כל קול חשוב: מדינות המפתח של קלינטון וטראמפ
התקשורת נכנסת אל מתחת לאלונקה של קלינטון, טראמפ ממקד את מאמציו במדינה אחת שעשויה להביא לו ניצחון. אך בשיטה האמריקאית, ודאי במערכת הפכפכה כזו, הכל אפשרי
אחרי הוועידות של שתי המפלגות הגדולות שהתקיימו בשבועות האחרונים בקליבלנד ובפילדלפיה, מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב נכנסת לישורת האחרונה. היסטורית, הסקרים שמתקיימים מהשלב הזה ועד יום הבחירות יהיו קרובים כנראה למציאות, ואפשר אם כן להתחיל לנסות לראות לאן אמריקה הולכת.
עוד כותרות ב-nrg:
- חברה ישראלית מציעה: "נבנה חומה מול מקסיקו"
- היסטוריה: הפועל ב"ש בפלייאוף ליגת האלופות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתון הבסיס הוא שלדמוקרטים יש יתרון מובנה במערכות הבחירות של רבע המאה האחרונה, כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים ואלקטורליים שונים. 19 מדינות הצביעו בשש מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות עבור מועמד דמוקרטי. מדינות אלה מעניקות "מבצר כחול" של 242 אלקטורים להילארי קלינטון. לעומת זאת, רק 13 מדינות הצביעו בכל אותן מערכות בחירות למועמד הרפובליקני, והן יוצרות "מבצר אדום" של 102 אלקטורים בלבד.
כל מועמד רפובליקני צריך אם כן לעבוד הרבה יותר קשה כדי לנצח את הבחירות, מכיוון שלדמוקרטים יש מרחב תמרון ויכולת להפסיד יותר מדינות שנחשבות בטוחות ועדיין להישאר במרוץ. הרפובליקנים, לעומת זאת, חייבים לנצח בכל המדינות הבטוחות וגם להפתיע בעוד כמה. שלוש המדינות ה"מתנדנדות" החשובות ביותר הן פלורידה, אוהיו ופנסילבניה. בסקרי השבועות האחרונים אוהיו נוטה במעט לכיוון הרפובליקני, פלורידה נחשבת צמודה ופנסילבניה מאירה בינתיים פנים לקלינטון.
פנסילבניה היא מקרה מיוחד: היא אמנם חלק מאותו "מבצר כחול", מכיוון ששום מועמד רפובליקני לא ניצח בה מאז 1988. אלא שהמבנה הדמוגרפי שלה, והיותה חלק ממה שמכונה "חגורת החלודה" של פועלי צווארון כחול שרבים מהם מובטלים וכועסים, והנחשבים למצביעי טראמפ אפשריים - גורמים לכך שההפרשים בסקרים ובקלפי לטובת הדמוקרטים אף פעם אינם גדולים ומכריעים.
בקונסטלציה לא מופרכת בכלל הם עשויים לעבור צד במהלך שלושת החודשים שנותרו. טראמפ זקוק באופן נואש כמעט לניצחון בפנסילבניה כדי לנצח בבחירות הקרובות. זהו שדה הקרב העיקרי בינו ובין קלינטון. שני הצדדים יודעים זאת היטב ומשקיעים במדינה עשרות מיליוני דולרים בפרסומות, בעצרות ובמסעות בחירות.
אבל טראמפ יכול גם להפסיד בפנסילבניה, ועדיין לנצח. התסריט הזה אמנם דורש קצת דמיון, אבל בשנה האחרונה טראמפ כבר הכה שוק על ירך, ולא פעם אחת, את דמיונם של כתבים ופרשנים לענייני ארה"ב. במקרה של הפסד בפנסילבניה יצטרך טראמפ לנצח - חוץ מאשר בפלורידה ובאוהיו כמובן - בארבע מדינות הנחשבות גם הן מתנדנדות ברמה מסוימת: נוואדה, ניו-המפשייר, אייווה וצפון-קרוליינה.
לפחות בשתיים מהמדינות הללו מחכה לטראמפ אתגר לא פשוט: איווה הייתה המדינה הראשונה שבה נערכו פריימריז, וטראמפ הפסיד בה לטד קרוז. לא בטוח בכלל שהנוצרים השמרנים במדינת התירס יעבדו בשבילו שעות נוספות ב-8 בנובמבר כדי לנצח את קלינטון.
בצפון קרוליינה, לעומת זאת, ישנו ריכוז גבוה של שני מגזרים שטראמפ חלש בהם באופן עקבי בסקרים: לבנים בעלי השכלה והכנסה בינונית-גבוהה, ושחורים. אבל כאמור, הדבר אפשרי. הסקרים בכל המדינות הללו לא מאפשרים כרגע לקלינטון לנוח על זרי הדפנה. מדינה נוספת שיכולה להיות משמעותית ביום פקודה היא קולורדו.
בארבע מערכות הבחירות האחרונות הצביעה המדינה הזו פעמיים למועמד רפובליקני (בוש) ופעמיים לדמוקרטי (אובמה). כרגע הסקרים מצביעים אמנם על יתרון לקלינטון אבל לא באחוזים גבוהים, וההיסטוריה של המדינה יכולה להטות את הכף לכיוון טראמפ. בל נשכח שקולורדו מוקפת כמעט מכל עבריה במדינות רפובליקניות "כבדות": נברסקה, אוקלהומה, קנזס, ויומינג, אריזונה ויוטה, והשפעה דמוקרטית קיימת רק מכיוון דרום, ניו-מקסיקו.
לסקרים שנעשים מיד לאחר הוועידות ישנה משמעות מיוחדת, מכיוון שהם מבצעים סוג של יישור קו לאחר ההצגה הגדולה של כל מפלגה בתורה לעיני הקהל האמריקאי. מבחינה זו, טראמפ נמצא בעמדת נחיתות. אמנם הסקרים שנעשו מיד לאחר הוועידה הרפובליקנית הראו עלייה בכוחו שהביאה אותו לשוויון ואפילו ליתרון קל על פני קלינטון, אבל הוועידה הדמוקרטית העניקה לקלינטון יותר.
הסוקר הנחשב נייט סילבר, שמפעיל אתר בחירות ומעדכן תדיר את תחזית הבחירות שלו, מעניק כרגע הסתברות של 62 אחוזים שקלינטון תזכה בבחירות, ו-32 אחוזים בלבד לטראמפ. ממוצע הסקרים של האתר real clear politics מעניק כרגע לקלינטון יתרון של 4.4 אחוזים: 46.4, לעומת 42 לטראמפ.
אין ספק שהוועידה הדמוקרטית נתנה שואו ביומיים האחרונים שלה וסייעה לעליית התמיכה בקלינטון, אבל אין גם ספק שהתקשורת הליברלית בארצות הברית מתגייסת כמעט ללא סייגים לפריחה שחווה המועמדת הדמוקרטית בימים האחרונים. אין זה סוד שכלי תקשורת כמו ה'ניו-יורק טיימס' ו-CNN מכים על חטא ומאשימים גם את עצמם בכך שטראמפ הגיע עד הלום. הרי ללא הסיקור המסיבי בתחילת המרוץ של כל ציוץ וכל אמירה שנויה במחלוקת מכיוונו של איל ההון, ייתכן בהחלט שלא הוא היה המועמד הרפובליקני לנשיאות.
כדי לכפר על מה שהם רואים כחטא מצדם, הם מנסים עתה בכל כוחם להציג את טראמפ כמועמד מסוכן, לא מתאים ולא רציני. כמעט כל התבטאות של טראמפ מקבלת את הפרשנות המחמירה והקיצונית ביותר, טורי הפרשנות נעשים ארסיים ותוקפניים יותר, וכל נציג רפובליקני - נידח ושולי ככל שיהיה - המנפק התבטאות נגד מועמד המפלגה, זוכה לכותרות ראשיות.
טראמפ מצדו ממשיך לספק תחמושת למתנגדיו, ולא מפסיק להתבטא בכל נושא שעל הפרק. הנושא המרכזי שבו הותקף השבוע טראמפ היה סביב נאומו בוועידה הדמוקרטית של חיזר חאן, אביו של הומאיון חאן, חייל מוסלמי בצבא ארה"ב שנהרג ב-2004. האב תקף בנאומו ישירות את טראמפ, ותהה בקול האם המועמד קרא אי-פעם את החוקה האמריקאית. טראמפ לא נשאר חייב והתעמת ישירות עם ההורים השכולים. הוא רמז שאשתו של חיזר, רזאלה, לא דיברה מעל הבמה כי לא הרשו לה לעשות כן, ובכך פתח חזית נוספת מול נשים מוסלמיות.
יש הטוענים כי התקרית הזו מול השכול האמריקאי מציבה את טראמפ בנקודת שפל שממנה כבר לא יצליח לקום. אם היה מדובר בכל מועמד אחר שהכרנו בעשורים האחרונים, בהחלט היה אפשר להצטרף להערכה הזו. אך שוב כדאי לזכור שטראמפ אמר בשנה האחרונה לא מעט דברים שהכו בתדהמה אמריקאים רבים, וגרמו להם להיות בטוחים שזהו סופו הפוליטי. הוא פקפק בכושר שיפוטו של שופט ממוצא מקסיקני, לעג באופן בוטה לעיתונאי בעל מוגבלות פיזית, ואמר על עצמו שהוא מסוגל לירות במישהו באמצע השדרה החמישית ועדיין לא לאבד קולות.
ובמשפט האחרון הוא צדק, לפחות עד כה. טראמפ סחף את המפלגה הרפובליקנית למרות ואולי בגלל כל השערוריות הנ"ל, באחוזי הצבעה ובמספרים מוחלטים שהמפלגה לא ידעה מעולם. ועוד לא התחלנו לדבר על גורמים חיצוניים שיש להם עניין לבחוש בבחירות הללו.
היומיים הראשונים של הוועידה הדמוקרטית נהרסו לחלוטין בגלל כמה מיילים שנחשפו במסגרת פעילות 'ויקיליקס', שגורמים בממשל האמריקאי טוענים כי נעשתה בחסות רוסית. מיילים שאפילו לא היו קשורים ישירות לקלינטון הצליחו לזרוע מהומה ופאניקה לא קטנה במפלגת השלטון האמריקאית, וזאת באמצעות פריצה מרחוק לשרתי המחשוב של המפלגה. אירוע נוסף כזה, שלטענת אנשי 'ויקיליקס' נמצא מעבר לפינה - שלא לדבר על התקפת טרור או גל פיגועים חלילה - עשוי לשנות את תמונת הסקרים בן לילה לטובת טראמפ.
כולם מדברים על טראמפ וקלינטון, אבל למעשה בזירה נמצאים עוד שניים שכדאי לשים לב אליהם - ג'יל סטייןוגארי ג'ונסון. סטיין היא מועמדת מפלגת הירוקים בבחירות. מדובר במפלגה שלוקחת קולות מהשמאל הרדיקלי, והפעם בעיקר צעירים שהיו מזוהים עם ברני סנדרס. כבר בפילדלפיה ראינו שלטים רבים של צעירים מאוכזבים הקוראים לבחור בסטיין כהצבעת מחאה.
ג'ונסון הוא מועמד המפלגה הליברטריאנית. הוא היה מושל ניו-מקסיקו מטעם הרפובליקנים, ומפלגתו קורצת בעיקר למצביעים שמרנים שלא מוכנים לשים את הפתק "טראמפ" בקלפי אך גם לא בשלים לחצות את הכביש ולהצביע לדמוקרטים.
בסקרים האחרונים ג'ונסון מקבל כבר כ-10% מהקולות, וסטיין נושקת ל-5%. כדי להשתתף בעימותים הטלוויזיוניים צריך כל אחד מהם לעבור בחמישה סקרים ארציים את קו 15 אחוזי התמיכה - מה שככל הנראה לא יקרה - אבל כשמצרפים אותם יחד מקבלים אחוז לא מבוטל של אמריקאים העשויים ללכת להצביע, אבל לא לקלינטון או לטראמפ. מכיוון שבמדינות המתנדנדות ההצבעה יכולה להיות מוכרעת על חודם של מאות קולות בלבד, בוודאי במערכת בחירות כה כאוטית ולא צפויה, גם שני אנשי השוליים הללו יכולים להפוך פתאום לגורמים "משני משחק".
אם כן, מאה ימים לפני שעת השי"ן ולאחר שתי הוועידות, קלינטון נראית בנקודת זינוק טובה יותר לקראת הבחירות בנובמבר. זה נכון גם כשבוחנים את הנתונים הדמוגרפיים והאלקטורליים הבסיסיים, את ההתגייסות התקשורתית הכמעט כוללת נגד טראמפ ואת חוסר הצלחתו להעמיד תשובה הולמת מול מנגנון הקמפיין המשומן של קלינטון. הקמפיין הצליח להעלים בימים האחרונים כמעט כליל את פגמיה של קלינטון, וכאלה יש רבים מספור.
ואולי התשועה של טראמפ תבוא בכלל מישראל. לא, אנחנו לא מדברים חלילה על התערבות של ממשלת ישראל בבחירות בארה"ב, אלא על קמפיין בחירות שהשיק השבוע מחנה טראמפ בארץ הקודש, במטרה לנסות להשפיע על כ-300 אלף בעלי זכות בחירה שמתגוררים כאן ויכולים לפי החוק האמריקאי להצביע לנשיאות.
לדברי אנשי הקמפיין הישראלי, שאותו מובילים העיתונאי צביקה ברוט והדוברת לשעבר של נפתלי בנט, דנה מזרחי, חלק ניכר מקולות הישראלים הללו שייכים למדינות המתנדנדות ועשויים להיות לשון המאזניים שיכריעו את הבחירות. גם אם הדבר נשמע קצת רחוק מהמציאות, הוא לא מופרך. תשאלו את אל גור.
לפני 16 שנים, ב-7 בנובמבר 2000, נערכו בחירות לנשיאות ארה"ב. המתמודדים אז היו אל גור מהמפלגה הדמוקרטית וג'ורג' בוש הבן מטעם הרפובליקנים. יום למחרת התברר כי אל גור קיבל למעלה מחצי מיליון קולות יותר מבוש. אם לדייק, 543,895 קולות יותר. ובכל זאת, ההיסטוריה ידועה: בוש הפך לנשיא ארצות הברית, לא גור, ואף המשיך לאחר מכן לקדנציה שנייה בבית הלבן.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מועמד לנשיאות מקבל פחות קולות מאשר יריבו, ולמרות זאת זוכה בכל הקופה. הדבר קרה גם בבחירות שהתקיימו בשנים 1824, 1876, ו-1888 - כך שאי אפשר לומר אפילו שמדובר במקרה נדיר מאוד.
הסיבה לאנומליה היא שיטת הבחירות האמריקאית, שלפיה מה שמכריע את גורל הבחירות הוא לא מספר הקולות המוחלט אלא מספר האלקטורים שצובר כל מועמד. אלקטורים הם נבחרי ציבור מ-50 המדינות המרכיבות את ארה"ב. ישנם 538 כאלה: 435 כמספר חברי הקונגרס, 100 כמספר הסנאטורים, ועוד שלושה שהם נציגי וושינגטון הבירה. מספר האלקטורים של כל מדינה משתנה מפעם לפעם, והוא פועל יוצא של גודל האוכלוסייה.
כך למשל, קליפורניה הגדולה ומרובת התושבים זוכה ל-55 אלקטורים, ואילו מונטנה דלילת האוכלוסין שולחת שלושה אלקטורים בלבד שיבחרו את הנשיא הבא. פלורידה, שאוכלוסייתה הולכת וגדלה, שולחת כיום 29 אלקטורים לעומת 25 ואפילו 21 עד לפני כמה שנים.
מספר הקסם הוא 270. מועמד שמצליח להגיע למספר האלקטורים הזה, זוכה בבחירות. בתוך המדינות (למעט שיטה שונה במעט במיין ובנברסקה), השיטה היא "המנצח לוקח הכול". כלומר, אם בפלורידה מועמד רפובליקני זוכה בקול אחד בלבד יותר מאשר יריבו הדמוקרטי, כל 29 האלקטורים יצביעו לנשיא רפובליקני.
פלורידה לא מוזכרת כאן במקרה. בשנת 2000, לאחר ספירה חוזרת של הקולות, התברר כי בוש קיבל במדינה זו 537 קולות יותר מאשר אל גור. שישה מיליון איש הצביעו אז בפלורידה, וההפרש הזעיר הזה העניק לבוש את כל האלקטורים של פלורידה, ולמעשה העביר אותו את קו ה-270 הנכסף. 537 איש קבעו את גורל הנשיאות כולה, וגור נשאר עם חצי מיליון קולות יותר אך מחוץ לבית הלבן.
השיטה האמריקאית - שנראית מוזרה ואפילו לא דמוקרטית מכמה בחינות, אך היא בעלת יתרונות כמו ייצוג הולם למדינות קטנות ולפריפריות - גורמת לכך שכל ניסיון להמר מה יהיו תוצאות הבחירות בעוד כ-100 ימים משול במידה רבה לירייה באפלה. ישנם כל כך הרבה משתנים, גורמים ואירועים שצריך לקחת בחשבון, ודאי בנסיבות המשונות והחד-פעמיות של המרוץ הנוכחי.
אקו"ם