ראשי » חדשות » צבא וביטחון

מצעד הגנרלים: איפה מפקדי מלחמת לבנון השנייה

המלחמה שנפתחה ברעש גדול הסתיימה בתחושות קשות. שלושה שילמו את המחיר – דן חלוץ, אודי אדם וגל הירש. מנגד המלחמה החזירה את גבי אשכנזי כמשקם הצבא והיוותה נקודת זינוק לאיזנקוט בדרך ללשכת הרמטכ"ל בקריה. פרויקט מיוחד

24 שנים לאחר מלחמת לבנון הראשונה יצא צה"ל למלחמה נוספת בארץ הארזים. מאז המלחמה הראשונה נאלץ צה"ל להתרגל להתמודדות אחרת מאשר מלחמה בשטח האויב כאשר פעל ביהודה ושומרון ובעזה מול ארגוני המחבלים הפלסטינים במהלך שתי האינתיפאדות ובמבצע חומת מגן.

• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

ועדת וינוגרד לבחינת מלחמת לבנון השנייה קבעה כי "ישראל יצאה למלחמה יזומה ללא בדיקה מעמיקה וללא שהייתה מוכנה אליה. היא לא מיצתה את יכולותיה, והמלחמה שעלתה במחיר דמים ובהרס רב מאוד, חשפה כמה אמיתות מטרידות על ליקויים וכשלים". לאחר המלחמה החלה מחאה ציבורית רחבה שהפנתה אצבע מאשימה בין היתר אל ראשי הצבא ובעיקר לעבר שלושה שגם שילמו מחיר - הרמטכ"ל דן חלוץ, אלוף פיקוד הצפון אודי אדם ומפקד אוגדה 91 גל הירש.

33 ימים בלבנון (עריכה: דניאלה רדין):
 
ועדת וינוגרד לבחינת מלחמת לבנון השנייה קבעה כי "ישראל יצאה למלחמה יזומה ללא בדיקה מעמיקה וללא שהייתה מוכנה אליה. היא לא מיצתה את יכולותיה, והמלחמה שעלתה במחיר דמים ובהרס רב מאוד, חשפה כמה אמיתות מטרידות על ליקויים וכשלים".

לאחר המלחמה החלה מחאה ציבורית רחבה שהפנתה אצבע מאשימה בין היתר אל ראשי הצבא ובעיקר לעבר שלושה שגם שילמו מחיר - הרמטכ"ל דן חלוץ, אלוף פיקוד הצפון אודי אדם ומפקד אוגדה 91 גל הירש.

מבין ראשי הצבא מי ששילם את המחיר הכבד ביותר על תוצאותיה הוא רא"ל חלוץ. שנה לפני שפרצה המלחמה, ב-1 ביוני 2005, נכנס חלוץ לתפקידו כראש המטה הכללי במקומו של משה (בוגי) יעלון. מדובר היה בפעם הראשונה שטייס קרב ואיש שעשה את כל שירותו בחיל האוויר מונה לתפקיד הבכיר ביותר בצבא.

משימתו הראשונה של חלוץ הייתה ביצוע תכנית ההתנתקות שצה"ל הופקד על מימושה. לאחר שתם פינוי היישובים ברצועת עזה זכה חלוץ לתשבחות על הביצוע של מבצע הפינוי "בנחישות וברגישות".

לאחר שתמה המלחמה החלה ביקורת ציבורית נרחבת נגד חלוץ ונטען כי רצונו כאיש חיל האוויר לנהל את המערכה באמצעות תקיפות מהאוויר בלבד עיכב את התחלת המערכה הקרקעית ואפשר לחיזבאללה להיערך לקראת כניסת לוחמי צה"ל. עם סיום המלחמה נחשף כי שעות בודדות לאחר אירוע החטיפה של אהוד גולדווסר ואלדד רגב התקשר חלוץ אל יועץ ההקעות שלו ומיהר למכור את מניותיו. הפרסום עורר זעם רב ונטען כי במקום לעסוק בענייני מלחמה חשב חלוץ על השקעותיו הפרטיות.
 
במהלך המלחמה עצמה נרשמו עימותים מכוערים בין קצינים בכירים בתוך הצבא, ובהם עימות בין הרמטכ"ל חלוץ עצמו לבין מי שהיה אלוף פיקוד צפון, אודי אדם. בעקבות היחסים בין השניים, נשלח קצין אחר, סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי, להיות נציגו של הרמטכ"ל בפיקוד צפון, בצעד שעורר תהיות רבות ונתפס כהבעת אי אמון במפקד הפיקוד בזמן המלחמה.
 


חברי ועדת וינוגרד כתבו עליו כי האמין יותר מדי בכוחו של חיל האוויר, ולא העריך נכון את כוחו והיערכותו של חיזבאללה. "חלוץ אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תוכניות ריאליות מוכנות למצב הסלמה בזירת הלבנון, שיכלו לסייע לדרג המדיני לבחון בצורה טובה את האפשרויות שעמדו בפניו", נכתב בדו"ח וינוגרד שקבע כי חלוץ כשל בתפקידו. לאחר המלחמה אמר חלוץ כי הוא יפעל לשקם את הצבא ולתקן את הליקויים, אך בינואר 2007 הודיע כי הוא מתפטר מתפקידו לאחר שהושלמו תחקירי המלחמה וועדות הבדיקה.

מאז פרישתו עבר חלוץ בכמה חברות עסקיות, ואף התפקד למפלגת 'קדימה' שכבר איננה. בניגוד לכל מי שכיהן בתפקיד הרמטכ"ל - ברק, מופז, ליפקין-שחק, יעלון, אשכנזי וגנץ - שנחשבו לנכס אלקטורלי וחוזרו על ידי המערכת הפוליטית, חלוץ עדיין נושא את אות הקלון ונחשב בעיקר לנטל פוליטי.

מבחינתו של האלוף אדם מלחמת לבנון השנייה החלה כסוג של סגירת מעגל. אביו, האלוף קותי אדם, נפל במלחמת לבנון הראשונה בעת ששימוש כסגן הרמטכ"ל והיה לקצין צה"ל הבכיר ביותר שנפל בקרב. אודי אדם מונה ב-2005 לאלוף פיקוד הצפון. בזמן המלחמה, על רקע מערכת יחסים קשה עם הרמטכ"ל דן חלוץ, נשלח סגן הרמטכ"ל, משה קפלינסקי לפיקוד צפון, במה שהתפרש כצעד אי אמון של חלוץ בפקודו, אחד מאלופי המטה הכללי. בחודש ספטמבר, לאחר המלחמה, פרש מתפקידו אחרי שבפועל הודח כבר במהלך הקרבות מתפקידו, ועזב את צה"ל.
 
מאז היה  מנהל  הקריה למחקר גרעיני בדימונה, וכן יו"ר התעשייה הצבאית. לאחרונה, עשור לאחר המלחמה, מונה אדם לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. כאיש שריון בעברו, הוא התנדב בשנים האחרונות מספר פעמים להוביל טנקים במשאיות של צה"ל, וגם כיום, בתפקידו החדש, הודיע כי ימשיך לעשות כן. למרות העובדה כי סיים את דרכו בצבא, בתחושות קשות, עד היום הוא שומר על שתיקה.

ועדת וינוגרד קבעה כי העובדה שקפלינסקי הונחת בפיקוד צפון לא השפיע משמעותית על ניהול המלחמה והוסיפו כי התגלו פערי תפיסות ומתחים בין המטה הכללי לפיקוד צפון, כמעט מתחילת המלחמה.

האלוף קפלינסקי היה סגן הרמטכ"ל בזמן המלחמה, ונשלח על ידי הרמטכ"ל חלוץ להיות נציגו של בפיקוד צפון - ובעצם מונה לתפקיד אלוף הפיקוד במהלך המלחמה. לאחר שחלוץ פרש מתפקידו חצי שנה לאחר המלחמה, סומן קפלינסקי כיורש טבעי לתפקיד, אך בסופו של דבר לא נבחר - ופרש.

בשנים האחרונות הוא מילא מספר תפקידים בעולם העסקים. ועדת וינוגרד קבעה כי שירותו בפיקוד צפון לא השפיע משמעותית על ניהול המלחמה. בשנת 2008 דווח ב-nrg כי אמר למקורביו "חבל שלא היו מסקנות אישיות בדו"ח וינוגרד. אם אין מסקנות אישיות אף אחד לא יודע מה טוב ומה רע, מי טוב ומי פחות טוב, מי הצליח ומי לא, וקשה מאוד אחר כך להפיק לקחים בכל הדברים".

למרות שהוא לא נמצא אשם ולא נטען נגדו בדו"ח הוועדה כי הוא כשל, מצא עצמו קפלינסקי מחוץ לצבא בסופו של דבר. "הלחימה בטרור והקיצוצים, הן אלו שהביאו לכך שצה"ל הגיע ללבנון לא מוכן", אמר בכנס שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, במלאות שלוש שנים למלחמה. "מפקדי פלוגות לא עברו אימונים, חיילים שהתגייסו מצאו עצמם בפעם הראשונה עם פלוגה מלאה בלי שעברו אימון מסודר, מפקדי גדודים שלא הובילו מעולם גדוד טנקים נשלחו ללבנון".

תא"ל הירש היה אחד הקציני הבכירים בצבא וסומן כמי שעשוי להגיע בעתיד אל התפקיד הרם ביותר. כאשר פרצה המלחמה הוא שימש מפקד אוגדה 91 (עוצבת הגליל), והיה לאחד הגורמים הבולטים ששמם נקשר בה. החטיפה של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל אירעה בגזרה המערבית שתחת פיקודו, ובמהלך הלחימה ספג ביקורת רבה. בין היתר התראיין אחד מפקודיו, מפקד חטיבה בשריון שהתבטא נגד תפקודו של מפקד האוגדה.

למרות שמונה לתפקיד באגף התכנון, החליט הירש להתפטר ולפרוש משירות בצבא על רקע ממצאי ועדת אלמוג, בהם המלצה להדיח אותו מתפקידו על רקע חטיפת שני החיילים בראשית המלחמה. בדו''ח וינוגרד נכתב כי הוא יזם תפיסה מבצעית עדכנית לאיום החטיפה שלא באה לידי ביטוי, אך הכנת והפעלת כוחות האוגדה הייתה לא טובה, וכן השפה בה עשה שימוש ובאמצעותה העביר פקודות זכתה לביקורת.

לאחר שנים בהן נשא אות קלון של אשמה זכה הירש לטיהור שמו. במכתב שהעביר השופט בדימוס אליהו וינוגרד, יו"ר ועדת החקירה, לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, הוא ציין כי חברי הוועדה סברו שנעשה עוול להירש. "נקפני מצפוני כי לא יכולנו, כפי שהתכוונו, לכלול בדו"ח הוועדה המלצה חמה לכך שצה"ל יציע לגל הירש לחזור לשרת בשורותיו כאיש קבע. אז חשבנו כי ראוי היה כי כך יקרה, ועדין אני בדעה כי חבל שהדבר לא נעשה עד כה".

הירש עומד כיום בראש חברה המעניקה ייעוץ ותכנון אסטרטגי וביטחוני. לפני כשנה, לאחר מכתב "הזיכוי" של וינוגרד, החליט השר לביטחון פנים למנות את הירש למפכ"ל המשטרה, אך בשל חקירה פלילית שהתנהלה בענייניו של הירש סוכל המינוי.

אחד המרוויחים הגדולים מן המלחמה הוא ללא ספק גבי אשכנזי. לאחר סיום שירותו של הרמטכ"ל יעלון התמודד אשכנזי מול חלוץ על התפקיד, ולאחר שהפסיד הודיע על פרישתו משורות הצבא. בסוף חודש יולי 2006 מונה אשכנזי למנכ"ל משרד הביטחון על ידי שר הביטחון עמיר פרץ.

בתום המלחמה עם הביקורת הציבורית שהביאה להתפטרותו של דן חלוץ, מונה אשכנזי לתפקיד אותו הפסיד שנתיים קודם. אשכנזי הוא האיש שנקרא בפועל לשקם את הצבא לאחר המלחמה, ועבד תחת תפיסה לפיה צה"ל נערך למלחמה או שהוא נלחם בפועל. האימונים תוגברו, קורסי מפקדים שנסגרו שבו לפעול, ומחסני החירום התמלאו מחדש במלאי הציוד שהיה חסר ערב פתיחת המלחמה.

כמפקד הצבא הוא זכה למחמאות על ההליך שהעביר את צה"ל במהלך תפקידו, ורבות דובר עליו כמי ששיקם את המערכת אחרי הטלטלה שעברה בקרבות בלבנון. "שלחנו את כוחותינו לבצע משימות ובמרבית המקומות הן בוצעו טוב", אמר אשכנזי בטקס הענקת אות המלחמה לחברי פורום המטה הכללי, בדצמבר 2007, בהתייחסות למלחמה.

האלוף איזנקוט היה ראש אגף המבצעים במטה הכללי, ואחד הקצינים הבודדים, וודאי מהבכירים שבהם שחלק על המהלכים שהוציא לפועל הרמטכ"ל דן חלוץ. איזנקוט סבר בין היתר שנדרש גיוס מילואים כדי להיות מוכנים והיה מי שאחראי בפועל למהלכים הקרקעיים מתוקף תפקידו. אחרי התפטרותו של אודי אדם, מונה לאלוף פיקוד צפון ובמשך חמש שנים פיקד על גזרת לבנון וסוריה, והצליח לשמור על שקט כמעט מוחלט בגבול.   

בסרט ששודר בחודש מאי האחרון בערוץ 10 סיפר חלוץ כי איזנקוט היה האיש שאמר לו שעליו לוודא כי הפקודות שעוברות לשטח אכן יוצאות לפועל ומתבצעות. "אתה חי בסרט. זה לא חיל אוויר פה", אמר איזנקוט למי שהיה הרמטכ"ל, כך על פי עדותו. "כאן אנשים יעשו כל מה שצריך, כדי לא למלא את ההנחיות שלך". בטקס זיכרון, בגבול הצפון, הוא הגדיר את המלחמה בנוכחות הורים שכולים "שנויה במחלוקת - במטרתה, אורכה והישגיה". בהזדמנות אחרת אמר כי "הכוח הצבאי, לא תמיד הופעל באופן מספיק מקצועי ויעיל".

בהרצאה בפני תלמידים ב-2007 הוא אף שטח את עמדתו ואמר כי היה לו ברור כבר לאחר חטיפת החיילים בראשית המלחמה כי מבצע צבאי לא יביא לשחרורם. עשור אחרי, מפקד אייזנקוט על הצבא, ומלחמת לבנון השלישית מרחפת באוויר. בצה"ל משוכעים כי הם יודעים היום יותר, ומוכנים טוב יותר מאשר בקיץ 2006. 

זה נראה לעיתים כמו זיכרון רחוק, אבל היו ימים שבהם מירי רגב כלל לא היתה דמות אהודה בקרב מצביעי הימין. רגב, כזכור, שימשה כדוברת צה"ל, לא רק במהלך מלחמת לבנון השנייה, אלא גם במהלך מבצע עקירת היישובים מחבל עזה וצפון השומרון.

במהלך המלחמה היתה רגב מזוהה כמקורבת לרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, שיצא ממנה חבול וחבוט מבחינה ציבורית. אבל רגב, בניגוד לאחרים, עשתה את אחד משינויי התדמית הגדולים בפוליטיקה הישראלית. מדימוי של דוברת צה"ל צייתנית, הפכה רגב לחברת כנסת נמרצת ועצמאית, שלא חוששת גם לצאת פומבית נגד ראש הממשלה ונגד שרים בכירים ממנה. את האהדה והאהבה שהיא מקבלת בקרב מתפקדי הליכוד אפשר להגדיר כחסרי תקדים.  
לאחר קדנציה ראשונה של ח"כית שמתמקדת בעיקר בנושאים חברתיים, קיבלה רגב בקדנציה השנייה בכנסת את ראשות ועדת הפנים ועשתה ממנה מטעמים. היא אפילו זכתה בתמיכת המתיישבים ביהודה ושומרון לאחר הקדנציה הזו, מצב שנחשב לדמיוני בעבר.

בבחירות 2015 התייצבה רגב כאישה הבכירה בליכוד וכאחת הדמויות האהודות ביותר על ציבור מצביעי הליכוד. גם ראש הממשלה נתניהו זיהה זאת והחליט בעקבות כך לקרב אותה אליו, ואף מינה אותה לתפקיד שרת התרבות הספורט. מבחינתה של רגב, וכך גם רואים זאת בתוך הליכוד, השמיים הם הגבול.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg