מאוסטריה באהבה: המנהיג שמגן עלינו באירופה
הוא גינה את סימון המוצרים מיו"ש ופועל להצגת תמונה לא מסולפת של ישראל. היינץ כריסטיאן שטראכה, מנהיג מפלגת החירות האוסטרית, עושה הכול להתנער מהחשדות כלפי מפלגתו בעלת העבר הנאצי, ומסביר למה מגיני ישראל מגיעים מהימין
מי הדנובה זורמים לאט, ומעט מאוד השתנה כאן עם השנים. כרכרות רתומות לסוסים עדיין מוליכות נוסעים בסמטאות הרובע הראשון. קבוצות-קבוצות של קשישים רוקדות ואלס ברחבה העתיקה מול קתדרלת סטפנוס הקדוש. בתי הקפה המפורסמים של וינה מציעים את מרכולתם הקלאסית. בתי האופרה מנגנים בלילות את אותם הקונצרטים של מוצרט, בטהובן ובאך.
עוד כותרות ב-nrg:
- עידו, אילנה, מילה ומיכאל נרצחו בפיגוע במתחם שרונה
- העולם מגיב לפיגוע: "שהרשות תעצור ההסתה"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בין אלה לאלה גודשים את העיר אלפי תיירים מכל העולם. אנגלית אמריקאית, סינית, רוסית, צרפתית ושפע שפות מזרח אירופיות נשמעות על מדרכות האבן הנושנות. בהשוואה ללונדון או פריז, לא נראים ברחובות הרבה גברים בעלי תווי פנים מזרח תיכוניים או נשים עוטות רעלה. על אף התהפוכות העוברות על העולם בכלל ועל אירופה בפרט, וינה נותרה השמרנית שבשמרניות. אפילו מלחמת העולם השנייה כמעט לא פגעה בה. מרכז העיר הוכרז אתר מורשת עולמי, והיא ממשיכה להיחשב מעין דגם לבירה שקורותיה ישפיעו על היבשת כולה.
הגעתי לעיר ימים ספורים לאחר הבחירות הסוערות לנשיאות המדינה- מערכה שגלי ההדף שלה הדהדו בכל אירופה. עם כלכלה בהאטה מכאן וגלי מהגרים מכאן, מועמד מפלגת החירות נורברט הופר כמעט ניצח בבחירות. גם שמה של ישראל, איך לא, הושלך לקלחת, ואפילו שיחק תפקיד מכריע בתוצאה הסופית. הופר סיפר שבעת שביקר בהר הבית ראה מלמעלה כיצד חיילים ישראלים יורים בסכינאית פלסטינית ברחבת הכותל למטה.
אלא שרשת הטלוויזיה ORF הכינה להופר מארב, והקליטה את דובר משטרת ישראל מיקי רוזנפלד מדווח שביום ביקורו לא התרחש פיגוע דקירה בכותל או במקום אחר. בעימות המרכזי בינו ובין מועמד הירוקים, אלכסנדר ואן דר-בלן, הוצג הופר כשקרן בשידור חי. המבוכה כנראה עשתה את שלה. ואן דר-בלן ניצח בהפרש זעיר של 30 אלף קולות, פחות ממחצית האחוז.
הופר, אגב, ראה כנראה משהו: באותו יום ירו שוטרי מג"ב בכותל ב"אשת טאליבן" יהודייה, עטוית שכבות בדים, שחשבו בטעות למחבלת. סביר שזה האירוע שבו חזה. כך או כך, לא התקרית ולא התוצאה הצמודה הפכו את הקרב הפוליטי הזה לדרמטי כל כך מבחינת העולם וישראל, אלא זהות המפלגה שכמעט ניצחה בבחירות: מפלגת החירות. בעוד שנתיים לכל המאוחר ייערכו באוסטריה בחירות כלליות, וההנחה היא שמפלגת החירות תתחזק עוד יותר.
ומה שיקרה בווינה לא יישאר רק בווינה. בצרפת מתחממת על הקווים מארין לה-פן. בגרמניה מתחזקת פראוקה פטרי, מנהיגת מפלגת הימין “אלטרנטיבה לגרמניה". בבריטניה המקבילה היא יוקיפ, בהולנד – המפלגה למען החירות. כל אחת בסגנונה דוגלת בחיזוק מרכיבי הזהות הלאומית, בהצרת צעדי המוסלמים ובהגבלת עוצמתה של בריסל, בירת האיחוד האירופי. ההתפתחויות הצפויות מעמידות את המערכת המדינית בישראל בפני תסבוכת רב-שכבתית שבמוקדם או במאוחר תחייב אותנו לבחור צד.
כמפלגות לאומיות, רובן מצדדות בהגדרה העצמית של ישראל כמדינת לאום יהודית. כאנטי-מוסלמיות, הן מבינות את צרכינו הביטחוניים ולא מתייצבות אוטומטית לימין הפלסטינים. אלא שאידיאולוגיות לאומניות כאלה הולכות לא אחת עם פאשיזם, אנטישמיות ואפילו שרידי נאציזם – מרכיבים שלכל הדעות היו קיימים בחזית הלאומית הצרפתית או במפלגת החירות האוסטרית.
עם זאת, אנטישמיות שהוסבה לאנטי-ישראליות פושה בשמאל האירופי לא פחות ואולי יותר מאשר בימין - ואם מדברים על נאצים, איזו מפלגה אירופית נקייה מהחטא הזה? זהו האתגר שמציבה מפלגת החירות.
בישראל, ולא רק בה, זכורה מפלגת החירות בעיקר בשל מנהיגה הפרו-נאצי הכריזמטי יורג היידר. לא במקרה פעל היידר דווקא במסגרתה: במשך שנים - גם לאחר מלחמת העולם השנייה - דגלה המפלגה בפאן-גרמניות, דהיינו חיבור של אוסטריה וגרמניה. היידר ורבים מבכירי המפלגה החזיקו בדעות גזעניות, אנטישמיות ולאומניות. בשל העמדות האלה, ואף שניצח בבחירות בשנת 2000, מנע ממנו האיחוד האירופי מלהתמנות לקנצלר אוסטריה. היידר נאלץ למסור את התפקיד למפלגה אחרת, וגם כך האיחוד הטיל על אוסטריה סנקציות לא קלות למשך כמה חודשים.
הצלחתו של היידר הובילה גם להידרדרותו הפוליטית, ולבסוף לקץ חייו. הוא נאלץ להתפטר מראשות המפלגה, וב-2005 פרש ממנה עם רבים מתומכיו. לבסוף, ב-2008, נהרג בתאונת דרכים עצמית כשהוא שיכור כלוט ונוהג במהירות כפולה מן המותר. לאחר מותו התברר שהיה הומוסקסואל בארון, והסתיר זאת מהתקשורת.
מי שדחק את היידר ממפלגת החירות ולבסוף תפס את מקומו היה תלמידו לשעבר, היינץ כריסטיאן שטראכה, או בקיצור האצה. עוד לפני פרישתו של היידר החל שטראכה לנקוט קו עצמאי. כשנבחר ליו"ר ב-2005 הוביל מהפך משמעותי ביחס ליהודים ולישראל. הוא הביע חרטה על פשעי האוסטרים בשואה; שינה את יחס המפלגה ליהודים מ"נטע זר" ל"אחים לברית היודו-נוצרית"; פיטר פעילים אנטישמיים ופרו-נאציים; ופעל ביסודיות לרקום קשרים עם ישראל. במערכת המדינית של היום יש מי שמגדירים אותו “גדול תומכי ישראל באוסטריה".
לפני חודשיים ביקר שטראכה בישראל, ביקור חמישי בחמש שנים. הפעם הגיע לבקעת הירדן, ודיבר שם לא רק נגד החרם על ישראל אלא גם נגד סימון מוצרים מיהודה ושומרון. “זה מזכיר ימים אפלים שאסור שיחזרו", אמר שם. לקראת יום השואה שיגר ליד ושם מכתב ובו הוקיע את מעשי הנאצים. במצע מפלגתו הטמיע את עקרון ההגנה הדיפלומטית על ישראל. הוא ונציגיו בפרלמנט האוסטרי והאירופי מגוננים על ישראל בנחרצות ובעקביות בכל נאום או הצבעה.
אבל למרות הרקורד הזה, הן במשרד החוץ והן בשמאל הישראלי שטראכה עדיין מסומן כפשיסט. כדי לרדת לעומק הדברים, ללמוד מהם מאפייניה הנוכחיים של מפלגת החירות ולהבין אם האיש ראוי להוקעה או להערכה, ביקשתי לשוחח איתו - ואחר כך גם עם יריביו הפוליטיים ומבקריו.
נפגשנו בשבוע שעבר במשרדו שליד הפרלמנט האוסטרי. שטראכה לא שולט היטב באנגלית, כך שהתקשורת ביננו חייבה מתורגמן. אנשיו הביאו אחד ואני הבאתי אחד. הגיע גם דוד לזר, חבר הפרלמנט היהודי של מפלגת החירות. למען האמת, בטני התהפכה מהמחשבה שאשוחח עם אדם שלכל הפחות נחשד באהדה לנאציזם, ושבוודאי צמח ליד פוליטיקאי שאלה היו השקפותיו. ובכל זאת, בשיחה התגלה שטראכה כאדם חברותי ועממי, נטול פוזה, ובעיקר - עם מסרים פשוטים.
“אני רוצה כבר שנים לנרמל את היחסים בין ישראל לאוסטריה", הוא פותח. “זה לא משהו שרק אני רוצה: זה חשוב לכל המפלגה. במשך שנים רבות הגבתי באופן שאינו משתמע לשני פנים כשעלו נושאים הנוגעים לפשעים הנוראים של הנאציונל-סוציאליזם (הנאציזם – א"כ), שאנו מגנים נחרצות. אסור שדברים כאלה יקרו עוד. במפלגה יש הרבה בעלי תפקידים יהודים, כמו דוד לזר שיושב כאן.
"ב-11 השנים האחרונות אני מחפש וגם מוצא דיאלוג עם ישראל, כדי להציג את התמונה האמיתית, שכאן באוסטריה מוצגת בצורה מעוותת. מבחינה היסטורית יש לנו אחריות מיוחדת לכך. אם בוחנים את מה שקורה בישראל עכשיו (הכוונה לגל הטרור - א"כ), על אחת כמה וכמה שצריך להרים קול לטובת ישראל.
"אם מדברים על הכרה חד-צדדית של האיחוד האירופי במדינה פלסטינית, אזי שלום אמת צריך להיות כזה שיכלול הכרה הדדית, והכרה בזכות קיומה של ישראל עוד לפני שהמשא ומתן מתחיל. את כל מה שקשור לסימון מוצרים מיהודה ושומרון (שטראכה השתמש בתרגום הגרמני ל"יהודה ושומרון", ולא ב"שטחים" או "הגדה המערבית" – א"כ), מפלגת החירות גינתה באופן חריף".
מדוע? אנחנו יודעים מהם שורשי המפלגה, והם לא חיוביים כל כך מבחינת היהודים. מדוע הפכת את הקו של המפלגה?
“אנחנו צריכים קשר טוב עם כל המדינות, וגם עם ישראל. מתקיימות אצלנו התרחשויות (אנטישמיות – א"כ) בשיטות חדשות, גם מצד האסלאם הרדיקאלי שמקבל פעמים רבות תמיכה מהשמאל הפוליטי. המפלגה מגנה את האנטישמיות באופן החריף ביותר. ישראל מצויה תחת איום תמידי של מדינות ערב, ואם ישראל תשקע גם אירופה תשקע. יש פה עניין של ערכים ומקורות משותפים של יהדות ונצרות".
אתה אומר שיש עלייה באנטישמיות המוסלמית. אבל מבקרי מפלגת החירות אומרים שגם בה יש עדיין אנטישמיות. אמנם זרקת חלק מהפעילים האנטישמים, אבל אחרים נשארו. יש מי שמעריצים את הנאצים, ויש מי שמתגעגעים לימים היפים ההם.
“אלו שקרים או מידע שקרי".
דוגמה לשקרים כאלה מוצא שטראכה בפרשת עיתוני הימין הקיצוני צור צייט ואָולה, היוצאים לאור באוסטריה. הקהילה היהודית המקומית אומרת שאפשר עדיין למצוא בהם תכנים אנטישמיים והכחשת שואה. לטענת שטראכה, שני העיתונים האלה כלל אינם של המפלגה. "התחושה היא שזו עלילה פוליטית מצד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שמתעלמת מהמציאות. למפלגת החירות אין דבר עם ימין קיצוני, ובוודאי שאין לנו חצי דבר עם פשיזם או נאציזם.
"הם עובדים נגדנו בהשמצות, ומנסים ברמה הבינלאומית לצייר אותנו כפי שאיננו כדי להוקיע אותנו, ורק מסיבות פוליטיות טקטיות. את זה אנו מבקשים לשבור. אציין גם שיותר ויותר אוסטרים יהודים עובדים עם תנועתנו ועוזרים לה. קורה הרבה בתחום הזה". בקהילה היהודית נוטים שלא לקבל את גרסתו של שטראכה בעניין העיתונים.
אין במפלגה פרו-נאצים ואנטישמים? אפילו לא אחד?
“אני כרגע לא מכיר מישהו כזה. כשנודע לי אני פועל מיד. כשנבחרתי לראשות המפלגה ב-2005 היה לי מקרה כזה, והאיש נזרק מהמפלגה כי היה ניאו-נאצי. תמיד הייתי עקבי בנושא".
שטראכה מכיר בעובדה שבישראל חשדנים כלפי מפלגתו. “יש לנו יחסים עם המפלגות שיושבות בממשלה, אפילו יחסי חברות", הוא אומר. “בשל נסיבות היסטוריות, יש כנראה רשימה שחורה של מפלגות שאסור להיות בקשר איתן, ומפלגת החירות עדיין מופיעה בה. זה כנראה קשור ליורג היידר, אבל הוא הרי ייסד מפלגה חדשה, ומאז אני בניתי את המפלגה מהשברים. מסבירים לנו - כמובן באופן לא רשמי - שיש לחץ חזק מארגוני השמאל וממפלגות השמאל באירופה כדי למנוע נורמליזציה של היחסים איתנו".
היחס של ממשלת ישראל כלפיך מוטעה?
“לא הייתי אומר שזו טעות, אלא שזה המצב כרגע. אני לא יכול להיכנס לישראל בלי שיידעו, וכשאני נכנס יש יחסים ויש שיחות רשמיות. לעתים קרובות יש צורך בשיחות כאלו כדי ליצור אמון ולהעמיק את היחסים בטרם אפשר לקבל החלטות מדיניות".
מה דעתך על היחס של האיחוד האירופי לישראל? סימון המוצרים, הביקורת היומיומית?
“יש לנו עמדה ברורה וחד-משמעית. גינינו בחריפות והתנגדנו בפרלמנט האירופי. זה מהלך מביש ביותר מצד האיחוד האירופי. ראש הממשלה נתניהו היטיב לשים את האצבע על הנקודה, אני מצטט אותו: 'סימון מוצרים של המדינה היהודית בידי האיחוד האירופי מעלה זיכרונות חשוכים, ועל אירופה להתבייש בכך'. כבר חווינו בהיסטוריה סימונים כאלה.
"זה נוראי, אסור לפעול בדרך כזו, וזה גם לא עוזר לאף אחד. כשחושבים על ההיסטוריה האירופית, זה בדיוק המקרה שבו צריך להגיב בצורה שונה, ולא כמו שמגיבים כיום. בנוסף, תגובה כזו של חרם על מוצרים מיהודה ושומרון מביאה לאובדן מקומות עבודה של פלסטינים רבים. הייתי שם באזור וראיתי את זה. אני גם זוכר שמשכורות של פועלים פלסטינים עומדות על כ-1,500 דולר, שזה לא רע בכלל".
יש שמציעים במסגרת הסדר שלום עם הפלסטינים להעביר ממקומם עשרות אלפי תושבים יהודים שחיים כיום מעבר לקו הירוק. מה דעתך על הרעיון?
“קשה לענות על השאלה הזו, כי צריך להסתכל בפרספקטיבה. זה המצב שנוצר בעקבות המלחמות שישראל הייתה מעורבת בהן. יש מקומות אסטרטגיים שמהם ירו בזמנו על ישראל, ואנחנו מדברים על זכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה.
"בכל הנוגע לשלום אמת, יש דרכים שונות להגיע לשם. יש שמציעים שתי מדינות לשני העמים, אך צריך לשאול: האם זה יעבוד? אני חושב שזה יעבוד רק כשהפלסטינים יכירו בזכות קיומה של ישראל. מאידך, יש המציעים לכונן שלום באמצעות מדינה אחת לשני העמים, בדומה להסדר בשווייץ. אני לא יכול לשפוט מה הדרך הנכונה. האנשים באזור הם שצריכים להחליט על כך".
בקהילה היהודית בווינה אומרים שהעמדות שאתה נוקט ביחס לישראל הן דרך לקבל הכרה ולגיטימציה, לקבל “הכשר", ולמעשה אלה לא עמדות כנות ואמיתיות, אלא משחק.
שטראכה מניע את ראשו בשלילה. “זה לא נכון. העניין הזה חשוב לי מאוד ומגיע מעומק לבי. לא רק אני והמפלגה שלי תומכים באופן מוחלט בישראל, אלא גם השותפים שלנו באיחוד האירופי, כמו חירט וילדרס מהולנד. אני חי את הרעיונות האנטי-פשיסטיים והמתנגדים לאנטישמיות. אני רואה מה קורה באירופה, את מה שקורה בצרפת, את העלייה של האסלאם. ייתכן שאנחנו על סף התאבדות של אירופה, אבל החובה שלנו היא למנוע כל צורה של פאשיזם, גם מימין וגם משמאל. חייבים לעשות משהו בעניין הזה. זו לא אסלאמופוביה, כי באירופה הדת היא עניין פרטי של כל אדם. אנו מדברים על אסלאם פוליטי, מערכת טוטאליטרית שמכתיבה לאדם כיצד עליו לחיות. זה לא צריך להיות ככה".
מה דעתך על הצעתו של דונלד טראמפ לעצור כניסת מוסלמים לארה"ב?
שטראכה צוחק. “אני מצדיק את טראמפ. הוא צודק באומרו שהפוליטיקה האירופית, ובמיוחד הפוליטיקה של מרקל, היא התאבדות של אירופה. בצדק הוא קובע שבארצות הברית הוא לא היה מסכים לכך".
דיברת על מוסלמים באירופה. האם לדעתך יש כוונה של המוסלמים לכבוש את אירופה, כמו בימי הביניים, או שזו הגירה כלכלית וסוציאלית?
“יש פה שילוב של בעיות. יש אזורים שמגיעה מהם הגירה כלכלית. האיחוד האירופי נכשל כישלון חרוץ בניסיון להשקיע במדינות האלה ולעזור להן, לסייע בפרויקטים. במקומות האלה האיחוד האירופי לא עוזר באופן נכון וישיר.
"בנוסף יש כמובן בעיות הקשורות למלחמות ולפעילות הטרוריסטית בסוריה ובעיראק, וכמובן הכשל בחתימת הסכמים עם ארדואן, שבעצמו עושה עסקים עם דעאש. הוא קונה מהם נפט, ובכל זאת האיחוד האירופי ממשיך לעשות איתו עסקים. אין מספיק תמיכה לאנשים שנמצאים במחנות הפליטים. וכל זה קורה כשתוכניות המגירה של דעאש לכבוש את אירופה ידועות כבר שנים. בכל מיני קטעי וידאו מלפני שנים כבר הוצגה התוכנית לכבוש את אירופה בכלים דמוגרפיים".
אם תיבחר לקנצלר או חבר בממשלה, מה תעשה? הרי המוסלמים כבר פה.
“שאני אבחר לקנצלר - זה בגדר תיאוריה. אם אהיה קנצלר, או אפילו חלק מהממשלה, אפעל בהתאם לחוק. כל עוד האיחוד האירופי כושל ולא מגן ביעילות על גבולות החוץ שלו, אני אגן על הגבולות של אוסטריה, ואמנע את ההגירה הבלתי מבוקרת. הרבה מומחים אמרו שלמעלה מ-90 אחוזים ממי שנכנסו לאוסטריה באופן בלתי חוקי אינם פליטים לפי אמנת ז'נבה.
“אנחנו צריכים לאמץ את המדיניות של אוסטרליה, להבהיר לאנשים שהם לא יכולים להיכנס. אם תופסים אותם בים - צריך להחזיר את האוניות למקום שממנו באו. 60 מיליון אפריקנים רוצים לעבור לאירופה. כל הבעיות במדינות אפריקה מגיעות לאירופה, ולכן אנו צריכים לעזור למדינות האלה בצורה נכונה. לא סתם להעביר כסף, אלא לתת למיזמים קונקרטיים, כולל תשתיות, כבישים וחינוך".
בהנהגה היהודית כאן בווינה אמרו לי שתסכים ל"מפת דרכים"עם מפלגת החירות, תהליך שאולי יחייב את המפלגה לשינוי עמדות. האם תסכים לשתף פעולה עם אבני דרך שיספקו את הקהילה היהודית ואת ממשלת ישראל?
“עקרונית, תמיד. אלא שאינני יודע מה בתוכנית המפלגה שלנו אינו נכון. יש להודיע לנו מה הכוונה ב'מפת דרכים'".
ואם ידרשו ממך לשנות ערכים של המפלגה?
“אינני מבין. ערכינו הם ערכי היסוד של דמוקרטיה וחירות – אלו ניתנים לשינוי? אלו הערכים שלוחם החירות היהודי רוברט בלום לחם למענם איתנו ב-1848. ערכינו מבוססים על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה".
ראש העיר של וינה, מיכאל הויפל, ביקר היום בטהרן. מה דעתך על הביקור הזה?
שטראכה מוכן לשאלה. “חשוב מאוד שכולם ידברו זה עם זה, אבל ברור ומובן מאליו שישראל מרגישה מאוימת מתוכנית הגרעין של איראן. מפלגת החירות הציעה שבתמורה לביטול הסנקציות על איראן היא תכיר בזכות קיומה של ישראל. לגבי הנסיעה של ראש עיריית וינה, התזמון מוזר כי השבוע התקיים שם קונגרס של מכחישי שואה. הייתי רוצה שהויפל יגנה את האנטישמיות של טהרן.
“לא מזמן הוקמה אצלנו ממשלה חדשה בהובלת המפלגה הסוציאליסטית, והפלסטינית מונה דוזדאר מונתה לשרה בלשכת הקנצלר. האישה הזו עומדת בראש ארגון התמיכה של אוסטריה בפלסטינים. לא שמעו ממנה כלום לגבי הכרה במדינת ישראל. היא הופיעה באירועים שהיו בהם תופעות של אנטישמיות קיצונית. יש גם טענות שהעמותה הזו הזמינה את הטרוריסטית לילה חאלד להופיע כאן באוסטריה. אישים פוליטיים כאן רוחשים כבוד למי שביצע מעשי טרור, ולא ברור מדוע זה כך".
לסיום, שאלה אישית. אני דור שני לשואה. שני ההורים שלי ניצלו. כשאחזור לישראל אפגוש אותם והם ישאלו איך ישבתי איתך כאן. מה עליי לומר לאמא שלי? איך אוכל להסביר לה שישבתי עם ראש מפלגת החירות?
“אתה צריך להגיד לה ש-FPO היא מפלגה פתוחה וטובה, אנשים טובים שעובדים קשה ופתוחים לכולם, ורוצים שיהיו יחסים טובים בין העם היהודי ובין אוסטריה".
אלא שבאוסטריה, בטח אם מדובר ביהודים, אי אפשר בקלות כזו לסתום את הגולל על העבר. התשובות של שטראכה, יפות ונכונות ככל שיהיו, מחייבות הכרה יסודית של העובדות.
האוסטרים - לא מפלגת החירות אלא הזרמים המרכזיים ששלטו במדינה כל השנים - היו אחרונים להכיר בחטאיהם במלחמת העולם השנייה, ולא כל שכן להביע חרטה. מיד עם נפילת הנאצים ב-1945 הכריזו על עצמם כ"קורבנותיו הראשונים" של הנאציזם, תוך שהם מתכחשים לחלקם בשואה ולשוד הרכוש האדיר שביצעו ביהודים (80 מיליארד אירו בערכים של היום). עד שלהי שנות השמונים הם התמידו בהצגת הדברים בדרך כזו.
רק כשקורט ולדהיים סיים את כהונתו כמזכ"ל האו"ם ושב לאוסטריה במטרה להתמודד על תפקיד נשיא המדינה, נחשף שהוא היה קצין בוורמאכט. העובדה שהאוסטרים התעקשו בכל זאת למנותו לנשיא יצרה תגובת נגד בינלאומית ששינתה את אופי התמודדותה של המדינה עם עברה האפל.
האוסטרים החלו סוף סוף בתהליך של הכרה בחטא. אנדרטאות הוקמו, מעט מן הרכוש הוחזר, חוקים נוקשים נגד גזענות והכחשת שואה חוקקו. בתהליך אטי מאוד, אטי מדי - אפילו בתחילת שנות האלפיים הם עוד סירבו להעמיד לדין פושעים נאצים - האוסטרים החלו להכיר באחריותם. כיום, 35 בני אדם יושבים בכלא האוסטרי בגין הכחשת שואה.
המנוע מאחורי תהליך ההכאה על חטא הוא מנהיגה הבולט של יהדות אוסטריה מזה חמישה עשורים, אריאל מוזיקנט. “במדינה הזו המציאו את הנאציזם", הוא אומר. “היטלר, אייכמן, ארנסט קלטנברונר (אוסטרי, מראשי האס-אס, ראש האס-דה ומפקד המשרד הראשי לביטחון הרייך, שכלל בתוכו את הגסטפו – א"כ), אודילו גלובוצניק (בכיר באס-אס, מקים מחנות הריכוז בלז'ץ, מיידנק, סוביבור וטרבלינקה, שהיה אחראי לרצח כשני מיליוני יהודים – א"כ), כל הממזרים האלה היו אוסטרים. אני החלטתי שאם אני כאן, אלחם כמו יהודי גאה ולא אהיה סובלני כלפיהם. לא כולם הסכימו איתי, אך הגישה שלי הייתה להכות אותם בפנים.
“נלחמנו בנאצים, נלחמנו בקרייסקי (קנצלר אוסטריה בין 1970 ל-1983, יהודי שהוקע בעיני העולם היהודי וישראל בשל התנכרותו למוצאו ולעמו – א"כ), נלחמנו בוולדהיים, נלחמנו בהיידר (היידר כינה את מוזיקנט “מלוכלך" ואמר ששמו הפרטי נושא שם של אבקת כביסה; מוזיקנט תבע אותו בבית משפט וכפה עליו התנצלות – א"כ). לי ברור שהדרך היחידה לחיות איתם כאן בווינה היא לגרום להם לכבד אותנו. אם נתפשר עם הנאצים, אנחנו גמורים".
הוא כבן 60, גדל גוף, לבבי וכריזמטי. במשך שנים שימש נשיא הקהילה, אבל גם מאז פרישתו ב-2012 הוא ממשיך להיות האיש החזק בה. שלוש פעמים ניסה להשתקע בישראל, ללא הצלחה. את רגשותיו בנוגע לכל מה שמריח מנאציזם הוא לא מנסה להסתיר. “כן, איני ניטרלי בעניין הזה. אני דור שני ואני שונא את הנאצים", הוא מכריז.
“האוזניים שלי עומדות כשאני שומע אותם אומרים שהיהודים שולטים בעולם. אני שונא אותם על מה שעשו לעם שלי, למשפחה שלי, ולהורים שלי. ואני שונא אותם בגלל מה שהייתי צריך לעבור כאן ב-45 השנים האחרונות".
מבחינת מוזיקנט, במדינה שהולידה את הנאציזם ושגם היום שנאת יהודים אינה נדירה בה (“ירדנו מ-75 אחוזים אנטישמים ל-25 אחוזים"), צריך לבדוק בציציות לפני שבאים להכשיר מפלגה בעלת עבר נאצי. “נכון שיום אחד הם החליטו לגמור עם האנטישמיות. שטראכה והיועצים שלו הבינו שעליהם לשנות גישה ולהיות חברים של היהודים".
מדוע הם עשו זאת?
“מסיבה פשוטה. הם מאמינים שהיהודים יתנו לו הכשר להיות הקנצלר של אוסטריה".
כלומר, זה מניע פוליטי-ציני ולא יותר מזה?
“יש יותר מזה. כשהם החליטו שהאויב הגדול ביותר שלהם הם המוסלמים, ההנחה שלהם הייתה שהאויב של אויבי הוא ידידי. כלומר, בהכללה, מכיוון שהמוסלמים הורגים יהודים, ואילו היהודים הם היחידים שמצליחים לנצח את המוסלמים, אז בואו נלמד מהם. כך שיש כאן שני דברים: הכשר ודוגמה שאפשר ללמוד ממנה".
המניעים הללו מעלים את חשדו של מוזיקנט שהמוטיבציה של שטראכה אינה כנה. “אחרי שיגמור עם המוסלמים יעברו ליהודים", הוא קובע. “הבעיה העיקרית שלי היא שאיני יודע אם שטראכה אמיתי וכן, או שאינו. אולי הוא מאמין במה שהוא אומר, ואולי הוא רק מדקלם מה שהיועצים שלו אומרים לו. מה שאני כן יודע הוא שיש 35 אלף אוסטרים שמקיימים מעין ‘ברית אחים', שבמסגרתה הם נפגשים ומדברים על הימים היפים של הרייך השלישי, ומתגעגעים אל היטלר ואייכמן.
"והחבר'ה האלה הם התשתית של מפלגת החירות. 75 אחוזים מפעילי המפלגה, מהחברים שלה ומהצוותים שלה שבאים לפרלמנט ופועלים במחוזות, לא חושבים מה ששטראכה אומר (על היהודים וישראל - א"כ), לא מאמינים בזה ולא מדברים כך. בדיוק ההפך. הם עדיין שונאים את היהודים.
“אלה אותם שלושה אחוזים שגם בסקרים יגידו שהאנטישמיות מוצדקת. שיצהירו על כך בפומבי. זה יסוד ההשקפה שלהם. הם יושבים בחדרים סגורים ושרים שירים נאציים. את 8 במאי, יום הניצחון על הנאצים, הם מציינים כיום הכיבוש. אלה האנשים", מוזיקנט מציג את כתב האישום שלו.
הוא וההנהגה הרשמית של הקהילה היהודית עומדים כחומה בצורה בפני הקשר היהודי עם מפלגת החירות. ישראל הרשמית – קרי, משרד החוץ – מתיישרת כבר שנים רבות עם העמדה הנחרצת שלהם. גם כדי לא ליצור חיץ בין מדינת ישראל לקהילה היהודית, וגם כי טענותיו של מוזיקנט לא מאפשרות התעלמות.
ביקוריו של שטראכה בארץ אורגנו בידי ח"כ לשעבר מיכאל קליינר, נציג הליכוד, ולא בידי הממשלה; שר בכיר וח"כ מהליכוד שפגשו את שטראכה מסרבים לתת לכך פומבי; ראש הממשלה נתניהו, שנשאל על יחסו לביקור שטראכה, אמר שהעניין בבדיקה. כלומר, נכון לעכשיו ישראל פוסחת על שתי הסעיפים. אין קשר רשמי עם שטראכה - אבל שלא כמו בעבר, גם אין התבטאויות נגדו.
אבל יש גם קולות חדשים, בכלל זה בתוך הקהילה היהודית, המצדדים בקשר עם שטראכה: כזה הוא למשל קולו של ויל רוט, ישראלי-אוסטרי העומד בראש המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה. לדבריו, ישראל שוגה שגיאה קטלנית כשהיא משיבה ריקם את היד המושטת אליה. “מפלגת החירות האוסטרית היא פרו-ישראלית", הוא אומר. “שטראכה הוא חבר אמת של היהודים ושל עם ישראל. הם לא הוכיחו את זה באמירות רפות, אלא בעשייה ברורה בפרלמנט, בשטח באוסטריה, ובחיבוק אמת פה בישראל. זו האמת, חשוב להגיד אותה, קריטי להפיץ אותה. מעלילים עליהם שהם מפלגה פשיסטית".
מייקל קנר, צעיר וינאי אורתודוכסי כבן 30, הצטרף למפלגת החירות. בקהילה היהודית הוא נחשב למיעוט, ולפעמים אפילו מנסים להרתיע אותו מלהביע את דעותיו. אבל קנר חי את ההוויה האוסטרית לא פחות ממוזיקנט, והוא חושב שמנהיגי הקהילה פשוט לא מעודכנים. “לדעתי זה כבר לא נכון שהמפלגה מלאה בפעילים פרו-נאצים", הוא מסביר. “עקבתי אחרי כל אירוע אנטישמי או דומה לו. ברגע שהיה משהו כזה - העיפו אנשים מהמפלגה. אני מאמין להם כי אני רואה שהם עושים את זה.
“מוזיקנט לא רוצה להבין שיש אנטישמיות בכל המפלגות, ובפרט אנטישמיות של מוסלמים אצל הסוציאליסטים. למשל, אחרי פרשת המרמרה, הסוציאליסטים של וינה היו היחידים שיצאו בהצהרה נגד ישראל. אני לא טוען שהסוציאליסטים אנטישמים יותר מכל אחד אחר, אלא שיש בעיה בכל מקום. מפלגת החירות היא היחידה שבאמת נלחמת בזה. אצל האחרים יש מי שמדברים מאוד לא יפה כלפי ישראל והיהודים, ואיש לא אומר להם כלום".
קנר לא מתעלם כמובן מהעבר של המפלגה, אבל הוא משוכנע שהשינוי שהיא עוברת יסודי ואמין. “למרות ההיסטוריה שלהם, הם עושים את הצעדים הכי יעילים נגד אנטישמיות ועומדים לצד ישראל - וזה דבר חשוב מאוד היום. אני גם מסכים איתם לגבי נושאים פוליטיים פנימיים כמו סגירת גבולות", הוא אומר.
לדבריו, רבים בקהילה מסכימים איתו, אבל לא מסוגלים מבחינה רגשית לתמוך במפלגת הימין. “זה אמוציונלי. אנחנו בצדק מסתכלים אחורה, אבל המשימה היא להסתכל על העתיד. בני אדם משתנים, מדינות משתנות וגם מפלגות משתנות. אנחנו, בישראל ובאירופה, נלחמים למען החופש של המערב. זה מה שאני רואה במפלגה הזו, ולכן אני חושב שישראל צריכה להסיר את החרם עליה".
ליאו קולבאואר, נוצרי אוהד ישראל ופעיל במפלגת החירות, מספר על הרגע שבו השתכנע בכנות של שטראכה. “הוא הגיע למסיבה שהשתתפתי בה. השעה כבר הייתה קרוב לשתיים אחר חצות, ופתאום אחד המשתתפים - שבמקרה גם היה מוסלמי - התחיל לדבר על זה שהיהודים שולטים בעולם ודברים דומים. שטראכה מיד ניגש אליו, והסביר לו שהדברים האלה לא נכונים, שאסור לומר אותם ואסור לחשוב אותם. הוא לא היה חייב לעשות את זה, ואיש לא היה יודע אם היה מתעלם. הוא באמת מאמין בזה".
התומכים היהודים של מפלגת החירות מתקשים לראות את ההבדל בינה ובין המפלגות האוסטריות האחרות: באוסטריה של אחרי המלחמה נטמעו הנאצים והנאציזם באופן מלא. האנטישמיות נותרה בכל פינה, אך בשמאל היא הומרה באנטי-ישראליות חריפה. כשראש העיר של וינה, מיכאל הויפל, ביקר באיראן, לא הייתה לו, כאמור, מילה רעה אחת על האיראנים.
כשנשאל מדוע לא התייחס לאיומי איראן להשמיד את ישראל, השיב ש"ישראל לא הייתה באג'נדה שלי". תשובתו הרתיחה את שגרירת ישראל בווינה, טליה לדור-פרשר: בציוץ מרומז בטוויטר כתבה ש"בשביל פוליטיקאי אוסטרי בכיר שמבקר בטהרן, ישראל היא ‘נון-אישיו'".
את מה שהשגרירה רמזה, אמר במפורש הנציג הווינאי של ארגון “עצרו את הפצצה", סטפן גריגט: “פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי נוסע להיפגש עם ראש עיריית טהרן, למרות שבעיר, בחסות העירייה, מתקיים פסטיבל מדינתי להכחשת שואה.
בטקסים בווינה הויפל נוהג לומר ‘לעולם לא עוד', אבל עושה רושם שזה לא מפריע לו לעשות עסקים עם איראן". גריגט הוא נציג הארגון הגרמני הפועל למניעת התחמשות איראן בגרעין, ולוחץ על חברות וארגונים גרמניים ואוסטריים לא לקיים קשרים עסקיים עם טהרן.
הדוגמה הזו, שאינה יחידה, שבה ומחדדת את השאלה המזדעקת: מה ההבדל? במה האנטישמים הקלאסיים - בהנחה שהם קיימים במפלגת החירות - גרועים מהאנטישמים החדשים, האנטי-ישראלים? מדוע שטראכה ומפלגתו, שמדברים טובות על ישראל, מוחרמים בירושלים, בעוד הלייבור הברייטי בהנהגת ג'רמי קורבין האנטישמי – לא? בשעה שאירופה מתחבקת עם איראן, נוהה אחרי ארדואן ומהללת את אבו-מאזן, שטראכה מתחייב לא לדרוך באנקרה ובטהרן, ומגן עלינו מתנועת החרם. האם מגיעה לו סטירת לחי על עמדותיו אלה?
אני מבקש ממוזיקנט תשובה לשאלות האלה, אך נראה שהוא מתקשה לשרטט את קו הגבול. “הסוציאליסטים באוסטריה מבקרים את ישראל, אך אינם אנטישמיים. הם שמאל שמבקר את הממשלה הימנית של ישראל, ואני לא אוהב את זה. אך הם לא אנטישמיים. הם מאמינים שישראל כובשת ומדכאת. אבל נכון, יש לך התבטאויות כמו של ג'רמי קורבין או של שרת החוץ השוודית, או תמיכת צרפת בהחלטת אונסק"ו המכחישה קשר בין העם היהודי להר הבית. זה כן אנטישמי".
זו לא הפעם הראשונה שצרפת נוהגת כך. מה אם כן ההבדל בין אלה לאלה?
“ליהודים באירופה נשאר דבר אחד, והוא התוקף המוסרי. אין לנו צבא ואין לנו הרבה אנשים. יש לנו השפעה, באוסטריה ובמקומות אחרים, רק בגלל התוקף המוסרי שלנו. אם נשחית את עצמנו ופתאום נהפוך צד, אם נאמר ‘מהסיבות האלה והאלה אנחנו מקבלים אותם, כאשר עדיין יש איתם כל כך הרבה בעיות', נאבד את המעמד המוסרי האחרון שיש לנו במדינה הזו. אנחנו חייבים לשמור על מעמדנו המוסרי".
אבל אם זו עמדה מוסרית, אי אפשר לשתף פעולה כמעט עם אף אחד.
“זה לא נכון. הם לא הרגו יהודים. מכיוון שהם לא בסדר, אתה מציע שנחבור לשטראכה?".
אני לא מציע דבר, אלא מנסה להבין.
“יש קו אדום".
מהו הקו האדום?
“אם שטראכה רוצה להתקבל, הוא צריך לעשות מה שאחרים עשו לפניו. כמו פיני (מנהיג מפלגה ימנית קיצונית באיטליה בשנות התשעים, שהפך ברבות הימים לבן ברית של ישראל – א"כ), שקיבל מפת דרכים מהישראלים".
תסכים למפת דרכים כזו?
“בתנאי אחד: שהישראלים ילמדו להיות סובלניים. אצל פיני התהליך נמשך שנים, ולא שבועות. כאן הישראלים קופצים ורוצים לגמור עניין. אני אומר לך שאם הישראלים יטהרו אותו, אנחנו ניאבק בהם ונקרא לניצולי השואה לצאת ולהפגין. יש כאן ניצולים שאני אחראי עליהם. מה אני אמור להגיד להם? מה אני אמור להגיד לאמא שלי? לא צריך לקפוץ בכל פעם שהוא אומר משהו".
אולי יש הבדל בין מה שנכון לישראל ומה שנכון לתפוצות? ישראל, כשהייתה צריכה, חתמה על הסכם השילומים עם הגרמנים עצמם.
“לא. לישראל יש מחויבות מוסרית לניצולי השואה. אילולא השואה ובלי הניצולים ישראל לא הייתה קיימת. אם הולכים לעמדה כזו, אתה מאבד את זכות קיומך המוסרית. ישראל לא יכולה להתנהג כמו כל המדינות האחרות. יש לנו דרישות מוסריות מעצמנו. איננו יכולים לאבד את הנשמה של עצמנו.
"לכן צריך לומר לשטראכה ואנשיו: אם אתם כנים, תוכיחו לנו. הוא צריך להיפטר מכל הצוות הנאצי בממסד המפלגה. קח אדם כמו שימנק, מנהל המשרד של הופר: הוא היה מעורב באינספור התבטאויות אנטישמיות. הכול שם נאצי. החבר'ה בישראל עוצמים עיניים וסותמים אוזניים".
ועדיין, השורה התחתונה היא שהן שטראכה והן מוזיקנט מסכימים לעבוד לפי מפת דרכים: אם מפלגת החירות תעמוד בדרישותיה, היא תוכשר. דברים דומים אומר הנשיא הנוכחי של הקהילה, אוסקר דויטש, אך הוא מטיל ספק ביכולתו של שטראכה לעמוד ברף הנדרש.
“לדעתי יש לישראל בעיות גדולות יותר מהשאלה אם להכיר בשטראכה, ולדעתי זה נס שהמועמד שלו לא נבחר, אבל אם שטראכה רוצה להיות רציני בגישה הפרו-ישראלית שלו ובעמדותיו המתנגדות לאנטישמיות, הוא צריך לשנות את שני העיתונים שנתונים להשפעתו והרבה מהפרסונל במפלגה שלו".
אז רלוונטי לפתוח אתו תהליך או שלא משנה מה הוא יעשה, לעולם לא תאמינו לו כי זה מקרה אבוד?
“אני חושב שזה אף פעם לא מקרה אבוד. זו החלטה של מדינת ישראל אם לתת לו מפת דרכים אמתית כמו זו שנתנו לפיני. אבל מדוע לא?".
מזכיר הקהילה ריימונד פסטנבאואר ספקן גם הוא. “אני מכיר שנים רבות את האנשים האלה", הוא אומר. “יש דיונים בלתי רשמיים איתם. אני מתקשה לראות כיצד שטראכה שולט באנשים האלה או משנה את תכני העיתונים".
אחר הצהריים לוקח אותי מוזיקנט ליריד החצי-שנתי של הקהילה היהודית. אל הגן הפתוח של עיריית וינה נקבצים ובאים עשרות פעילים מארגונים שונים ומשונים. זוג זקנים שמארגן מדי שנה קייטנת שלום יהודית-ערבית-אוסטרית, פעילי בית חב"ד המשגשג, מדריכי בני עקיבא והשומר הצעיר – המפעילים את חניכיהם אלה בצד אלה, משל לא מפרידה ביניהם תהום אידיאולוגית.
השגרירה לדור-פרשר מספיקה לערוך סיור קצר ביריד בטרם תצא לחנוך אנדרטה נוספת לזכר הנספים בשואה, הפעם במזרח המדינה. כמו בגרמניה, גם באוסטריה העיסוק בשואה, בלקחיה ובזיכרונותיה מרחף כצל תמיד על עבודת השגרירות. כשאני מבקש ממנה התייחסות לוויכוח בעניין שטראכה, לדור-פרשר בוררת מילים.
“אוסטריה עוברת בתקופה האחרונה שינויים משמעותיים בפוליטיקה הפנימית, ולשינויים הללו יש השפעה גם על יחסי החוץ של המדינה. התמורות שחלות ביבשת אירופה אינן פוסחות עליה. כשגרירה בווינה אני עוקבת אחר התמורות הללו בתשומת לב רבה ובכובד ראש, וזאת עקב העבר הייחודי והבעייתי של אוסטריה הן בתקופת השואה והן בעשורים הראשונים שלאחריה".
כ-8,000 איש בלבד מונה הקהילה היהודית במדינה. כולם מקובצים בבירה וינה. האחדות מחממת את הלב, אך אינה מקרית. איום משותף מרחף על כולם וגם מורגש היטב ביריד: הטרור. מאבטחים מכסים כל פינה באירוע הססגוני. בידוק קפדני נערך בכניסות. בדוכנים עצמם מציעים למשתתפים קורסים בקרב מגע. הנתונים מדברים בעד עצמם: ב-2015 חלה עלייה של 80 אחוז בתקיפות מילוליות ופיזיות נגד יהודים, רובן ככולן בידי מוסלמים. למוזיקנט אין ספק איך הסיפור הזה ייגמר.
“מיליון וחצי יהודים באירופה שואלים את עצמם אם יש להם עתיד כאן", אומר מוזיקנט, “והתשובה היא לא. אנחנו צריכים לבחור בין דבר לכולרה. הדבר הוא הימין הקיצוני והכולרה הם המוסלמים. יהודים יחיו כאן לא כי הם רוצים אלא משום שכאן חייהם, העבודה שלהם, איכות החיים שלהם. אך מי שיוכל יעזוב, וחלק כבר עוזבים. ליהודים החיים כאן ייעשו קשים יותר ויותר".
במרחק עשר דקות מבית העירייה, בכיכר היהודים, שוקם בעשור שעבר בית הכנסת העתיק של הקהילה. הוא הוקם לראשונה בשנת 1204, אך נחרב כ-200 שנה לאחר מכן, כשהשליט התורן - אלברט החמישי - הורה על גירוש היהודים מן העיר. ב-1995, במהלך חפירות לקראת הקמת מבנה חדש, התגלו שרידיו במקרה. המבנה שוחזר ככל האפשר והממצאים שנתגלו בחפירות ההצלה - ובכללם שרידים של מגילת אסתר - מוצגים לעיני המבקרים.
זהו סיפור יהודי עתיק: היהודים מוצאים מווינה, אך שבים אליה כדי לגלות שבקרוב ייאלצו לעזוב שוב. מי יודע אם תימצא אי פעם הדרך לעצור את הגלגל החוזר הזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם