"בית המשפט מדריך את הסרסורים להתחמק"
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות התכנסה בעקבות פסיקתו של שופט בית משפט השלום איתי הרמלין בנושא הפעלת בתי בושת הנמצאות בבעלות הנשים בו. ח"כ שולי מועלם: "בית המשפט נותן כוח למיסוד הזנות"
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, בראשות ח"כ עליזה לביא מסיעת 'יש עתיד', התכנסה היום (ד') לדיון דחוף בעקבות הפסיקה התקדימית של בית משפט השלום בתל אביב שהתקבלה לפני כשבוע, המכשירה לכאורה את פעילותם של בתי בושת המופעלים בידי נשים. במסגרת הפסיקה קבע השופט איתי הרמלין כי אין לאסור הפעלת בית בושת במידה והעיסוק בזנות מתבצע בדירה הנשכרת על ידי העוסקות בכך, שמפעילות בעצמן את המקום לצורך העיסוק.בתום הדיון הוחלט כי הוועדה תפנה למנהל בית המשפט בנושא של הכשרות שופטים בנושא הזנות והסחר בנשים, וכן תפנה לשרת המשפטים איילת שקד ולנשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור.
עוד כותרות ב-nrg:
בפעם השנייה: הרצוג נחקר באזהרה בלהב 433
"היו כמה מקרים שמטוסינו כמעט התנגשו בסוריה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"מיד לאחר שראינו את החלטת בית המשפט שמעודדת זנות במדינת ישראל, הזדעקנו והחלטנו לקיים דיון מהיר. האמירה של השופט הרמלין כי הוא אינו רואה בזנות עצמה כעבדות וכי הוא מכיר באוטונומיה של אישה להחליט לעסוק בזנות, הקפיצה רבים, ובצדק. האמירה הזו סללה את הדרך להמשך קיומה של הזנות - ממש המדריך לסרסור הישראלי", אמרה ח"כ לביא.
בית בושת במפרץ חיפה בעת פשיטה משטרתית
צילום ארכיון: מקס ילינסון
"המחשבה שהנשים אכן מפעילות את המקומות הללו מעידה על חוסר הכרות עם המציאות בשטח, כמו גם המחשבה שיש דבר כזה בחירה ואוטונומיה בזנות. זנות היא עבדות, היא אלטרנטיבה הישרדותית. דו"ח של משרד הרווחה העיד כי למעלה מ-75% לא עושות זאת מבחירה, מבקשות לצאת וזקוקות למסגרת שיקומית", היא הוסיפה.
ח"כ שולי מועלם מ'הבית היהודי', הפעילה מאוד בנושא, אמרה כי "זה מדהים שבאותו שבוע שקורה דבר כל כך גדול שמפכ"ל המשטרה נותן רוח גבית לחוק הפללת הלקוח, נותן בית המשפט כוח למיסוד זנות. לא ניתן לראות זאת בדרך אחרת - זו קריאה למיסוד הזנות בישראל".
ח"כ עאידה תומא סלימאן מ'הרשימה המשותפת': "פסק הדין שהוציא השופט הרמלין שערורייתי, בזמן שאנחנו מנסים ומנסות לכוון להפללת לקוחות הזנות, השופט טורק את הדלת בפני אכיפת חוק מפעילי בתי זנות ומדריך את הסרסורים איך להתחמק מהאחריות הפלילית. בפסק הדין אמר השופט הרמלין שהוא נותן 90 יום היערכות לסגירת בית הבושת בכדי לא לפגוע בכבוד האדם של הנשים, על ידי דחיקתן לעיסוק בזנות ברחוב. כנראה השופט חושב שעיסוק בזנות בתוך חדרי חדרים לא פוגע בכבוד האדם של הנשים".
''פסק הדין שהוציא השופט הרמלין שערורייתי''. ח''כ עאידה תומא סלימאן
צילום: דוברות הכנסת
נעמה ריבלין, מנהלת פרויקט סלעית: "הייתי עדה מומחה בתיק הזה, והשופט אמר לי 'אני שומע את האמירות שלך בכנסת, את מונעת מפמיניזם רדיקלי'. הפסיקה הינה התעלמות מהמציאות, מפעילי המקום לא נמצאים במקום, הם מתדרכים את הנשים לומר שהן עושות את זה עצמאית".
ח"כ תומא-סלימאן פנתה אל נציגות משרד המשפטים בשאלה: "מדוע השופט כותב שהמדינה אומרת כי לא תאכוף את החוק הנוגע לדבר?". עו"ד רחל זוארץ-לוי מפרקליטות המדינה השיבה על כך: "לא התחייבנו. הצהרנו והפנינו להנחיה שמדברת על תיעדוף באכיפה. התפיסה שלנו היא שכשיש מקום שיש בו כמות גדולה של נשים, מישהו עומד מאחורי זה ויש לעצור אותו. יש פער בין הדברים שנאמרו ונכתבו לבין מה שקיבל ביטוי בסופו של יום. הבענו עמדה שאנחנו לא רוצים לחפש את האישה הספציפית שעוסקת בזנות, כי היא לא היעד מבחינתנו".
מחוץ למעגל הזנות: "עדיין קשה להאמין שהגוף שלי שייך לי"
במהלך הדיון נשאו דברים מספר נשים שיצאו ממעגל הזנות. דניאל (שם בדוי) סיפרה: "אני חצי שנה מחוץ לזה. נשים מגיעות לזנות בשל מספר סיבות. אם זה התעללות מאדם מאוד קרוב שאמור לספק הגנה, כאשר מגיל צעיר אתה מבין שהדרך לקבל תשומת לב ואהבה היא דרך הגוף שלך. לשמוע שזנות היא מבחירה זה קשה, זו בחירה מאין בחירה. זה משהו שמרגילים אותך מגיל צעיר שזה מה שאת שווה. אם היה לי את הכוח של השופט הייתי סוגרת כל יום מקום אחר. זה להכניס נשים לבור ולהתעלל בהן יותר ויותר".
''ישנה חוסר הכרה עם המציאות בשטח''. חברת הכנסת עליזה לביא
צילום: פלאש 90
הדר (שם בדוי) תיארה את היציאה הטראומתית שלה ממעגל הזנות. "אצלי זה לא שופט אחד בשלום, אלא שלושה שופטים במחוזי מולם עמדתי במקרה אונס, בגללו יצאתי ממעגל הזנות. אמרו לי שיש לי אשם תורן בגלל איפה שעבדתי. נשים יוצאות ומספרות מה שעברו בבתי המשפט, במשטרה, בפרקליטות, וזה מבזה. אמרתי לשופטים שאמרתי לא, ושופט אמר שזה מקרה צבעוני". הדר סיפרה כי בימים אלה היא לומדת לימודים אקדמאים ומפתחת קריירה, "אך עדיין קשה לי להאמין שהגוף שלי הוא שלי. גם אנחנו בנות אדם, גם לנו מגיע להאמין שאנחנו בני אדם. במשך תקופה ארוכה לא האמנתי שאני בן אדם".
מרינה (שם בדוי) סיפרה: "לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא עובדת מבחירה. הייתה לי אמא שלא אהבה אותי, אבל אהבה מתנות וזו הייתה הדרך היחידה לקבל ממנה קצת אהבה. לצד זה היו חובות בבית אז החליטו לשלוח אותי לעבוד זנות. שלחו אותי לדובאי, אחרי דובאי החליטו שאני צריכה לעלות לארץ, רציתי ללמוד באולפן, ללכת בדרך חדשה אבל היה מאוד קשה, אז נכנסתי לעבוד במכון בתחנה מרכזית.
"היו 30 גברים בלילה הראשון, והרגשתי שאני כמו בשר חדש שמביאים לשוק. הייתי צריכה סמים כדי לא להרגיש את ההשפלות. רציתי רק למות, אבל הבנתי שאני לא יכולה לעשות זאת לעצמי. הייתי בדירת חירום, והגעתי להוסטל והיום אני עובדת שם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם