איסר הראל -"הממונה"

לקראת הכנס השני על המודיעין שייערך בשבוע הבא כדאי להעלות את תרומתו של אחד ממייסדי קהילת המודיעין הישראלית -איסר הראל. ד"ר אפרים לפיד מזכיר בטור השבועי שלו  

 IsraelDefense

איסר הלפרין (לימים -הראל) נולד ב- 1912 בויטבסק, בלארוס. עם הכרזת המדינה הוא הועמד בדרגת סא"ל בראש שירות הביטחון, שהיה זרוע של צה"ל. באותה עת הוא החל להיות ידוע בכינויו "איסר הקטן", בשל קומתו ולהבדילו מאיסר אחר, איסר בארי, שעמד בראש המודיעין הצבאי במלחמת העצמאות.

במלחמת זו עסק השירות רק בביטחון פנים. לאחר המלחמה הוקמה בו גם מחלקה לריגול נגדי ונמסר לו גם הטיפול בנושאים מודיעיניים הקשורים בערביי ישראל. בשנת 1951 הוקם המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (הידוע בכינוי "המוסד") ובראשו עמד ראובן שילוח. בספטמבר 1952 התפטר שילוח מתפקידו והציע לדוד בן-גוריון למנות את איסר הראל במקומו. מאז מינויו כראש המוסד ועד התפטרותו בשנת 1963 היה הראל, בנוסף לתפקידו כראש המוסד, גם האחראי כלפי ראש הממשלה על פעולותיו של השב"כ וזכה לתואר "הממונה על שירותי הביטחון". הוא היה היחיד בתולדות מדינת ישראל אשר החזיק בתפקיד המרכז את מודיעין הפנים ומודיעין החוץ של המדינה, תפקיד שהעניק לו עוצמה חסרת תקדים.

הראל החליט להפיל את המחיצות המפלגתיות והפוליטיות מלפני קום המדינה ולהעסיק בשירות אנשי הגנה, פלמ"ח, אצ"ל ולח"י לשעבר. כך שרתו בשב"כ ולאחר מכן במוסד אנשים כיצחק שמיר, בעברו מפקד הלח"י ולימים ראש ממשלת ישראל.

לזכותו של איסר הראל נזקפו מבצעים רבים בתחום סיכול ריגול סובייטי, בהם תפיסת המרגלים הישראלים אהרון כהן (1958) וסא"ל ישראל בר בלשכת שר הביטחון (1961) וסדרה של מרגלים סובייטים בארץ; השגת נאומו של חרושצ'וב טרם השמעתו בוועידת המפלגה הקומוניסטית (1956); איתור הילד יוסל'ה שוחמכר (1960) וגולת הכותרת של מבצעי המוסד באותה עת -תפיסת הצורר אדולף אייכמן (1960). בשתי השנים האחרונות לתפקודו (1963-1962) הוא הוביל מעקב מבצעי וסיכולי לפעולתם של מדענים גרמנים במצרים. הוא לא קבל גיבוי של ראש הממשלה בן-גוריון וסגן שר הביטחון פרס וחלק אף על דעת אמ"ן, וסיים תפקידו באפריל 1963.

איסר הראל ידע תקופה קשה של יחסים עם התקשורת בתפקידו כממונה על שירותי הביטחון, בעיקר מצד העיתון "העולם הזה". במקביל, הוא ידע לנצל את ניסיונם של עיתונאים למשימות ספק-מודיעיניות ספק-עיתונאיות. בצעד חסר תקדים הוא גייס בתחילת 1963 כמה מבכירי העיתונאים בישראל, נפתלי לביא "הארץ", שמואל שגב "מעריב" ושייקה בן-פורת "ידיעות אחרונות", שלח אותם לגרמניה לראיין מדענים גרמנים. במסווה של ריאיון התבקשו על ידי הראל להעביר מסרים מאיימים. הפעלת העיתונאים הכעיסה את בן-גוריון, ובעיקר כיוון שנגדה את גישתו של בן-גוריון ל"גרמניה האחרת".

לגבי סיום תפקידו של הראל יש שתי גרסאות: הראל טוען כי התפטר ביוזמתו בעקבות המתח האישי עם בן-גוריון, ולעומתו רבים אחרים, בהם מאיר עמית, קובעים כי בעקבות פרשת המדענים הגרמנים החליט בן-גוריון בימים האחרונים לכהונתו כראש הממשלה ושר הביטחון להביא לסיום תפקידו של הראל במוסד, כיוון שהתנגד להמשיך במצוד אחר המדענים. כך תמה תקופה של 15 שנים של איסר הראל בראשות שב"כ ו-12 שנים בראשות המוסד. לאחר שסיים איסר  את תפקיד ראש המוסד הוא פעל לטהר את שמו, ולחזור לזירה הביטחונית-מודיעינית. הוא רתם לשם כך שרים בממשלה כמו משה דיין, יגאל אלון, זלמן ארן וגולדה מאיר. בסופו של דבר לחציו נשאו פרי, והוא מונה ב-1965 לתפקיד יועץ ראש הממשלה לענייני ביטחון, מודיעין ושירותים חשאיים. כעבור כשנה פרש בטענה כי לא ניתנו לו סמכויות. הוא הוציא לאור מספר ספרים בתקופה שאנשי מודיעין בכירים נמנעו מאד מלעשות זאת.

בשנים 1974-1969 היה חבר הכנסת השביעית  מטעם סיעת הרשימה הממלכתית (3 ח"כים) בראשות דוד בן-גוריון. איסר נפטר בגיל 91 בפב