מצרים: מיין קאמפף וזקני ציון בחנויות הספרים
הידוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לא משקף בהכרח את עמדת האזרח הפשוט. העוני, האבטלה והתיירות המדשדשת מצטרפים לשנאה רבת השנים ולא מוסיפים תקווה לעתיד. ובכל זאת, יש מי שמזהה מגמות חיוביות
רחוב 26 ביולי המפורסם מגיע עד כיכר תחריר וממשיך לכיוון גשר שישה באוקטובר, המסמל את "ניצחונה הכביר" של מצרים על ישראל במלחמת יום הכיפורים. רחובות ה"דאון-טאון" של קהיר מתחילים להתמלא רק בשעות הבוקר המאוחרות. ככל שהטמפרטורות והלחות עולות, כך גוברת הצפיפות ברחובות ובכבישים והופכת לבלתי נסבלת.
עוד כותרות ב-nrg:
- אובמה: הילרי קלינטון מוכשרת ממני להיות נשיאה
- לוחמי יס"מ ירו למוות באדם ששלף אקדח
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
צפירות בלתי פוסקות של מכוניות הופכות בשלב מסוים לרעש רקע שמלווה את החיים. לכל מכונית יש הגה, דוושות והילוכים, אבל כל אלו לא חשובים כמו הצופר. הפקקים האינסופיים של 20 מיליון האנשים החיים בקהיר מוכרים למקומיים לפחות כמו הפירמידות. חציית כביש היא סכנת חיים, ונחשבת מיומנות חיונית להישרדות בעיר הגדולה - במיוחד לנשים המכוסות בניקאב שחור גם ב-40 מעלות חום.
יחסי ישראל-מצרים פורחים. אחרי תקופה ארוכה של שיתוף פעולה ביטחוני נגד ארגוני הטרור הג'יהאדיסטי בסיני, הגיע שר החוץ המצרי סאמח שוכרי לביקור בישראל, ושבר כמעט עשור של קיפאון דיפלומטי בדרג כזה. לביקור של שוכרי קדמו כמה אירועים שלימדו על הבשלת הקשרים והפיכתם לצעדים ממשיים. הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי הצהיר על כוונותיו לשמור על ההסכמים שחתמה מצרים עם המדינות השונות, כשהוא מסמן בבירור את ישראל. לראשונה זה שלוש שנים הוצב שגריר מצרי קבוע בישראל - חאזם חיירת, ובישראל מינו את דוד גוברין כשגריר בקהיר.
דוכני הספרים הפזורים בכל פינה עמוסים בספרים יקרים המודפסים באיכות נמוכה. חלקם מזויפים ולא נאמנים למקור. מבט מעמיק בתצוגה חושף תמונה עגומה של יחסי ישראל ומצרים. לצד תרגום לערבית של 'מיין קאמפף' ניצבים 'הפרוטוקולים של זקני ציון', ומגן דוד מעטר ספרים העוסקים בגנות הציונים. ספרי הזיכרונות של דוד בן-גוריון, גולדה מאירועזר ויצמן זכו לתרגום לערבית וניצבים גם הם בדוכנים, לצד זיכרונותיה של הילארי קלינטון ודמותו של אובמה השנוא.
עוד על המדף: ספר המציג את הכותרות בעיתונות העברית על הנשיא הקודם חוסני מובארכ שנתפס בקרב המצרים כדמות מושחתת, ואנציקלופדיה של ההיסטוריה היהודית המסומלת בדגל ישראל העולה באש. תגובת המוכרים לניסיון לעמוד על פשר הספרים המציגים את היהודים ואת ישראל בצורה שלילית, היא התמקחות על מחיר הספר ולא על תוכנו.
השנאה הזאת ליהודים ולישראל טופטפה לתושבי מצרים במשך שנים ארוכות. לצדה, התחממות היחסים הביטחוניים והדיפלומטיים בין שתי המדינות נכנסת לפרופורציות. אתגר שינוי הדעות הקדומות של אזרחי מצרים יכול להימשך שנים, ואולם עקב בצד אגודל ומתחת לפני השטח, מנסים הגורמים הדיפלומטיים לקדם מהלכים קטנים בתקווה שיובילו לתמורות גדולות יותר.
כשהשמש יורדת, חיי הלילה הסוערים של קהיר מתחילים. המלצרים בבתי הקפה ברחובות מוציאים שולחנות וכיסאות פלסטיק וכמעט כופים על העוברים ברחוב לשבת, לשתות קפה מזבוט ממותק עד מוות ולעשן נרגילה בשלל טעמים.
לנילוס, עורק החיים של מצרים, יש תפקיד גם בלילות הסוערים. לאורך הנהר שטות סירות המעוטרות בפנסים צבעוניים ומשמיעות מוזיקה רועשת. המסעדות שעל גדות הנילוס ידעו ימים טובים יותר, כשהתיירים היו מגיעים לכאן בהמוניהם. מבנה 'הנילוס הכחול' שבתוכו חמש מסעדות שונות מתאמץ לשמור על מתיחת פנים, אבל הציפייה ללקוחות ניכרת על פני המלצרים. "אני זוכר שהשולחנות היו מלאים עד אפס מקום", אומר המלצר מחמוד ממסעדת הדגים שבקומה האמצעית. "אני מאמין שהימים האלו יחזרו".
הרוחות המגיעות מהמדבריות מפזרות אבק כל הזמן. מי שמרוויח מהתופעה המעצבנת הזו הם מנקי הנעליים ברחובות: תמורת 3-5 לירות מצריות זוכה הלקוח לנעליים מצוחצחות, וגם לתובנות מאנשים שמכירים את הלכי הרוח ברחובות. הלקוח מניח את רגליו על שרפרף קטן והמופע מתחיל: "אנחנו נמצאים בתהליכי שיקום. עבר עלינו הרבה אבק בחמש השנים האחרונות, החלפנו משטרים וספגנו מכות, אבל עכשיו המצב יותר טוב", אומר לי יוסוף, ומכה על השרפרף כאות להחליף רגל. "יש לנו נשיא טוב שדואג למצרים ואנחנו מאמינים בו. עשינו מהפכות, עכשיו הזמן להתקדם". יוסוף עוצר את השיחה ומגביר את קצב הצחצוח. הוא שופך פוליש ווקס על הנעל ומצחצח במהירות מסחררת.
ניסיון לשמוע את דעתו על יחסי ישראל-מצרים נענה בתשובה דיפלומטית. "העם המצרי אוהב את כל העמים. אנחנו צריכים לחיות את החיים, ולא לחשוב כל כך הרבה על פוליטיקה". אני מבין את הרמז ושואל שאלה כללית יותר, כיצד הוא רואה את עתידה של מצרים. "יש לנו מצוקות רבות. אחוז גבוה של עניים, מובטלים וחסרי בית. אני גר באזור הקרוב ל'עיר המתים', שחיים בו בצפיפות גבוהה מאוד. יותר ממיליון אנשים שחיים בחדרים קטנים בלי עתיד ממש. אני מקווה שלבן שלי יהיה עתיד יותר טוב משלי".
מסעדה ידועה בקהיר ובמצרים כולה היא 'פילפלה'. למסעדת היוקרה שבה מתארחים אנשי עסקים ודיפלומטים יש סניף עממי יותר, שבו אפשר להזמין את המנות הקבועות המתבססות על הפול והפלאפל המצרי בתוך פיתה, במחיר שווה לכל נפש. החוק בסניף העממי הוא שאוכלים מהר ובעמידה. החום הכבד משכנע את הסועדים למהר לסיים את המנה שלהם ולפנות את המקום לאחרים.
עמדתי במסעדה עם המלווים שלי, כשלפתע נכנסו למקום שתי בנות בעלות מראה אסייתי. הן הזמינו מנות לעצמן והתחבקו עם שני בחורים צעירים - פאריס בן ה-20 מטורקיה, וריצ'אל בן ה-18 מהודו. ארבעת הצעירים הגיעו למצרים במסגרת תוכנית סטודנטים.
"אני פה כבר יותר מארבעים יום", סיפר ריצ'אל במבטא הודי כבד. "בהתחלה פחדתי להסתובב פה, אבל לאט לאט מתרגלים ומבינים שהסיפורים והתמונות מהטלוויזיה אינם משקפים את המציאות. אני סטודנט לכימיה ונהנה פה. אנחנו לומדים עם סטודנטים מצרים, והם ממש נחמדים אלינו. כמו בכל מקום, הבנות הזרות שנראות שונות ומתנהגות באופן פתוח יותר ממה שהמצרים רגילים, זוכות לתשומת לב מוגזמת ומטרידה לפעמים, אבל בגדול ממש כיף פה".
שאלתי את ריצ'אל אם הסטודנטים המצרים מדברים איתם על פוליטיקה, והוא השיב בשלילה. "כל מה שמעניין אותם זה תרבויות אחרות, מוזיקה ובנות. אתה צריך להבין איזה חיי לילה סוערים יש פה. לא מספרים על זה בתקשורת. בתקופת הרמדאן הצעירים היו נשארים ערים עד ארבע בבוקר. הרחובות היו מלאים, והמסעדות פתוחות לאנשים שצמו. אחרי הרמדאן, הצעירים חזרו לבילויים הרגילים. נפגשים יחד, מעשנים נרגילה ושותים אלכוהול. רוקדים עד שתיים בלילה במועדונים, בנים ובנות".
פאריס, חברו הטורקי, נמצא בקהיר רק שבוע. "ההורים ניסו למנוע ממני להגיע לפה, הם אמרו שמסוכן כאן ושאבחר יעד אחר. אבל התעקשתי והנה אני פה", הוא מחייך. "בימים הראשונים, בעיקר בגלל ההורים, פחדתי. עכשיו אני יותר משוחרר ומתחיל להיכנס לעניינים. תראה איזה אבסורד, ההורים שלי פחדו שאהיה במצרים ועכשיו בטורקיה יש בלגן".
צעיר ממושקף עמד על הדלפק וקיבל את מנת הפול-פלאפל שלו. הוא צפה בנו מדברים, וביקש להצטרף לשיחה באופן משונה מעט. הוא פנה לריצ'אל, ופתח ברצף של קללות בהודית. "לדעת קללות בכל מיני שפות זה התחביב שלי", הסביר הצעיר, והדגים את יכולותיו גם בטורקית. שמו חוסיין, בן 21 מקהיר, וכעת הוא לומד רפואה באוקראינה.
"תנאי הקבלה לפקולטות במצרים בלתי מתקבלים על הדעת. הכול תלוי במבחן אחד, שרק אם אתה מקבל בו יותר מ-95 אתה יכול להתחיל ללמוד. זה לא נורמלי. זו הסיבה שהמון מצרים לומדים את המקצועות האלו באירופה. לחיות באוקראינה זה גרוע, אבל לחיות במצרים זה נוראי". שני הצעירים שדווקא עושים חיים בקהיר לא הבינו על מה הוא מדבר. "אני מבין שאתם אוהבים את מצרים", הוא שאל, ולא חיכה לתשובה כדי לקבוע: "אני לא מאמין לכם".
אחרי שקט של כמה שניות, המשיך חוסיין בקול סדוק ורציני: "אתם צריכים להבין, אני חי רק 21 שנה ועברתי שתי הפיכות שלטוניות ושלושה משטרים שונים. חברים שלי נפצעו ונפגעו במהומות כשהם נלחמו למען החלום שלהם לחיות בכבוד. ראיתי גם איך במקומות אחרים באזור מתייחסים למצרים, איך מעבידים אותם בפרך כעובדים זרים במדינות המפרץ, איך אין סיכוי למצרים לפתח את עצמם, לחיות בכבוד ולהגשים את החלומות שלהם. אני מתכנן לעזוב את מצרים. אחרי שאצליח לעבור את מבחני הרפואה באוקראינה, אנסה לעשות סטאז' בבתי חולים בארה"ב ולהישאר שם. אני מקווה שהחלום שלי יתגשם.
"אני לא אוהב לדבר על פוליטיקה, ואני מתנצל שהעכרתי את האווירה", מסיים חוסיין את דבריו. "החלטתי שזה לא מעניין אותי, שאני נלחם בשביל עצמי. אני מודה, בחרתי בדרך הקצרה ביותר, פשוט לעזוב ולא להיות חלק מזה".
אחד ממוקדי ההכנסה העיקריים שנפגע קשות במצרים מאז שתי ההפיכות הוא התיירות. מיליוני התיירים שהציפו את אתרי הארכיאולוגיה המפורסמים בעולם - הפירמידות, מקדשי לוקסור, אלכסנדריה והנילוס - נעלמו כלא היו. המצב הביטחוני המעורער שכנע את התיירים להישאר בבית, וגם התיירים הרוסים, שעוד ביקרו במלונות בשארם א-שייח' שבסיני, חדלו מלעשות זאת בעקבות הפיגוע במטוס הרוסי שביצעה שלוחת דאעש בחצי האי באוקטובר 2015.
מוזיאון קהיר, אחד מאתרי התיירות הידועים בעולם, סבל גם הוא מהמהפכה בשנת 2011. פורעי חוק פרצו למוזיאון המכיל ממצאים היסטוריים בני אלפי שנים, שדדו אותם ומכרו בשוק השחור. המוזיאון שוקם, ופגשתי בו גם מבקרים זרים. ג'רלד, צעיר מלוס-אנג'לס, סבור ש"יש יתרון גדול בזה שאין הרבה תיירים. אין לנו תורים ולא צריכים לחכות הרבה. בהתחלה פחדתי להגיע לפה, אבל אני ממש לא מתחרט שהחלטתי לבוא בכל זאת. אתמול הייתי בפירמידות, ואף אחד לא היה שם. ממש תענוג. בלילה אני מקפיד להישאר במלון ולא להסתובב, אבל ביום אני הולך חופשי. אני אמליץ גם לחברים שלי לבקר כאן".
בחדר התכשיטים של תות ענח' אמון, שמלך על מצרים כשהוא בן תשע בלבד, אני פוגש את ג'ני מאוסטרליה. "הגעתי לפה עם בעלי", היא מספרת. "כולם אמרו לי לא להגיע למצרים, אבל לא הקשבתי להם. מאז שאני זוכרת את עצמי התעניינתי בתקופה הפרעונית, וחשבתי שעכשיו זו הזדמנות טובה לנצל את העובדה שאין הרבה תיירים ולהגיע למצרים". ג'ני שחררה צחוק פרוע, וזכתה למבט זועף משומר מקומי. היא התנצלה והוסיפה: "קניתי חבילת תיירות באוסטרליה, למרות המלצת המדינה לא להגיע לפה. מקהיר אנחנו ממשיכים לעיר המלכים בלוקסור, ומשם חזרה הביתה".
מחוץ לאולם התכשיטים אני פוגש את אל-מחבוב, צעיר מצרי בן 23 שמסיים לימודי הדרכת תיירים. אני מעדכן אותו במספר התיירים המועט במצרים ומבקש ממנו להסתכל על אולמות התצוגה הריקים. "מה לעשות", הוא עונה, "אני אוהב את ההיסטוריה המצרית. ההורים שלי רצו שאלמד עריכת דין, רבתי איתם והחלטתי בעצמי. אני יודע שהתיירות במצרים לא במצב מזהיר עכשיו, ולכן אני לומד במקביל גם את השפה הפולנית. אם לא אצליח להשיג עבודה פה, אנצל את השפה שלי כדי לעבוד באירופה". כשניסיתי להבין את עמדתו הפוליטית, הוא השיב במשפט שנראה שהוא שגור בפי כל המצרים: "אנחנו לא מדברים על פוליטיקה עם תיירים".
שינז, מדריכה מצרית שחיכתה למשפחה אמריקאית שהיא מלווה, סיפקה את נקודת המבט שלה. "בגלל המטוס הרוסי שהופל בסיני, הנשיא פוטין אסר על תיירים מרוסיה להגיע למצרים. הבנתי שבנובמבר ההחלטה תשתנה ונחזור לראות את התיירים הרוסים. איטלקים, הולנדים ואמריקאים כן מגיעים. אני מקווה שהמצב ישתפר".
כשאמרתי לשינז שאני ישראלי, עיניה נפערו בתדהמה. אחרי שהתעשתה ציינה שגם ישראלים שבים אט-אט למצרים. "אני לא חושבת שהישראלים שונים. כמו כל תייר הם צריכים אבטחה כדי שירגישו חופשיים להסתובב פה. עברנו שינויים רבים מבחינת אבטחה. משטרת התיירות לא משאירה מקום לטעויות. אין שאלה אם רוצים אבטחה או לא, זו חובה של מצרים להגן על התיירים שלה. אני מבקשת ממך, כמו שאני מבקשת מכל קבוצת תיירים שאני מדריכה מכל העולם: כשתחזרו הביתה ספרו שמצרים בטוחה ושאפשר לבוא לטייל פה בלי פחד".
באמצע השיחה אנחנו מתעדכנים בפיגוע נוסף שפעילי דאעש ביצעו בצרפת. שינז פונה לקבוצת האמריקאים: "אתם רואים, בצרפת התרחש עוד פיגוע. גם המטוס המצרי שהתפוצץ מעל הים התיכון הגיע מצרפת. ממש מסוכן שם".
בפירמידות, אתר התיירות המרכזי של מצרים, מתנהלת מלחמה של ממש על התיירים המעטים שמגיעים למקום. כשהם שומעים שאני מישראל, מוכרי המזכרות עוברים לזמר בעברית ומבקשים להעביר מסר לאזרחים בישראל: "אנחנו אוהבים את ישראל ואת הישראלים. הכול בטוח, אתם לא צריכים לדאוג. מחכים לראות אתכם בפירמידות".
הירידה במספר התיירים השפיעה על המעגלים התיירותיים שסובבים את האתר הארכיאולוגי. בחנויות הסמוכות מוכרים מזכרות ופפירוסים על פי הזמנה. מדאם אסמא מקבלת אותנו בסבר פנים יפות, ומדגימה למצלמה כיצד מכינים את הפפירוסים. היא נולדה באלכסנדריה, ולדבריה הכירה היטב את היהודים. "בילדותי היו לי חברות יהודיות. אני זוכרת משפחות של סוחרים ואנשי עסקים. תמיד הם היו נחמדים אליי. אין סיבה שהיחסים עם ישראל לא יהיו דומים היום".
מה בכל זאת מפריע לנרמול היחסים עם ישראל? "ישראל יושבת על אדמות פלסטיניות, ובכל יום בונים עוד בתים על האדמות של הפלסטינים". כשאני מנסה להבהיר לה שטרור הסכינים והפיגועים הפלסטיני דומה לזה שמתנהל בסיני, היא מבטלת את ההשוואה. "הפלסטינים דוקרים את הישראלים כדי להשיג את הזכויות שלהם". הניסיון לחתור למכנה משותף של מלחמה ישראלית ומצרית נגד חמאס, נענה גם הוא בשלילה. "ישראל וחמאס משתפות פעולה. הידיעות על רקטות של חמאס שנורות מעזה ופוגעות בישראל הן סיפורי בדים".
העימות הפוליטי הקטן מסתיים ואנחנו שבים לעסוק באמנות ובזיכרונות ילדות. מדאם אסמא שוב צוחקת ומוזגת תה. על הזיכרונות של יחסים טובים בין ישראל למצרים מדברים גם הישראלים שנשארו במצרים ועברו את המהפכות. גורם ישראלי שמבקש לשמור על אנונימיות משתף בחוויותיו מלפני עשרים שנה.
"באמצע שנות ה-90 חיינו פה כשלושים משפחות של הצוותים הדיפלומטיים והאקדמיים. הילדים למדו בגנים ובבתי הספר האמריקאיים, היינו מסתובבים חופשי במרכז העיר. האתגר הגדול ביותר הוא להוביל את התחממות היחסים למציאות שהייתה אז. זה נראה כמשימה קשה, אבל יש פוטנציאל גדול".
המרכז האקדמי הישראלי בקהיר, שנפתח כחלק מהסכם השלום בין המדינות, מקדם שיתוף פעולה אקדמי בין מצרים לישראלים. כ-7,000 מצרים לומדים עברית מדי שנה ב-17 אוניברסיטאות במדינה. "המרכז תורם למרצים ולסטודנטים מצרים בתחומי המחקר שלהם", אומר פרופ' גבי רוזנבאום, ראש המרכז. "בעבר היו נערכות באופן קבוע הרצאות של מרצים ישראלים בפני סטודנטים מצרים. המפגשים במרכז גרמו לקירוב לבבות ולהפלת מחיצות. כל צד רואה שבצד האחר יושבים אנשים דומים לו שאפשר לנהל איתם דו-שיח ואפילו קשרים ידידותיים. אנחנו מקווים שלאחר שנים של פעילות מצומצמת בעקבות המהפכות במצרים, הרגיעה המתמשכת תחדש את פעילותנו במתכונת הקודמת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם