מסודרים: העמותה שתעזור לצעירים להתנהל כלכלית
5 יחידות מתמטיקה זה חשוב, אבל במרבית התיכונים לא מלמדים כלים לניהול כלכלי מעשי. עמותת "חיים בפלוס" שואפת לתקן את המצב, ולוודא שכל צעיר בתחילת דרכו ידע מה הן קרנות נאמנות ויסביר את חשיבותה של ריבית פריים
עשרה הנדסאים לעתיד במכללת הולץ מתכנסים סביב שולחן. המדריכה עדי, סטודנטית בעצמה, מתחילה להפיץ את הבשורה. "בשיעור הקודם הגדרנו מה זה תקציב, זוכרים?", ואחד הסטודנטים עונה בחיוך: "כסף שאנחנו יכולים לבזבז". "בדיוק! רק שאנחנו אף פעם לא מבזבזים יותר משאנחנו מכניסים, ותמיד-תמיד חוסכים משהו בצד", היא מדגישה.
עוד כותרות ב-nrg:
- בפעם השניה השבוע: רמי סדן לא הגיע לדיון בכנסת
- המחבל בצרפת תיעד את הפעוט לאחר רצח הוריו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מנטרת החיסכון תחזור על עצמה עוד פעמים רבות במהלך הסדנה. "אם יש מסקנה אחת שאני רוצה שתצאו אתה מכאן, זו חשיבות החיסכון", אומרת עדי בהתלהבות ומתחילה לחלק לצעירים בני ה-19 דף מעקב הוצאות חודשי. "אתם ממלאים את הדף, ורואים אם יש תחומים שאפשר להצטמצם בהם. בקבוצה הקודמת היה בחור שגילה שהוא מוציא 1,500 שקלים בחודש על קפה".
התלמידים צוחקים והשיחה מתגלגלת להוצאות הכבדות שלהם - איפור, אלכוהול, מוצרים דיאטטיים. בשלב זה מציגה המדריכה סרטון ערוך מהתוכנית "משפחה חורגת": רצף של סצנות שבהן אלון גל מעדכן משפחות מכל המגזרים בגובה החובות שהכניסו את עצמן אליהם. הסכומים האסטרונומיים והמבטים ההמומים, החיוכים הנבוכים והבכי עושים את העבודה. “איך הם הגיעו לכאלו חובות?" מתלחששים הסטודנטים בינם לבין עצמם.
עדי משתפת את החברים בניסיונה האישי ומספרת על חתונתה שנערכה לפני זמן לא רב. "רק בזכות העובדה שניהלנו את תקציב ההוצאות בצורה מסודרת, הצלחנו לעמוד במגבלות שהצבנו לעצמנו". בינתיים היא כבר מחלקת להם את המשימה הבאה - קביעת סכום מוגדר שאותו בלבד שהם עתידים להוציא בשבוע הקרוב.
הסכומים שזורקים הסטודנטים הצעירים מעלים בי מחשבות נוגות על הדרך שעברתי בעשר השנים האחרונות. מזמנים שבהם הוצאה של 300 או 500 שקלים בשבוע נחשבה סבירה ועד לתקופה הנוכחית, שבה התחושה היא שאין לי כל דרך להעריך כמה אני הולכת להוציא בשבוע הקרוב. הגדיל לעשות עמית, אחד הסטודנטים שישב לצדי ואמר בגאווה שלא יוציא יותר מ-50 שקלים. "צחקת או שבאמת לא תוציא יותר מ-50?" שאלתי אותו אחר כך. "אני גר אצל סבתא שלי", הוא מסביר ברצינות. "אין לי יותר מדי הוצאות, ואני גם לא עובד עכשיו".
לחיות לפי תקציב מוגדר, להצליח לחסוך ולא לקחת הלוואה אף פעם - זו לא משימה קשה במיוחד לצעירים חסרי דאגות שכמותם. אחרי השיעור אני חולקת את המחשבה הזאת עם מינדי אייזנר, מנכ"לית עמותת "חיים בפלוס" לחינוך פיננסי. “כל הרעיון של הסדנאות הללו הוא לפתח הרגלים נכונים מגיל מאוד צעיר, אם כי לא צעיר מדי. מדובר בחבר‘ה שכבר פתחו חשבון בנק, חלקם מתחילים לעבוד ולחסוך כסף לשיעורי נהיגה, למכשירים סלולריים, והם יכולים לתרגל את המשימות שאנחנו נותנים להם".
אבל לסטודנטים עם שכר דירה וחשבונות, ובלי הרבה זמן פנוי, המשימה כבר הרבה יותר מורכבת.
"יש לי הרבה ביקורת על סטודנטים בהקשר הזה", אומרת אייזנר בהחלטיות. "אנשים צריכים לחיות מתחת להכנסה, ולא להוציא עד השקל האחרון שיש להם. אני מסתובבת הרבה בארץ ולכל מקום אני לוקחת איתי תיק אוכל עם קרח, ובו כל האוכל שאצטרך עד סוף היום. יש אנשים, גם צעירים, שמעדיפים - במקום לסחוב - לקנות כריך שעולה 30 שקלים. למה? הם לא באמת יכולים לעמוד בכך".
"זה נכון", אני אומרת ומנסה להתנתק מהמחשבות על כריך חלומי בלחם כפרי בלי מלפפון חמוץ. "ובכל זאת, לפעמים אין ברירה וחייבים לקחת הלוואה".
"אני לא מסכימה", עונה אייזנר. "יש מלגות, אפשר לוותר על העישון, להכין אוכל מראש, לגור בגרעין סטודנטים. יש בארץ הרבה פילנתרופיה, והתמיכה בסטודנטים גדולה. הכול עניין של תפיסה ושל יכולת לתכנן הוצאות. אבל צריך להתחיל עם התפיסה הזו כמה שיותר מוקדם, כי אחר כך כבר קשה לשנות".
מה חשבת על המחאה החברתית?
"לא אהבתי. אנחנו מובילים רעיונות של אחריות והעצמה אישית, בלי להאשים אחרים במצב הכלכלי שלנו".
עמותת חיים בפלוס הוקמה לפני שמונה שנים, ושמה לה למטרה קידום של חינוך פיננסי מעשי בקרב צעירים בגילאי 17 עד 21. כעשרת אלפים איש, מכל מגזרי האוכלוסייה ומכל רחבי הארץ, עברו בתוכנית - בסדנאות בעשרות תיכונים ובקרב בנות השירות הלאומי. אבל מבחינת אייזנר זו רק ההתחלה. בימים אלו עובדים בעמותה על שיתוף פעולה חדש בין גופים פיננסיים גדולים ובין משרד החינוך, כדי לאפשר לתוכנית להתרחב לכמה שיותר תיכונים ברחבי הארץ. השיטה תהיה שיטת המאצ‘ינג - משרד החינוך יתקצב את התוכנית בסכום שווה לזה שיתרמו החברות.
הרעיון שלהם כל כך פשוט ובסיסי שלא ברור איך לא חשבו עליו עד היום: חמישה מפגשים בני שעה שכוללים הסברים ממצים ובהירים על מהות הבנקים, מה קורה לחסכונות שלנו, מה חשוב לזכור כשפותחים חשבון בנק ואיך מנהלים אותו מאוחר יותר.
ולא, אין שום דבר שמתקרב לזה במערכת החינוך של היום. עם ביטול שיעורי כלכלת הבית, שגם הם עסקו יותר בתפירה ובישול מאשר בדרכים להורדת דמי הניהול של הפנסיה שלנו, נותר הנוער הישראלי ללא כלים בסיסיים בהתמודדות עם העולם הפיננסי הסוער של ימינו. אני מנסה להיזכר במעומעם בפעם הראשונה שפתחתי חשבון בנק. הדבר היחיד שעניין אותי אז היה איזו מתנה אקבל - תלוש לקניות בסך 100 שקלים או כרטיס זוגי לסרט.
"את עשרות עמודי החוזה שחתמתי עליהם, עם המלל המשונה ואחוזי הריביות שנראו בעיניי כסינית, זרקתי לפח. מאז כבר למדתי בדרך הקשה, אוספת פיסות מידע מפה ומשם. סימן השאלה שבתוכי הלך וגדל עם השנים - איך יכול להיות שאף אחד לא לימד אותי באופן מסודר את המידע הבסיסי הזה? ואיך מצליחים להסתדר מי שגדלו בלי גב כלכלי ורשת ביטחון מצד ההורים?
"יש לא מעט סיפורים על בני נוער שנכנסו להלוואות בשוק האפור", אומר חילי טרופר, מנהל אגף החינוך בירוחם, שהתפרסם בתור המנהל שלא מוותר אף פעם מתיכון ברנקו וייס. "הם לא פונים לעבריינים הגדולים כמובן, אלא לווים כמה מאות שקלים מאח של חבר או איזה קרוב רחוק אחר, ואז לא מצליחים להחזיר. במקום הזה מתחילים האיומים וההפחדות. זה מדרדר אותם למקומות של לחץ נפשי גדול, ולפעמים הם יגנבו כסף בגלל המצוקה".
נקודת הכשל העיקרית בעיני טרופר היא חברת השפע שהתרגלנו אליה. “יש לזה יתרונות, אבל גם חסרונות משמעותיים. יש סטנדרטים חברתיים של צריכה שבני הנוער מרגישים שהם חייבים לעמוד בהם. למשל, התקשורת מדווחת בהתלהבות על כל דגם חדש של סמארטפון שיוצא לשוק, והילד מושפע מכך למרות שהוא לא צריך את המוצר. התחושה היא שתרבותית וחברתית אין ברירה. הסכומים הקטנים האלה יכולים לפעמים להתפתח למקומות קשים".
טרופר תומך מאוד בפעילות של עמותת חיים בפלוס, ולכן הצטרף לאחרונה לוועדה הציבורית שלה. "חשוב מאוד ללמד את הצעירים איך לכלכל את צעדיהם, לא רק במובן הטכני של פתיחת חשבון בנק אלא גם ברמה המהותית", הוא מסכם.
החשיפה הגבוהה של בני הנוער למסרים שיווקיים של החברות המסחריות באה יחד עם אפשרויות הפריסה לתשלומים שמציעות חברות האשראי, ועם השיווק האגרסיבי של הלוואות נוחות מדי. בטווח הרחוק, השילוב הזה מעלה חשש שרבים מבני הנוער יצטרפו לקבוצת הישראלים העצומה שפשוט חיה על המינוס. לפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2015, יותר משליש מהישראלים מצויים במשיכת יתר - אוברדראפט - במשך רוב השנה.
"הרעיון הוא להגביר את המודעות והאחריות של כל אחד לניהול התקציב האישי שלו", מסבירה אייזנר. “בגילים בוגרים יותר, אצל בנות השירות לאומי למשל, אנחנו מדברים גם על בחירת בני זוג ובחירת מקצוע. כל כך הרבה סכסוכים היו יכולים להימנע אם בני זוג היו מגדירים מראש את הציפיות שלהם זה מזה בהקשר הכלכלי".
בנות שירות משוחחות על בחירת בני הזוג העתידיים שלהם? את זה אני חייבת לראות. בדירת שירות טיפוסית בקריית משה בירושלים, בין קירות צבעוניים שעליהם תלויים ציורים תוצרת בית ולוח תורנויות שבועי, על ספות יד שנייה, מתמקמות כ-20 בנות שירות חייכניות למפגש האחרון של הסדנה. יותם המדריך מתחיל בחזרה קצרה על החומר מהמפגש הקודם - מה עדיף, כרטיס אשראי רגיל או דירקט? תלוי, אבל בגדול דירקט.
"מהי הריבית אם נכנסים למינוס בבנק ללא מסגרת? 16 אחוז! וגם: מה הן קרנות נאמנות, אג"חים ומניות, מהו מדד ת"א 25 ומהו מדד ת"א 100, מהן תעודות סל ומה היא לעזאזל ריבית הפריים? מאוחר יותר הצליח יותם להסביר בשתי דקות את משבר הסאב-פריים של שנת 2008 בארצות הברית. בשלב זה הלסת שלי כבר נשמטה, אבל התחלתי לתהות מה מכל זה הבנות באמת מצליחות לקלוט.
"אני ממש חסכנית, זה מהבית", מספרת לי תהילה, שמתנדבת כבר שנה שנייה בשירות הלאומי ועוברת את הסדנה בפעם השנייה. “אבל בשנה שעברה השתמשתי הרבה בכרטיס אשראי. קניתי מלא שטויות במקס סטוק וחנויות בסגנון הזה. לא היה לי מושג כמה אני מוציאה. רק אחרי הקורס שעברנו בסוף השנה שעברה ידעתי שהשנה אני כבר אתנהל אחרת ואחסוך. הפסקתי להשתמש לגמרי בכרטיס האשראי, אני מוציאה כסף מזומן, ומה שיש לי זה מה שיש. לכן חשוב לדעתי לעבור את הקורס דווקא בתחילת השנה".
ליטל - מתנדבת כבר שנה שנייה במועצה לשלום הילד - היא המצטיינת הכיתתית. היא שולטת בכל המונחים ומחזיקה רק בכרטיס דירקט גם לפני שהגיעה לסדנה. “הפקידה בבנק אמרה לי לעשות זאת", היא מסבירה. גם היא עברה את הסדנה לראשונה בשנה שעברה, ובעקבותיה הציבה לעצמה יעד. "החלטתי לפתוח תוכנית חיסכון. אתגרתי חברה נוספת, הצלחנו לחסוך כסף לטיול יחד, וזה היה נחמד. למרבה הצער גיליתי שזה לא צובר כל כך הרבה כסף, כי הריבית נמוכה".
המפגש הנוכחי בדירת השירות עוסק בבחירת מקצוע לחיים. יותם מציג לבנות את שלושת הקריטריונים המרכזיים בבחירת מקצוע - שכר, תנאים ועניין. כל אחת מתבקשת להעניק לכל קריטריון את משקלו באחוזים לפי שיקול דעתה, ולאחר מכן לבחור כל מקצוע שהיא מתעניינת בו, ולהעניק ציונים לכל אחד מהקריטריונים. "תגגלו את השכר הממוצע במקצוע שבחרתם", ממליץ יותם.
דביר, למשל, שוקלת את יתרונות תחום ייעוץ ההשקעות. "זה נטו בגלל יותם. בשיעור הקודם הבנתי מה התפקיד הזה אומר והוא נשמע לי מעניין".
ומה לגבי בחירת בן הזוג? מתברר שאת המפגש הזה הפסדתי, אבל דביר כאן כדי לעדכן אותי. "דיברנו על בעיות כלכליות שיכולות לעלות, רצונות שונים וצרכים אחרים. זה המפגש שהכי נגע בי. דיברתי על זה אחר כך עם חבר שלי, ופתחנו את הנושא. בכלל לא חשבנו על זה עד עכשיו".
הרעיון להקמת העמותה נבט אצל אייזנר כשהתנדבה בעמותת פעמונים. כמנהלת חשבונות ובת למנהל חשבונות, החליטה לגייס את הצדדים החזקים שלה כדי לסייע למשפחות שנקלעו לקשיים, והקימה את מרכז "פעמונים" ברעננה. "היינו צוות של שישה אנשים שטיפלו ב-13 משפחות שהיו שקועות בחובות שנעו בין מאה אלף למיליון שקלים. לקח לנו בין שנה לשנתיים וחצי כדי לסייע לכולם לצאת מהבוץ. חשבתי שעם חינוך מניעתי אפשר בעזרת אותם משאבים להגיע להרבה יותר אנשים ולמנוע טרגדיות".
לאייזנר חשוב להדגיש שהחינוך הפיננסי נוגע לכל שכבות האוכלוסייה. "הגיעו אלינו עובדי הייטק, פסיכולוגים, רבנים. אנשים מהשורה שהיו להם נכסים נוספים, אבל הם לא נהגו לבדוק את חשבון הבנק שלהם, לא היו מודעים להוצאות מיותרות ופשוט עשו בלגן מהכסף שלהם. זה שבר את הלב".
אייזנר ומשפחתה חוו על בשרם את המשמעות של תקופות קשות וצמצום, כשאחד מילדי המשפחה חלה בסרטן. ההתגברות על אותה תקופה הייתה אחד המניעים העיקריים שלה להתנדבות בפעמונים והקמת חיים בפלוס. "היינו שנה בבית החולים. לא עבדתי באותה תקופה, וצמצמנו את כל המותרות לשאר הילדים. בלי קייטנות, בלי חוגים. נעזרנו בעזר מציון ובאגודה למלחמה בסרטן והבטחתי לעצמי שכשהילד יבריא, אני אחזיר לחברה".
מיום הקמת העמותה תמך בה הרב יובל שרלו, החברה בוועדה הציבורית שלה. "יש כאן ערך מוסרי חשוב, שאדם יחיה במסגרת יכולותיו ולא ייכנס לחובות ויזדקק לבריות", אומר לנו הרב שרלו. "מעבר לכך, חשוב לשנות את הגישה כלפי ההיבט הפיננסי גם בעולם התורני. אנחנו מרגילים את עצמנו ואת ילדינו לעבוד בלי תנאים סוציאליים, במשכורות חלקיות ובלי תכנון פיננסי. שלא לדבר על ההזנחה של הפנסיה. מתפתחת כאן תרבות של עוני".
אתה מדבר על המגזר הדתי-לאומי?
"כן. תבדקי בעולם הרבני, כמה בחורי ישיבה או אברכים מועסקים בעמותות שנותנות להם שכר שעתי, ותראי את היקף הבעיה. גם אנחנו, הרבנים: כשמבקשים שיעור תורני אנחנו באים בשמחה ללמד תורה - אבל גם תלמידי חכמים צריכים ללכת למכולת. צריך גם לזכור שרב שנזקק לבריות נמצא בסיכון לעיוות עמדותיו. אנחנו מתביישים לעסוק בכך ולא נעים לנו, ולכן טוב שהעמותה מטמיעה את ההכרה הזו ואת האחריות שלנו".
לאחרונה הוזמנה אייזנר לשאת דברים בשבת שערכו רבני צוהר, תחת השאלה האם העוני בימינו הוא אידיאל. "הרבה רבנים דוגלים בפשטות והסתפקות במועט, אבל זה מסובך היום. הכול עולה כסף והעולם מורכב. חייבים להיות מסוגלים לבדוק חשבונות בנק, כרטיסי אשראי, עמלות ניהול בקרן הפנסיה. בכלל, לדעתי הרבנים צריכים להוות מודל של אחריות. כמו שהם אחראים על ניהול הגמ"חים הפיננסיים בקהילות שלהם לאנשים שנכנסו לקשיים, הם גם צריכים להוביל חינוך פיננסי קהילתי שימנע מאנשים להגיע לסיטואציה הזו".
מבחינת אייזנר, הייעוץ הפיננסי צריך להתחיל כבר בהדרכות לזוגות הצעירים שמתחתנים. “הרי שליש מהזוגות מתגרשים היום והרבה מהם עושים זאת על רקע כלכלי. לשמחתי הרבנים תמכו ברעיון".
"כמות הזוגות שנפרדים על רקע מצוקה כלכלית היא גדולה מאוד, בעולם בכלל וגם בציבור הדתי", מסכים הרב שרלו. "זו סיבה נוספת לחשיבות המיזם הזה. כחלק מחיזוק חיי המשפחה נדאג לכך שאנשים ילמדו לחיות בגבולות היכולת שלהם. זה ימנע חיכוכים רבים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם