תנאי עבדות: סוגיית המעונות איננה סוגיה נשית
המסגור החוזר על עצמו של מערכת מעונות היום כנושא של נשים, לחלוטין תומך ברעיון שמצופה מנשים לעבוד הרבה תמורת מעט. והנה הרעה החולה שתכרסם בכל חלקי החברה: נשים שעובדות במשמרות כפולות. אחת עבור שכר זעום ועוד אחת תמורת שכר משמיים
חלפו חמש שנים מאז מחאת הקיץ של 2011, כאשר צעירים יצאו לרחובות בדרישה לצדק, שוויון ורמת חיים סבירה. ההישג המשמעותי היחיד מאותה מחאה חברתית היה חוק חינוך חינם החל מגיל 3, במקום מגיל 5. ועדת טרכטנברג יזמה את החוק והעבירה אותו, יחד עם הקצאה של 1.2 מיליארד שקל למערכת המעונות המשרתת את קבוצת הגיל שבין 0-3.תוצר מבורך נוסף של אותה המחאה הינו ארגון המשמר החברתי בכנסת שמטעמו אני משקיפה בוועדות הכנסת. הארגון שם לעצמו מטרה לצבור מידע על ההתנהלות הפנימית של הועדות שיוצרות את המציאות הפוליטית והשלטונית במדינה, מתוך תפיסה שהנגשת המידע לציבור באופן קוהרנטי ושקוף הינו חיוני לדמוקרטיה ולשינוי חברתי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- הטעות של דרוקר: למפכ"ל אין קשר לחקירות רה"מ
- נתניהו רק קנוניית מין? כשהכול מותר לשמאל
- פרשת רמי סדן: בואו נשנא ערסים ביחד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ועדה בעלת חשיבות רבה מבחינתי היא ועדת הכספים באופן כללי ובאופן פרטני ביום שני שעבר כאשר היא התכנסה בדיון מיוחד לעניין מעונות היום. כאישה, היה חשוב לי לשמוע איך מתנהל הדיון בנושא קריטי כל כך, וכיצד השיח שעושים בו שימוש להגדרת המציאות משפיע עלינו הרבה מעבר להחלטה היבשה איך ייבנו מעונות וכיצד יגייסו להם כח אדם.
נדיר שהדיון נסוב על עודף תקציב במימדים עצומים. אבל בטוויסט פוליטי ביזארי, הוועדה התמקדה בשאלה מדוע הכסף שהוקצה על ידי משרד האוצר לא מוצה עד תום. כפי שציין ח"כ אראל מרגלית ברהיטות אופיינית, אם מנכ"ל של חברה שבבעלותו היה מוציא רק 10% מהתקציב שלו, הוא היה נשלח למקום מאוד מסוים שאותו לא ניתן לפרט.
וזה משתפר. ראש הוועדה, חבר הכנסת החרדי משה גפני, לוחם בלהט למען נשים בשוק העבודה. לנו כישראלים זה אולי נדמה כדבר בנאלי. אבל כשנציג המפלגה השמרנית והדתית ביותר והגברית בלבד מתעקש על החשיבות החיונית של כח עבודה נשי, כדאי לתהות מה המניע ללהט, ואת מי הוא נועד לשרת.
בנוסף, גפני הוא קול הסוציאל-דמוקרטיה, כשהוא בא בדרישה נחרצת כלפי המדינה לקחת אחריות על מערכת המעונות אשר משרתת רק 25% מהאוכלוסייה, ומשאירה את 75% הנותרים לחסדי טיפול חסר פיקוח ומאוד יקר.
כיצד נשים יכולות לעבוד, הקשה גפני יחד עם טרכטנברג ושאר הח"כים הנוכחים בועדה, כאשר חלק כל כך גדול ממשכורתם נצרכת לעלויות הטיפול בילדיהם הרכים? כיצד יתכן שהמדינה לא ממלאת את תפקידה ולא לוקחת את האחריות על הילדים במקום להפקיר את רובם לטיפול ללא השגחה?
הקונצנזוס היה כי התפקיד צריך לעבור אל משרד החינוך ממשרד הכלכלה אשר נכשל כישלון חרוץ בניצול התקציבים לבניית מעונות יום חדשים וכח אדם לאיושם.
התייחסות אחת לא נרשמה, משום כיוון פוליטי או מגדרי, לגבי הנחת היסוד הברורה מדי הגורסת כי בעוד נשים חייבות לעבוד כדי להפוך את החיים אפשריים מבחינה כלכלית עבור עצמן ומשפחתן, האחריות המשפחתית כולה מונחת באופן אוטומטי בתוך המערך המתרחב תדיר של תחומי אחריותן.
לא מדובר בדיון על נשות קריירה עם שכר בן 6 ספרות שעשוי לאפשר להן עזרה או טיפול בתשלום. למעשה, צוות המעונות המדובר בוועדה, הנשים שמטפלות בילדינו (במקרה והם ברי מזל מספיק כדי למצוא שם מקום בנסיבות הנוכחיות), מרוויח שכר מינימום.
והנה לפניכם הרעה החולה שתכרסם את המרקם של כל אחד מחלקי החברה הישראלית, אם ניתן לה להמשיך ללא הפרעה: נשים שעובדות במשמרות כפולות. אחת עבור שכר זעום ועוד אחת תמורת שכר משמיים.
אין שום דבר טוב או שווה או צודק בציפייה מנשים לעבוד כל כך קשה עבור כל כך מעט, ובגברים וגם למרבה הצער, נשים, שמפספסים את העניין או בוחרים במכוון להתעלם ממנו.
אני לא מתביישת להיקרא פמיניסטית, אבל הדיון פה לא נסוב על הנושא הזה. הדיון הזה נסוב על עבדות. ביטוי דרמטי ומפליג. אבל לגמרי מתאים למציאות בה אדם מרוויח פחות מ-5,000 שקלים עבור עבודה במשרה מלאה ומגיע הביתה למשמרת נוספת ומלאה של עבודה ללא תגמול כספי כלל.
המסגור החוזר על עצמו של מערכת מעונות היום כנושא של נשים, לחלוטין תומך ברעיון הרע הזה שנשים צפויות איכשהו לעשות כל כך הרבה תמורת כל כך מעט.
למעשה, פרסונה חרדית נוספת, הרב גולדקנופף שבבעלותו הסואו קולד מלכ"ר של רשת הגנים ומעונות היום "בית יעקב", העלה את הנושא של הצורך הנואש להעלות את שכרם של המטפלות במעונות. מכיוון ששכרן של המטפלות בצהרונים השתפר, שוב קשה למצוא מטפלות שתעבודנה לאורך זמן במעונות תמורת שכר מינימום, טען. ההצעה הכול כך צודקת שלו מוכתמת רק בעובדה שתחת כהונתו, המשכורות במימון משלתי עברו תהליך צמצום לפני שמצאו את דרכן אל חשבונות הבנק של הגננות והמטפלות ברשת.
זהו לא מסע נקמה אישי. במקום זה, אני מציעה שההנחה שעבודת נשים היא איכשהו פחות ראויה להכרה פיננסית, מתחילה בבית. כל עוד מכלול האחריות המשפחתית מונח על כתפיהן העמסות לעייפה של נשים שעובדות קשה תמורת הכנסה נמוכה, המצב המגונה הזה יימשך לנצח.
סוגית מעונות היום היא סוגיה הורית, סוגיה לאומית אם תרצו. מדובר בשלוש השנים הראשונות והקריטיות של הילדים שלנו. של כולנו. גברים ונשים שהבאנו אותם יחד לעולם הזה. קיימות אין ספור סוגיות ייחודיות לנשים, זוהי איננה אחת מהן.
הכותבת הינה ירושלמית וחרדית הפועלת להעלות את המודעות בקרב הציבור החרדי לגבי נושאים פוליטיים, מדיניים וכלכליים
אקו"ם