ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

הקשר האזרי: רוסיה נשארת בסוריה למרות הכול

פוטין ביקש את הצבתו של כוח אווירי קבוע שיגבה את צבא אסד. בינתיים בירושלים עוקבים בדאגה אחרי טיפוח ציר רוסי-טורקי-איראני, למרות התחממות היחסים עם אנקרה ומוסקבה. לצדן אזרבייג'ן פועלת להקמת נתיב חלופי לתעלת סואץ שיחליש את ישראל על חשבון איראן

ההתקרבות בין רוסיה לטורקיה בחודשים האחרונים נתפסה בוודאי כסימן חיובי בישראל, וזאת לאור הפיוס שחל באחרונה ביחסי אנקרה-ירושלים ובעקבות הקשרים המשופרים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין מקבילו הרוסי ולדימיר פוטין. בארץ היו מי שהחלו לדמיין ציר מדיני משותף בין שלוש המדינות, שיתמקד באינטרסים המשותפים שלהן באזור ויסייע בין השאר גם לקידום מטרות ישראליות.

עוד כותרות ב-nrg:
מכללת אורנים לא תשלח סטודנטים לעמותת "בלדנא"
מהפכה בבירה: המשטרה נכנסת לעומק מזרח העיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל החדשות מכיוונה של רוסיה ביממה האחרונה מרמזות על התפתחות ביטחונית שבוודאי לא תורמת למחסור בשעות השינה של ראשי מערכת הביטחון והזירה המדינית, כשהם מסתכלים על האזור כולו: הנשיא פוטין ביקש מבית הנבחרים המקומי, "הדומא", לאשר לו להציב כוח אווירי קבוע בסוריה, ובכך להדק את אחיזתו במדינה, אחיזה חזקה למדי כבר כך. על המשימה להציג את פרטי ההסכם לשני בתי הנבחרים הוא הפקיד את סגן שר הביטחון שלו, ניקולאי פקנוב.

הנשיא פוטין, כזכור, הורה במרץ על נסיגת כוחות חיל האוויר שלו מסוריה ועל דילול הנוכחות של חייליו במדינה, לאחר שהעריך כי המשימה של הצבא באזור – רבים הבינו מהדברים שמטרת המתקפות הצבאיות הייתה לתמוך בבן בריתו של פוטין, בשאר אל-אסד, במסגרת ניסיונה של דמשק לשרוד את המתקפות של המורדים – הושלמה בהצלחה. באותה הזדמנות הבליע הנשיא הרוסי בדבריו כי ישאיר שני ריכוזים של כוח המשימה הרוסי בסוריה: בבסיס חיל האוויר בחמאים, שבמחוז לטקיה, ובבסיס הצי בטרטוס.

אבל כעת נראה שהוא לא מפחד כבר להצהיר קבל עם ועדה שהמטוסים הרוסיים עומדים להישאר בסוריה למשך זמן רב. זאת, גם על רקע דיווחים של התגברות בלחימה באזור חומס וההסתבכות של צבא אסד בקרבות אלו. אתמול (יום שני), למשל, פורסם כי המטוסים הרוסיים תקפו בחאלב, ואף השתמשו בתחמושת קטלנית שלא הייתה בשימוש עד כה.

יש לציין שההסכם שפוטין הגיש לעיון הפרלמנט נחתם עם הממשלה בדמשק באוגוסט של השנה שעברה – זמן רב לפני שפוטין החליט על נסיגת הכוחות מהמדינה, ולמעשה עוד לפני תחילת ההפגזות הרוסיות במדינה, בספטמבר 2015. השאלה מדוע החליט פוטין לאשרר את ההסכם דווקא עכשיו עשויה בהחלט לעורר עניין רב, וניתן לתהות על העיתוי שלה.

ההצעה שהגיש פוטין ל"דומא" קובעת, כך על פי סוכנות הידיעות "ריא נובוסטי" ועל פי מקורות נוספים, כי יאושר ההסכם, ולפיו תקבל מוסקבה את הבסיס שהקימה בחמאים ללא תמורה. פוטין ציין גם שבמסגרת ההסכם תישאר נוכחות קבועה של חיל האוויר בבסיס זה ללא מגבלת זמן. בהודעה לא נמסר דבר על סדרי הגודל של הכוחות שיוצבו בחמאים או בסוריה בכלל.

יושב ראש ועדת הביטחון של בית הנבחרים הרוסי, ולדימיר קומוידוב, העריך שהמחוקקים יאשרו את ההצעה של פוטין ואמר כי "בסוריה יהיה אי שקט עוד זמן רב. לכן יש צורך להחזיק את הכוחות שלנו שם במצב הכן. כפי שהחזקנו את בסיס טרטוס כבסיס תחזוקה לספינות שלנו בים התיכון, עכשיו נחזיק גם בסיס חיל אוויר בחמאים".

