ראשי » חדשות » בארץ

אכזבה: עיר היוקרה הפלסטינית רוואבי עומדת שוממה

בניינים מרווחים מאבן ירושלמית, בית ספר יוקרתי, מרכז קניות חדיש ואפילו אמפיתאטרון - שמונה שנים אחרי השקת העיר הפלסטינית רוואבי ורוכשי הדירות מסרבים להגיע. יצאנו לפצח את התעלומה

העיר הפלסטינית רוואבי היא ללא ספק אחד ממיזמי הבנייה הגדולים שנראו פה בשנים האחרונות. עם תוכנית של 25 אלף יחידות דיור, בית ספר חדיש שייפתח בה בחודש הבא, מרכזי קניות תרבות, אמפי שלא מבייש את קיסריה והכול מצופה באבן ירושלמית יוקרתית.

עוד כותרות ב-nrg:
- "מדינות ערב רוצות לסכסך בין איראן לפלסטינים"
- ראש לשכת רה"מ לשעבר ארי הרו עוכב לחקירה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

הפרויקט, שבהקמתו הושקעו עד כה כ-1.2 מיליארד דולרים, מתקדם בצעדי ענק, אבל מאחורי החלומות הוורודים של היזמים על עיר צעירה ותוססת שמגדירה מחדש את החברה הפלסטינית, ניצבת בעיה אחת פעוטה: אין קונים. כבר שמונה שנים הפרויקט רץ, ועד עכשיו אוכלסה עיר-הענק בכ-200 משפחות בלבד. הרבה פחות מהמצופה מעיר החלומות שמבטיחה דירות מרווחות במחירים שווים לכל נפש. אז מה בעצם הבעיה של העיר הפלסטינית החדשה?

בשאר אל-מסרי, היזם של רוואבי, נולד בשכם לפני 55 שנים למשפחה עשירה. כנער הוא נעצר כמה פעמים כנער בהפגנות נגד צה"ל. בהמשך עבר עם משפחתו לארצות הברית, למד בווירג'יניה הנדסה כימית, הספיק להתחתן ולהתגרש מאישה אמריקאית, ובשנת 1994 הקים חברה משל עצמו.

בימים שלאחר אוסלו, כשהאופוריה של חיים משותפים משכה משקיעים בינלאומיים, ניצל אל-מסרי את ההזדמנות כדי להגדיל את רווחי החברה שלו. הוא צבר הון רב, רכש מטוס פרטי ונכסים רבים. התנפצות החלום ופרוץ אינתיפאדת אל-אקצה בשנת 2000 שיבשו את התוכניות המקומיות וגרמו להפסדים. הוא הפנה את עסקיו למרוקו, למצרים ולירדן ועכשיו חזר להגשים את החלום, מפעל חייו. העיר רוואבי, מבחינתו, היא אבן הדרך הראשונה להקמת המדינה הפלסטינית.
 
"הרעיון לבניית העיר רוואבי נולד ב-2007", מספר ל'מקור ראשון' גורם הבקי בהשתלשלות המהלכים. "הייתה פנייה לגורמים מדיניים באמצעות הפעלת קשרים בינלאומיים בארה"ב ובאירופה. מהפנייה הזאת התקבלה החלטה מדינית שעברה על ידי שר הביטחון דאז אהוד ברק למנהל האזרחי. המנהל האזרחי קיבל הוראה ממשרד הביטחון לבחון אפשרות לקדם בנייה של עיר פלסטינית חדשה ולעבוד מול היזם בשאר אל-מסרי.

"היו כמה הנחות עבודה בבחינת המקום לעיר הפלסטינית החדשה. האחת שלא יהיה סיכון ביטחוני, השנייה שיהיה מדובר בשטחים שהוגדו בהסכמי אוסלו שטחי A או B, והשלישית שתהיה היתכנות גיאוגרפית. מכל החלופות נותרו שלוש, ומהן בחר אל-מסרי במיקום של רוואבי".

למיקומה של העיר יש חשיבות אסטרטגית עליונה. מדובר באזור שיאפשר מצד אחד רצף פלסטיני בין ירושלים המזרחית, ביר זית, סלפית­ושכם, וכן קרבה לבירה הפלסטינית רמאללה שתוכל למשוך צעירים שעובדים בעיר ולא מסוגלים לרכוש שם דירה.

"הייתה דחיפה משמעותית של גורמים בינלאומים ברמה הגבוהה ביותר כדי לקדם את הפרויקט", אומר הגורם ונוקב בין היתר בשמו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ששימש באותן שנים שליח הקוורטט למזרח התיכון. "הלחץ של הגורמים הבינלאומיים וההשערה של גורמי ביטחון שפרויקט כזה יספק עבודה לעשרות אלפי פועלים ברמה הישירה והעקיפה, הובילו לרוח גבית מצד ישראל להקמת העיר".
   
במרכז העיר החדשה נמצא סופרמרקט 'סלתי', המשרת את המשפחות שמתגוררות ברוואבי היום. החנות פתוחה כבר שלושה חודשים, ולמרות הקריאות ברשות הפלסטינית לחרם על מוצרים ישראליים - חרם שבפועל לא הצליח לתפוס תאוצה אמיתית - בסופרמרקט של רוואבי מוכרים הכול. מעדנים של תנובה וטרה, סוכר של סוגת, חטיפים של אוסם ועוד. גם בבניית העיר רוואבי נחתמו חוזים עם חברות ישראליות שעשו הרבה מאוד כסף מהפרויקט הפלסטיני. 

אני לוקח בקבוק 'פיוז טי' עם פקק שעליו החותמת כשר למהדרין, מגיש את התשלום לקופאית המכוסה בחיג'אב, ולוגם מהמשקה הקר. אני שואל את יוסוף המנקה אם הוא מתכוון לקנות דירה ברוואבי, והוא פורץ בצחוק מתגלגל: "בטח, אני רק צריך 200 אלף דולר ויש לי דירה. זה לא הרבה, נכון?" המוכרת בקופה מניחה יד על פיה כדי להסתיר את החיוך שלה, וגם יוסוף נרגע: "תראה, זה אחלה מקום פה. אווירה טובה, שקט, בניינים חדשים, משחקים לילדים ובית ספר מפואר. אבל בשבילי המחיר הזה יקר. אני בטוח שיהיו פה יום אחד הרבה משפחות, בינתיים אין".

משמעות המילה רוואבי בערבית היא גבעות. בגבעה ממול שוכן היישוב עטרת. במשך שנים הם צופים בעיר המתפתחת, ולפני יותר מחצי שנה קיבלו מידע על מאות משפחות שייכנסו לעיר ועל שינוי נפח התנועה הצפוי בכבישים. "הזהירו אותנו מפקקים ומתנועה מסיבית, אבל בינתיים נראה שאין שם אנשים", אומר יאיר, אחד התושבים. "התריסים מוגפים, אין אורות בלילה והכול שקט. בית קברות של בניינים. גם השלט של העיר כבר מתחיל להתפרק".

משרדי המכירות של העיר החדשה נמצאים במעלה הגבעה העליונה, שבראשה מתנוסס דגל פלסטין עצום. כשביקרתי בעיר לפני שנתיים התנופפו גם דגלי קטאר ענקיים, לכבוד המדינה שסייעה במימון הפרויקט. עם הזמן הלך תזרים המזומנים הקטארי ופחת, ואיתו קטנו גם הדגלים.

בכניסה לאולם המכירות פונה אליי המזכירה הלבושה בז'קט מודרני ומציעה לי תה. שני נציגים אמריקאים עומדים מחוץ למבנה ולא מפסיקים לחייך. "זה פשוט מדהים", הם אומרים לאחד המדריכים שלקח אותם לסיור במיזם הפלסטיני הגדול אי פעם. הסיורים האלו נערכים כבר שנים. עיתונאים זרים ומקומיים, מעצבי דעת קהל ואפילו בכירים במנהל האזרחי זכו להשתתף בהם. סיורים שמוכרים חלומות על חברה פלסטינית משכילה, שחיה חיים שקטים ושלווים נטולי אלימות וטרור.
 

בינתיים, בהמתנה לנציג החברה, אני משוחח עם הממונה על הרישום לבית הספר החדש שייפתח בחודש הבא. "בבית הספר בעיר ילמדו על פי חינוך בריטי", היא מסבירה. "השנה נפתח את בית הספר עד כיתה ה', מכיוון שבנייתו טרם הסתיימה. עד עכשיו נרשמו כ-120 תלמידים, והם ילמדו בכיתות קטנות של עד 14 תלמידים. בכיתה צפופה יותר איכות הלימוד נפגמת והריכוז הולך לאיבוד".

הנרשמים לבית הספר הם לא רק מקומיים: "ילדי רוואבי מהווים רק 20 אחוזים מהתלמידים בבית הספר. חוץ מהם מגיעים אלינו ילדים מירושלים, מרמאללה ואפילו משכם. זה בית ספר פרטי שנחשב יקר אבל גם איכותי יותר. בימים הקרובים ייפגש צוות ההוראה וינסה להיענות לביקוש הגדול".

נציג החברה, רביע רזק, מגיע ולוקח אותי למרפסת חיצונית, שלמרגלותיה נפרסת העיר. "אנחנו עובדים על הפרויקט הזה מאז שנת 2008. העיכוב בחיבור העיר למים היה הבעיה המרכזית, ואחת הסיבות שאנשים לא באו לגור פה עד עכשיו. בשנה שעברה הבעיה נפתרה ואנשים מתחילים להגיע. יותר מ-600 בתים כבר נקנו, 250 משפחות כבר גרות כאן. סיימנו שתי שכונות, ועכשיו אנחנו בשלבי הגמר של השכונה השלישית והרביעית".

כשאני מזכיר לרזק שבביקור שערכתי לפני שנתיים בעיר דיברו על 600 יחידות שנמכרו, הוא מושך בכתפיו ללא מענה. בעיית המים שמציין רזק נפתרה בסיוע מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי, שבמקביל לאישור החיבור של העיר הערבית למים אישר גם חיבור של יישובים יהודיים באזור לתשתיות.  

"כל עיכוב פה גורר הפסדים", ממשיך רזק. "מחיר בית ברוואבי נע בין 65 אלף דולר לבית של 100 מ"ר, עד 240 אלף דולר לבתים גדולים יותר. יש פה מסגד שנמצא בשלבי בנייה מתקדמים, ולא מזמן הונחה אבן הפינה לכנסייה".

עורך הדין דב ויסגלס מספק ייעוץ משפטי ליזם בשאר אל-מסרי. מי ששימש ראש לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון נשכר בידי המיליארדר הפלסטיני בעיקר בשל היכולת שלו 'לפתור בעיות', ובמילים אחרות - בשל קשריו עם הגורמים השונים שהפעילו את הלחץ שהביא לאישור התוכניות לבניית העיר. בשיחה עם 'מקור ראשון' הוא מנסה להסביר את המספרים הנמוכים של רכישות הדירות: "משבר המים גרם לאי-יציבות ולנטישת לקוחות. אנשים ביטלו עסקאות והייתה עוגמת נפש. אני לא בקי במספרים, אבל אני חושב שעכשיו המגמה הולכת ומשתנה".
 

 
משבר המים גרם בעבר לוויסגלס לשחרר איום שאל-מסרי, אזרח אמריקאי, יתבע את מדינת ישראל בארצות-הברית אם הפרויקט יקרוס. עם פתרון הבעיה האיום הוסר.

"עכשיו אנחנו זוכים לעידוד ממדינת ישראל, אבל ישנם קשיים ביורוקרטיים", מוסיף ויסגלס. "מדינת ישראל יודעת לעשות את המוות ליזמים ישראלים, אז ליזמים פלסטינים על אחת כמה וכמה. ובכל זאת נאמר שאחרי משבר המים הדברים נעשו נוחים יותר. יש לפחות עוד שאלה מרכזית אחת - דרך הגישה שקטע קטן ממנה עובר בשטחי C שבו הרשות המאשרת והמתכננת היא המנהל האזרחי. הדבר הזה נמצא בדיונים וויכוחים. זה מתקדם לאט".

ויסגלס מאשים את הסחבת בגרימת הפסדים משמעותיים לאל-מסרי ובבריחת הכסף הקטארי: "הפרויקט באמת מתמשך, וכל יום איחור שאתה לא מוסר דירות גורר הפסדים כספיים. הקטארים עדיין שותפים מלאים בהשקעה הכללית, אבל הם לא שותפים להשקעות חדשות". 

בתום הסיור הקצר במתחם המכירות אני פוגש את באסם ועזיז משכונת עיסוויה בירושלים. הם באו להתרשם מהעיר ואולי אפילו לקנות דירה. "מדובר בעיר חדשה ויפה. יש פה כל מה שצריך", אומר באסם. "המחיר עלה קצת אבל עדיין סביר. אני אופטימי כי זה פרויקט שלדעתי יצליח בסופו של דבר. אתה רואה שקטאר, האירופים ובמיוחד ישראל רוצים שהוא יצליח. יש לי שתי בנות ובן, ואצלנו החתן קונה לכלה זהב, בגדים ובית. היא נכנסת לבית כמו מלכה".

עזיז מסיים לצלם סלפי עם הדגל הפלסטיני הענק, ופונה לחברו: "יצאת בזול. לי יש ארבעה בנים ובת. או שאזכה בלוטו או שאמצא בית בזול. זה מה שאני מנסה לעשות פה".
 

בחזונו רואה אל-מסרי עיר צעירה ותוססת, שתושביה הם צעירים אקדמאים שוחרי תרבות ואופנה שימלאו את קומות המשרדים, בתי הקולנוע, המסעדות והאמפיתאטרון המפואר. "אנחנו פונים לקהל יעד של צעירים משכילים, נשואים עם משפחות קטנות, או זוגות שעומדים להתחתן", אמר לי אל-מסרי בריאיון שקיימתי איתו לפני כשנתיים. "גיבשנו קבוצות מיקוד של הקונה הפוטנציאלי, שאלנו מה הם רוצים שיהיה בדירה ועל פי זה בנינו כמה מודלים. היו גם קשיים תרבותיים. הפלסטינים לא רגילים לחיות בדירות קטנות, והצלחנו להסביר להם שאפשר לחיות בנינוחות ובתחושת רווחה גם בדירה של 100 מטר רבוע בקומה שלישית.

"רמאללה נהייתה צפופה, ובעיית המגורים, בעיקר למשפחות צעירות, נהייתה אקוטית. הרבה צעירים מהצפון - שכם, ג'נין וטול-כרם - רוצים לגור ברמאללה אבל המחירים לא מאפשרים להם. שבעה אחוזים מהרוכשים הם מחיפה, יפו, נצרת, אום אל-פחם, טייבה, טירה וגם ממזרח ירושלים. הרמנו את העיר הזאת מכלום, והעובדה שהצלחנו למכור יותר מ-600 יחידות דיור מוכיחה שהחלום מציאותי לגמרי".

עברו שנתיים, וכאמור מספר הדירות שנמכרו לא השתנה. אבל בשעה שהיזמים מסמנים את הסיבה להיעדר המכירות באתגר החיבור למים ואישור כביש הגישה המתעכב, ד"ר קוסאי חאג' יחיא, מומחה להתנהגויות סטודנטים ואקדמאים צעירים, חושב אחרת: "יש פה ניסיון לחנך דור חדש, וזה הרבה יותר קשה מלהוציא מיליארד דולר מהכיס ולבנות עיר מפוארת עם בתים יפים". חאג' יחיא, תושב טייבה, מלמד במכללת בית-ברל. מחקריו מתמקדים בניידות של צעירים משכילים, קהל היעד של אל-מסרי.
 
"לפני חצי שנה הוצפתי בעלוני פרסומת של רוואבי", הוא מספר. "הייתי פותח את תיבת הדואר וכל יום רואה ברושור יפה שמסביר שמדובר בפרויקט לאומי-חברתי פלסטיני הפונה לצעירים משכילים ומודרניים. פתאום, אני לא יודע מאיזו סיבה, זה נפסק. חשבתי שכל הדירות כבר נמכרו, אבל אני מבין שלא כך הדבר.

"צריך להבין שסטודנט ערבי ישראלי צעיר מתחיל את החיים שלו במינוס גדול, בגלל שתנאי הקבלה באוניברסיטאות בישראל קשים מאוד. אלפי סטודנטים ערבים ישראלים הולכים ללמוד באוניברסיטאות בשכם ובג'נין. אני מדבר איתך על קרוב ל-4,000 סטודנטים בשנה. בנוסף אליהם יש כמעט 6,000 סטודנטים שלומדים באירופה מקצועות חופשיים. 

"כמו הערבים הישראלים, גם הפלסטינים ברשות הפלסטינית שרוצים להצליח בחיים משקיעים כסף רב בלימודים. לימודי רפואה באוניברסיטת א-נג'אח בשכם עולים 70 אלף שקל. בירדן ובאירופה המחירים אפילו גבוהים יותר בגלל תנאי המחיה היקרים. הם מסיימים את הלימודים, חוזרים הביתה ולא מוצאים עבודה.

"המצטיינים שלמדו מקצוע מבוקש כמו רפואה צריכים לעבור מבחני הסמכה, כלומר עוד זמן ארוך עם משכורת רעב. אין להם כסף, הם בחובות מהלימודים, הם לא משיגים עבודה ומגיעים כבר לגיל שהם צריכים להתחתן. המסורת אומרת שצריך בית לפני חתונה ואז מתחיל המרוץ".
 

ברוואבי בנו בדיוק על הפוטנציאל הזה. הם ביקשו לתת לאותם צעירים דיור איכותי מודרני במחיר מוזל. אבל נראה שהמסורת עדיין חזקה מהכול. "במיינסטרים התרבותי הערבי, אתה נולדת בכפר ושם תגדל את ילדיך ונכדיך", מסביר חאג' יחיא. "אקדמאי צעיר יעשה הכול כדי להישאר ליד בית הוריו. מחיר האדמות בטייבה למשל לא הגיוני, לכן מוצאים פתרונות. בונים מעל ההורים, בונים יחד עם אחים כדי לחסוך בעלויות או שמסתפקים בדירה מצומצמת.

"רוואבי הם גם לא היחידים שזיהו את הביקוש של הצעירים לדירות. יש אצלנו בטייבה יזמים בעלי אמצעים שהקימו בניינים בני שבע קומות עם דירות קטנות שמיועדות לשנים הראשונות של הזוגות הצעירים. ככה רופא מתמחה שמקבל שכר רעב יכול לגור עם אשתו כמה שנים בבית קטן ליד הוריו, בתקווה שעם השנים המשכורת תעלה והיכולת הכלכלית תאפשר לו לקנות בית גדול יותר".

אחד הגורמים שמרחיקים את הרוכשים מרוואבי הוא הפחד הביטחוני. זוהי אחת הסיבות לכך שהשלט האדום המורה על כך שמדובר בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית, הוסר מהכניסה לעיר. בנוסף, היזמים עושים מאמצים לשווק את הדירות בדרכים שונות. בשבוע שעבר נערך אירוע מיוחד לכבוד עיד אל-פיטר. האמפי המפואר שנבנה ברוואבי התמלא בעשרת אלפים איש, שבאו לשמוע את זוכה תוכנית הריאליטי 'ערב איידול' מוחמד עסאף. רבים מהצופים היו ערבים ישראלים.

למגינת לבו של בשאר אל-מסרי, רוואבי הנוצצת לא נמצאת במקום גבוה במדרג העדיפויות של האקדמאים הצעירים. "אקדמאים מבוגרים יותר כמו רופאי שיניים או מהנדסים בעלי ניסיון ובעלי אמצעים כלכליים, מחפשים לעזוב את בית ההורים למקומות מוכרים שיש בהם חברה ותרבות", אומר חאג' יחיא. "חיפה ומזרח ירושלים יותר אטרקטיביות מרוואבי. גם ביר-זית והכפרים הסמוכים לרמאללה יותר אטרקטיביים. אני מכיר אישית אנשים מטייבה שקנו דירה ברוואבי ולא מתגוררים בה. הם ראו ברכישה הימור מסוים וחלקם מצטערים עליו, כי העסק פשוט לא מתרומם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg