שנא את המונופול: אז נאכל בלי תעודות כשרות
האם לא יותר מכובד להכיר במציאות המשתנה ולהתאים אליה את החוק באופן פורמלי, כך שיאפשר לכל ארגון שהוכיח עמידה בתנאים שייקבעו לפעול בתחום הכשרות - במקום לנסות ולהיאחז בקרנות המזבח של חוק אנכרוניסטי, שספק אם יש שיניים לאכוף אותו?
בימיי כסטודנט אהבתי לבקר בבית הקפה המנוח "טעמון" בירושלים: בית קפה קטן, בלי הדר מיוחד, אבל עם ניחוח ביתי ובוהמייני, מיוחד. הבעלים של הקפה, מרדכי קופ, הוא אדם דתי, ולמרות זאת – ואולי בגלל זאת – הקפיד שלא להיזקק לתעודת כשרות. לשואלים נהג לומר ש"מי שמכיר אותי - יודע שהוא יכול לסמוך עליי".נזכרתי השבוע בסיפור הזה על רקע פסיקת בג"ץ, שפסלה את אפשרות הפעולה של מיזמי כשרות פרטיים, כמו זה של הרב אהרן ליבוביץ' בירושלים, והתירה שימוש רק בתעודות כשרות של הרבנות. הבעיה בפסיקה הזו אינה הכרעת השופטים. הם מחויבים ללשונו הפורמלית של חוק איסור הונאה בכשרות, שקובע מפורשות שרק הרבנות הראשית רשאית להעניק הרשאה לתעודות כשרות.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- מחמם לב: פתאום בערוץ 10 דואגים לש"סניקים
- נתניהו רקח קנוניית מין? כשהכול מותר לשמאל
- תנאי עבדות: סוגיית המעונות איננה סוגיה נשית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במידה רבה, היתה כאן טעות טקטית קשה מצד מגישי העתירה – המרכז הרפורמי לדת ומדינה, ושני בעלי עסקים – שלא הסתפקו באפשרות שהעניק להם היועץ המשפטי לממשלה הקודם, יהודה וינשטיין, להציג תעודת כשרות שהמילה "כשר" לא מופיעה בה, אלא עתרו על מנת לאפשר גם הצגת תעודות שהמילה "כשר" מופיעה בהן. בכך אילצו את שופטי בג"ץ להיצמד לחוק היבש, ולדחות את העתירה.
ועדיין, תוצאת הפסיקה בלתי מתקבלת על הדעת. הרי ברור שכוונתו המקורית של החוק היתה למנוע כשרות מזויפת, אבל אין הצדקה לניצולו כדי למנוע כשרות טובה שבסך הכל מתחרה במונופול הרבנות. האם יתכן שרק ארגון אחד, מונופול של המדינה, יהיה רשאי לקבוע מהו אוכל כשר ומה לא? האם היינו מקבלים מונופול כזה באיזה שהוא תחום שירותים אחר? האם סביר לטעון שכל מי שאינו הרבנות בהכרח אינו אמין בתחום הכשרות?
הרי במידה רבה ההיפך הוא הנכון: מונופול הוא תמיד עניין בעייתי, ומונופול הכשרות של הרבנות אכן זכה לתלונות רבות על רמת הכשרות, ההלכתית והמוסרית, שלו. יתר על כן: האמנם בפועל תיאכף עכשיו הפסיקה גם על כלל בתי העסק המחזיקים בתעודות בד"צים למיניהם, או שהדין ייאכף רק על מיזמי הכשרות היותר ליברליים?
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הפסיקה הבעייתית היא כמובן באמצעות שינוי החוק, באופן שיאפשר לכל ארגון שיעמוד בקריטריונים שייקבעו על-ידי המדינה לספק הכשרים. אבל זה לא יקרה, מפני שהמונופול מכניס לאנשיו ממון רב, והמפלגות החרדיות כבר הוכיחו שלא יהססו לנצל את כוחן כדי למנוע איזה שהוא שינוי, ולו הדל והמתבקש ביותר (כמו לאפשר לכלל רבני הערים, כולם כמובן אורתודוקסים, לעסוק בגיור) בתחומי דת ומדינה.
כדאי אפוא שהפוליטיקאים החרדים ישימו לב למציאות המעניינת המתהווה בשנים האחרונות בכלל תחומי דת ומדינה. לציבור נמאס מהנסיון העקר להיאבק בחקיקה הדתית, אז הוא פשוט עוקף את החוק או אפילו מפר אותו בריש-גלי: כך בתחום הנישואין (נישואי קפריסין), כך בתחום הגיור – ציבור העולים הלא-יהודים פשוט מצביע ברגליים ולא מגיע כלל לתהליך הגיור. במקביל, ניתן גם להתגייר בחו"ל אצל הרפורמים והקונסרבטיבים, ולפי פסיקות קודמות של בג"ץ הגיור הזה יצטרך לקבל אישור מצד משרד הפנים ורשויות המדינה. בתחום השבת החוק לא נעקף אלא פשוט מופר: וכך, למרות 'חוק שעות עבודה ומנוחה', הקובע שבתון ביום השבת לעובדים יהודיים, מרכזי קניות וחנויות רבות פתוחים בשבתות, למרבה הצער, בריש-גלי.
למעשה, בתחום דת ומדינה נוצר סטטוס-קוו חדש: לחילונים אין מספיק כוח פוליטי לשנות את החוק, אבל לחרדים אין מספיק כוח ציבורי לאכוף אותו. וכך, האות המתה של החוק היבש עומדת על כנה, אבל היא אינה מתממשת במציאות.
סביר מאוד שזה מה שיקרה עכשיו גם בתחום הכשרות. פסיקת בג"ץ תהיה כנראה בבחינת גזירה שאין הציבור יכול, או רוצה, לעמוד בה. ציבור שהתרגל לבחירה באופציות כשרות שונות לא ישלים עם חזרת המונופול. אנשי "כשרות פרטית" בוודאי לא ירצו להפר במפורש את החוק ולהיקנס, אבל יתכן שהם יאתגרו את הרבנות במתן תעודות שהמונח "כשרות" לא יימצא בהן, ברוח ההיתר המקורי של וינשטיין. נראה את הרבנות נכנסת למלחמת התשה משפטית בכל עסק שיציג תעודות כאלה.
הדוגמא של "טעמון" מסמנת עוד כיוון אפשרי, אולי אפילו רצוי: רבים מהצעירים (כולל דתיים) שהתעללות הממסד הדתי הייתה להם לזרא, פשוט יפסיקו בכלל לדרוש תעודות כשרות ויסתמכו על האמון הקיים בינם לבין בעלי העסק.
בינינו, אם הכיוון כבר ברור, לאור התקדימים שצוינו, לא יותר מכובד להכיר במציאות ולשנות את החוק באופן פורמלי, כך שיאפשר לכל ארגון שהוכיח עמידה בתנאים שייקבעו לפעול בתחום הכשרות - במקום לנסות ולהיאחז בקרנות המזבח של חוק אנכרוניסטי, שספק אם יש שיניים לאכוף אותו?
זה יהיה פתרון ראוי, גם לכבודה של תורת ישראל ודיני הכשרות שלה – שאינם צריכים להיות מקושרים דווקא למונופול שנוא - וגם לכבודו של החוק הישראלי.
אקו"ם