בהצעה שהוגשה לאישור בית הנבחרים נכללה פסקה שנועדה להרגיע את שכנותיה של סוריה מהמהלך, ובין השאר כוונה כנראה גם לישראל. בפסקה נכתב כי "נוכחות של חיל האוויר הרוסי על אדמת סוריה נועדה להבטיח את השלום ואת היציבות באזור. מדובר בנוכחות מגננתית בלבד, והיא אינה מכוונת נגד מדינות אחרות".

ספק אם בישראל נושמים לרווחה לאור הפסקה הזאת: תקרית הפלת המטוס הרוסי על גבול טורקיה, שבה נהרג טייס רוסי אחד, הדגימה עד כמה מדובר במצב נפיץ ועד כמה הוא יכול להסלים למשבר ברגע אחד. העובדה שנתניהו ופוטין הסכימו על מנגנון לתיאום נוכחות כלי הטיס של שני הצדדים באזור הגבול לא בהכרח תמנע חיכוכים, אם תקלות לא נעימות יקרו בעתיד הקרוב.

נוסף על כך, על פי הפרסום ב'הארץ' בחודש שעבר, המטוס ללא טייס שחדר לשטח ישראל באמצע יולי, שלעברו שוגרו מטוסי חיל האוויר שירו עליו טילים, הופעל על ידי חיל האוויר הרוסי. ככל הנראה הוא לא חצה בכוונה את הגבול לישראל, ואולי רק במזל נמנעה הפגיעה בו – שהייתה עשויה לעורר תקרית דיפלומטית לא נעימה.

ובכל זאת, אולי יש נקודת אור אחת שבישראל יכולים להתחשב בה כשהם שוקלים את נקודות החיוב והשלילה של ההסכם: בעוד שבעבר הסכמים מסוג זה של רוסיה נותרו חסויים במשך עשרות שנים, הפעם נחשף דבר קיומו עוד בינואר, כשעלה לאתר הממשלה הרוסית.

מנכ"ל משרד ההגנה הרוסי דאז, יבגני בו'זינסקי, התייחס בזמנו לכך, והדגיש כי זו הפעם הראשונה שבה מסמך כזה מפורסם לציבור כה מהר לאחר חתימתו. יש להניח שלחשש הרוסי מהבעיות מול כוחות פוליטיים וצבאיים אחרים באזור, שעלולות לצוץ עם היוודע דבר סיכומים סודיים או על חתימת המסמך מבלי שהוא פורסם קודם לכן, היה משקל כלשהו בהתחלה על כך.

במקביל, בישראל יודעים שרוסיה פועלת כל העת בעיקר על פי האינטרסים שלה עצמה. בעוד שהנשיא פוטין יכול לחייך למצלמות ולהסביר פנים לנתניהו בביקורו במוסקבה, בה בעת הוא יכול לקדם צירים אחרים מול מדינות עוינות לישראל, שאף יכולים לפגוע בה אנושות.

בירושלים עוקבים אחרי הצעדים הרוסיים בסוריה, ויש מי שמקשרים אותם למהלך גדול יותר של הקרמלין, שנועד לבנות ציר אזורי נרחב הכולל כמה מדינות, ובהן בעיקר איראן וטורקיה. במסגרת זאת, הרוסים בונים את קשריהם גם מול אזרבייג'ן וסוריה, ומנסים לגבש גוש אזורי גדול שבוודאי לא יהיה ידידותי במיוחד לישראל.

ההתקרבות ביחסי טורקיה-רוסיה בעת האחרונה התאפשרה בין השאר בזכות היכולת של אנקרה לסייע לפוטין לקדם אינטרס משותף שלו ושל איראן: חיזוק ממשלו של אסד. ההפגזות הרוסיות והתמיכה הלוגיסטית בצבא סוריה במתקפה בחאלב נחשבו מטרה אסטרטגית של הרוסים, שהפנו לכך משאבים רבים.

סגן ראש ועדת ההגנה בבית הנבחרים העליון של רוסיה אמר בריאיון ל"וושינגטון פוסט" בתחילת השבוע כי ארצו "תיצמד לכלי המשחית שלה בסוריה ותראה לעולם כולו כי היא צודקת". לדבריו, גירוש קבוצות המורדים האחרונות מהעיר הנצורה בחודשים הקרובים הפך להיות "מעשי למדי".

בנקודה זו מצאה טורקיה נתיב לא צפוי שבו יכולה הייתה לסייע לרוסים: ברקע המשבר החריף ביחסיה עם הקרמלין, שאף כינה את הפלת המטוס הרוסי כמה חודשים קודם לכן כ"דקירה בגב", החלו השתיים לגשש אחר האפשרות להגיע לפיוס. ניסיון ההפיכה הכושל היה הקש שהכריע את גב הגמל – האמריקאים מצד אחד סירבו לגנות בפה מלא את המרידה נגד ארדואן, ואף נחשבים באנקרה כמי שעומדים מאחורי ההפיכה. מנגד, הרוסים התקשרו במהירות לנשיא הטורקי וגינו באוזניו את ההתקוממות הצבאית. בשלב זה היה צורך רק במעשה סמלי קטן שיביא לפיוס גמור.



ארדואן החליט שהקורבן שיקריב לצורך הפיוס יהיה ארגוני המורדים בחאלב: אמנם הנשיא הטורקי נותר עדיין אויב מושבע לאסד, אך מבחינתו הרווח בתמיכה בכוחות הסוריים שווה את המחיר. לדברי ראמי עבד-אלרחמן, מנהל "המצפה הסורי לזכויות האדם", הנשיא הטורקי קיצץ באופן משמעותי את משלוחי הנשק והלוחמים לכוחות המורדים בעיר הנצורה, ואף מנע ממדינות ערב אחרות להעביר דרך שטחו תגבורת וסיוע. "המשטר הסורי לא היה מצליח להטיל מצור על חאלב לולא ההתקרבות הרוסית-טורקית", קבע ראש הארגון, שמקום מושבו בלונדון.

אבל ההתקרבות נעשתה במקביל לציר אחר שגיבשה מוסקבה, וכנראה אף הוא בהקשר הסורי: ארדואן ופוטין נפגשו היום יממה אחת בלבד לאחר פגישה משולשת בין הנשיא הרוסי ובין מקבילו האיראני חסן רוחאני – חברו הקרוב האחר של אסד - ובין נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב.

השלושה סיכמו להחזיר לסדר היום שלהם בנייה של מסדרון אזורי חדש באורך של כ-7,200 קילומטרים, המורכב ממסילות ברזל, מדרכים ימיות ומכבישים מהירים, שיעמוד בתחרות עם תעלת סואץ כנתיב סחר מרכזי בין איראן, רוסיה, מרכז אסיה, הודו, אירופה ודרום אסיה בכלל. אם אכן ייבנה, הוא צפוי לקצץ מאוד את עלויות השינוע ואת זמן ההובלה של סחורות לעומת תעלת סואץ.

משמעותו של צעד כזה תהיה הפחתת כוח ההשפעה של ערב הסעודית, מצרים וישראל על נתיב הנסיעה המרכזי בין שני חלקי עולם אלה, והעלאת כוחן של מדינות היבשה שבשטחן הוא עובר, או בסמוך אליהן – איראן, אזרבייג'ן, ורוסיה בעיקר.

הרווחים הכלכליים שטמונים בעסקה כזאת מבחינת רוסיה הם אדירים. הקרמלין, שחש כי הוא יכול להפיק הרבה מאוד מהקשר עם איראן ואזרבייג'ן, בהחלט יכול לחשוב על שיפור עמדתו של אסד בסוריה כתמריץ נאה שהוא יכול להציג בפני טהרן כדי לעודד אותה לדבוק בתוכנית המסדרון החדש.

אלא שמלבד הדאגה בירושלים בשל התקרבות הקרמלין לאיראן עקב התוכנית הזו, ובמקביל לכך גם לסורים, הציר המתהווה בין מוסקבה, טהרן ובאקו מעמיד למבחן גם את היחסים הטובים השוררים בין אזרבייג'ן לישראל. מאז שהפכה למדינה עצמאית, קיימה אזרבייג'ן תחת הנשיא גאידר אלייב המנוח ובנו אילהם, שירש אותו ב-2003, מערכת יחסים ענפה עם ישראל בתחום המדיני והמסחרי. בעימות האחרון בין אזרבייג'ן לארמניה אף נשמעו טענות שהנשק שסיפקה ישראל לאזרבייג'ן הפר את האיזון בין שני הצבאות. השמועות היו שבתמורה לכך ישראל השתמשה במדינה שלחופי הים הכספי, שכנתה של איראן, כבסיס לאיסוף מודיעין נגד משטר האייתוללות.

ב-2013 ביקר בישראל שר החוץ האזרי, שאמר כי ארצו היא דוגמה לאופן שבו ניתן לקיים קשרים בין ישראל ובין מדינות מוסלמיות. ישראל, שלוטשת עין בעת האחרונה לעברן של מדינות מוסלמיות בכלל, ומדינות עם רוב שיעי דוגמת אזרבייג'ן בפרט, משקיעה מאמצים רבים להידוק היחסים עם באקו. ראש הממשלה נתניהו צפוי באוקטובר לבקר במדינה, במסגרת מסע מדיני שיכלול גם פגישות בקזחסטן.

עם זאת, בעבר גרמו היחסים החמים בין אזרבייג'ן לישראל למתיחות קשה בין באקו לטהרן: בשנת 2012 טענה איראן כי סוכנים של ה"משטר הציוני" מנסים לחבל ביחסים בין שתי המדינות, וזימנה את שגריר אזרבייג'ן לשיחת נזיפה. ההתקרבות האחרונה בין השתיים לא נתפסת בירושלים בעין טובה, ויש לשער שישראל תבצע בקרת נזקים כדי לבדוק מה יהיה המחיר מבחינתה לצעד זה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg