ראשי » חדשות » הבחירות בארצות הברית

רשמים מוועידת הפילים

הפגנת מתנגדי טראמפ עברה בשלום, נאום רעייתו שהועתק ממישל אובמה גרם בעיקר למבוכה, וגם בן קרסון שקישר את קלינטון לשטן לא הצליח לעורר שערורייה. עכשיו יצטרכו שם לעבור ממגננה להתקפה

ביום השני של הוועידה, בארבע ורבע אחר הצהריים, ניתן האות. לכיכר המרכזית של דאונטאון קליבלנד, ה'פבליק סקוור', זרמו ברגע אחד עשרות שוטרים בשורה נחושה ומהירה. כשהם חמושים עד צוואר הצטרפו הכוחות החדשים לכמה מאות אנשי ביטחון שכבר היו נוכחים בכיכר. במה שהיה יכול להיראות לעיניים ישראליות כמו תרגיל סדר מתוכנן היטב בטקס יום העצמאות, הם יצרו בתוך שניות אזור סטרילי של מספר מטרים בין שתי קבוצות המפגינים.

עוד כותרות ב-nrg:
ארה"ב: בני נוער יהודים מתגייסים למאבק ב-BDS
ליברמן במליאה: אין הבדל בין חמאס לדאעש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בחצי השעה שקדמה לתצוגת התכלית המרשימה הזו, היה נדמה שהתחזיות השחורות על אלימות וכאוס בזמן הוועידה הרפובליקאית עומדות להתממש. מצד אחד, תומכי טראמפ- לבנים, נוצרים אדוקים, שונאי אובמה וקלינטון, שרואים במיליארדר הניו יורקי את המושיע החדש של אמריקה שלהם, זו ההולכת וגוועת כמעט עשור שנים אל מול עיניהם. מהצד השני אנשי שמאל ליברלי, שמביטים במתרחש ולא מאמינים כיצד אמריקה שלהם הולכת ונשבית בידי מי שהם מאבחנים כאופורטוניסט חסר תקנה, עם אפס ניסיון ציבורי, המסית ומדיח ציבורים בציבורים אחרים ורוכב על גלי שנאה ופחד.
 
במשך כמה שעות התעמתו שני המחנות זה מול זה בכיכר של קליבלנד. לא היה ביניהם שום מכנה משותף, שום דבר שמילים או שיח יוכלו לרפא או לשכנע. וכשמילים לא מסוגלות לעשות, מגיעות הצעקות. ואז הדחיפות, ואז מגיע הרגע שבו נדמה שהכול עומד להתפוצץ. דחיפה אחת חזקה מדי, אולי איזו מכה קטנה שתעבור מצד לצד, והאירוע יוצא לחלוטין מכלל שליטה. על כל המחזה הזה השקיפו מעל מדרגות הבטון הגבוהות של הכיכר מספר אינסופי כמעט של אנשי תקשורת מרחבי העולם. כל זווית מצולמת ומתועדת, כל שלט פרובוקטיבי מקבל האשטג בטוויטר, כל מפגין יכול לעשות את הכותרת של מהדורת החדשות הבאה. כל ממזר מלך.

לאחר שעה ארוכה מתפזרים המפגינים, והאירוע מסתיים בשלום. דיוויד, שוטר תנועה מאינדיאנה השכנה שהוקפץ כדי לתגבר את הכוחות באוהיו, שותה מים מג'ריקן גדול, משעין את ידו על חלון הזכוכית של קזינו 'ג'ייק' ואומר: "חם בקליבלנד, חם מאוד". והוא לא מתכוון רק למזג האוויר הקיצי והלח. זהו כאמור רק היום השני של הוועידה, ולדיוויד מחכות שתי יממות ארוכות מאוד עד שיחזור לתת דו"חות מהירות באינדיאנה. גם המהמרים הכבדים בתוך הקזינו הגדול לא מוכנים להמר כיצד יסתיימו שתי היממות הללו.
 
בתוך אולם הוועידה, מגרשה הביתי של אלופת ה-NBA הטרייה קליבלנד קאבאלירס, האווירה שונה בכמעט 180 מעלות. הדבר בא לידי ביטוי ראשית במעלות החום; המזגנים כוונו לטמפרטורה הנמוכה ביותר שהם מסוגלים לנפק בימי הוועידה. התוצאה היא קור עז, שמכריח את אלפי הצירים והאורחים להתכסות בעוד שכבה. הצירים יושבים על רצפת האולם, ואת מושבי הקהל גודשים אורחים, בני משפחה ובעלי תפקידים שונים במפלגה, וכמובן אלפי עיתונאים.
 
באולם עצמו מתקיים ההליך הפרוצדורלי והידוע מראש של כל ועידה מפלגתית. כאן מתקיימות ההצבעות השונות, כאן נישאים הנאומים שישודרו גם בטלוויזיה למיליוני צופים, כאן מתקיימת ההצגה שהמפלגה מעוניינת לייצר כדי ללכוד את תשומת לב הבוחרים, בעיקר אלה שעדיין מתלבטים. במתחם החיצוני של הוועידה, הכולל גם את איצטדיון הבייסבול הענק של קליבלנד, מתקיים כל העת הפנינג צבעוני ושמח של אוכל, שתייה, מוזיקה ומכירות מרצ'נדייז. אלפי הצירים שהגיעו לכאן מכל חמישים המדינות המרכיבות את ארה"ב, פלוס כמה טריטוריות שאינן מדינות, מנצלים את השמש ומתמנגלים להם בזמן שבאולם נישאים נאומים קצת פחות מעניינים וחשובים.

היומיים הראשונים של הוועידה סיפקו לכל מי שהיה חפץ בכך אישוש לדעותיו המקדימות על המפלגה הרפובליקאית בעידן טראמפ. השמאל התנפל על כל סטייה קלה מסדר היום, נטפל לאנקדוטות שוליות והפך אותן לחזות הכול. "המהומה הגדולה" שהתרחשה ביומה הראשון של הוועידה ושהתקשורת דיווחה עליה בחדווה בלתי מוסברת, הייתה דוגמה מובהקת לכך. הניסיון של אנשי "לזרוק את טראמפ" לשנות את חוקי ההצבעה ולהפוך אותה לשמית, היה צפוי. דיווחנו על ההליך הזה כאן לפני שבוע, וגם על ההערכה הרווחת שהסיכויים שיצלח קלושים עד בלתי קיימים.
 

קנדל אנרו, מנהיגת המחאה, ידעה היטב שמדובר בניסיון האחרון בהחלט לשנות את מה שמבחינתה הוא רוע הגזירה. חופש הביטוי האמריקני אפשר לה ולחבריה לנסות ולשנות את החוקים תוך כדי תנועה. המנגנון של טראמפ, שמתברר כי למד כמה דברים בכל הקשור למהלכים פוליטיים, הצליח לטרפד את הניסיון הזה בתרגיל שכלל הצבעה מוקדמת בוועדה המצומצמת האחראית על נהלי הוועידה, ובמקביל שכנוע של שלוש מדינות מתוך תשע שחתמו על הבקשה לוותר על חתימתן.

כשהמינימום הדרוש כדי להמשיך את ניסיון שינוי אופי ההצבעה הוא שבע מדינות, הבינו מתנגדי טראמפ בוועידה שהצד השני הוביל אותם למבוי סתום. בתגובה הם השמיעו כמה קריאות בוז, נטשו את האולם וכמובן חזרו אליו לקראת אירוע הערב המרכזי.
  
שום אסון לא קרה, אף יד לא הורמה, ציר אחד לא נזקק לטיפול רפואי. מה שנראה לצד האחד של המפה הפוליטית כמו חגיגה לדמוקרטיה של מפלגה תוססת ודינמית, פורש ושווק ככאוס טוטאלי בידי הצד השני. "ליל המיקרופונים" במרכז הליכוד, או כמעט כל כינוס אחר של מרכז מפלגת השלטון הישראלית, מתפתח פעמים רבות לאירוע סוער ומשמעותי הרבה יותר ממה שאירע בקליבלנד בתחילת השבוע. כולנו יודעים שאירוע כזה לא אומר דבר וחצי דבר על חוסנה ויציבותה של המפלגה. אולי אפילו להפך.

את ההוכחה לכך שמדובר בסיפור קטן ולא באמת משמעותי קיבלנו שעות ספורות לאחר מכן, כשמיד בתום נאומה של מלניה טראמפ, אשת המועמד, גילו כמה כתבים חרוצים כי פסקה ממנו דומה לנאום שנשאה מישל אובמה בוועידת המפלגה הדמוקרטית לפני שמונה שנים. מרגע זה ואילך, כל האנרגיה הופנתה לסיפור החדש. "המהומה", שרק לפני כמה שעות הייתה ההוכחה לכאוס במפלגה, נשכחה כלא הייתה.
 
מדובר כמובן במבוכה לא קטנה למטה טראמפ. המקרה הזה חשף שוב את חוסר הניסיון של רבים מדי מהלוחשים על אוזניהם של טראמפ ושל בני משפחתו, והוא היה צריך להסתיים בהתנצלות קצרה ובפיטורי כותב הנאומים האחראי על הפאשלה. במקום זאת החליטו אנשי הקמפיין - כלומר דונלד טראמפ בעצמו - להפיח אש מיותרת ולהאשים את הילארי קלינטון. לא זו בלבד אלא שגם כאשר הכותבת ביקשה להתפטר מיוזמתה, סירב טראמפ לקבל את ההתפטרות. ואחרי הכול, גם כאן מדובר בסיפור שולי ולא חשוב, שנופח בלי שום פרופורציה על ידי התקשורת הליברלית תאבת הסקופים, ואם אפשר על הדרך לפגוע במפלגה השנואה עליהם - מה טוב.
 
בסיום יומה השני של הוועידה הופיע על הבמה בן קרסון. הנוירוכירורג השחור היה אחד המועמדים הצבעוניים והלא צפויים במהלך הפריימריז. היה ברור שאם תצא שערורייה משורת הנואמים באותו ערב, יש סיכוי טוב שהיא תגיע מבית מדרשו. קרסון לא כל כך סיפק את הסחורה, והניסיון לייצר "שערורייה" חדשה דרך הדגשת דבריו על קשר בין הילארי קלינטון לתיאוריות התומכות בכוחו של השטן ולוציפר, לא עשו את העבודה וגוועו במהרה.

ביומיים שנותרו לוועידה ושיתקיימו לאחר ירידת הכתבה לדפוס, יצטרכו טראמפ ואנשיו לעבור ממגננה להתקפה. כלומר, במקום לנסות לכבות שריפות תקשורתיות ולהתמקד במה שאובמה וקלינטון גרועים בו, עליהם לפרוס את תוכניותיהם הכלכליות והביטחוניות לארבע השנים הקרובות. הציבור האמריקני כמה לתשובות, והוועידה היא ההזדמנות לתת אותן.

לפני כשנה שהיתי בקליבלנד במסגרת סיקור סדרת הגמר בין קליבלנד תחת שרביטו של המאמן הישראלי דייויד בלאט, לגולדן סטייט. בחרתי אז לסטות לכמה שעות מהנתיב הקבוע של כתבי הספורט - מאולם הכדורסל לעיר הולדתו של לברון ג'יימס ובחזרה - ונסעתי ברכבת המקומית שלוש תחנות עד שהגעתי למרכז קודל, הנמצא באחת השכונות הקשות של העיר.
 

ב־22 בנובמבר 2014 נורה בידי שוטר בגינה הקטנה המקיפה את המרכז הקהילתי תמיר רייס, נער שחור בן 12. התקרית החלה לאחר דיווח שהתקבל במשטרה על אדם הנושא כלי נשק ומאיים על אנשים בפארק הציבורי. לאחר תחקיר קצר התברר שרייס החזיק בידיו אקדח צעצוע.
 
לפני שנה מצאתי במקום בובות פרווה הפרוסות על שלושה שולחנות אבן, כרזות של הבעת תנחומים ושרידים של נרות זיכרון. ביקרתי שם גם השבוע. הבובות נאספו ונדחקו לשולחן אחד. בשני הנותרים עמלו על הכנת כרזות קבוצה של פעילי שמאל קומוניסטים. ניק מאן, נהג משאית שחור משיקגו, הגיע לכאן במיוחד כדי להשתתף בהפגנות נגד טראמפ. "אין לי מה לומר לצירים הרפובליקאים, מדובר בחבורת גזענים שלא אכפת להם מאף אחד שלא נראה כמותם", אומר ניק, בעודו צובע באדום בוהק עוד אות בשלט שמבקש "אל תצביעו, תמרדו!".

לשאלתי האם הם מתכוונים להגיע להפגנות במרכז העיר, ניק מבקש להתייעץ עם חברו, ג'יימס בארנס. "זה די מסוכן, האמת, המסרים שלנו שייכים לאגף השמאלי ביותר בחברה האמריקנית, ואני לא בטוח שתופגן כלפינו סובלנות", משיב בארנס. השלט שהוא מכין בעזרת כמה מחבריו קורא למרד, ומזמין קבוצות שונות בחברה האמריקנית להצטרף אליו: שחורים, לבנים, אסיאתים, לטינים, ערבים, מהגרים ואינדיאנים. אני שואל מה עם יהודים, והם מעקמים את האף. יהודים לא ממש באים בטוב היום לשמאל הרדיקלי בארה"ב. לכו תסבירו להם שאת הקומוניזם הגה בחור בשם קרל מרקס, שאביו היה יהודי. 

בקליבלנד ישנה קהילה יהודית גדולה ומבוססת, המרוכזת בפרבר העירוני ביצ'ווד. בדאונטאון קליבלנד, לעומת זאת, קשה  למצוא יהודים רבים. גם השבוע היה צריך להתאמץ כדי לאתר אותם. לישראלי המכיר את אהדת הרפובליקאים למדינת ישראל זה עשוי להיראות מוזר, אבל למפלגה הרפובליקאית ישנה בעיה אינהרנטית בגיוס מצביעים יהודים לשורותיה.

את יהודי ארה"ב מעניינים חייהם הפרטיים והקהילתיים לא פחות משמעניינת אותם מדינת היהודים, וכאן פעורה תהום בין תפיסותיהם הפוליטיות והחברתיות של רוב יהודי ארה"ב לאלה של המצביעים הרפובליקאים  -  ודאי הנוצרים האוונגליסטים שמעוניינים לחזק את האחיזה הנוצרית בחינוך הציבורי, ולהחיל את תפיסת עולמו הדתית של הרוב הנוצרי במדינה על נושאים ומרחבים שמחוץ לכנסייה.
 

 
מבחינה זו נמצאים היהודים בקואליציית מיעוטים שמתגוננת מפני הרוב הפרוטסטנטי הלבן, יחד עם שחורים והיספנים. נכון ששמונה שנות אובמה ויחסו האדיש עד עוין לישראל הגדילו את אחוזי התמיכה של יהודים במפלגת הפילים, אבל יהודים עדיין מצביעים למפלגה הדמוקרטית באחוזים גבוהים ביותר. כמעט מונופול פוליטי.
בבית חב"ד שנפתח ליד הכיכר המרכזית של העיר במיוחד לשבוע הוועידה, קשה היה השבוע לאברכים הצעירים למצוא מניין לתפילת מנחה. בודדים הגיעו למקום, ורק שדרן רדיו אינטרנטי יהודי שהתמקם במסעדה ושידר ממנה הצליח להפיח חיים במקום. באולם הוועידה ניתן היה לראות פה ושם כיפות ספורות. רובן שייכות ל"קואליציה היהודית רפובליקאית", שלראשיה הוקצתה סוויטה מיוחדת בקומה השנייה של האולם.

יהודי אחד מפורסם אני פוגש במינגלינג שמחוץ לאולם. זהו הרב שמולי בוטח, שלפני כשנה וחצי עורר סערה כשפרסם בעיתונות האמריקנית מודעה שהאשימה את היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס בעיוורון לרצח עם, כולל זה של יהודים. "אין פה הרבה יהודים", אני אומר לו. "למה אתה אומר כך?", הוא ממהר להשיב, כשהוא צועד נמרצות במסדרונות ה'קוויקן לואנס ארנה'. "לא כולם הולכים עם כיפה וזקן, אבל יש פה הרבה יהודים. הקהילה שלנו מבינה שהרפובליקאים הם היחידים שתומכים בישראל. אנחנו עולים כל הזמן בתמיכה, ואני מאמין שכך יהיה גם בבחירות הקרובות עם טראמפ".

אם תחזיותיו של הרב בוטח יתגשמו, אולי יש סיכוי שבוועידה הרפובליקאית הבאה שתתקיים בעוד ארבע שנים, יוכלו החבר'ה של חב"ד להתפלל סוף סוף מנחה במניין.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg