נשק מסוכן: מי יעצור את הזרמת הרובים לסודן?
שוב מלחמת אזרחים קשה בדרום סודן, ושוב שלטון אכזרי שמשתמש במערכות מעקב משוכללות ורובי סער משלנו, תוצרת כחול-לבן. הצעת חוק שהגישו ח"כים מימין ומשמאל מבקשת להגביר את הפיקוח על ייצוא הנשק הישראלי למדינות בעייתיות
15 ישראלים, אנשי עסקים ועובדי סיוע, נקלעו בשבוע שעבר להתלקחות המחודשת של מלחמת האזרחים בדרום סודן. מאז דצמבר 2013 מתחוללת מלחמת אזרחים אכזרית במדינה הצעירה בעולם בין בני שבט הדינקה לבני שבט הנואר. עד כה נהרגו בקרבות עשרות אלפי בני אדם, וכשני מיליון ברחו מבתיהם למחנות פליטים של האו"ם ולארצות הסמוכות.עוד כותרות ב-nrg:
- ליברמן מגן על המינויים: "ההתנגדות מלאכותית"
- עזבו את המשפחה של בוכריס, הם לא חטאו
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סגירת נמל התעופה בבירה ג'ובה להמראות ונחיתות עוררה לא מעט לחץ, ומשרד החוץ פעל לחילוץ הישראלים. בינתיים הכריזו הצדדים הלוחמים על הפסקת אש, ולמרות המצב המתוח בחרו רוב הישראלים להישאר במדינה.
"ייתכן מאוד שחלק מאותם אנשי עסקים קשורים לייצוא הנשק הישראלי למדינה", אומר עו"ד איתי מק, העוסק זה שנים במאבק נגד ייצוא נשק ישראלי למדינות ולגורמים בעייתיים המבצעים פשעים נגד האנושות. עו"ד מק מגיש באופן סדרתי עתירות חופש מידע למשרד הביטחון, ותובע להגביר את השקיפות בתחום.
לפני כשנה פורסם דו"ח ביניים של צוות מיוחד של האו"ם על המצב בדרום סודן, ובו צוין כי רובי סער ישראליים נפוצים מאוד בקרב הלוחמים. על פי בדיקת הוועדה, הנשק הגיע למדינה באמצעות גורם שלישי מאוגנדה, שרכש את הנשק מישראל שנים קודם לכן. בעקבות הדו"ח פנתה ח"כ תמר זנדברג לשר הביטחון דאז משה יעלון, וביקשה לוודא כי הייצוא הביטחוני לדרום סודן אכן הופסק. משרד הביטחון סירב להתייחס לגופה של מדינה, וטען רק ששיקולי זכויות האדם במדינות היעד לייצוא הנשק נלקחים בחשבון.
רק בינואר האחרון, לאחר תקופה ארוכה של עמימות, שמועות ופרסומים שליליים, הודלף ממשרד הביטחון כי ייצוא הנשק לדרום סודן אכן הופסק לחלוטין עם פרוץ מלחמת האזרחים. ברק רביד דיווח ב'הארץ' כי הדברים נמסרו בפגישה עם נציגי ועדת הבדיקה של האו"ם.
אלא שמהדו"ח הסופי שפרסם צוות הבדיקה עולה כי ישראל המשיכה בייצוא מערכות מעקב וניטור שיחות לשימוש שירותי הביטחון, המענים, רוצחים ומעלימים אנשים המזוהים עם האופוזיציה. כלומר: נשק חם לא, אבל מערכות מעקב בעייתיות כן. זנדברג עתרה לבג"ץ באמצעות עו"ד מק במטרה לעצור את ייצוא המערכות הללו, אך לבקשת המדינה הוטל חיסיון על תגובת המדינה והדיונים בעתירה.
נושא מכירת הנשק אינו זוכה לבולטות רבה בשיח הציבורי. מדובר בעסקאות בהיקף של מיליארדים בשנה (5.7 מיליארד דולר רק ב-2015) שאינן נתונות כמעט לפיקוח ציבורי. שאלות כמו לאילו מדינות מותר לייצא ומה השיקולים מאחורי ההחלטות, מקבלות ממשרד הביטחון מענה עמום ובקשה ש"נסמוך עליו" כי הבול נלקח בחשבון.
בתזמון מעניין, לפני כשבועיים עלתה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק להגברת הפיקוח על ייצוא הנשק. ההצעה הועלתה בעבר על ידי ח"כ תמר זנדברג ממרצ, ובקדנציה הנוכחית מוביל אותה גם ח"כ יהודה גליק מהליכוד, וחתומים עליה ח"כים מימין ומשמאל. על פי דברי ההסבר להצעת החוק, דרום סודן אינה לבד. במהלך השנים ייצאה ישראל ציוד ביטחוני למדינות שבוצעו בהן באותה עת הפרות חמורות של זכויות אדם, בהן צ'אד, רואנדה וקניה.
בסעיף הראשון לחוק הנוכחי נאמר כי הוא נועד להסדיר את הפיקוח על הענקת רישיונות לייצוא ציוד, מידע ושירות ביטחוני, "מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבינלאומיות, ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים". שום מילה על טוהר הנשק. הצעת החוק של גליק וזנדברג מבקשת לתקן את החוק הקיים ולצרף שיקול נוסף, שלפיו לא יינתן רישיון ייצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרה חמורה של זכויות אדם.
יו"ר ועדת השרים לחקיקה איילת שקד הקפידה שלא להצביע מיד נגד ההצעה הנפיצה אלא רק לדחות אותה בשבועיים. השבוע נדחתה ההצבעה על ההצעה פעם נוספת, במטרה לאפשר הידברות בין גליק לנציגי משרד הביטחון בתקווה להגיע להבנות. את המלחמות מול משרד הביטחון שומרים במשרד המשפטים לעניינים פופולריים יותר.
משרד הביטחון אכן מתנגד בתוקף להצעה, בטענה שהיא מיותרת לחלוטין. לטענת אגף הפיקוח על הייצוא, השיקולים ההומניטריים נלקחים בחשבון ממילא. ראש האגף, דובי לביא, טען בראיונות לתקשורת כי בשיתוף פעולה עם משרד החוץ הם מונעים רישיונות ייצוא כשיש חשש להפרת זכויות אדם.
בריאיון ל'גלובס' לפני כשנה נשאל לביא האם ישראל מחמשת גורמים אלימים המעורבים במלחמות אזרחים, והשיב: "אני לא חושב שיש מקרה כזה. אם יש מקום שאנחנו יודעים שזה קורה, לא נאשר מכירה של נשק קטלני שיכול להרוג חפים מפשע. לא נרצה לראות נשק ישראלי שיורה על ילד או באדם חף מפשע בשום מדינה. במקומות שאנחנו חוששים שזה יכול לקרות, אנחנו לא מאשרים עסקאות".
"ישראל נוקטת קו קשה מאוד, ואפילו די מתעללת ביצואנים", מסכים קובי (שם בדוי), המעורה היטב בתעשיית ייצוא הנשק. "אבל יש דברים שאי אפשר לשלוט עליהם, זה לא הרמטי. אם יש סוחר עודפים ידוע שיושב בסינגפור והאמריקאים מוכרים לו, למה שאנחנו לא נמכור?".
איך זה קורה בפועל?
"לסוחר הנשק יש שטינקרים שמספרים לו שצה"ל רוצה להיפטר מעודפים של רובים ישנים. הוא נותן הצעה, ולא בודקים אותו בציציות. הרי יש בעולם רובים בשפע, באמריקה מוכרים אותם בלי בעיה. כשמדובר בכלי נשק מתקדמים כמו טילים זה כמובן יותר מסובך. אחר כך, כשהנשק מגיע לסוכן, יכולה להגיע הצעה מדרום סודן והוא יעביר את הנשק אליהם. אבל זה כבר עזב אותנו".
קובי עוסק כיום בעיקר בייצוא מערכות הגנה יקרות למדינות מערביות, אך בעבר היה מעורב גם בעסקאות נשק. "זה די מפתה", הוא מסביר את מניעיהם של המעורבים בתחום. "יש רווחים יפים והזדמנויות שאפשר לנצל. למה כולם רוצים לייצא לאפריקה? התשובה פשוטה: כשאתה עושה עסקאות באירופה, יש תחרות ויש רווחים נורמליים. באפריקה יש מרבצי זהב ויהלומים, והשלטון נמצא בידי דיקטטורים שמתעלקים על אוצרות הטבע. המחירים שם לא קשורים לתחרות. לא מתמקחים איתך, ויש הזדמנות לעשות פיצוץ מעסקה קטנה".
ומה עם המצפון?
"אין שום מצפון. כל אחד אומר לעצמו 'אם לא אני הם ימצאו חמישה סוכנים אחרים'. תחמושת קלה היא נזילה".
בדברי ההסבר להצעת החוק מובאת פסקה ממאמר שכתב תא"ל (במיל') עוזי עילם בשנת 2007, שלפיה ישראל כיוונה בעבר את מאמצי הייצוא שלה למגוון מדינות, גם כאלו שהקהילה הבינלאומית הטילה עליהן חרם כמו דרום אפריקה וצ'ילה, ומדינות אפריקניות שהיו מעורבות ברצח עם. הציטוט של עילם, לשעבר ראש מפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) ומי שהיה מעורב בהקמת אגף הפיקוח על הייצוא, איננו מקרי.
בשיחה עמנו מסרב עילם, כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, להגיב לדברים שכתב בעבר: "זה מאמר מלפני תשע שנים. אני לא זוכר מה כתבתי ואני מניח שגם הם לא קראו את המאמר, רק הוציאו משם כמה דברים".
ובכל זאת, האם יש מקום לקבוע בחוק כי צריך לשלב שיקולים הומניטריים בתהליך קבלת ההחלטות?
"הייתי מעורב היטב בארגון מחדש של הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשך שנים, ואני יודע שיש רגישות רבה מאוד בבחינה של אגף הפיקוח למי מייצאים ומה מייצאים. אני לא יודע מהי לשון הצעת החוק, אבל לפי הבנתי הנושא מטופל ברגישות ובחוכמה ואני לא חושב שיש מקום להוסיף משהו. מי שרוצה לעשות כותרות ורעש, שיבושם לו".
אולי הגיע הזמן להפסיק את העמימות בנושא ולאפשר מעט יותר פיקוח ציבורי?
"יש דברים שנכון לפתוח לציבור, ויש דברים שלא. יש בכנסת ועדות מיוחדות ומצומצמות שמקבלות דיווח על החומרים הרגישים, והן עושות את מלאכתן נאמנה".
יפתח שפיר, העומד בראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי, מציג עמדה שונה. "יש פה שאלה ערכית", הוא אומר. "ברוב מדינות המערב יש כבר חקיקה מהסוג הזה. נכון שבאותן מדינות יש גם התנגדות גדולה מצד הממסד והתעשייה, וניסיונות לעקוף את האיסורים. מדובר בתעשייה מאוד מכניסה. טוענים גם שיש תחרות מצד מדינות שאין בהן חקיקה מהסוג הזה כמו רוסיה וסין. אבל בסופו של דבר אנחנו חלק מהמערב, ומתחייב שתהיה חקיקה גם אם היא לא תהיה הרמטית.
"אחת הבעיות היא שלמשרד הביטחון ישנם כמה כובעים", מוסיף שפיר, "מצד אחד הוא מעוניין לעודד את המכירות כי יש אינטרס עמוק בייצוא ביטחוני. צה"ל הרי לא יכול לרכוש מספיק ציוד ומערכות כדי להצדיק את העלויות של הייצור המקומי, ולכן חשוב שהמערכות יימכרו לגורמים אחרים כדי להחזיק את קו הייצוא.
"התעשיות הביטחוניות הן חלק מביטחון המדינה, וצריך לשמר אותן. מצד שני, המשרד רוצה למנוע מכירת נשק לגורמים בעייתיים מבחינה ביטחונית, כדי שלא יחזור ויפגע בנו. ויש גם שיקולי מדיניות חוץ ונימוקים הומניטריים. יש מדינות שבהן הפיקוח לא יושב באותו משרד, ואז לפחות האינטרסים המוסדיים קצת שונים".
האם בוועדת החוץ והביטחון יש באמת מי שמפקח באופן שוטף על ענייני ייצוא הנשק, כפי שעולה מדבריו של פרופ' עילם? מדוברות הוועדה נמסר כי תת-הוועדה לענייני בניין הכוח עוסקת בנושא זה. פניתי ליו"ר תת-הוועדה ח"כ עפר שלח כדי לברר כיצד בדיוק מתבצע הפיקוח, אך התברר לי שאין ממש פיקוח כזה, ודאי שלא באופן שיטתי ומסודר.
לדברי שלח, הוועדה עוסקת בסוגיות הקשורות לתעשיות הביטחוניות וכתוצאה מכך היא נוגעת לעתים בענייני ייצוא, אבל אין כאן משהו שמתקרב לפיקוח ובדיקה שנשק לא מגיע למקומות בלתי ראויים. "אין ועדת משנה שיש לה מנדט ישיר לכך", הוא אומר, "יכול להיות שזה רעיון טוב שתהיה".
ובכל זאת, גם שלח סבור שהצעת החוק מיותרת, שכן היא איננה משנה דבר מהמצב הקיים. "אני מאמין בחוקים שנחוצים במקום שבו אין תקנת ציבור. פה יש, מפני שבסופו של דבר העולם מסתכל. ישראל לא קיימת בעולם הנשק לבדה, הרי חלק גדול מהמימון מגיע מארה"ב ויש מחויבויות. האינטרס של ישראל הוא להיות נקייה מוסרית ולפעול על פי אמות מידה בינלאומיות. בעיניי, חוקים זה הרבה פעמים דרך להתחבא מתחת לפנס. השאלה הופכת להיות אם עברת על החוק או לא".
את ח"כ יהודה גליק הטענות הללו לא משכנעות: "אם הפיקוח כבר קיים, למה הם מפחדים מהחוק? למה שלא יהיה נוהל ברור וחד-משמעי?".
אולי כי לא רוצים שיועצים משפטיים ייכנסו לתמונה.
"אני מוכן שתהיה ועדת חריגים. אם כדי להעלות יהודים צריך לשחד מנהיג מסוים, ייתכן שיאשרו את זה. אבל המיינסטרים צריך להיות שלא שותפים בפגיעה חמורה בזכויות אדם, ושמדינת ישראל תהיה בחזית אחת עם עמים שבעבורם זכויות אדם זה אל"ף-בי"ת. אנחנו חיים כאן על נשקנו, אבל היעד הוא 'וכיתתו חרבותם לאתים'. אנחנו לא יכולים להיות שותפים במקומות שבהם מבוצעים פשעי מלחמה".
גליק מספר כי קיבל גיבוי תורני מארגון הרבנים 'צהר'. "ראיתי את הבסיסים ההלכתיים לעניין, ושמחתי שהחושים הבריאים שלי היו נכונים", הוא אומר. "כעם שסבל בגלות, שבנו הביתה כדי להקים מדינה יהודית שתהיה משהו אחר. איך אפשר לדמיין תמונה של לוחמים מדרום סודן שפוגעים בנשים ומנופפים בנשק ישראלי?
"גורם בתעשיות הביטחוניות אמר לי: 'אתה תגרום לאיבוד פרנסה של מאות משפחות'. עניתי לו: 'ואם מדינת ישראל תתפרנס מסחר בנשים וסמים?' יש לנו קוד אתי ולא רק קוד כלכלי. מעבר לכך הרעיון הוא לא לצמצם. החוק לא עוסק באמצעי הגנה למשל".
ומה בנוגע לאמצעי מעקב?
"לא יודע. אני מחובר להלכה שקובעת שאסור למכור לנכרים אלימים חרבות, אבל מותר למכור מגנים. האם מערכת מעקב נחשבת הגנה או התקפה? לא יודע, אני לא אחראי למוסר של הגויים. אולי גם לא נמכור להם צינורות מים כי גם בהם יכולים להשתמש לרעה? יש גבול שבו אני לא חייב לקחת אחריות על מה שאנשים מושחתים עושים, אבל לסייע באופן ישיר אני לא רוצה.
"אמרתי לראש הממשלה שהתרגשתי מאוד מהמסע שלו לאפריקה, בלי ציניות. אבל היה לי גם קשה לראות אותו בשורה אחת עם מנהיג דרום סודן, עם כמויות הפשעים שהאיש הזה עשה. עד היום רודפת אותנו התמיכה בשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, והיום אנחנו מצטערים על כך. אני רוצה שנהיה סמל למוסריות ואור לגויים, וברור לי שזה חייב להיות בספר החוקים".
שאלת ייצוא הנשק הישראלי העסיקה עד היום אנשי שמאל בלבד, בעיקר את הרדיקליים שבהם. כשאני מעירה על כך לגליק הוא נדלק: "לא יכול להיות שניתן לשמאל להשתלט על מושגים כמו זכויות אדם ושלום, כאילו יש לו מונופול עליהם. אני איש ימין ופועל להחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון, אבל אני לא מרגיש פחות מוסרי והומניסט מאנשי שמאל. כל הפעילות שלי בהר הבית יונקת מעולם של זכויות אדם. אומרים שמאז שביל קלינטון אמר 'שלום חבר' - גם שלום וגם חבר נהיו מילים שמאלניות. אני לא מוכן להשתלטות הזו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם