הספר חושף: תיבת הפנדורה של חסידות גור
ספרה של אסתי וינשטיין, שמותה עורר סערה בעולם החרדי, חושף את החיים הכפולים והמיניות הבוטה של חלק מחברי החסידות הטהורה לכאורה. "בטוחה שרוב החילונים לא עושים דברים שאנו העזנו לעשות"
אסתי וינשטיין הספיקה בחמישים שנה לחוות חיים של מספר אנשים. היא פתחה תיבת פנדורה בנוסח ה'תאקונעס', תקנות מחמירות של חסידות גור בנושא היחסים בין הבעל ואשתו, ההתבדלות וההקצנה של העולם ה'גורניקי' החסידי שהותירה מאחור.עוד כותרות ב-nrg:
• נתניהו פנה ליועמ"ש: זועבי עברה כל גבול, פעל להדחתה
• "שירותי הביון הזהירו מפני פיגוע בתחילת החודש"
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
בספר שכתבה ושהופץ ברשת תחת הכותרת "עושה כרצונו" לא הותירה וינשטיין מקום לדמיון. הספר שופך מעט אור על מה שהוביל אותה לעזוב את העולם החרדי, על השקרים והחיים הכפולים, ומבוסס על סיפור אמתי, הסיפור שלה.
"הגענו למצבים קיצוניים שאי אפשר אפילו לתאר אותם. אני בטוחה שרוב החילונים לא עושים דברים שאנחנו העזנו לעשות. אבל אני מעדיפה לא לדבר על זה, התכווצתי בכיסאי תוך שחזור המשפטים האחרונים שהעזתי לומר", אמרה דסי, גיבורת הספר של וינשטיין, לד"ר שולמן בבית החולים לבריאות הנפש בו שהתה לאחר ניסיון התאבדות שלא צלח.
"כל ה'תאקונעס' נפרצו ונמוגו, כבר לא הקפדנו על שום חומרה ושום תקנה מהחסידות, להיפך, הבלבול, בין חומרה שהיא מנהג חסידי, לבין עבירה אמתית שהיא איסור מהתורה, יוצר מצב שכשמפסיקים להקפיד על ה'תאקונעס', מתחילים לעשות עבירות. כי אם 'נשיקה' זו עבירה כל כך חמורה בתפיסה שלנו, מה ההבדל בינה לבין 'נגיעה בזמן שהאישה אסורה על בעלה?'. על שני הדברים האלה נקפיד בכל מאודנו, עד שנפסיק להקפיד על שניהם". ברגע שנפקחו עיניה של ספק דסי - ספק אסתי, הבינה הכותבת שהקיצוניות מביאה לטשטוש הערכים.
בגיל 42 החליטה אסתי לעזוב את העולם החרדי, לאחר שלדבריה עברה חיי זוגיות קשים ומשפילים. בספר מציפה דסי את הביקורת לחברה הסגורה, שבה גם ההחלטה האינטימית ביותר, כמו אם מותר לקיים יחסים מעל פעמיים בחודש, עוברת דרך הרב, שהוא חזות הכל. "חסידות גור מצופה בקפוטה, ספודיק (חליפה וכובע של חסידי גור) ופאה קצרה שלא עוברת את אורך הכתף, ובתוכה אלפי חסידים וחסידות שמזניחים את ה'תאקונעס' ועושים ככל העולה על רוחם ללא שמץ של יראת שמיים, ואת ילדיהם – הדור הבא של חסידות גור, ממשיכים לחנך בהקפדה יתרה לחינוך ל'תאקונעס' שהם בעצמם זנחו", כתבה בספר.
סיפורם של דסי ויעקב, שמבוסס על סיפורה האישי של אסתי ובעלה בגלגול הקודם, מגולל את ההרפתקאות המיניות אליהן נחשפים השניים, בד בבד עם ההקפדה הדתית מול עיני ילדיהם ומבטיהם של הקהילה האדוקה שמקפידה על קלה כבחמורה.
דסי, שלא יכלה לשאת עוד את החיים הכפולים ואת השקרים, שאלה את עצמה במונולוג אישי: "מה לעשות? עם מי להתייעץ? הרי עד היום, בכל צרה ומצוקה, יעקב פנה ל'רעבע' מגור, התייעץ אתו וקיבל תשובה לספקותיו, אך איך יבוא יעקב ל'רעבע' ויגיד לו, אשתי אסורה עלי. דחפתי אותה למיטה כשגבר זר היה עליה. כמה אירוני!".
חסידות גור היא החצר החסידית הגדולה ביותר בישראל והשנייה בגודלה בעולם. הקהילה שמציגה אסתי בספרה מראה כיוון אחד בלבד, כזה שהולך בדרך הישר. דסי שואלת את עצמה, רגע לפני נטילת הכדורים, איך תצא מהפלונטר שנקלעה אליו, ואיך תשיב לשאלות שיוצרות חורים באמונה, שאין להן מקום בעולם שלה, החסידי.
"גם אם אעזור אומץ ואשתף את מי מחברותיי או בני משפחתי החסידיים, אף אחד לא יאמין לי. ואם יאמינו, יעשו עצמם כלא מאמינים וימהרו לטאטא מתחת לשטיח את השד האיום והנורא שקפץ ממני החוצה, אולי יפעלו במהירות להשיג עבורי אי אלו כדורים מרגיעים, שיהפכו אותי לזומבי, יהפכו שקר בשקר אחר", כתבה.
"השם הטוב של משפחתנו 'ילך פייפען' לדורי דורות! ימחק כל זכר לשלמות הטהורה האופפת אותנו עד היום בשקר הגדול של האחווה המשפחתית. 'האישה השתגעה נעבעך' (מסכנה), יקבעו אנשי הקהילה, ינידו בראשם
לעברי ברחוב, ויעברו את הכביש בפחד, שמא ידבקו".
ילדתה הקטנה של אסתי לא הבינה את השקר בו חיה אימה. בהלווייתה החרדית היא ספדה לה. "נזכור ולא נשכח את היום המר והנמהר בו עזבת את הבית. התחננו להסברים, אבל את הפנית את הגב. ילדות קטנות שביום בהיר ננטשות. לא הבנו - יש דברים שלא מבינים. אבל אנחנו יודעים שעכשיו טוב לך. עם כל הכאב, קבלי את סליחתנו", אמרה הבת.
דסי, בניסיון התאבדותה ביקשה להיעלם, לא להפריע לשם הטוב של משפחתה ודאגה שלא ירבוץ כתם שחור על המשפחה. "אבחר במוות שמשאיר אחריו זירה נקייה ללא רבב. ללא פשע, ללא סטייה מדרך הישר. יעקב יישאר האבא הזך והטהור. הוא יאסוף את המשפחה בהרבה אהבה שימצא בתוכו".
אסתי ביקשה להשאיר חותם בדמות ספרה, על אף שבסופו של דבר לא יכלה לשאת את הקושי בחיים שלא כוללים את ילדיה, שלא מעוניינים לשמור על קשר איתה. לפני מותה, כתבה וינשטיין מכתב פרידה בו רשמה כי, "אני לא רוצה להמשיך ולהיות למעמסה עליכם. אל תשקיעו הרבה בטקס, משהו צנוע עם המון פרחים, ותזכרו שזה מה שבחרתי שהכי טוב בשבילי. גם אם תגידו שאני אנוכית, אני מקבלת בהבנה את חוסר ההבנה שלכם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם