ראשי » חדשות » בארץ

אבסורד: זקוקים לרופא? בפריפריה תמתינו הרבה יותר

מחקר של "מכון טאוב" מציג נתונים מדאיגים לגבי שירותי מערכת הבריאות הציבורית. ניתוח שבחיפה, בת"א או בי-ם ימתינו לו שלושה שבועות - בבאר שבע עשויים לחכות לו שנה. במקביל – הרפואה הפרטית בעליה מתמדת

פערים אדירים בין השירות הרפואי המוצע בערים הגדולות לבין השירות הניתן בפריפריה. מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, קובע שבשלוש הערים הגדולות בישראל זמני המתנה מקוצרים משמעותית לניתוחים ולקבלת טיפול רפואי, הצע רחב יותר של רופאים מומחים ונותני שירותים רפואיים נלווים ומיטות חולים רבות יותר ביחס למספר הנפשות.

עוד כותרות ב-nrg:
אמו של קורבן הרצח: הוא בא בכוונה להרוג
ארדן ודרעי: נפעל לגרש פעילי BDS מישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע שכל תושב בישראל זכאי לקבל טיפול רפואי, בזמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגוריו, אך כמו במקרים נוספים בהם החוק מכיל את מושג הסבירות, עד היום לא הוגדר מה נחשב זמן ומרחק סבירים, וזהו אחד האתגרים המרכזיים של קובעי המדיניות בתחום הבריאות בישראל.
 
המחקר, אותו ערכו ליאורה בוורס, מנהלת תחום המדיניות במרכז טאוב, ופרופ' דב צ'רניחובסקי, יו"ר תכנית מדיניות הבריאות במרכז, בדק את זמני ההמתנה לטיפול רפואי בישראל תוך הבחנה בין המרכז לפריפריה ובין אזרחים בעלי ביטוח פרטי לאזרחים בעלי ביטוח ממלכתי בלבד.
 
המחקר מצא שזמני ההמתנה לניתוחים אלקטיביים (טיפולים לא דחופים, כמו ניתוחים פלסטיים או ניתוחים להסרת קטרקט) בערים הגדולות- ירושלים, תל אביב וחיפה- קצרים פי שניים ויותר בהשוואה לבתי החולים בצפון ובדרום, כשבדרום זמן ההמתנה הוא הארוך בארץ - ב- 44% מהממוצע הארצי. למשל, מטופל בבית החולים "בני ציון" בחיפה ממתין לניתוח החלפת מפרק ירך כשלושה שבועות, בעוד שבבית החולים "סורוקה" בנגב אורכת ההמתנה לאותו הטיפול למעלה משנה.

זמני ההמתנה בפריפריה תואמים את המשאבים המצומצמים המוקצים לאזורים אלו, ובפרט את מספר מיטות האשפוז. היצע המיטות בערים הגדולות עומד על 2.2-2.5 בממוצע לכל אלף איש, ואילו בדרום על 1.3 מיטות בלבד; מספר הרופאים המומחים לאלף איש בצפון היה בשנת 2013 2.2, וביתר חלקי הארץ - 3.2 בממוצע; מספר נותני השירותים הרפואיים (רוקחים, פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק) לאלף איש בצפון ובדרום עומד על 2.1 ובאזורים אחרים במדינה -ארבעה. 
 

במקביל, הופכת הרפואה הפרטית נפוצה בקרב הציבור הישראלי, עם עליה של 60% במחזיקים בביטוח המשלים של קופות החולים בין השנים 1999 ו-2012; ארבעה מכל חמישה ישראלים מחזיקים בביטוח כזה כיום. גם שיעור המחזיקים בביטוח פרטי עלה ב-80% בשנים אלו, ובשנת 2012 עמד ‏על 40%. ניתן לשער שאזרחי המדינה חוששים שהמערכת הציבורית לא תשביע את רצונם, חשש שמתגבר לאור העובדה שמטופלים בבתי חולים ציבוריים לא יכולים לבחור את הרופא שיטפל בהם, ולנוכח אי הוודאות האופף את זמני ההמתנה הצפויים להם.
 

מחקר שנערך בשנת 2013 באוניברסיטה העברית בירושלים מצא שבמרכז הרפואי "הדסה" בירושלים זמני ההמתנה לפגישות עם רופאים מומחים במסגרת מערכת הבריאות הציבורית, היו ארוכים פי 14 מההמתנה במסגרת הפרטית. בבית החולים "שערי צדק" זמני ההמתנה במסגרת הציבורית היו ארוכים פי חמישה.

23 מדינות ב- OECD הצהירו בשנים האחרונות שזמני ההמתנה הן רכיב חשוב במדיניות הבריאות שלהן, ו-15 מהן כבר נערכו לטיפול בבעיה במסגרת תכנית אסטרטגית. בישראל טרם הוכנה תוכנית מסוג זה. המחקר מציע צעדים כמו שיפור באיסוף המידע והנגשתו, הגדרת יעדים ואכיפתם על בתי החולים ותמריצים מתאימים, כעשויים לקצר את זמני ההמתנה לבתי החולים במערכת הציבורית.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg