הסיוע הבטחוני מארה"ב - קרוב מתמיד

עמיר רפפורט על ההתקדמות מול ארה"ב בהסכם הסיוע הבטחוני, על סימני השאלה בגזרה הצפונית עם חדירת הכטב"ם וסימני הקריאה בסיום ההפיכה הצבאית הכושלת בטורקיה

צילום: AP IsraelDefense

הפעם זה נראה רציני מבעבר: יש סיכוי טוב שבמהלך הימים הקרובים תצא הודעה הקשורה להסכם החדש לסיוע ביטחוני רב שנתי מארה"ב לישראל. גם אם תהיה הודעה על ההסכם וגם אם לא, בשבוע שלאחר מכן ייצא ממלא מקום ראש המטה לביטחון לאומי, יעקב נגל, לוושינגטון, במטרה לסגור עניינים.

כדי להבין את משמעות הנסיעה הקרובה של נגל, להלן תקציר הפרקים הקודמים בסאגה: הסכם הסיוע הביטחוני החדש היה אמור להיחתם כבר לפני חודשים ארוכים, לקראת כניסתו לתוקף במהלך שנת 2017. באוקטובר בשנה הבאה יפוג תוקף ההסכם הקודם, שהיה לעשר שנים (החתימה נדרשת זמן רב מראש, משום שצה"ל מתבסס על כספי הסיוע כדי לממן את הרכש ארוך הטווח שלו מארצות הברית. בלי הבטחה לסיוע, ישראל לא יכולה לממן עסקאות ענק, למשל רכש של מטוסי קרב).

מה שהפך את הסכם הסיוע האמריקאי הנדיב לנושא חמוץ ביחסים בין ירושלים לוושינגטון זה הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן, שנחתם לפני שנה. לפי כל ההערכות, לפני חתימת ההסכם היה מוכן הנשיא אובאמה להגדיל באופן משמעותי את סכום הסיוע, בראש ובראשונה כפיצוי על כך  שארה"ב תמכור נשק במאות מיליארדי דולרים למדינות בחצי האי ערב, ובראשן ערב הסעודית (שזה משקל נגד בפני עצמו למרוץ החימוש האיראני בעקבות ההסכם). לאחר שנתניהו יצא נגד הסכם הגרעין בבית הנבחרים, ארה"ב הפכה הרבה יותר "קשוחה" לגבי סעיפי ההסכם.

כך או כך, כבר לפני חודשים ארוכים הסתיים דיאלוג בין משרד הביטחון הישראלי ובין הפנטגון לגבי הצרכים הביטחוניים העתידיים של ישראל. בדיאלוג זה לא דובר על מספרים, משום שרוה"מ ניהל את המו"מ בעצמו, באמצעות המטה לביטחון לאומי הכפוף אליו ישירות.

לאחר שההסכם לא נחתם במהלך 2015 וגם לא בחצי הראשון של 2016, בישראל קיוו כי הממשל יגלה נדיבות גדולה יותר כלפי ישראל לקראת הבחירות לנשיאות, מה שלא בהכרח קורה. בכל מקרה, נראה כי כעת האינטרס המובהק של ישראל הוא לחתום על ההסכם לפני שוושינגטון שוקעת במערכת הבחירות לחלוטין, שכן כינון ממשל חדש יקח כמה חודשים ובכל מקרה לא בטוח שהממשל הבא יהיה נדיב לישראל יותר מאשר ממשל ברק אובאמה (שמימן את תכנית "כיפת ברזל" ועוד תכניות פיתוח בסיוע נוסף מחוץ להסכם הסיוע). 

מהפך שלטוני לא בהכרח מבטיח טובות לישראל בעניין הסיוע: המועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טרמפ אמנם מתבטא לעיתים תכופות נגד מוסלמים, אבל המדיניות שלו תהיה לצמצם מעורבות אמריקאית בעולם, ולבחון כל דבר קודם כל דרך האינטרס האמריקאי.

לאור כל זאת, נראה כי שני הצדדים ישאפו לסיים את הסאגה ולחתום על ההסכם בחודש אוגוסט.

אז מה יהיה בהסכם? הסיוע השנתי יגדל ככל הנראה בלפחות 20 אחוז, לעומת 3 מיליארד דולר סיוע שנתי בהסכם הקודם, אבל יהיו "עיזים" מבחינת ישראל: במהלך השבועות האחרונים פורסמו לא מעט ידיעות על כך שישראל לא תוכל להמיר חלק מכספי הסיוע הביטחוני לשקלים, דבר שלכאורה יפגע ברכש שמתבצע מהתעשיות הביטחוניות הישראליות. יש בפרסום גרעין של אמת אבל לא הרבה יותר מכך, וככל הנראה ההשפעה של הגזירה על התעשיות הביטחוניות הישראליות תהיה שולית. בכל מקרה, נראה כי הפרטים המלאים של הסכם הסיוע החדש יתבררו ממש בקרוב.

סימני שאלה בצפון

כמו לפרסומים אודות הסכם הסיוע הקרוב, גם לפרסומים אודות הניסיון ליירט בשבוע שעבר, לכאורה, כלי טיס בלתי מאויש, כטב"מ, יש להתייחס בעירבון מוגבל. אלה הפרטים הבטוחים היחידים: הייתה חדירה לישראל של כטב"מ, ששוגר מלבנון דרך רמת הגולן הסורית. הכטב"מ יצא משטחנו בשלום. זהו.

לגבי כל שאר הפרטים יש יותר ספקולציות מאשר עובדות, גם משום שצה"ל וחיזבאללה שמרו על עמימות מוחלטת. מדוע? יש להניח כי בשלב הזה המטרה העליונה של שני הצדדים היא איסוף מידע: חיזבאללה מתעניין מאוד ביכולות ההגנה של צה"ל נגד כטב"מים, ואילו צה"ל מצדו מתעניין מאוד במערכי כלי הטיס הבלתי מאוישים שקיימים בזירה (גם בידי חמאס).

בנסיבות כאלו, יכול להיות ששיגור שני טילי פטריוט לעבר הכטב"מ או ניסיון יירוט עם מטוס קרב היו אחרים מכפי שתוארו בתקשורת. נראה כי בישראל ידעו על חדירת הכטב"מ בדרגים הגבוהים ביותר כבר בזמן אמת, אבל ייתכן שהיה עדיף לחיל האוויר ללמוד פרטים על הכלי או לנסות להשתלט עליו, יותר מאשר להשמיד אותו. שיקול דומה הוזכר כספקולציה בעת חדירת כלי טיס מלבנון בשנה שעברה, שהסתיימה בהתרסקות בדרום הר חברון אחרי שעה וחצי באוויר.

כך או כך, המטוסים הלא מאוישים הזעירים והמהירים של החיזבאללה יהוו אתגר גדול לחיל האוויר הישראלי, וגם לכוחות היבשה, במערכה הבאה.

אגב, הייתה לאחרונה חדירה מדאיגה נוספת לשטח ישראל. במקרה הזה נכנס לשטח ישראל ללא קושי אזרח ירדני מעורער בנפשו והוא נורה ונהרג רק בעומק 2.5 קילומטרים בתוך ישראל. החדירה שלו בוצעה בדיוק בתפר שבין שטחי פיקוד הצפון ופיקוד המרכז, בשיפולים הדרומיים של רמת הגולן, והיא צריכה לעורר שאלות לגבי מידת הערנות של הכוחות באזור הזה של הגבול.

האי המלאכותי

וגם זה היה השבוע: שר המודיעין, ישראל כץ, עשה קמפיין גדול למען הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה שמטרתו להפריך את הטענה שישראל מקיימת מצור ימי ואווירי מעל הרצועה. האי יכול לשמש לבידוק סחורות המיועדות לרצועה, דבר שנעשה בנמל אשדוד כיום. השר כץ דיבר ארוכות בשבחי תכנית האי בנאום שנשא בכנס המודיעין הבינלאומי ביום שלישי. בקרוב יעלה נושא האי בקבינט המדיני ביטחוני, עם תמיכה חד משמעית בעד הקמתו מצד המוסד וצה"ל וגם מצד המטה לביטחון לאומי. אך האם זה מבטיח שהאי אכן יוקם? ממש לא. גם אם יוסדרו העניינים המדיניים הקשורים לסוגיה, יצוצו לא מעט שיקולים כלכליים שיכולים להביא לגניזת התכנית (כמו הכסף הגדול שעושה נמל אשדוד, כנמל הבית של רצועת עזה).
 

טורקיה, התאוששות ארוכה

יום שלישי בערב, נמל התעופה אתא טורק באיסטנבול: אנשי מקצוע עדיין עמלו על תיקון נזקים שנגרמו גם כאן במהלך ניסיון ההפיכה הכושל, בלילה שבין שישי לשבת.

העבודות מתבצעות במהירות, כך שבתוך ימים אחדים לא יישאר בנמל התעופה זכר למאורעות, אבל טורקיה כולה תלקק את פצעיה עוד תקופה ארוכה.

הסיפור המעניין הוא הצבא הטורקי, שחלקים ממנו היו מעורבים בקשר. 

קצת עובדות כדי לקבל פרופורציה על צבא טורקיה: משרתים בו כמעט מיליון חיילים בגיוס חובה וקבע. חיל האוויר שלו הוא השני בגודלו בברית נאט"ו אחרי חיל האוויר האמריקאי, והצי הימי הטורקי הוא הגדול ביותר בים התיכון. תקציב צה"ל בשקלים דומה לתקציב צבא טורקיה בדולרים (כלומר, תקציב הצבא הטורקי גדול פי ארבעה). 

הנשיא הטורקי רג'יב טאיפ ארדואן כבר החל ב"מסע טיהור" בצמרת צבא טורקיה, אבל נראה כי הוא לעולם לא יוכל לשלוט עד הסוף בגוף האימתני הזה, שמחויב לשמירת החילוניות של טורקיה, לפי החוקה הטורקית. 

זאת, במיוחד לאור העובדה שחלק גדול מהמפקדים ומהחיילים בצבא העם הטורקי שייכים לקבוצות שעוינות  את ארדואן: חילונים, קבוצות איסלאמיות יריבות ומיעוט כורדי ענק.

ובלי קשר לצבא, שתי נקודות הקשורות לניסיון ההפיכה מזווית ישראלית: ישראל נהגה בחוכמה רבה כאשר נמנעה מכל הצהרה רשמית עד שהתברר כישלון המהפכה; ואירועי ההפיכה לא ישפיעו כלל על הסכם הפיוס שנחתם בין הארצות לאחרונה.

תהליך הפיוס מתבצע כמתוכנן - הטורקים כבר שלחו אוניות סיוע לעזה דרך אשדוד, עוד לפני ניסיון ההפיכה. בשלב הבא, הפרלמנט הטורקי צריך לבטל את כל החקיקה שנחקקה כנגד אנשי צבא ישראלים בהקשר של הלחימה בעזה, ואז ישראל תשלם לטורקיה פיצויים בסך 20 מיליון דולר בגין אירועי משט המרמרה. רק לאחר מכן יחזרו השגרירים של שתי המדינות אל השגרירויות באנקרה ובתל אביב.