ההפיכה

אללה איתם: הדתיים בטורקיה ניצחו את החילונים

ניסיון ההפיכה בטורקיה תפס אותנו לא מוכנים, אבל הוא לא הגיע על מצע ריק: מאה שנים של סכסוך בין החילונים לדתיים הגיעו בסוף לפיצוץ. טורקיה החילונית נכנסת בימים אלו לארון קבורה, וארדואן עם הפטיש ביד, מחזק את מסמריה

ד''ר מרדכי קידר | 17/7/2016 9:53
תגיות: ניסיון הפיכה,טורקיה,ארדואן,אתא טורק
כדי להבין את ניסיון המהפכה בטורקיה צריך להבין את הרקע התרבותי של טורקיה, מאז מפלת האימפריה העותומנית במלחמת העולם הראשונה, לפני כמעט מאה שנה.

טורקיה החלה את דרכה המודרנית בשנות העשרים של המאה הקודמת, כששליטה ה"כל יכול" אז, מוצטפא כמאל, הידוע בכינויו "אתא טורק" ("אבי הטורקים"), השליט על המדינה בכוח הזרוע אג'נדה מודרנית, חילונית, אנטי אסלאמית ואנטי מסורתית, מכיוון שראה במודרניזם החילוני בסגנון האירופי מודל לחיקוי ואמצעי להביא את טורקיה אל התקופה המודרנית.

עוד כותרות ב-nrg:
המנצח הגדול של ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה
הסערה הבאה? yes מחפשת אשכנזים בלבד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ניסיון המהפכה שנכשל - סיכום (צילום: רויטרס)

 


הוא שינה את הכתב מערבי ללטיני, סגר את בתי הספר האסלאמיים (ה"מדרסות"), פיזר את בתי הדין השרעיים והכפיף את כל המערכת המשפטית – כולל דיני המעמד האישי, נישואין וגירושין – לחוק האזרחי. הוא חייב את הגברים להוריד מראשם את התרבושים המסורתיים, וניסה לחייב את הגברות להסיר את כיסוי הראש, החיג'אב.

אתא טורק ראה בפוליגמיה, המותרת באסלאם, רעה חולה וכדי להילחם בה הוא קבע חוק המחייב כל איש ואישה להתחתן עד גיל 28 מתוך שיקול שאם כל הגברות תהיינה נשואות, לא תישארנה גברות פנויות להיות הרעייה השנייה, השלישית או הרביעית. החוק שנקבע בזמנו קבע את גיל 18 כגיל הנישואין המינימאלי, לנשים כמו לגברים, כדי לאפשר לבנות לרכוש השכלה תיכונית שתפתח בפניהן אופקים בלימודים גבוהים ובעבודה מחוץ לבית.

הצלחתו בהנחלת תרבות המערב לאוכלוסייה בטורקיה הייתה מרשימה, אבל היא התרכזה בעיקר בערים, במקומות ששם הייתה יד השלטון חזקה ויעילה. באזורים הכפריים הנרחבים התמונה הייתה שונה כמעט לחלוטין: נשים נשארו בלבוש המסורתי, הציבור המשיך עוד שנים רבות להשתמש בכתב הערבי, ובתי דין מקומיים, המתבססים על השריעה האסלאמית, המשיכו לטפל בענייני המעמד האישי. רוחות המודרנה שנשבו בכפר היו חלשות במידה ניכרת מאלה שנשבו בעיר, והשינוי התרבותי שאתא תורכּ שאף להשליט על המדינה פסח במידה רבה על המגזרים הלא עירוניים.

במסגדי הערים היו הדרשנים מחויבים להשמיע בימי שישי את הדרשה הממשלתית, האחידה, שנוסחה והובאה אליהם על ידי זרועות הביטחון, בעוד שבמסגדי הכפרים נהנו הדרשנים מחרות גדולה לומר את אשר על דעתם המוסלמית המסורתית, גם אם זה לא השתלב עם המגמות המודרניסטיות החילוניות של השלטון. נשים בערים זכו ללמוד במוסדות אקדמיים ופתחו קריירה מקצועית כמעט כמו הגברים. החוקה אסרה על גברות ללבוש בתחומי האוניברסיטה ובמוסדות השלטון את כיסוי הראש, ואיסור זה הרחיק מהלימודים ומהתעסוקה הממשלתית את הגברות המסורתיות שלא הסכימו להופיע בציבור בגילוי ראש.
 
צילום: AFP
''ראשי המפלגה האסלאמית חשים שהם חופשיים לעשות במדינה כמעט את כל העולה על רוחם''. תומכי ארדואן עוטים את דגלי טורקיה על גופם צילום: AFP

השלטון עשה ככל יכולתו לעודד את התיירות המערבית לערים ולכפרי הנופש, שהציעו לתייר האירופי את כל מבוקשו: מסעדות המגישות אוכל שאינו בהכרח כשר על פי האסלאם, משקאות אלכוהוליים, בתי הימורים ומועדוני ריקודים, למרות – ואף בגלל – שכל אלו מנוגדים לאסלאם, לרוחו ולמורשתו.

הבדל נוסף וחשוב התפתח לאורך השנים בין החוגים המודרניים ואלו המסורתיים, והוא גודל המשפחה: המודרניים חיפשו כל העת את הדרכים לצמצם את הילודה בעיקר באמצעות העלאת גיל הנישואין על פי המגמה שהסתמנה באירופה, והרוח ששלטה בהם גרסה שריבוי ילדים פועל כנגד הפיתוח החברתי והכלכלי. המסורתיים המשיכו לראות בצאצאיהם, יציריו של אללה, את מקור גאוותם, את עתידם הכלכלי ואת עתיד העם, ולכן לא שעו לאווירת צמצום הילודה ששררה ברחוב העירוני המודרניסטי.

כך, לאורך השנים, התפתחו בטורקיה שני מגזרים: מגזר חילוני, ליברלי, מודרני, מערבי במגמותיו שאחז במושכות השלטון, הפוליטיקה והכלכלה, היה מוגן באמצעות החוקה והצבא אך הצטמצם בהתמדה מבחינה דמוגרפית. מנגד התפתח מגזר דתי, מסורתי אסלאמי, שהיה דחוק לשוליים הכלכליים והפוליטיים, ושהשלטון ניסה להנציח את שוליותו, למרות שחלקו באוכלוסייה גדל במהירות ובהתמדה.

מאז שנות החמישים הוכנס לכפרים בטורקיה מיכון חקלאי, וטרקטורים רתומים למחרשות החליפו את החמור והחורש ההולך אחריו. המיכון החליף ידיים עובדות רבות, וחקלאים רבים החלו להגר מהכפר אל העיר בחיפוש אחר פרנסה. הם התיישבו בשכונות עוני בפרברי הערים, והעבירו אליהן את תרבותם המסורתית. מסגדים נבנו, מדרסות נוסדו, והמרחב הציבורי בשכונות אלה שיקף יותר ויותר את המסורת האסלאמית בלבוש הנשים ובמאכלים והמשקאות הנמכרים לציבור.
 
צילום: AFP
התפתח מגזר דתי אסלאמי, שהיה דחוק לשוליים ושהשלטון ניסה להנציח את שוליותו (מוסלמים מול שגרירות ארה''ב בווינה) צילום: AFP

לאורך שלושת העשורים האחרונים החל מפנה משמעותי במישור האזרחי: כתוצאה מהתגברות מגמות של זכויות אדם וחירויות אזרחיות (בשל לחץ אירופי שנבע מצפייה טורקית להתקבל באירופה כמדינה עמיתה) החלו יותר ויותר אנשים באגף המסורתי של העם בטורקיה לדרוש את זכויותיהם, להתארגן במפלגות, לצאת מהשוליים הפוליטיים והכלכליים ולהשפיע על המתרחש במדינה.

דרישתם זו קיבלה יתר תוקף בשל השחיתות שפשתה בקרב חוגי השלטון שדבקו במנעמיו במשך שנים ארוכות, שחיתות שחייתה בעיקר על חשבון שכבות העם הרחבות, העניות והמוחלשות. הסכסוכים בקרב האליטה הפוליטית מדושנת העונג הכניסה את המפלגות החילוניות לקלחת של פילוגים שגרמה להתפרקותן ולהתפוררותן, עד כדי כך שהמפלגה האסלאמית לגלגוליה הפכה למפלגה הגדולה ביותר. הגרסה האחרונה של המפלגה האסלאמית – "מפלגת הצדק והפיתוח" – בראשותו של רג'פ טייפ ארדואן הגיעה לשלטון בנובמבר 2002, ומאז היא מחזקת את אחיזתה במעגלים הכלכליים והחברתיים ומשתלטת על יותר ויותר עמדות כוח פוליטיות, הפרלמנט, הממשלה והנשיאות.

"אזורי הבחירה" של ארדואן הם הכפרים ושכונות העוני, ותושביהם חשים היטב בשנים האחרונות את הצמיחה הכלכלית הנובעת בעיקר ממעבר מפעלים מאירופה לטורקיה, ומביקוש גובר לידיים עובדות בתעשיות המזון, הטקסטיל, המתכת, המכוניות והחשמל, שמרבית תוצרתן מיוצאת לאירופה. רבים מהמוצרים הללו הנמכרים בישראל מיוצרים בטורקיה.
 

EPA
בחוץ פורחת טורקיה מסורתית, אסלאמיסטית, שתצטרך לפלס את דרכה בעולם שבו האסלאם נחשב יותר ויותר כבעיה. אזרחים טורקים תומכים בארדואן EPA

שני מוסדות – הצבא ובית המשפט העליון – נשארו עד לשנים האחרונות מחוץ לשליטת המפלגה האסלאמית, אבל גם שני גופים אלה עברו שינויים מרחיקי לכת: הקצונה החילונית ששלטה בצבא הוחלפה בהדרגה בקצונה דתית, וארדואן העביר במשאל עם שינוי בחוקה המאפשר לדרג הפוליטי – ובמשמע האסלאמיסטי – לקחת חלק במינוי שופטים. כך ששני גופים אלה, שבעבר היו כלבי השמירה של החילוניות, אינם מציבים איום על שליטת החוגים האסלאמיים על מעגלות המדינה. ראשי המפלגה האסלאמית חשים כיום שהם חופשיים לעשות במדינה כמעט את כל העולה על רוחם.

ניסיון המהפכה שהיה בסוף השבוע היה ככל הנראה הניסיון האחרון של החוגים החילוניים להיפטר מהשלטון האסלאמי, המבוסס כיום על מרבית האוכלוסייה, ולכן גם נכשל. טורקיה החילונית, הליברלית, המודרנית, זו שאתא תורכּ ראה בעיני רוחו, נכנסת בימים אלו לארון קבורה, וארדואן עם הפטיש ביד, מחזק את מסמריה.
בחוץ פורחת – ותמשיך לפרוח – טורקיה מסורתית, אסלאמיסטית, שתצטרך לפלס את דרכה בעולם שבו האסלאם נחשב יותר ויותר כבעיה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך