הודו הצטרפה למשטר MTCR. האם כניסה ל-NSG אפשרית?

למה הודו רוצה להצטרף ל-NSG? כנראה גישה קלה יותר לחומרים וטכנולוגיות גרעין

youtube.com IsraelDefense

הודו התקבלה כחברה ה-35 במספר במשטר ה-MTCR שמטרתו מניעת הפצה לא מבוקרת של טכנולוגיית טילאות וכטב"מ. לפי פרסומים ברשת, מדובר ככל הנראה מהלך חלקי מתוך מאמץ רחב יותר להיכנס לNSG. שותפות בNSG תאפשר להודו גישה קלה יותר לחומרים וטכנולוגיות גרעין.

לפי מקורות בהודו שדיברו עם אתר in.rbth, ההצטרפות של הודו למשטר תעזור לקידום שיתוף הפעולה שלה עם הודו בתחום החלל. כמו גם זה יאפשר להודו לרכוש טכנולוגיות טילאות וכטב"מ, וכן לייצא את טיל ה-BrahMos וטכנולוגיות אחרות. לצד הMTCR, הודו גם חתמה על Hague Code of Conduct למניעת הפצה של טילים בליסטיים.

ריח של כסף ופוליטיקה באוויר

הכניסה ל-MTCR משמעותית, אך היא חושפת רק טפח מהרצון האמיתי של הודו להיכנס לNSG. מהלך שטומן בחובו פרדוקס. מדוע? מכיוון שה-NSG היא אמנה שקמה אחרי הניסוי של הודו ב-1974 במטרה למנוע מהודו פיתוח נשק גרעיני. הודו לא חתומה על ה-NPT, אז הקימו גוף נוסף שימנע ממדינות למכור לה טכנולוגיה וחומרים גרעיניים. אם הודו תצטרף ל-NSG, מה המטרה בקיום ה-NPT?

אז עולה השאלה למה הודו רוצה להצטרף לאמנה? כנראה גישה קלה יותר לחומרים וטכנולוגיות גרעין. ויש גם אינטרס אמריקאי.  ארה"ב רוצה לבנות ששה כורים גרעיניים לחשמל בהודו. כדי לעשות זאת, הודו צריכה להיות חברה ב-NSG. לכן ארה"ב כבר הביעה תמיכה השבוע בכניסת הודו לNSG.

זאת ועוד. חלק מהלחץ האמריקאי על הודו בהקשר לכניסה לNSG, כולל לחץ שהודו תחתום על אמנות אחרות כמו הMTCR, הסכם וסנאר, control of conventional weapons ו-Australia Group for control of chemicals. המטרה של ארה"ב קשורה כנראה לפעילות התעשיות הביטחוניות שלה בהודו.

עבור התעשיות האמריקאיות, השוק הביטחוני ההודי הוא יעד מועדף שכולל פוטנציאל רווחים גדול. גם במכירה ישירה להודו, אבל גם אם הודו תהפוך לייצואנית. הודו מצידה רוצה ייצור מקומי והעברת טכנולוגיה. זאת, בין היתר, גם כי היא רוצה להפוך לייצואנית נשק. אז אם תעשייה אמריקאית רוצה להרוויח כסף בהודו, היא צריכה להעביר טכנולוגיה ביטחונית. על בסיסה, הודו תקים מפעלים, תייצר ותייצא. ארה"ב רוצה להבטיח שהודו כייצואנית תפעל לפי הכללים שלה [גם כדי להגביל את התחרות שלה מול תעשיות אמריקאיות]. לכן, היא מחייבת אותה לחתום על אמנות שונות למניעת הפצה רבתית של טכנולוגיות ביטחוניות בעולם. 

לצד הרצון של ארה"ב ל"הכשיר" מכירות בהודו של התעשיות הביטחוניות באמצעות שידול הודו לחתימה על אמנות בינלאומיות, יש גם פוליטיקה מול סין. כמו שארה"ב תומכת בהודו כחוצץ מול סין, כך סין תומכת בפקיסטן כחוצץ מול הודו. וסין רוצה שגם פקיסטן תכנס לNSG. גם פקיסטן, כמו הודו, רוצה גישה קלה יותר לחומרים וטכנולוגיית גרעין. הבעיה שלפקיסטן יש רקורד עגום בהקשר הפצת טכנולוגיה גרעינית [AQ Khan]. אז ה-NSG הפכה לכר התגוששות בין ארה"ב לסין סביב יכולות הגרעין של מדינות הפרוקסי שלהן.

לאובמה יש אינטרס נוסף. מבחינתו, הכנסה של הודו ופקיסטן, שתי מדינות גרעיניות שלא חתומות על ה-NPT לאמנה למניעת הפצה של טכנולוגיה גרעינית כמו הNSG, תהיה הישג אדיר לרקורד שלו כנשיא. אחרי ההסכם עם אירן, אם מהלך כזה יתממש, הוא יציג את עצמו כאחד הנשיאים האמריקאים שתרם הכי הרבה למניעת התגרענות עולמית. והמשמרת שלו נגמרת בנובמבר הקרוב, אז לוח הזמנים צפוף.

למרות הרצון ההודי להיכנס לNSG והתמיכה האמריקאית במהלך, T.P. Sreenivasan, מי שהיה שגריר הודו לועדה לאנרגיה אטומית אומר שמדובר במשאלת לב שלא צפויה להתגשם בקרוב. לטענתו, סין תתנגד ללא הכנסת פקיסטן וכך גם מדינות אחרות. לכן, הסיכוי קלוש.