ראשי » חדשות » צבא וביטחון

מנהרות בגבול הצפון? "מתכוננים לכל תרחיש"

שלושה מג"דים בחיל האיסוף הקרבי היו לפני עשור מפקדי פלוגות בגבול לבנון והם משוכנעים גם היום כי לא כשלו: "זה היה ניצחון". לקראת המערכה הבאה ברור להם שאינם יודעים הכל: "לא חיים באשליה, אולי נופתע אך לא נוכרע"

זו הפעם השנייה בעשור האחרון שסא"ל שי ברדה מגיע אל גבול לבנון. בזמן המלחמה ב-2006 הוא היה מפקד פלוגה בגזרת החטיפה בנקודה 105 ולחם עם חייליו בעומק הלבנון ב-33 ימי הלחימה. בסוף השבוע האחרון התכנסו ביוזמת nrg שלושת מפקדי הפלוגות ששירתו בגבול לבנון בימים שקדמו ללחימה והיו הראשונים שלקחו חלק במשימות המפתיעות שעמם נדרשו להתמודד מול החיזבאללה.

עוד כותרות ב-nrg:
• הכישלון של לבנון השנייה התחיל בנסיגה הבהולה / פרשנות
• מצעד הגנרלים: איפה מפקדי מלחמת לבנון השנייה
• נתניהו: "מי שיתקוף אותנו יקבל תגובה עוצמתית"
• כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

היום סא"ל ברדה מפקד על גדוד ״נשר״, 414, גדוד האיסוף הקרבי של אוגדת עזה. אליו מצרפים גם שני חבריו לנשק, סא"ל ניר מגידיש, היום מפקד גדוד 595 בגזרת סוריה וסא"ל ניר מסילתי, מפקד בגדוד 869 בגזרת לבנון. שלושתם מפקדים בחיל האיסוף הקרבי, שבשנת 2006 עוד נקרא 'חיל מודיעין השדה'.

עשור למלחמה (עריכה: דניאלה רדין):
 
סא"ל ברדה מספר כי הוא מופתע מאוד לראות את השינויים הגדולים שעברו על אצבע הגליל מהזיכרונות שלו מימי המלחמה: "בפעם שעברה הייתי כאן בסיור שעשינו אחרי המלחמה וראינו את הכל חרוך. היום הגעתי לכאן, סיירתי באזור וראיתי רק ירוק, ולא מצאתי שום דבר חרוך או זיכרון שהייתה כאן המלחמה. אנחנו יושבים עכשיו במקום שחטף שלושה מטחי קטיושה ואתה רואה את הבנייה ואת ההתעצמות שלנו. עברתי בכפר גלעדי איפה שהחבר'ה נהרגו ואתה רואה פרוייקטים של בינוי והתחדשות במכללה הסמוכה ובקיבוץ וזה מרגש. למעט מצבה יפה שמציינת את האירוע הקשה שהיה כאן אתה רואה שהאזור כולו התחדש. אני נדהמתי כשהגעתי לפה".

אני מבקש מהשלושה להמשיך ולתאר את השינויים שחלפו בעשר השנים מאז לבנון השנייה, שנראים דווקא דרך העיניים של ירוקי המדים: "הנוף כאן התחדש וזה ברור, אבל הדבר השני שמאוד מבדל בין אז להיום הוא מה לא קיים עוד בצד השני", אומר סא"ל ניר מגידיש ומסביר: "אם לפני המלחמה ראינו כל הזמן את עמדות החיזבאללה על הגדר והם נסעו לאורך הכבישים ובקלות רבה, בלי תכנון מוקדם, יכלו להוציא משם פיגוע, היום אתה לא רואה את זה.

"אמנם החיזבאללה היום נטמע יותר באזור ואתה רואה אותו בכסות אזרחית במרחב הזה אבל אז היו לו ממש מבצרים על הגבול. אני חושב שבעיניים של אזרח, כשהוא ראה על הצוק ובעמדות שולטות מוצבים של חיזבאללה זה היה מאוד מלחיץ, והיום כל זה לא קיים עוד".
 
סא"ל ניר מסילתי שחולש גם בימים אלו בפיקוד בגדוד המוצב בגזרת לבנון, אותה גזרה בה נלחם בלבנון השנייה, מכיר את השטח היטב ולא עזב אותו מאז: "אני מסתובב פה ונזכר כל הזמן באירועים שהיו ובדברים שקרו בזמן המלחמה ומנסה לספר לאנשים מתחתיי על המורשת ועל מה שהיה כאן. בסופו של דבר מי שחווה את זה מרגיש כאילו זה היה אתמול אבל זה היה לפני עשר שנים וכל החיילים של היום היו אז בני עשר וזה דברים שהולכים ומתרחקים מהם" הוא מתאר את הניסיון הבלתי פוסק שלו להעביר את חוויות המלחמה לחיילים הצעירים שהתגייסו זה מכבר.

"אם נראה את היקפי הכוחות שלנו ב'איסוף הקרבי', אז קח לדוגמא את גזרת הגולן שבה פעלה עד לא מזמן פלוגה אחת והיום כבר מוצב שם גדוד איסוף שמתעצם. כל הגדודים של האיסוף הקרבי עוברים מהלך הפוך לכל התהליך של הקיצוצים שעובר הצבא. אתה רואה התעצמות ושדרוג ושיפור ומבין את החשיבות של האיסוף הקרבי לאורך הגבולות".

בתקופה שאחרי המלחמה, במרוץ אחר חיפוש האשמים והמחדלים, עמדו גם אנשי המודיעין ובהם אנשי מודיעין השדה בפני אצבע מאשימה כי לא זיהו את ההכנות בצד השני לקראת ניסיון החטיפה, לא הבינו את עוצמת האש ו'שמורות הטבע' שעמדו לרשות החיזבאללה ובעיקר כי נתפסנו לא מוכנים. שלושת מפקדי הפלוגות אז שפיקדו על גזרות הלבנון ב-2006 מבקשים כעת להעמיד דברים על דיוקם: "אני חייב להפריח כמה שמועות. תשאל כל אחד שהיה בגדוד ותראה שלא היה אפילו בן אדם אחד שהיה מופתע ממשהו שקרה במלחמה. הכינו אותנו לתרחישים שבדיוק התמודדנו איתם" אומר סא"ל ברדה. "הכינו אותנו למה שיקרה בתחילת המלחמה, מה יהיה בשלבים של הכניסה והמהלכים שיקרו אחרי זה. בתור גדוד סדיר תחת אוגדה 91 מערכת ההכנות שהאוגדה עשתה לפני המלחמה הייתה אחד לאחד מה שקרה".
 

אז מה קרה שם, כיצד נתפסנו "עם המכנסים למטה" במלחמה הזו?
סא"ל מגידיש: "אחד מהאתוסים המופרכים שעלו לאחר המלחמה היה 'איך לא ראינו את החטיפה'. צריך לזכור שלא היו לנו בנקודה שם (נקודה 105, מקום חטיפת 2 החיילים – י.ק) תצפית או אמצעים לראות את מרחב הגדר והיום זה שונה כי נעשו מאמצים להוספת עוד ועוד אמצעי כיסוי. אבל אי אפשר לראות בזה כישלון כי אתה צריך לעשות עם מה שיש לך הכי טוב שיש. ברור שהעושר המודיעיני היום הוא לא מה שהיינו אז, אבל גם ברור שבעוד חמש שנים נדע יותר ונבין ממה שאנחנו יודעים עכשיו. אתה כל הזמן מחפש יותר ויותר להשתפר. הייתי רוצה להתמודד ב-2006 עם האמצעים שיש לנו היום אבל עם מה שהיה לנו אז עשינו את המיטב והכי טוב שידענו".

סא"ל מסילתי: "צריך לעשות אבחנה בין הייעוד של הגדודים שלנו לבין הייעוד של המודיעין שעליו אתה מדבר. הייעוד שלנו הוא לסייע בהגנת הגבול והגנת הגדר והמרחב ומה שניתן לראות בעין. הכשל שאתה מדבר עליו הוא במערך המודיעיני שמכמה סיבות המידע המודיעיני שהיה ידוע לא ירד למטה. בין השאר, מסיבות של סיווג בטחוני ואחרות שהחליטו לא לחשוף את החומרים המסווגים, וזה הוביל לכך שחלק מהכוחות המתמרנים היו מופתעים.
 
"האם אנחנו כאנשים שמשתייכים לתחומי האיסוף ידענו חלק מהדברים? ידענו. האם כל חייל חירניק במילואים ידע מה מצפה לו שם ושיש בלבנון 'שמורות טבע' כמו שנקראו אז? כנראה שלא ידע, לפחות ממה שעלה מהתחקירים. חלק מהתחקירים שהופקו והמסקנות שלהם היו שצריך להוריד את רמת המידור שקיימת על חלק מהמידע ולחשוף יותר אנשים לדברים כדי שלא יופתעו. הבינו שעדיף שאנשים ידעו יותר לפני מלחמה מאשר לשמור כסוד גדול ורק בזמן מלחמה לפתוח את החומר. לכן הרבה דברים השתנו החל משיעורי תודעת האויב ולימודי האויב שנעשים לחיילים והיום מלמדים הרבה יותר דברים וחושפים באופן כזה שיכין את הכוחות ברמה הרבה יותר טובה".

סא"ל ברדה מבקש להבהיר ולמחוק את התחושות שליוו את הציבור כלפי כישלונות המלחמה ההיא: "בתחילת המלחמה, ככה ראו את פני השטח והיה קל לשדר את זה כאירוע של 'כשל', אבל בסוף בסוף כשאתה מדבר על המודיעין הקרבי לא תמצא שום פאשלה מודיעינית או תחושת אשמה. אני חושב שזה אתוס שלא מופיע בכתובים ולא תמצא אותו בחקירות".

בחודשים האחרונים נצפים שוב על גדרות הגבול כוחות של חיזבאללה, כשהם על בגדים אזרחיים אמנם, ומצלמים ועוקבים אחרי כוחות צה"ל. גם איומי נסראללה על התוכנית לכיבוש הגליל והמגדלים החדשים והגבוהים שהציבו לוחמי צבא לבנון בגבול לא ממש מרגיעים את התושבים ששוב חוששים מפני הפתעה נוספת ומפחידה יותר מעבר לגבול.

האם חיזבאללה חזר לפעול בצורה גלויה וללא חשש וכיצד תעדיפו להתמודד איתו, כשהוא על הגבול גלוי או כשהוא מסתתר ומתעצם?
"חיזבאללה מעל פני השטח זה טוב יותר כי אתה יכול לראות אותו ואיפה הוא נמצא ולזהות אותו בתור גורם צבאי וגם לטפל בו במידת הצורך", עונה סא"ל מסילתי. "הבעיה עם זה שזה יכול ליצור חששות אצל האזרחים שרואים את זה. באותם שנים לפני המלחמה כשראו את אותם מגדלים, 'פילבוקסים', ניצבים על קו הגדר זה דבר שהעלה חששות ויש בזה חסרונות. כשלוחמי החיזבאללה פועלים מתחת לפני הקרקע זה מראה לך שהם מורתעים וחוששים. האזרחים פחות רואים את החיזבאללה בעיניים ולכן מרגישים יותר בנוח אבל מצד שני זה מקשה על כוחות צה"ל ובעיקר על גדוד האיסוף להצליח לאתר ולמצוא אותו ולכן אנחנו משקיעים הרבה מאמצים כדי לחשוף אותו".
 

מגידיש מספר על האירועים בהם ניתן לזהות את הלוחמים השיעים: "אנחנו רואים אותם בכסות אזרחית כשהם פועלים בתור רועי צאן וציידים ואזרחים כביכול בזמן שהם מגיעים לגדר ומצלמים ומתעדים אותנו. זה אמנם יותר מורכב ואתה צריך ללמוד את האופי של הפעילות שלהם אבל אני חושב שיש לכל דבר יתרונות וחסרונות ואין דרך שהיא בהכרח מועדפת. כשחיזבאללה פועל בצורה מאוזרחת זה גורם לנו להבין שחיזבאללה עדיין זוכר שהוא צריך להיזהר והוא מורתע וזה מחייב אותנו כמובן להיות מקצועיים בעבודה שלנו".

האם אתם רואים תרחיש שבו חיזבאללה כבר חפר מנהרות מכיוון לבנון אל יישובי הגליל כפי שהוא מאיים?
מסילתי: "אנחנו חושדים בכל דבר. הנחת היסוד היא שכנראה במלחמה הבאה יהיו גם הפתעות. אם תניח שתדע הכל במלחמה הבאה אז אתה תופתע. הכל אפשרי. אנחנו לא יודעים לחצוב מנהרות ענק בכביש 6? אני לא איש הנדסה ולא מתיימר להיות איש הנדסה אבל יודע שאין דבר שאנחנו עושים ואחרים לא יכולים לעשות ואנחנו פוקחים עין על כל דבר שקורה במרחב. להגיד לך שכל דבר שקורה אנחנו באמת יודעים עליו? אני לא יכול להגיד לך את זה כי תמיד אפשר להסתתר בתוך בתים כפי שגילינו בעזה שחפרו מנהרות מתוך בתים וכל יום היה יוצא אדם עם שק עפר אחד. כנראה שאחרי עשר שנים אם אתה עושה את זה בכל יום, תוכל להצליח בזה. אפשר לעשות הרבה פעולות נסתרות ואנחנו ערניים וחושדים בכל פעולה ולכן גם כל ידיעה שמגיעה מאזרחים או ממאבטח ושומר בעמדה אנחנו פותחים את המערכות ואת האוזניים בניסיון לגלות ולהבין מה זה. אם אנחנו נחיה בתחושה של אשליה שאנחנו יודעים הכל אז כולנו נופתע".

התשובה נשמעת מאוד פסימית ובעיקר מלחיצה?
"הדבר המרגיע הוא שבאוגדה 91 מתבצעות עבודות ופעולות רבות שנועדו להכין את הקרקע גם למצב כזה ובגלל שמדובר במידע רגיש לא אוכל לחשוף אותו. זה בא לידי ביטוי דרך הכנת הכוחות והקרקע ודרך הרבה הפתעות שאנחנו מכינים לצד השני באותה מידה למצב שבו הוא כן יפתיע אותנו. הנחת היסוד היא שנופתע אבל לא נוכרע ולזה אנחנו מתכוננים.

"כולם צריכים להבין שבמלחמה יש הפתעות ואם אנחנו לא נבין את זה נהיה בבעיה. השאלה איך אתה מתכונן ומכין את הכוחות והשטח לאותן הפתעות ואיך אתה מכין את התגובה שלך וההתגוננות והמכה השנייה והשלישית שאתה תרצה להנחית עליהם אחרי אותה חדירה או כניסה. בסופו של דבר גבול לבנון הוא ארוך עם מעל 120 קילומטר עם שטחים מאוד מאוד מורכבים וסבוכים, עם הרבה ואדיות והרים ובולדרים ושטחים מיושבים צמודים לגדר שמאפשרים להם להיכנס פנימה עד הגדר בלי אפשרות להיחשף. לכן אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות ביבשה, באוויר ובים וגם מתחת לאדמה, אם צריך, כדי להתכונן לזה".

בהר הרצל שבירושלים התקיים בשבוע שעבר טקס הזיכרון הממלכתי במלאת עשור לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. ראש הממשלה נתניהו התייחס בטקס לאפשרות כי תתקיים מערכה עתידית מול חיזבאללה, וטען כי "מי שחושב שיימצא כאן קורי עכביש יקבל אגרוף ברזל". הסיקור התקשורתי במהלך שלושת החודשים האחרונים עסק שוב ושוב בנושאים הקשורים למלחמה ויש הטוענים כי התנהל מעין "פסטיבל" סביב ציון העשור למלחמה. מהו הערך בשיח הזה והאם הצבא צריך להוביל אותו? שלושת מפקדי הגדודים עמם שוחחנו בטוחים כי בימים אלו ובשיח הער סביב המלחמה ההיא ותוצאותיה יש כדי להביא להכרעה וללחימה ברורה ומוצלחת יותר מאשר ב-2006.

"לפני שלוש שנים ציינו 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. למה ציינו את זה? תשאל למה היה פסטיבל שלם על אירועים שהתרחשו לפני 40 שנה? התשובה היא שאתה רוצה ללמוד כי יש לך מורשת ואתוס. יש לך משפחות שכולות שאתה רוצה לכבד ולזכור את יקיריהן והמורשת שלהם שהיא חלק בלתי נפרד מאתנו ואתה רוצה לראות שאתה לא חוזר על טעויות. אני חושב שהבירור והזיכרון שמעלים עכשיו מלבנון השנייה הוא בסדר גמור למי שלא רוצה לחזור על טעויות מהעבר", אומר סא"ל מסילתי.

"אם תמיד נזכור שאסור לנו להיות זחוחים ולומר שאנחנו הצבא הכי חזק במרחב הזה ולהיות שאננים כי אז נעשה טעויות וזה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה, המורשת והפקת הלקחים". סא"ל ברדה מוסיף ואומר: "אני חושב שזו חובה שלנו וזו המורשת שלנו. יגאל אלון אמר שעם שאין לו עבר אין לו הווה ועתידו לוט בערפל. וזו חובה שלנו כאנשי צבא ואזרחים להנחיל את המורשת, להנחיל את מה שלמדנו ולהוריד כלפי מטה את הלקחים שלא יחזרו. חלק מהלקחים של מלחמת לבנון יישמנו כבר בצוק איתן ובעופרת יצוקה".

האם הפסדנו במלחמה?                                                
סא"ל ברדה: "המסר לחייל הוא שהייתה מלחמה וכמו בכל מלחמה יש דברים לשיפור ויש דברים לשימור. אנחנו מלמדים אותם גם מה שצריך לשמר וגם מה שצריך לשפר. זה תהליך שהחל יום אחרי מלחמת לבנון וזה תהליך מתמשך. נכון שביום העשור ללבנון יהיה איזשהו ציון דרך למורשת שהמפקדים צריכים להקנות לחיילים שלהם כדי שידעו על אירועי המלחמה ההיא. עשר שנים של שקט שעברו על תושבי הצפון זה ניצחון ברור ואני מאמין ומקווה שיהיו פה עוד עשר שנים של שקט. זה היה ניצחון ואין מילה אחרת לדבר הזה. תשאל גם את תושבי קריית שמונה ואני מאמין שהם יגידו את אותו הדבר".
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg