המעבר לרקטות המדויקות

הצורך של זרוע היבשה לסגור מעגל בצורה עצמאית ב"לבנון השנייה" הכניס לשימוש את רקטות הרמ"מ, ששימשו בסיס לרקטות 'רומח' המשמשות את צה"ל עד היום. "לפני כן סגירת מעגל הייתה יכולת בלעדית של חיה"א", מסביר דני פרץ, סמנכ"ל הנדסה בתעש מערכות

צילום: תעש מערכות IsraelDefense

מלחמת לבנון השנייה, שפרצה בחודש יולי 2006 בין צה"ל לחיזבאללה בלבנון, הייתה נקודת מפנה בהתפתחות כמה סוגים של טכנולוגיות צבאיות. בהקשר של תעש מערכות, מדובר באירוע מכונן בהתפתחות הרקטות המדויקות, ההגנה האקטיבית לרק"מ, פצצות אוויר-קרקע ועוד כמה פיתוחים. 

כבר בזמן המלחמה הקים מנכ"ל החברה, אבי פלדר, ארבעה צוותי תחקור בתחומי האוויר, הארטילריה, חי"ר והנדסה וקטלניות הרק"מ, במטרה לחקור את הצרכים של צה"ל ואת הבעיות באמל"ח הקיים בתחומים רלוונטיים. 

במלחמת לבנון הראשונה, צה"ל השתמש ברקטה לא מדויקת מסוג "חביב". בין לבנון הראשונה לשנייה תעש עבדה על פיתוח רקטה מתקנת מסלול (רמ"מ). באותן שנים לא היו בצה"ל רקטות מדויקות מונחות GPS, והרמ"מ הייתה רקטה שעוקבים אחריה עם מכ"מ ובאמצעות מנועים קטנים על הרקטה מתקנים את מסלולה בזמן מעוף. 

"לפני המלחמה, הרמ"מ עדיין לא הייתה מבצעית, ובכל זאת היא נכנסה במלחמה, בפעם הראשונה, לפעולה", מסביר דני פרץ, סמנכ"ל הנדסה בתעש מערכות ומי שהוביל בחברה את צוותי התחקיר של מלחמת לבנון השנייה. "בזמן המעוף של הרקטה יש לפעמים סטייה של אחוז עד אחוז וחצי, ומטרת הרמ"מ הייתה לדייק את המעוף.

"עוד נקודה חשובה בעניין הזה קשורה לחיל האוויר: עד המלחמה, חיל האוויר הוא היחיד בצה"ל שידע לסגור מעגלים. אם חיל האוויר זיהה שני אנשים שהולכים על שביל, הוא ידע להרים מטוס ולטפל בהם. בזרוע היבשה לא היו יכולות כאלה. ואז הגיעה הרמ"מ ושינתה את התמונה. תוסיף לזה גם את העובדה, שבמהלך המלחמה חיל האוויר לא היה פנוי בכל רגע לתת שירות לזרוע היבשה. זה אילץ מציאת פתרונות עצמאיים והרמ"מ אפשרה סגירת מעגל ללא תלות בחיל האוויר. 

"זו הייתה מהפכה. הניצנים של רקטת 'רומח', שצה"ל מצטייד בה היום, נשתלו כבר במלחמה ההיא ברמ"מ. עוד גורם שאפשר לזה לקרות היה המל"טים, שנכנסו לפעילות בהיקף גדול לצד הרקטות המדויקות. כדי לסגור מעגל אתה צריך למצוא נקודת ציון. את זה המל"טים ידעו לתת, וגם את היכולת לתת משוב לפגיעה. עד אז השילוב של רקטה מדויקת, נ"צ מדויק ומשוב בזמן אמת לפגיעה לא היה קיים בארטילריה של צה"ל. 

"פיתוח נוסף שהתחיל באותה מלחמה הוא המטען המודולרי לתותחים. כאשר יורים פגז, טוענים את התותח בשקי אבקת שריפה (אבש"ר) לפי הטווח שרוצים להגיע אליו. הבעיות בשיטה הזו הן בזבוז והעומס הלוגיסטי שהשקים יוצרים. במלחמה ההיא ירו עשרות אלפי פגזים והיה צורך בפתרון יעיל יותר, אז פיתחנו את המטען המודולרי. זו קופסא שיש בתוכה אבש"ר, והיא יכולה להספיק לכמה פגזים. בהתאם לצורך אתה בונה בצורה מודולרית את כמות האבש"ר הדרושה, וכך מייעל את התהליך".

"הפצצות נשברו"

במלחמת לבנון השנייה חיל האוויר השתמש בטילי שיוט מסוג "דלילה" של תעש, ורכש הרבה נורים להטעיה. "תעש עבדה 24/7 במהלך המלחמה לספק נורים לחיל אוויר", אומר פרץ. "צוות התחקור של זירת האוויר אצלנו שם לב לבעיה נוספת עם פצצות אוויר-קרקע. חיל האוויר השתמש בפצצות ישנות, מסוג 83/Mk ו-84/Mk עם קיט הנחיה מסוג JDAM המבוסס על GPS. התברר שכ-40 אחוזים מהפצצות הגיעו למטרה אבל לא התפוצצו, וחיל האוויר לא הבין למה. 

"צוות התחקור שלנו ערך בדיקות וסימולציות, וגילה מה הבעיה. מאחר שתעש היא מוקד ידע לאומי לרש"קים, עם הרבה ניסיון בתחום, גילינו שכאשר אתה מוסיף קיט JDAM לפצצה רגילה, היא משנה את ההתנהגות שלה. פתאום יש לה כנפונים, והיא 'דואה': זה משנה את המהירות ואת זווית החדירה שלה ביחס למטרה. 

"הפצצות האלו שוגרו במלחמה בעיקר נגד מטרות בתוך בתים. כאשר הפצצה נכנסת לבית, היא עוברת קיר ראשון - ובקיר השני חלק מהן התפרקו: המרעום התנתק מהפצצה, והיא לא עבדה. כמו כן, בחלק מהמקרים הפצצה הגיעה למטרה, אבל הוסטה ממסלולה לאחר הקיר הראשון ופגעה בחדר לא נכון. בסך הכל, הרבה מדי פעמים הפצצה לא עברה את הקיר השני. 

"עוד היבט היה כלכלת הלחימה. קיט ההנחיה מייקר את עלות הפצצה פי 6-5, ואם אתה עומד על 60 אחוזי יעילות, המלחמה הופכת ליקרה מאוד. 

"לאור כלל המסקנות התחלנו לעבוד על פצצה חדשה, בשם MPR500. 3-4 שנים אחרי המלחמה חיל האוויר הסכים להצטייד בכמות קטנה של פצצות כאלה, לאחר שהוכחנו הצלחה בניסויים. במקביל, התחלנו למכור את הפצצה לחו"ל. 

"'בצוק איתן', חיל האוויר נוכח שה-MPR מספקת לו יעילות של 95 אחוזים פגיעה והשמדה של המטרות. כתוצאה מכך נאלצנו להסיט משלוח שיועד ללקוח בחו"ל ולהעבירו לצה"ל. זו הייתה מהפכה בהפעלת החיל ובכלכלת המלחמה. 

"אנחנו מפתחים היום משפחת פצצות MPR - כולל 500, 1000 ו-2000 - ועובדים על הזמנה גדולה עבור חיל האוויר. פצצת ה-MPR היא תוצאה ישירה של המסקנות ממלחמת לבנון השנייה". 

מפגז "כלנית" לפגז "חצב"

בהיבט השריון, המלחמה חשפה את אי הרלוונטיות של החודרן הקינטי (ח"ש). עד אז הטנקים של צה"ל היו מצוידים בפגזי ח"ש, כי התפיסה הייתה שהם יילחמו בשריון. הבעיה היא שחודרן כזה אינו רלוונטי מול אנשים בבתים או בשטח פתוח. זה נכנס לבית מצד אחד, יוצא מצד שני - ולא עושה כלום ובלבנון השנייה מרבית המטרות היו אנשים בתוך בתים או בשטח פתוח. 

"אמנם פיתחנו לפני המלחמה את פגז 'רקפת', שנועד לטפל בבני אדם בשטח פתוח, אבל הקוטר שלו היה 105 מ"מ, והוא לא התאים לטנקי המרכבה סימן 3 ו-4", מסביר פרץ. "הוא גם היה יקר מאוד. בעקבות המלחמה פיתחנו גם את פגז 'כלנית' למטרה דומה, והוא מתאים למרכבה סימן 4-3. פגז ה-'כלנית', בשונה מה-'רקפת', מקבל באופן אוטומטי ממוחשב את נתוני המטרה כשהוא כבר בבית הבליעה - אבל גם הוא היה יקר. 

"צה"ל נזקק לפגז שייתן לו יכולת נגד אדם בשטח פתוח (חוליות נ"ט) וגם בתוך בתים, במחיר נמוך יותר. לשם כך פיתחנו את פגז ה-'חצב', שנותן מענה ללחימה בשטח פתוח ובנוי. גם בו צה"ל לא הצטייד בהתחלה בכמות גדולה, אבל אז הגיע מבצע 'צוק איתן' והפגז הוכיח את יעילותו. מאחר שלא היו בנמצא פגזים רבים, המט"ק היה צריך לקבל אישור מ"פ לירות 'חצב'. במלחמה הבאה הוא כבר יימצא בכמות מספקת.

"דבר נוסף שיצא ממלחמת לבנון השנייה בהקשר לרק"מ הוא הצורך במערכת הגנה אקטיבית. פיתוח המערכות הללו אמנם התחיל בארץ הרבה לפני כן, אבל הטכנולוגיה לא הייתה בשלה והדעות במשרד הביטחון וצה"ל היו חלוקות אם יש צורך במערכת כזו. תוצאות המלחמה שכנעו את כולם שהמערכת בהחלט נחוצה. 

"עד המלחמה, רפאל ותעש פיתחו כל אחת מערכת אחרת ('מעיל רוח' ו'חץ דורבן' בהתאמה). הפיתוח ברפאל היה מתקדם יותר, כי היא קיבלה יותר כסף ממשרד הביטחון, והוחלט ש'חץ דורבן' תהיה מערכת דור ב'. זה מעולם לא קרה, אבל בשורה התחתונה מלחמת לבנון השנייה היוותה זרז לפיתוח מערכת הגנה אקטיבית לרק"מ.

"בהקשר לחי"ר, המלחמה חשפה את הצורך לתת לכוח שפורץ לבית יכולת לפתוח 'דלת' בכל מקום שיחפוץ, לצורך הפתעה טקטית. בעקבות זאת פותחו כלי בשם 'מסגרת פריצה' ומערכת הפעלה בשם 'קופסת גפרורים'. מדובר בכלי שפותח פתח דמוי דלת בכל מקום שממנו רוצים להיכנס לבית. במבצע "צוק איתן" עבדו איתו הרבה". 

עבור תעש מערכות, מלחמת לבנון השנייה הייתה נקודת המפנה בהבנה שצריך לעבור ממוצרים למערכות. התהליך הושלם בחודשים האחרונים, לאחר עשור, עם החלפת שם החברה. "תעש הבינה כתוצאה מהמלחמה שצריך מערכות", מסביר פרץ. "הצורך בסגירת מעגל בזרוע היבשה, הגנה אקטיבית לטנקים, רקטות מדויקות ועוד. מלחמת לבנון השנייה העבירה דה-פקטו את צה"ל מלחימה של צבא בצבא למלחמה של צבא מול ארגון בסביבה אורבנית והשינוי הדגיש את הצורך במערכות".?