ראשי » חדשות » בארץ

עשור לקרב בינת ג'בל: 'מזל שהטיל ריסק לי את הרגליים'

עשר שנים אחרי שנפצע בקרב הדמים בבינת ג'בל, נזכר ד"ר עשהאל לובוצקי, את שהתחולל באותם ימים בשטח הלחימה. על תהליך השיקום הארוך שעבר: "אני הולך על שתי הרגליים. אמנם עם קביים, אבל הולך"

"היום, לפני עשר שנים נפצעתי באורח קשה בלבנון. טיל נ"ט חדר את רכב "האכזרית" ופילח את גופי. גם חיילי נפצעו. ניסיתי לפקד על מחלקתי בקשר, אך ללא מענה. טופלתי בשטח והובהלתי במסוק היישר לבית החולים לחדר ניתוח", כך כתב אתמול בפוסט בפייסבוק ד"ר עשהאל לובוצקי, לשעבר מ"מ בגדוד 51 של גולני, שנפצע קשה מפגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש שלו בעיירה בינת ג'ביל, במלחמת לבנון השנייה.

עוד כותרות ב-nrg:
- הרופאים יפתחו בשביתה בבתי החולים הציבוריים
- צה"ל לא הבחין במחבלים שחדרו ליישוב והציתו צריף
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

"כבר בבית החולים, בעודי פצוע קשה, ידעתי שאני חייב להביט קדימה. החיים הוסטו ממסלולם הטבעי, אולם התקווה לא אבדה. זכיתי בחיי מחדש. מלחמה ופציעה מלוות בסבל ובכאב רב, אולם הן גם חוויות ייחודיות שאפשר להפיק ולגדול מהן. מקבלים פרופורציות לגבי דברים רבים בחיים. הניסיונות הכרוכים בפציעה מחייבים אותנו להתגבר על חולשותינו, לגלות את העוצמות הטמונות בנו, להתעלות מבחינה אישית".

עוד כתב לובוצקי בפוסט שהועלה על ידי תל השומר כי "לאורך כל תקופת ההחלמה זכיתי לתמיכה, לחום ולאהבה ממעגלים רבים. במהלך השיקום הכרתי פצועים ותיקים וצעירים. פגשתי אנשים בעלי תעצומות נפש, היודעים לחיות בצורה מעמיקה ואיכותית, למרות נכותם. טופלתי במרכז הרפואי 'שיבא' ולמדתי להכיר עולם חדש ומפעים, צוות רפואי העושה הכול למען מטופליו. רופאיי נטעו בי את הרצון להיכנס לעולם קסום זה ובחרתי ללמוד רפואה".

 
"כיום, כרופא, כולי תקווה כי הניסיון האישי שצברתי, יחד עם המפגש עם הצוות הרפואי המיוחד שטיפל בי, יסייעו לי לטפל במטופלי בחמלה ובאנושיות. תודה רבה לאנשים היקרים במרכז הרפואי שיבא".

הרשת החברתית התרגשה יחד עם ד"ר לובוצקי. "על כך נאמר כשיש רצון הכל אפשרי!", כתבה אחת הגולשות שהבחינה בפוסט שכתב רופא הילדים ושיתפה אותו. "הנה פוסט שחובה 'לגזור ולשמור' (איך קוראים לזה בעידן המקוון?) - לשתף ולהעניק לכל מי שחש שהחיים התרסקו, המציאות התנפצה לרסיסים והעתיד לוט בערפל. זהו סיפורו המרגש והבלתי ייאמן של גיבור ישראל, הד"ר עשהאל לובוצקי", רשמה אחרת. "מתקופה קצרה של היכרות עם האדם החזק והמדהים הזה התרגשתי אפילו יותר", ציינה גולשת נוספת.

בראיון ל-nrg תיאר לובוצקי את פעילותו ביום הקרב. "שמעתי בקשר שמתקבל דיווח לגבי איך להיכנס לבינת ג'בל ואני רוצה לבוא ולעזור. אני מחליט לפתוח את המדף של נגמ"ש ה"אכזרית". פלג גופי העליון בחוץ, ואני רואה מעולה את הגזרה. ואז פתאום אני מזהה מרחוק הבזק של אור, שנראה לי ככדור אש אדיר שעף לכיוון שלי.

"הבנתי מיד שמדובר בטיל נגד טנקים. הוא פגע ב-'אכזרית', חדר את המיגון ופילח את פלג גופי התחתון כשהוא מרסק לי את שתי הרגלים. זה היה למזלי, כי אם הייתי יושב באותם רגעים, מה שהייתי אמור לעשות, הייתי נפגע בראש או בחזה ולא הייתי כאן היום", סיפר.
 

במהלך פעולות החילוץ המשיך לפקד לובוצקי על כוחותיו. בשלב מסוים הבחין שרגל ימין שלו נתלשת ונופלת מהאלונקה שעליה שכב. היא הייתה מחוברת חלקית עם רקמות רכות. "צעקתי לאחד החיילים שלי שיתפוס את הרגל שלי ויקשור אותה חזרה לאלונקה. הייתי בטוח, שם בשטח, שאת רגל ימין שלי איבדתי והתפללתי שלפחות יצליחו להציל לי את רגל שמאל", סיפר.

באמצעות מסוק הוא הובהל לבית חולים רמב"ם כשהוא בהכרה מלאה. בבית החולים הוא הורדם והוכנס מידית לחדר הניתוח, כשהכוונה הייתה להציל את רגל ימין למרות המצב הקשה שלה. שלושה ימים היה מאושפז בטיפול נמרץ מחוסר הכרה, וביום הרביעי התעורר כשהוא יודע שעכשיו הוא ניצב בפני קרב חדש - לא מול אויב מוגדר כמו החיזבאללה, אלא מלחמת שיקום סיזיפית. "היום אני מרגיש שבמלחמה זו, שהתחילה לפני עשר שנים, אני מנצח, אפילו שהיא עדיין לא הסתיימה. אני הולך על שתי הרגליים. אמנם עם קביים, עם מכשירים ברגליים ועם נעליים מיוחדות. אבל הולך", סיפר.

האדם הנכון בזמן הזה היה פרופ' אלכס לרנר, כיום מנהל מחלקה אורתופדית בבית החולים זיו בצפת. פרופ' לרנר וצוותו פעלו לייצב את מצבו של לובוצקי. עם סיכוי שנראו קלושים, הצליחו להציל את רגלו של רופא הילדים. פרופ' לרנר נלחם על רגלו של לובוצקי מתוך מסירות, בהתנדבות מלאה.
 

לובוצקי שהה בתל השומר כחודשיים, חזר לניתוח נוסף ברמב"ם ואז חזר לעוד חצי שנה של טיפולים בתל השומר. "הייתי בתל השומר קרוב שנה ועברתי שם טיפול ייחודי", אמר. הרעיון היה לטפל קודם כל בפצעים החיצוניים של הרגל ורק לאחר מכן בעצם עצמה, שהייתה מרוסקת לגמרי. למעשה, קיצרו לובוצקי את הרגל, חיברו את רקמה החיצונית וטיפלו בפצעים עצמם. בשלב הבא טיפלו בעצם שלו, במטרה להחזיר אותה לאורכה המקורי. שלב זה נעשה על פי שיטת איליזרוב, רופא יהודי מהרי הקווקז, שפרופ' לרנר למד אותה אצלו, בזמן שעבד בברית המועצות.

במהלך תקופת ההחלמה החל לכתוב ספר על תהליך הפציעה והמלחמות בעזה ובלבנון בהן השתתף, "מן המדבר והלבנון" שמו, שהפך לרב מכר ולאחרונה ראה אור גם באנגלית. בנוסף, באותם ימים החליט להצטרף לעולם הרפואה – אותם עולם שהציל אותו מפציעתו. לכן, בחר להירשם ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית בהדסה.
 

ד"ר לובוצקי גדל באפרת שבגוש עציון, להוריו ירדנה ואלכס לובוצקי, חבר כנסת לשעבר ופרופסור למתמטיקה. בעת לימודי הרפואה הכיר את מי שתהיה אשתו, אביטל, פסיכולוגית רפואית. השניים נישאו לפני שבע שנים ונולדו להם שלושה ילדים – נטע, נווה עמיחי שנולד בדיוק לפני ארבע שנים ביום הפציעה שלו (עמיחי, על שם חברו הקרוב עמיחי מרחביה ז"ל, שנפל בבינת ג'בל) ויובל איסר בן שנה וחצי (איסר, על שם סבא איסר ז"ל).

כשעשהאל הגיע לבית החולים רמב"ם עם הרגל המרוסקת, אמר פרופ' לרנר להוריו המודאגים שישבו בפתח המחלקה לטיפול נמרץ, ולא ידעו את נפשם מרוב דאגה, כי "אני מאמין שהרגל של הבן שלכם תינצל, והוא אפילו יוכל לשבור את הכוס בחתונה שלו". שלוש שנים אחרי הוא שבר את הכוס ביום חתונתו. פרופ' לרנר, שהגיע לחתונה, ראה איך שהתחזית שלו התממשה.
    
ד"ר לובוצקי עובד כיום במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים כמתמחה ברפואת ילדים. במקביל, הוא עוסק במחקר במעבדתו של פרופ' חיים סידר באוניברסיטה העברית. בשערי צדק קיבלו אותו בזרועות פתוחות למרות פציעתו והמקום הפך לביתו השני. "לפעמים דווקא הפציעה מחברת אותי יותר אל המטופלים, ומאפשרת לי להבין את כאבם", ציין.

בימים אלה הוא מוציא ספר על החיים של סבו, איסר לובוצקי, קצין אצ"ל ולוחם בגולני - החטיבה שבה שירת נכדו - במלחמת העצמאות, על חייו מימי הלחימה במחתרת בגטו וילנה, הקרבות נגד הגרמנים כפרטיזן ופועלו כאיש בית"ר שהיה אחראי על ההעפלה לארץ.
 
גם סבו של לובוצקי נפצע כפרטיזן ברגלו הימנית. פצעו הזדהם וחבריו היו בטוחים שאין סיכוי להציל את חייו וכבר כרו עבורו בור. אחות רפואית, בשם הנקה אזגוד, טיפלה בו בתחבושות והצליחה להשיג עבורו אנטיביוטיקה. כך ניצלו חייו.

מנהל המחלקה לשיקום אורתופדי בתל השומר ד"ר זיו נר שמע על הסיפור הזה בבית החולים, מפי סבו של עשהאל. ואז הסבא איסר אומר לד"ר זיו נר: "מי שטיפלה בי ביערות הפרטיזנים – זו אמא שלך". "הרגשנו שיש פה סגירת מעגל היסטורית. 60 שנה אחרי לאחר שאותה אחות טיפלה בסבא שלי, הבן שלה, האורתופד, כאן בישראל, מטפל בנכד של מי שהיא הצילה".

ולסיכום: עוד כשעשהאל הגיע לביה"ח רמב"ם עם הרגל המרוסקת, אמר פרופ' לרנר להורים המודאגים שישבו בפתח המחלקה לטיפול נמרץ ולא ידעו את נפשם מרוב דאגה לבנם: "אני מאמין שהרגל של הבן שלכם תינצל והוא אפילו יוכל לשבור את הכוס בחתונה שלו". שלוש שנים אחרי - עשהאל באמת שבר את הכוס בחתונתו. ופרופ' לרנר, שהגיע לחתונה, ראה איך שהתחזית שלו או יותר נכון האמונה שלו - התאמתה.         

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg