יעלון: "המנהיגות עוסקת בפוליטיקה קטנה, בסכסכנות ופלגנות במקום לאחד"
שר הביטחון לשעבר, בוגי יעלון, בכנס אגודת הידידים של אוניברסיטת בר אילן: "בעידן שלנו מערבים את הצבא והפוליטיקה בדרכים לא ראויות. אומרים שאנשים ישרים לא יכולים להצליח בפוליטיקה, וזה יוצר מעגל שאנשים טובים לא רוצים להיכנס לזה. איזו רמת התבטאויות נמוכה. יש אנשים מצוינים שבאים מתוך תחושת שליחות, אבל המספרים של אלו שהם תפוחים רקובים, מבאישים את הריח עד כדי כך."
"חינכתי דורות של צעירים לקחת אחריות כדי להגן על הבית הלאומי היהודי, וגם לעסוק בכל דבר שתורם. מהיכרותי מקרוב את הדור הצעיר שלנו, מאז שהייתי חייל ועד היום, אין לנו במה להתבייש. אני מקבל עידוד רב כשאני פוגש צעירים. כשאני שומע את האכפתיות, המחויבות, הנכונות לקחת אחריות.
מצד שני יש תחושת בושה וכלימה נוכח שאלות של מה קורה לנו שם למעלה. כשברקע הדבר הבסיסי במנהיגות הוא הדוגמא האישית. כשהצעירים שומעים על חקירות שנפתחות ונסגרות שלא מחוסר אשמה, על מנהיגים שנכנסו לכלא - זו לא דוגמא אישית ולא מנהיגות. אם אין אמון בהנהגה אין מנהיגות.
כשסיימתי תפקיד רמטכ"ל שאלו אותי מה מדיר שינה מעיניי, אמרתי שהשחיתות. ראיתי אותה ממקומי כשהמדים הגנו עליי. יש תופעה שהיא לא מקרה פה או מקרה שם.
אומרים שאנשים ישרים לא יכולים להצליח בפוליטיקה, וזה יוצר מעגל שאנשים טובים לא רוצים להיכנס לזה. איזו רמת התבטאויות נמוכה. יש אנשים מצוינים שבאים מתוך תחושת שליחות, אבל המספרים של אלו שהם תפוחים רקובים, מבאישים את הריח עד כדי כך.
כשמנהיגות עוסקת בפוליטיקה קטנה, בסכסכנות ופלגנות במקום לאחד - פעם נגד ערבים, נגד מתנחלים, שמאלנים חרדים, להט"בים ועכשיו אשכנזים ומזרחיים. מאיפה הביאו לנו את זה? כל הזמן לחפש את הסכסכנות?
גם גורמים שאמורים להוות איזונים ובלמים מותקפים כאליטות שאינן מאפשרות למשול. בתקשורת, בבית המשפט העליון, הדה לגיטימציה שעושים לפקידים בכירים. אנשי מערכת הביטחון וצה"ל מותקפים כשמאלנים בגלל שהם שומרים על שלטון החוק. המטרה היא להחליש את האיזונים והבלמים.
מנהיגות שבטוחה בעצמה לא חוששת מביקורת. צריך להתמודד. תמיד תהיה ביקורת. מנהיגות שבטוחה בעצמה לא חוששת מהשמעת דעות אחרות, לא חוששת מהצלחת שרים ותפקידים שמא יתפסו גובה, מנהיגות לא חוששת מטוקבקים.
באופן אישי הלכתי נגד הזרם. תמכתי באוסלו וכשלמדתי את ההסכם אמרתי לממשלה "תתפכחו". עשיתי זאת גם מול שרון בתוכנית ההתנקות.
וכשר שחיתי נגד הזרם בנושא שלטון החוק.
מנהיגות היא היכולת לקבל החלטות ולא הישרדות פוליטית. אם יש לך חזון ואתה מאמין בו, אז לא רוח מטוקבקים מתלהמים, תקשורת או ציבור כזה או אחר, לא צריכה להזיז אותך מהדרך.
הישרדות פוליטית לא מאפשרת להציב חזון חברתי, כלכלי, חינוכי, מדיני כדי להשאיר לילדים ולנכדים שלנו מדינה טובה יותר.
אי קבלת החלטות לא מאפשרת מדיניות. כך בנגב ובגליל שהפך למערב פרוע, אין בה אכיפת חוק. התוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואים קיימת. ההחלטה מתעכבת והמצב מאז רק מחמיר. זה לא המקרה היחיד שלא אי קבלת החלטות.
אותו הדבר בשכונות הערביות בירושלים, שהופכות לאזור אקס טריטוריאלי.
כשלא מקבלים החלטות מחירי הדיור ימשיכו לעלות. האם לא מקבלים החלטות כדי לא לאפשר הצלחה לשר כזה או אחר, כדי שלא ימריא פוליטית?
העניינים מתנהלים ולא מנוהלים.
הפער בין עשירים לעניים מונצח, מעמד הביניים נפגע, ויש עוול שנגרם לדור הבנים. החברה הישראלית אינה יכולה לאפשר לניכור ופערים.
נדרשתי לקבל החלטות של חיים ומוות. לגבי אישית, פקודיי, כלל החיילים ואזרחי מדינת ישראל. אי קבלת החלטה משחררת אותך מהאחריות? זו מראית עין, יש לכך מחיר. ואת המחיר משלמת המדינה.
מנהיגות היא לקיחת אחריות והאומץ להחליט ללא תמרוני הישרדות פוליטית.
החלוקה לימין ושמאל קשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוויכוח הזה מיותר ומסוכן. משחר הציונות לא קמה הנהגה פלסטינית שהייתה מוכנה להכיר במדינת הלאום של העם היהודי באיזה שהם גבולות.
רק הבוקר שומעים מה הרש"פ רוצים לעשות לגבי הצהרת בלפור. תקראו את האמנה הפלסטינית, ותראו את התמרונים שהם עשו כדי לא לשנות אותה. כשמחנכים את הדור הצעיר שהצהרת בלפור היא פשע, והחלטות במוסדות בי"ל הן פשע, אז מוכיח שאנחנו השלינו והוננו את עצמנו.
גיליתי את הפרטים בשיא אוסלו, שאש"ף דבק בתורת השלבים. לא רק החמאס. שניהם דוגלים ביישות פלסטינית מהנהר עד הים. העדפתי את קדושת חיי אדם על אדמה, אבל כשהבנתי שוויתור על אדמה מסכן חיי אדם - התפכחתי.
ההנהגה שלהם הייתה יכולה להקים תשתיות טרם קום המדינה, בתקופת השלטון הירדני, וב-22 השנים האחרונות מאז יישום הסכם אוסלו. אבל יש היום שתי ישויות פוליטיות כושלות. חמסטאן, והרשות הפלסטינית.
מנהיגי אש"ף מאז אוסלו התחמקו מכל ניסיון להגיע להסדר קבע. היו מוכנים לקבל שטח מבלי לתת דבר.
אנחנו ממשיכים להתווכח בינינו. ובכך אנו מזינים את הנראטיב הפלסטיני. כשהם אומרים כיבוש הם מתכוונים לכיבוש משנת 48'. לא 67'.
בואו נניח את הוויכוח הזה בצד. לא נתעלם מהסכסוך, אבל לא נשלה את עצמנו שעוד הסכם או נסיגה יביאו לשיפור מצבנו הביטחוני והמדיני.
היה ניסיון למו"מ מדיני שנעננו לו למרות שהיו לנו הסתייגויות. מי שסירב זה אבו מאזן. היו הצעות לפגוע בחופש הפעולה הביטחוני שלנו. שכבתי כשר ביטחון על הגדר כדי למנוע זאת. אם היינו מסכימים לזה אז היו יורים רקטות גם למקום הזה בבר אילן.
כן, אני נץ ביטחוני. אני מפוכח, מסתכל על הדברים כפי שהם ומנתח אותם. אני לא אומר שלא נעשה דבר, אבל שנסתכל מפוכחים.
איני מוותר על חופש פעולה ביו"ש. פיקוח מלא על כל סחורה של מה שנכנס בתחומי ארץ ישראל.
לא מוותר על ריבונות ישראלית מלאה בבקעה, בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, בירושלים.
דווקא אצלנו בימין יש מנהיגים שמסתפקים בנוכחות צבאית בלבד? לאיפה הגענו?
אני רוצה שתהיה רש"פ משגשגת, שתשתף פעולה עם ישראל ונהנית מיתרונותיה. הם תלויים בנו בכלכלה, בתשתיות, הם תלויים בנו בביטחון. אם לא נפעל באופן חופשי כמו הלילה, גם השלטון של הרש"פ לא ישרוד.
אם לא נהיה שם תהיה בעיה הומניטרית ובעיה ביטחונית. זה יגרום גם לנפילת הממלכה בירדן.
רבים משכנינו הערבים דחקו את הבעיה הפלסטינית למקום נמוך. בהנחה שרובנו לא רוצים לשלוט בהם ואיננו רואים סיכוי לגשר על הפערים בינינו, נכון לקדם את היחסים בילטרלית. יש רעיונות רבים כאלו, כי הם לא יכולים להתקיים בלעדינו.
בשביל ליישם את זה לא צריך לדבר על עקירת ערבים ויהודים מביתם. ניתן ליישם את זה בתהליך של מלמטה למעלה.
מרכז הכובד הכלכלי שלהם הוא בתל אביב. האלטרנטיבה היא הרת אסון מבחינתם. בזה צריך להשקיע, כי אין פתרון מעבר לפינה. יש אינטרסים משותפים, מקדמים אותם ולא מוליכים את עצמנו שולל בכל מיני רעיונות שנראים מפתים.
ביטחון המבוסס על הרתעה לא מבוסס על דברי רהב כמו "לחסל", "למוטט" "חומת מגן 2" וסיכול ממוקד ביו"ש. צריך את זה? אין לנו כוחות ששוהים באופן קבוע בשטח הפלסטיני, אבל כשישי מידע על מחבל - הכוח שלנו שם. אנחנו לא מחכים למה שהיה לפני חומת מגן, מצב של מאות ואלפי מחבלים. ברגע שיש מידע מיד מבצעים את המעצר. לרוב לפני, במקרים מסוימים אחרי לצערנו.
אין מצב שבו מתבצע פיגוע ביו"ש ואנחנו לא שם כדי לטפל בזה. וסיסמאות יש. שמעתי גם כאלו תוך כדי גל הטרור, שדעך. "צריך לחנוק אותם כי מגיע להם", ושלא יעבוד אף ערבי בישראל. אלו דברי רהב חסרי אחריות, חסרי ראייה רציונאלית מפוכחת. אפשר לדחוק את כל האוכלוסייה אל הרחובות ואז תהיה אינתיפאדה. מדיניות ביטחון אי אפשר לנהל עם דברי רהב או אולטימטומים חסרי כיסוי, ששוחקים את ההרתעה.
כשר ביטחון השתדלתי להוביל מדיניות שקולה ואחרית בגזרות השונות.
בואו לא נברח אל האיומים החיצוניים כדי להפחיד, וננצל את הזמן לטפל באתגרים הפנימיים. זה לא תלוי באיראן או חיזבאללה, זה תלוי בנו.
עמדתי בנושא שבויים ונעדרים היא ערכית. אין פודים שבוי יותר מכפי דמיו. לכן הצבעתי נגד בעסקת שליט. מרגע שאנחנו מוכנים לשלם מחירים מופקעים כנגד שבויים או גופות, אנחנו מזמינים את האירוע הבא. יש לנו מחויבות מוסרית למי שאנו שולחים לקרב, וצריכים לעשות ככל הניתן לפתור את הבעיה הזו. אבל כשאומרים בכל מחיר, אז הצד השני מעלה את המחיר. צריך לנהל מדיניות אחראית. צריך שנאמץ מדיניות ברורה כדי שהסחטנות הזו תיפסק. וצריך לעשות ככל האפשר להחזיר את הדר גולדין ואורון שאול.
על פרשת החייל היורה: צריך לעשות אבחנה בין תחקיר מבצעי להליך פלילי. תמיד העדפתי למצות את הבדיקה במישור הפיקודי-מבצעי, עד כדי הדחות, אלא אם כן מתגלה שהמעשה הוא פלילי. המקרה הזה הוא המקרה, וכשהתייחסתי אליו, זה היה אחרי תחקיר מבצעי שהושלם. תחקיר שאמר שהאירוע לא נורמטיבי, שהוא לא חייל גיבור כמו שמנסים להציג. משם זה עבר להליך הפלילי. לא דיברתי עד היום עם הפצ"ר בנושא, ולא עליתי לבית המשפט בראש כנופיות כדי להפעיל לחצים.
וכשמצאתי עצמי בכנסת מול התקפה פרועה נגד הרמטכ"ל, עליתי ואמרתי מה שאמרתי. כי לא אפקיר את הרמטכ"ל. מי שנותן גיבוי למעשה כזה לא נותן גיבוי למפקדים, מהמ"מ ועד לרמטכ"ל. היה קמפיין שלם שמומן כדי לערער את הערכים שלנו, החוק שלנו. ההחלטות החשובות היו של מפקדים בעניין הזה, שלא התבלבלו ולא נכנעו לטוקבקטים או לניסיונות פוליטיים ואחרים.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם