ראשי » חדשות » צבא וביטחון

מחקר: הטראומה ממלחמת לבנון ה-2 חיזקה את האזרחים

מחקר של ד"ר אתי בהם-טביב שעסק בהשפעות מלחמת לבנון השנייה על העורף העלה ממצאים מפתיעים: 6 שנים אחרי, הפוסט-טראומה הביאה לצמיחה אישית ומקצועית של תושבי קו העימות

הפוסט-טראומה של מלחמת לבנון השנייה הביאה שש שנים לאחר המלחמה לצמיחה בקרב האזרחים שנחשפו לה בעורף - ממצאים מפתיעים אלה עולים ממחקר חדש  של ד"ר אתי בהם-טביב, מרצה במכללה האקדמית צפת, על השלכותיה של המלחמה על אזרחים בצפון.

עוד כותרות ב-nrg:
• האיחוד האירופי: נכנס ועידה בינלאומית לשלום עוד השנה
• בנט על המחנה הציוני: "תחזרו למקורות"
כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

מלחמת לבנון השנייה נמשכה 34 ימים, מה-12/7/06 עד ה-14/8/06. במהלך המלחמה נורו על יישובי קו העימות כ-4,000 טילים, שגרמו לפגיעות בנפש וברכוש בקרב אזרחים.
 
מחקרה הייחודי של ד"ר בהם-טביב מציג את השפעותיה של המלחמה על האזרחים בעורף בעיצומה של המלחמה, ובטווח של כ-6 שנים לאחר סיומה. המחקר בהיבט של פגיעות וחוסן, והוא מנפץ תיאוריות מוכרות הנוגעות לתחומים שבהם הוא עוסק. 

עבודת הדוקטורט החלה בשנת 2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה,  בה התנדבה ד"ר בהם-טביב לעבוד עם תושבי קו העימות במקלטים הציבוריים. מהתרשמות אישית, נדמה היה לה כי האוכלוסייה האזרחית מתקשה להתמודד עם השלכות המלחמה, ובמהלך המפגש עם התושבים עלו סוגיות שונות הקשורות בחוסן האישי והקהילתי. סוגיות אלה הובילו אותה להחלטה לאסוף נתונים לצרכי המחקר.

השלב הראשון של המחקר נערך בקרב 370 אזרחים יהודים (מגיל 18 ומעלה) תושבי קו העימות בצפון, במהלך מלחמת לבנון השנייה. השאלונים הופצו ב-15 יישובים וערים שהיו בקו האש: נהרייה, עכו, חיפה, כרמיאל, צפת, יישובים שנחשפו באופן ישיר לפגיעות, וכאלה שלא נפגעו ישירות אך תושביהם נחשפו לאזעקות ושהו במקלטים ובחדרי בטחון.
 
השלב השני החל בעקבות הצעתו של פרופ' מרק גלקופף מאוניברסיטת חיפה, העוסק בתחום בריאות נפש קהילתית, להרחיב את המחקר ולבחון מה קרה לאותה אוכלוסייה שהשתתפה בשלב הראשון  של המחקר שש שנים לאחר מכן. בהדרכתו של פרופ' גלקופף, נבחנה בשלב השני של המחקר אותה אוכלוסייה כ-6 שנים מאוחר יותר. מתוך 370 האנשים שמילאו את השאלון בשלב הראשון, אותרו 301 אנשים ב-2012.

המחקר בחן את הגורמים המשפיעים על תגובות דחק, כמו פוסט-טראומה ודיכאון, אך גם את התגובות החיוביות, כמו צמיחה פוסט טראומטית ותפקוד – במספר היבטים. הממצא המעניין ביותר שנתגלה במחקר הוא כי בניגוד לחשיבה המקובלת, דווקא הטראומה (המלחמה) הביאה לצמיחה בקרב האנשים שהיו חשופים לה.

הצמיחה הפוסט-טראומטית באה לידי ביטוי בין השאר בפרמטרים של חיזוק מערכות קשר חברתיות, הערכת חיים חיובית ואופטימית והתייחסות חיובית לאירועי חיים. פרמטר נוסף ששב ועלה במחקר הוא יצירת אפשרויות חדשות –כגון שינוי מקומות עבודה ויציאה ללימודים, ובטאו חוזק אישי ושינוי רוחני.
 
בעוד במחקרים קודמים התעוררה לעיתים ביקורת לפיה צמיחה פוסט טראומטית אינה משקפת שינוי תפקודי משמעותי, והיא למעשה הטעיה, ממצאי המחקר של ד"ר בהם-טביב מלמדים כי הצמיחה הפוסט טראומטית בעקבות מלחמת לבנון השנייה הייתה אמיתית לגמרי. פרמטר זה הוכח באמצעות מדדים מוכחים של שיפור בתפקוד, ובבלימה של ירידה בתפקוד כתוצאה מתגובות דחק.

ממצא נוסף במחקר, מתקשר לאובדן משאבים ולצבירתם: לפי התיאוריות המקובלות, כשאדם מאבד משאבים בעקבות חשיפה לאירועים קשים, נוצר אצלו זעזוע עמוק, טלטלה. במחקר התברר, כי גם  צבירת משאבים ולא רק אובדנם מחוללים צמיחה פוסט-טראומטית. כלומר, גם תחושה של צבירת משאבים, כמו 'אני לא מאבד תקווה, אני אופטימי לגבי הרווחה האישית שלי, לגבי הסיכויים שלי לשרוד ולהוביל שינוי בחיי', יוצרת צמיחה פוסט טראומטית, בניגוד לתפיסות אחרות, הגורסות כי צבירת משאבים אינה מחוללת צמיחה. ההסבר לכך הוא שכנראה גם צבירת משאבים בשעת דחק קשורה באתגר חיובי, אך גם במפנה רב עוצמה. מפנה זה עשוי להיות מלווה בתחושת דחק המובילה לצמיחה פוסט טראומטית.
 
ממצא נוסף ומעניין במחקר מתקשר לאירועי דחק קודמים. בחינת הממצאים במחקר מעלה אפשרות שלא נמצאה במחקרים קודמים, לפיה אותם אירועי דחק ששימשו קודם לכן כגורמים לקושי ולפגיעות, יכולים בטווח של 6 שנים מאוחר יותר להפוך לגורמי חוסן. לדוגמה: אם מישהו חווה במהלך מלחמת לבנון השנייה אירוע דחק, 6 שנים לאחר מכן אותו אירוע הופך להיות גורם מחסן ומחזק.

אקסיומה נוספת שמנתץ המחקר היא מידת הפגיעות לטראומה בקרב גברים ונשים. מקובל לחשוב שנשים פגיעות יותר, ומחקרים רבים מצביעים על רמת פגיעות גבוהה יותר בקרב נשים במצבי דחק, בגלל השימוש שלהן באסטרטגיות ממוקדות רגש. עם זאת המחקר מצא, כי בטווח הקצר נשים אכן יכולות להגיב ברמת פגיעות גבוהה יותר, אולם בטווח הארוך הדבר מתאזן ורמת הפגיעות של נשים וגברים למצבי דחק דומה מאוד. יתרה מכך, בטווח הארוך יותר נשים מגברים מדווחות על צמיחה פוסט-טראומטית.

עבודת הדוקטורט של ד"ר אתי בהם-טביב מוקדשת באהבה לאחייניתה,  סגן מיכל זהר, שנהרגה בנסיבות טרגיות.
 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg