שאז התברר שעמדת הצילום של אביו ניצבה בעומק שכונת אבו תור. בעיצומה של אינתיפאדת הסכינים החליט עירד ששום דבר לא יעצור אותו מסיומו של פרויקט הזיכרון לאביו. "הסתובבתי בעיר העתיקה והבנתי שאני צריך ללכת לאבו תור", הוא מספר, "הלכתי לאזור, היהודי וראיתי שאני חייב לרדת לאזור הערבי ועשיתי את זה. ירדתי באיזו סמטה וחמקתי מעמדות השמירה של לוחמי מג"ב. כך הלכתי בתוך השכונה עד שמצאתי את המקום בו עמד אבי לפני עשרות שנים".
כך במשך ארבעה שבועות היה יוצא עירד בכל יום שישי כדי להגיע לכל אותם המקומות הירושלמים בו עמד אביו, כיוון צמצם, וצילם. "זה משהו שעשיתי לזכרו של אבא וזו הייתה לי חוויה מאוד מרגשת", מגלה עירד, הפרויקט הזה היה מאוד חשוב לליבי, זה משהו שעשיתי כי הרגיש שאני חייב לעשות משהו לזכר אבא שלך, והמטרה הזאת מילא אותי משמעות. אבא היה מטייל הרבה ומצלם. אני לא הכרתי אבל סיפרו לי. מדהים איך אותם חושים ותחביבים גם אני רכשתי".
בסיומו של הפרויקט, לאחר שאיתר וצילם במדויק את אותן התמונות שצילם אביו. העלה את הפרויקט לרשת החברתית. "פתאום מלא אנשים שאני לא מכיר מתחילים לשתף", הוא מספר בהתרגשות, "הדהים אותי כמה אנשים מתלהבים מהעניין. כמה אנשים מתרגשים מפרויקט הזיכרון לזכר של אבא, ומתרגשים לראות את ההשוואה בין תמונותיה של ירושלים אותה אבי צילם, ו-49 שנים לאחר מכן, את אותן התמונות בדיוק רק שהפעם אני הוא המצלם. זה ריגש אותי מאוד".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם