ראשי » חדשות » בארץ

יעל דיין: "אבא לא רצה לשחרר את העיר העתיקה"

בתו של משה דיין אומרת בריאיון למדור "בית חלומותיי" שהיא מבינה מדוע נעצרים יהודים בהר הבית, וסבורה שלאחיינה, ליאור, לא היה מה לחפש שם כעיתונאי

"הר הבית הוא אתר היסטורי שחולקות בקדושה שלו שתי דתות. אינני חשה זיקה כלפיו יותר או פחות מאשר אני חשה כלפי אתרים אחרים. מעניין אותי לבקר בו, אבל לא מההיבט האמוני. המקום הזה לא אומר לי דבר מבחינה אישית".

עוד כותרות ב-nrg:
- יוצאים בשאלה: "ילדינו לא שייכים לחברה החרדית"
- בתו של מיכאל מרק: "תתפלל על אמא שתתחזק ותבריא"
- בזכות החבר החדש: בארי ממן בן ה-4 חזר לחייך
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


נהוג לתלות באביך, משה דיין, את הסדר הסטטוס־קוו בהר ואת ההחלטה למסור אותו למוסלמים. זה נכון?
"המילה 'הסדרים' נכונה יותר, כי הוא לא מסר את ההר למוסלמים אלא רק הגיע להסדר לגביו. אני גאה מאוד בפרק הזה בתולדותיו, שאופייני מאוד לאבא שלי. הוא הצביע בכך על ההבדל בין יחס של כבוד ואפילו הזדהות עם המקום ובין ניכוס שלו".
 
במבט לאחור, כשיודעים שבהר נערכות הפגנות של חמאס וחיזבאללה נגד ישראל והנפת דגלי אויב, האם הייתה זו החלטה נכונה למסור את ניהולו לידי הווקף?
"הסדר דומה היה במערת המכפלה, ושם הרי התרחש מקרה הפוך – הטבח שביצע ברוך גולדשטיין. כלומר, כל עוד קיימים סכסוך וכיבוש ואין הסדר קבע, יש לצפות לכך שהמקומות שהיו אמורים להתנהל מתוך כבוד הדדי הופכים לעניינים שבמחלוקת, שלצערי לפעמים היא אלימה".

נטען שכשאביך הגיע להר הצופים בראשית מלחמת ששת הימים והשקיף לכיוון הר הבית, הוא שאל בהתרסה "לשם מה דרוש לנו כל הוותיקן הזה?". זה נכון?
"זה נכון, אבל המשפט הזה לא נאמר במשמעות של 'אנחנו לא צריכים את זה – קחו את ההר לעצמכם'. המובן שלו היה 'התייחסו לזה כסוגיה מורכבת ועדינה מאוד שנפלה עלינו, והאחריות לפתור אותה מוטלת עלינו'".

טוענים שאביך לא רצה כלל לשחרר את ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, אך הדבר נכפה עליו.
"הוא לא רצה להיכנס לקרבות על העיר העתיקה. המילה 'לשחרר' היא שלך בלבד. אז דובר במונחים צבאיים – 'לכבוש', 'לקחת', 'לפרוץ', 'לתקוף'. בסופו של דבר אבי נותר בדעת מיעוט בממשלה. מלכתחילה הוא הציע לחוסיין לא להיכנס למלחמה כלל, ואם חוסיין היה מקשיב לו ולא מצטרף למצרים ולסוריה, לא היינו עומדים כלל בפני השלל הזה. אבל חוסיין לא שעה לאזהרתו של אבי בשיחת הטלפון המפורסמת, ולכן היה ברור שהעיר העתיקה – כמו שאר הגדה – לא תהיה ירדנית בתום המלחמה.

"מצד שני, אבי חרד מאוד מתגובות דתיות מכל הצדדים. הוא חשב שאם יכתרו את העיר העתיקה ויכבשו את כל מה שסביבה, העיר העתיקה תיכנע בלי קרב. הוא ניסה למנוע הרס של העיר העתיקה, אבל בכל אופן לא חשב שצריך להשאיר אותה לירדנים".
 

אחד התוצרים של הסטטוס־קוו הוא שהמקום היחיד בעולם שבו יהודים נעצרים בשל תפילה שנשאו הוא הר הבית. את שלמה עם העובדה הזו?
"אני חיה טוב מאוד עם הבעיות, בידיעה שצריך למצוא להן פתרון. הבה לא נתבלבל: ההוראה לא להתפלל בהר נובעת מהיהודים. עד היום, רבים מהפוסקים לא מתירים תפילה ליהודים על הר הבית. את איסור התפילה לא השמאל, לא החילונים ואפילו לא הערבים המציאו.

"מי אסר על התפילה? מדוע התפילה בהר הפכה להיות בעייתית? כי יהודים לא התפללו בהר הבית, ולא התכוונו להתפלל בו עד שיקום שם בית המקדש. זה לא קדימון לבית המקדש, אלא דבר שצריך לקרות רק אחרי ביאת המשיח. אין תפילה ליהודים מאמינים בהר הבית. יש תפילה שהיא פרובוקציה, וזה מה שאנחנו רואים היום.

"האם מותר להיכנס למסגד או לכנסייה עטופים בטלית, להוציא סידור תפילה ולקיים טקס דתי? לא, מכיוון שזה פוגע ברגשות אחרים. ברור שלא צריך לאסור כניסה של אנשים לשטח הר הבית, אבל תפילת יהודים בו כיום איננה נובעת מכך שהם פשוט נקלעו למקום בשעת התפילה, והם כורעים ברך או שולפים סידור ומתפללים. התפילה בהר היא ניסיון לנכס אותו. תפילה כזו משדרת מסר בסגנון 'זה שלי, ואני אעשה כאן מה שאני רוצה - כולל להתפלל'.

"אגב, לא צריך להיות יהודי מאמין בשביל זה. יש אנשים שישמחו להתפלל שם גם אם רגלם מעולם לא דרכה בבית כנסת ושפתותיהם לא נשאו מעודן תפילה. אותם אנשים גם אומרים שכשיקום בהר בית מקדש, הוא לא יהיה לצד המסגדים. אם זה היה בהסכמה, מה אכפת לי שיקום בית מקדש? אבל זה במקום המסגדים. כלומר, לדעתם של אותם אנשים צריך להרוס אותם. זה לא עניין של חופש פולחן, אלא של חופש ההרס".

אחיינך ליאור דיין ניסה לעלות להר הבית לצורך צילום תוכנית, ומנעו זאת ממנו כי הוא עיתונאי. לטענת המשטרה, עיתונאי צריך לקבל את רשות הווקף לעלות ההרה. מה דעתך על כך?
"מדובר בכללים שמוסכמים על רשויות המדינה – כללים חדשים שהושגו בהתערבות של ירדן והוותיקן, לאחר שכולם הגיעו להבנה שההר הוא חבית חומר נפץ".

אבל מדובר בהידרדרות לעומת המצב שהיה בימי אביך, כשאז הקפיד לשמור לפחות על חופש הגישה של יהודים להר.
"תאמין לי שיש עוד הרבה דברים שב־1967 נעשו באופן חופשי, ואילו היום כבר לא. מאז הופרו הרבה הסכמים, והעלייה להר הפכה לפרובוקציה. אגב, זה לא היה המצב בהר בעשרות השנים הראשונות לאחר שחרורו. אם קיים הסכם שעיתונאים, חברי כנסת ומתפללים לא עולים להר בלי אישור, זה מפני שלצערי הרב התקדימים הוכיחו שזה יצר מהומות, ושאנשים בקטגוריות הללו עלו ההרה כדי לחולל פרובוקציה.

"ליאור, בלי קשר להיותו אחיין אהוב, לא ביקש לעלות להר עם צוות צילום מפני שהוא חוקר את שכבת האזוב שמצטברת על האבנים העתיקות. הוא ניסה לעלות לשם מפני שזה מקום שבו מתקיים חיכוך כל הזמן, ועיתונאי מנצל את החיכוך הזה כדי לגרות עוד את הצדדים בהתרחשות. ליאור נסע להרבה מדינות, ובין השאר לקטאר, לעיראק ולסוריה, אבל עם כל הכבוד, הר הבית איננו דומה למקומות הללו.

"לשמחתי יש למדינה ולממשלה של כולנו מה להגיד ביחס לסידורים במקום הזה. כפי שמונעים מאחמד טיבי לעלות להר ברמדאן, מונעים זאת גם מעיתונאי או מאדם שעולה לשם כדי להתפלל – כי קיים הסדר שלמטרות כאלה לא עולים היום להר הבית. מניסיוננו המר, אנחנו יודעים למה זה גורם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg