ביקור נתניהו ברוסיה: ניסיון לייצר חלופה לארה"ב
הנסיעה השלישית של ראש הממשלה למוסקבה בחצי השנה האחרונה מסמלת מפנה ביחסים בין שתי המדינות, והתרחקות מסוימת מארה"ב. המסר שמועבר מירושלים לבית הלבן ברור: אנחנו יכולים להסתדר גם בלעדיכם
העיסוק המדיני בזירה הבינלאומית הוא מורכב והפכפך, ולעתים קרובות מוצאים את עצמם מי שהם יריבים לרגע אחד, מתמודדים יחדיו אל מול סכנה משותפת ברגע אחר. כזה הוא המצב אולי בין ישראל לרוסיה, שאליה נסע אתמול (יום ב') ראש הממשלה בנימין נתניהולפגישה עם הנשיא המקומי ולדימיר פוטין במוסקבה.עוד כותרות ב-nrg:
- יו"ר ערוץ 10 מגיב לסערת ש"ס: "לא היו דברים מעולם"
- "דרושה פגישה או שתיים להסכם עם ישראל"
-' הצבענו נגד החרם, אך איננו מפנים עורף לדיאלוג'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תהיה זו פגישתם השלישית של השניים בקרמלין מאז ספטמבר, לאחר שהרוסים פתחו במערכה צבאית ראשונה מסוגה מצפון לגבולה של ישראל, בסוריה. היחסים בין שתי המדינות הולכים ומתהדקים, סבורים רבים, ואולי אף באים על חשבון הברית הנושנה והיציבה ביותר של ישראל עם מעצמה עולמית אחרת – ארה"ב.
רה"מ נתניהו בביקורו במוסקבה (צילום: רויטרס)
מאז תחילת כהונתו ב-2009, עמדו קשריו של נתניהו עם הבית הלבן בסימן של מאבק מתמיד. יחסיו הקרירים עם נשיא ארה"ב ברק אובמה זכו לתיעוד נרחב, וגם מזכירת המדינה האמריקאית בעבר ומי שמסתמנת כמועמדת מובילה לנשיאה הבאה, הילרי קלינטון, לא מחבבת את ראש הממשלה הישראלי. הלחץ האמריקאי נגד מה שנתפס בקרב הציבור הישראלי כאינטרסים שלו או כנטייה לטובת הפלסטינים, לצד התפיסה הרווחת בעולם בשנים האחרונות על מדיניות החוץ הסבילה של וושינגטון, בוודאי לא נרשמים בטור לזכותה של ארה"ב ביומן הטענות בעד ונגד שמתנהל בראשו של נתניהו.
לצד זאת, דריסת הרגל של מוסקבה במזרח התיכון רק הולכת וגוברת בשנים האחרונות: מלבד הפלישה לסוריה הפגין הקרמלין מעורבות גדולה בהסכם הגרעין עם איראן, ואף ניסה לתקוע יתד בתהליך המדיני ולקשור קשרים עם שני הצדדים, הישראלים והפלסטינים כאחד.
דוגמה לפרגמטיות היחסית שהפגינו הרוסים בזמן האחרון בתחום זה היא דבריו של סגן שר החוץ הרוסי מיכאיל בוגדנוב. בשולי הוועידה שכינסו הצרפתים בפריז אמר בוגדנוב, כפי שצוטט בסוכנות הידיעות הרוסית "טאס", שיש לקדם חילופי שטחים בין ישראל לפלסטינים במסגרת הסכם עתידי, כך שייוותרו במקומם גושי ההתנחלויות הישראליים ויישמרו האינטרסים של ירושלים גם ביהודה ושומרון.
בישראל, יש לציין, עוברת הזירה הפוליטית והחברה כולה בשנים האחרונות תהליך של "רוסיזציה". 25 שנים לאחר תחילת העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, ועם עליית המפלגות הגדולות של קהילות יוצאי רוסיה, נראה שהאנגלית של אבא אבן פינתה את מקומה לרוסית של שר הביטחון החדש, אביגדור ליברמן. יושב ראש ישראל ביתנו, שבעבר אף כיהן בתפקיד הדיפלומטי הרם ביותר של המדינה כשר החוץ, הצטרף לרשימה הולכת וגדלה של אישים בכירים בירושלים יוצאי רוסיה, ובהם יושב ראש הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין, מקורבו של ראש הממשלה והשר לענייני ירושלים זאב אלקין, יושב ראש הסוכנות נתן שרנסקי ועוד.
השפה הרוסית נשמעת כל העת במסדרונות הממשל בירושלים, והמנטליות השלטת במוסקבה מוכרת לפקידים רבים בישראל הרבה יותר מאשר הרוח הליברלית החדשה שהחלה מנשבת בשנים האחרונות בין חדרי הבית הלבן. העובדה שבדומה לארה"ב ניצבת מוסקבה כמעצמה עולמית המייצרת כלי נשק מתקדמים ורבים, וכמי שנהנית מזכות וטו במועצת הביטחון, מעמידה אותה בעיני רבים כתחליף שווה ערך לאמריקאים במובנים רבים.
קבלת הפנים שחיכתה לראש הממשלה נתניהו במוסקבה נועדה לעשות הכול כדי שיועבר המסר שהוא אורח רצוי בקרמלין, וידיד אמת של רוסיה: מטקס הברכה בשדה התעופה, דרך שורה של אירועים רשמיים – כולל הנחת הזר על קבר החייל האלמוני, שתופס מקום של משמעות עמוקה בתודעת העם הרוסי – וכלה בגולת הכותרת, אירוע חגיגי בתיאטרון "בולשוי" בהשתתפות מאות מוזמנים.
הללו הצטרפו למחווה המיוחדת של הקרמלין לירושלים בחודש שעבר, כשפוטין הכריז שנענה לבקשת נתניהו וכי יעביר לישראל את הטנק של החיילים הנעדרים מקרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה, שנשבה בידי הסורים והועבר למוסקבה לאחר מכן.
דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב נשאל הבוקר מה פשר היחסים החמים בין רוסיה לישראל, ומדוע נפגשים הנשיא פוטין וראש הממשלה נתניהו לעתים כה קרובות, והשיב: "הביקורים התכופים של ראש הממשלה במוסקבה הם תולדה של יחסים ממושכים שבהם שני הצדדים משמיעים אלו בפני אלו את דאגותיהם, ולוקחים אותן בחשבון".
גם ראש הממשלה מנסה לשדר את התחושה כי בין רוסיה לישראל שוררים יחסים מיוחדים. כשהגיע לצפות בתערוכה העוסקת בישראל באולם הכנסים "מאנז'", טרח נתניהו להדגיש בפתח דבריו כי הוא והפמליה שלו מרגישים במוסקבה כמו בבית. נתניהו אף הזכיר את תפקידם של עולי חבר המדינות בקשר המתהווה בין רוסיה לישראל, ואמר כי מיליון דוברי הרוסית החיים בישראל הם "בשר מבשרנו, אבל גם באים כשגרירים של 'התרבות הרוסית'".
צבי מגן, שגריר ישראל ברוסיה בעבר, התראיין אתמול לאתר "אלגמיינר", והסביר כי בעיניו שני המנהיגים מבקשים להפיק תועלת מדינית מלבלוב היחסים ביניהם: בעוד שפוטין רוצה לבסס את השפעתו באזור ולהגביר אותה, בירושלים מטפחים חלופה לארה"ב כשומרת האינטרסים של ישראל במזרח התיכון. כהגדרתו, מה שהעולם עד לו במוסקבה היום הוא "ריאל-פוליטיק בפעולה".
כשהמניעים הללו בראשם, שני המנהיגים דנו בעבר בנושאים מדיניים שונים הקשורים באזור. מבחינתה של ישראל, בביקורו הקודם הדגיש נתניהו את שימור ריבונותה של ישראל בגולן, והשניים דנו גם במניעת זליגת כלי נשק מתקדמים לידי איראן וחיזבאללה. הקרמלין נחשב לגורם המפתח שישראל פונה אליו בהקשר זה, לאחר שמוסקבה פיתחה קשרים הן עם טהרן בעקבות הסכם הגרעין והם הארגון הלבנוני, כחלק מהברית הזמנית שלהם בסוריה נגד כוחות המורדים. בריאיון במוסקבה הסביר זאת נתניהו: "אין לדעת איך יתפתח המצב בסוריה, אך אסור שהיא תהפוך למוצב איראני".
רשמית, מטרת הביקור היא ציון 25 השנים למיסוד הקשר בין ישראל לרוסיה. בצד הדברים, כפי שהסביר נתניהו, עומדים עניינים ביטחוניים. "רוסיה היא שחקן מרכזי בזירה הבינלאומית, וישראל היא שחקן אזורי חשוב", אמר אמש נתניהו לסוכנות הידיעות הרוסית "אינטרספקס", "אני והנשיא פוטין מבינים את משמעות היחסים בין שתי המדינות שלנו, ואני מקווה שהביקור הזה יעניק דחיפה נוספת ליחסים אלו". לסוכנות הידיעות "ריא נובוסטי" אמר ראש הממשלה ביום ראשון כי "רוסיה היא מעצמה עולמית. עמלתי על הקירוב הזה, וכיום הוא משרת אותנו ואת הביטחון הלאומי שלנו".
מבחינתם של הרוסים, יש לציין, לא נראה שיש נכונות להחליף את ארה"ב כבת הברית המרכזית של ישראל בכל המובנים, ולא סביר שיש מישהו שאף דוחף לכיוון כזה. היטיב להדגיש זאת דובר הקרמלין, כשאמר ש"אין כאן תחרות עם אף מנהיג של מדינה אחרת. מה שמאפיין את הקשר בין ראש הממשלה לנשיא הוא יחסי אמון בין הצדדים. הצורך בביקור הקודם נבע מהתפתחויות שהיו באזור המזרח התיכון. זה ביקור שתוכנן מראש".
בניגוד לישראל, בקרמלין לא מביטים מעבר לכתפם בכל פעולה שהם נוקטים, ולא מסתכלים לצדו השני של האוקיינוס כדי לראות כיצד יתקבלו הדברים. אין הם תלויים בוושינגטון, וארה"ב אינה מעניינם. לפיכך, ביקורו של נתניהו במוסקבה גם לא נתפס כאצבע בעין אמריקאית, וכל שמעניין את הרוסים הוא איזו תועלת יניב להם המפגש עם ראש הממשלה הישראלי. הכעס שיתעורר בארה"ב או ערעור היחסים עמה הם גיבנת שירושלים סוחבת על גבה, ולמוסקבה לא אכפת ממנה. הישראלים יסתדרו.
אותו רווח שעליו בונים הרוסים הוא בעיקרו כלכלי. בין השאר בעקבות העיצומים שהטיל המערב על הקרמלין, הכלכלה הרוסית נתקלת בימים אלו בקשיים מרובים, והשוק הישראלי נחשב מרכזי מאוד בראייתה של מוסקבה. ב-2014 גדל מאוד היקף הייבוא הרוסי לישראל, ועלה ב-54 אחוזים. בכיוון ההפוך הסתכם הייצוא כחול-לבן למוסקבה בכמעט מיליארד דולר.
מומחים כלכליים שדנו בסוגיה באתר "סי-אן-בי-סי" האמריקאי הסבירו כי למרות הנתון הזה, ממילא אין זה סביר שהקרמלין יוכל להחליף את הבית הלבן כשותף מרכזי של ישראל בתחום הכלכלי, ואפילו בזירה המדינית לא בטוח שפוטין יוכל לחלוטין למלוא את מקומו של אובמה.
לשם השוואה, היקף הייבוא הישראלי מארה"ב עמד על 8 מיליארד דולר, והיווה כ-14 אחוזים מכלל הייבוא לארץ. "במציאות אין אפשרות לכל מדינה אחרת לשחק תפקיד דומה לארה"ב בישראל", הסביר אחד המומחים, שאמר כי ייתכן שנתניהו ינסה לרכוב על גל חדש עם היבחרו של נשיא או נשיאה חדשה בוושינגטון בשנה הבאה.
בירושלים, בינתיים, ימשיכו לסמן לאמריקאים שבהיעדר תמיכה משמעותית ובהינתן הרוח החדשה במסדרונות הממשל, תוסיף ישראל לבנות לעצמה חלופות שידברו איתה באותה שפה.
"רוסיה בצרות", הסביר השגריר לשעבר מגן, "היא חשבה שתוכל למכור לאמריקאים ולאירופים שלל הישגים אזוריים, ובינתיים לישראל היו עניינים משלה עם ארה"ב. ההדגשה של הקשרים המתהדקים שלה עם מוסקבה היא דרך לומר: 'ארה"ב, איפה היית? או-קיי, אם את לא ממלאת את חלקך, אנו נצטרך לעשות זאת בכוחות עצמנו, יחד עם הרוסים'".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם