"הדרך אל האושר": תעמולה אסלאמית בהר הבית
"אם תפעיל את השכל הישר והבריא, תגיע למסקנה המתבקשת, והיא שאין א־לוה מלבד א־ללה והנביא מוחמד הוא שליחו": הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אמנם הוצא מחוץ לחוק, אבל בינתיים מציף את הר הבית בעלונים שנועדו להפוך את המבקרים בו למוסלמים
"הדרך אל האושר" הוא עלון הטפה אסלאמי שמבחוץ נראה כמו חוברת טיפוסית של הרב שלום ארוש. הוא מחולק בסיטונאות בשלל שפות לקבוצות תיירים וישראלים הפוקדים את הר הבית, וכתוב גם בעברית. הרצון של כותביו הוא לחבר את המבקר בהר לרוחה של הדת השלטת במקום, והחוברת בעברית מותאמת לקהל היהודי, ומנסה להמחיש לו את הפגמים שביהדות לעומת השלמות האסלאמית.
עוד כותרות ב-nrg:
- אלפים הגיעו להיפרד ממיכאל מרק: "אומה שלמה אבלה"
- גורמים בחקירה: קלינטון כנראה לא תועמד לדין
- צה"ל עצר את אחותו של המחבל מקרית ארבע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מלבד חשיפת ששת עקרונות האסלאם וחמשת מצוותיו, שכוללת פירוט דקדקני של מהלך התפילה המוסלמית ומחוותיה הקפדניות, עד לאחרון שלבי הטהרה לקראתה, מתעמת המחבר חזיתית עם ההשקפה היהודית.
"על פי התנ"ך", נכתב בין השאר בחוברת, "לדוד הנביא עליו השלום מודבקות האשמות חסרות שחר שאפילו השפל באנשים לא יעשה כמותן. הייתכן כדבר הזה? מחד גיסא מייחלים לביאת משיח בן דוד משושלתו, ומאידך גיסא מטילים דופי בטוהר ייחוסו המשפחתי בהאשמות שווא לדוד הטהור והזך, שזמירותיו בשבח הא־ל מרנינות אפילו את הציפורים המהללות את א־ללה יחד עמו".
העלון מונה גם את מה שנתפס בעיני כותביו כהוכחות תנ"כיות לנבואת מוחמד (עליו השלום, עליו השלום). כך למשל מצוטט הפסוק בדברים י"ח, י"ח כראיה ניצחת לצדקת האסלאם: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דבריי בפיו". בחוברת נכתב ש"ביטוי זה מוכיח שהנביא הזה אינו מצאצאי יצחק, כי אם מאחי בני ישראל, שהם צאצאי ישמעאל הערבים. יצחק וישמעאל אחים הם, בני אברהם".
המחבר מצטט גם פסוק אחר בספר בראשית, "ולישמעאל שמעתיך הנה בירכתי אותו (...) במאוד־מאוד", כדי לספר לקורא היהודי שהמילים "במאוד־מאוד" שוות בגימטרייה למילה 'מוחמד', בלי האות ו"ו. אגב, בתחכום מסוים הוצאה מהחוברת כל התייחסות למחלוקת הטריטוריאלית המקומית והעכשווית בהר ובארץ בין בני ישמעאל לבני יצחק. בחוברת הזו הקוראים היקרים יוכלו למצוא רק אושר ועושר ואסלאם מופשט וידידותי.
"השם מסיני בא (...) הופיע מהר פארן", ממשיכה החוברת ומצטטת מקור מספר דברים: "הר פארן", משוכנע הכותב, "הוא מכה המדברית, המוקפת הרים בחצי האי ערב. שם נולד מוחמד עליו השלום. והנה במקום אחר כתוב בתורה כי ישמעאל ישב במדבר פארן. יש (בתורה) גם התייחסות לבאר זמזם שבמכה, שהא־ל זימן לישמעאל כתינוק ולאמו הגר, שחיפשה מים להשקותו".
גם את הפסוק מפרשת האזינו, "הם קינאוני בלא א־ל, כיעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם", דורשים הכותבים - איך לא? - על מוחמד. מעניין שבהקשר הזה כותבי החוברת לא נמנעים מלהשמיץ את עמם בדרך להגשמת מטרת־העל: הנחלת האסלאם. "זהו נביא מהאומה הערבית", נכתב שם, "שלפניו הייתה שסועה, שאליה עברה הנבואה כעונש מהא־ל לבני ישראל שהפרו את מצוותיו. הא־ל יכעיס את בני ישראל בהעברת הנבואה מהם לגויים שאינם מבני ישראל. תכונת הבורות הולמת את הערבים, שחיו בתקופת הבערות והיו שסועים ואף נלחמו זה בזה". למלחמות הערבים זה בזה בימינו ולרצח השיטתי המתבצע בקרבם כיום, משום מה החוברת איננה מתייחסת.
"זוהי הזדמנות יקרה מפז לך ולבני ביתך האהובים עליך", מבטיח־מזהיר העלון, "לעמוד מול המראה האישית ולשאול את עצמך: האומנם אני בדרך הנכונה המובילה לגן עדן? כבּר דעת, ברור שלא תוכל להמר על עתידך, שכן מדובר בחיי נצח - לטוב או לרע, חלילה. אם תפעיל את השכל הישר והבריא תגיע למסקנה המתבקשת, והיא שאין א־לוה מלבד א־ללה, והנביא מוחמד הוא שליחו של הא־ל האחד והיחיד.
"כל המפנה עורף לקוראן ימצא את מחייתו בדוחק. ידידי היקר, אני חפץ ביקרך. אף שאינני מכיר אותך, אני מאחל לך רק אושר ממושך. אינני מאחל לך שאחרי מותך תְגַלה ביום הדין שדיברנו אמת. הינך מוזמן לנצל הזדמנות יקרה מפז שבה אנו מנסים לאחוז בידך, להובלתך אל האור הנצחי. זו הפצרה בך, לטובתך, להאמין שהנביא מוחמד הוא אחרון הנביאים. הוא משלים את שליחות אחיו הנביאים עליהם השלום, כגון הנביא משה עליו השלום והנביא אברהם עליו השלום, אשר כולם מוסלמים וכולם קראו להאמין בדת אחת – היא האסלאם.
"האסלאם אינו מיוחד לעם או לאום פרטני", גורס הכותב, "כולם יכולים להיות מוסלמים. העיקר – האמונה. הרי אין זה הגיוני או מתקבל על הדעת שמישהו ינהג לפי כללי התחבורה של המאה ה־19 בזמן שהוא חי במאה ה־21. כך גם דת האסלאם, שהיא הדת האחרונה והמושלמת, הכוללת בתוכה את כל השליחויות הקודמות, היא הדת היחידה שנשמרה מפני שינויים שאינם מכוונים ומסילופים מכוונים, ועל כן יש ללכת לפיה.
"ידידי הקורא הנכבד, בשורת שליחות הנביא מוחמד הגיעה אליך. לכן, כדי להגיע בסוף חייך לגן עדן ולחיות בו לעד, ובשביל לא לחיות בגיהנום, חס וחלילה, אני מציע לך לשקול בכובד ראש את ההזמנה הזאת".
החוברת מוסיפה להתעמת עם תורת ישראל: "לדאבוננו אין אפשרות לטעון שהתנ"ך המצוי בידינו כיום הוא התורה המקורית ללא סילוף - ההפך הוא הנכון. ניתן להביא דוגמאות רבות לסתירות הפנימיות בין חלקי התנ"ך כעדות לשינויים שהוחדרו אליו מטעמים שונים.
"מוזר הדבר", ממשיך הכותב, "שביהדות התכחשו לנבואת חלק מהנביאים, דוגמת הנביאים נוח, ישמעאל ולוט עליהם השלום, שאף האשימוהו בתנ"ך בניאוף עם בנותיו, שהשקוהו אלכוהול לשכרה, שומו שמיים. לצערנו בתנ"ך של ימינו מוזכרים הנביאים שהא־ל שלח בצורה משפילה, ומודבקים להם כינויי גנאי שאינם הולמים ומופרכים מיסודם. להבדיל, האסלאם אומר שהנביאים הם מופת ואינם חוטאים, והם בעצם מודל לחיקוי.
"לאחר מותו של הנביא משה עליו השלום", מוסיפה החוברת, "בני ישראל הכניסו שינויים מהותיים בדת המקורית שלהם ולא עבדו א־ל אחד, אלא עירבו בעבודתם אלים אחרים. אם תעיין בכתוב בתנ"ך בגנות א־ללה יתברך שמו ויתהלל, תיווכח לדעת שמדובר בסילוף מכוון לדברי הא־ל המקוריים. כיצד עובדים א־ל שאת דבריו מסלפים? האומנם יתקבלו מצד הא־ל תפילות האנשים המעוותים את תכונות הא־ל, נביאיו ושליחיו?"
לפי גרסת הכותבים, האסלאם מעולם לא נקט בכפייה כדי להשליט את דעתו ודתו בעולם. הכול נעשה רק בדרכי נועם: "הנביא מוחמד נשלח לבשר ולהזהיר, ולא הכריח או אילץ מישהו ללכת בעקבותיו אל הדרך הישרה, דרך גן עדן, דרך הזוכים. היו אלה דווקא המאמינים שהלכו בעקבותיו מרצון שלם ובאמונה שלמה נטולת כפייה. הא־ל אומר בקוראן, בסורה 2, 256: 'אין מקנים דת בכפייה'. מטרתנו אינה לנגח צד כלשהו", נסחף הכותב באידיליה הדמיונית שבה הוא מתאר את הדת האלימה בעולם, "כי אם להוביל את כולם לאושר הנצחי, באמצעות הידבקות בספר הקודש האחרון שלא שונה ולא סולף, הלוא הוא הקוראן".
מתברר שגם ביחס למעמד האישה יש לאסלאם ביקורת קשה על היהדות: "האישה שווה לגבר לאור האסלאם. חוקי השריעה המוסלמית התוו את גבולות זכויותיה וחובותיה. האסלאם התיר לאישה ללמוד, לעבוד, לתרום לקהילה, להינשא, ללמד ולהדריך כאוות נפשה, תוך היצמדות לערכי הדת והמוסר. לעומת זאת, זרמים מקובלים ביהדות הדתית מתייחסים לאישה כאל יצור טמא ונחות, שנועד לשרת את הגבר. בעיניהם, חוה האם היא מקור החטא הקדמון של אדם הראשון. הם אף מייחסים השקפה מסולפת זו, שומו שמיים, לא־ל בורא העולם, כאשר הם אומרים בברכה הדתית 'ברוך אתה השם, שלא עשני אישה'.
"בסורה 3, 19 נכתב ש"הא־ל קבע שדת האסלאם היא האמת", ממשיכים המחברים בניסיונות השכנוע, "וגם נאמר בסורה 3, 85: 'כל מי שהולך בעקבות אמונות מלבד האסלאם, לא יתקבלו ממנו מעשיו הטובים, וביום הדין יהיה ממפסידי גן העדן'. פרופ' טגאטאט טיג'אסין התאסלם הודות לעובדה מדעית אחת הנזכרת בקוראן, וכמוהו נהג גם פרופ' קיית' מור. ואתה?" מסיים העלון בסימן שאלה.
אקו"ם