תוצאות ההתנתקות: קטיף מהיר, בנייה אטית
אנשי מושב קטיף מגוש קטיף החליטו לפני העקירה לקבל את הצעת המדינה להתיישב מחדש בסמוך למושב אמציה. 11 שנה עברו, ורק עכשיו נכנסת המשפחה הראשונה לבית הקבע
באוקטובר 2005, חודשיים לאחר שנעקרו מגוש קטיף, נפגשו אנשי מושב קטיף עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז אילן כהן ועם יונתן בשיא, יו"ר מנהלת סל"ע. אנשי קטיף החליטו אז להקים את יישובם החדש באזור מזרח לכיש, ואימצו את הצעת המדינה לעשות זאת בסמוך למושב הוותיק אמציה.
עוד כותרות ב-nrg:
- "אם נהרג חלילה, תתנו לנו להקבר בעפרה?"
- קרי הציע ועידה אזורית, אבו מאזן סירב בתוקף
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אתם תהיו הראשונים מבין יישובי גוש קטיף שיזכו לבנות את בתי הקבע שלהם", אמרו להם אז אנשי משרד רה"מ ואנשי מנהלת סל"ע, ונימקו זאת בהחלטה המהירה של אנשי קטיף על מקום היישוב מחדש, ובעובדה שמדובר במושב שיתופי. 11 שנים חלפו מאז העקירה, ורק לפני חודש נכנסה המשפחה הראשונה לבית הקבע ביישוב החדש כרמי-קטיף, היישוב שעתיד לאכלס את מגורשי מושב קטיף.
הסיפור של אנשי קטיף הוא הוכחה ברורה לרשלנות המתמשכת של המדינה בטיפול במגורשים. אם בקהילות אחרות של גוש קטיף אפשר אולי להטיל חלק מהאשמה בעיכוב הבנייה על הקהילות עצמן שלעתים התפצלו, לעתים החליפו הנהגה, ולעתים שינו את החלטותיהם - במקרה של מושב קטיף האשמה מוטלת כמעט אך ורק על המדינה.
העיכוב הראשון נגרם על ידי הארגונים הירוקים שהתנגדו להקמת היישובים החדשים במזרח לכיש. אחר כך הגיעה רשות העתיקות עם התנגדויות משלה לבנייה באתר הקבע של כרמי קטיף, ובהמשך הלכו ונערמו עוד ועוד קשיים בירוקרטיים שעיכבו את תחילת הבנייה. להסכם ההעתקה של קטיף מהאתר הזמני ליישוב הקבע התנקזו כל הבעיות האפשריות. בנוסף, נוצר משבר אמון קשה בין רשויות המדינה ובין הנהגת המושב אמציה, שהחזיק בחלק מהשטחים שעליהם נבנה יישוב הקבע של קטיף.
בשבוע הבא יציינו תושבי קטיף 11 שנים לעקירתם. למעט משפחה אחת, משפחת ברוך, שבנתה את ביתה בתוך חודשים ספורים בשיטת בנייה מהירה, כל אנשי המושב שמתגוררים באתר הזמני עוברים גם את הקיץ הזה בקרווילות הישנות. היכולת של הקהילה הזו להישאר בשלמותה עם אותה הנהגה, מעשית ורוחנית, לאורך 11 שנים של המתנה לבית, ראויה להערצה. 18 שלדי הבתים שנבנים כעת ביישוב הקבע מפיחים רוח של תקווה בקרב אנשי קטיף. מסכת התלאות שלהם עומדת להסתיים. הזמן הרב שחלף עליהם באתר הזמני הוא תעודת עניות ובושה למוסדות המדינה.
משה ומירי קקון נולדו וגדלו בקריית-שמונה. לאחר חתונתם הם התגוררו במעלה-אדומים כדי ללמוד בירושלים, ועם סיום לימודיהם לפני כחמש שנים הצפינו בחזרה לעיר הולדתם. משה, בוגר בצלאל, עוסק בעיצוב גרפי ומחזיק בסטודיו לעיצוב ומיתוג. מירי מנהלת מרכז יום ב'בית ותיקי הגליל'. בקריית-שמונה הם נהנים מדיור זול ומקרבה להוריהם, ובכל זאת, הם כמעט היחידים משכבת הגיל שלהם שנשארו לגור בעיר. כמו בערים רבות בפריפריה, גם בקריית-שמונה רבים מצעירי המקום עוזבים את כור מחצבתם ונודדים למרכז הארץ, בעיקר למטרות תעסוקה.
אחרי הבחירות האחרונות הכריזה הממשלה על תוכנית אסטרטגית לחיזוק כלכלת הצפון. שר הפריפריה אריה דרעי הכריז על השקעה של 18 מיליארד שקלים שתתפרס לאורך חמש שנים, ותצמצם פערים בין הצפון לשאר חלקי הארץ. דובר על העברת מפעלי תחזוקת הטנקים של צה"ל לצפון, על הקמת פארק שיעסוק במקצועות רפואיים ופרא-רפואיים, הקמת אוניברסיטה וחיזוק האוכלוסייה הערבית. "הדיבורים על תוכנית לאומית והנאומים שנישאו כאן עוררו תקווה גדולה", אומר משה קקון. "סיפרנו בהתלהבות לחברים שגדלו איתנו כאן ועזבו, והאמנו שדברים עומדים להשתנות".
שר האוצר כחלון והשר דרעי שבו והתחייבו שהתוכנית לפיתוח הצפון תבוא לידי ביטוי בתקציב 2017-2018, ובכל זאת, בימים האחרונים התברר לראשי הרשויות בצפון שבמקום המיליארדים המובטחים, בתקציב הדו-שנתי שיאושר בקרוב ייוחדו רק כמה מאות מיליונים לתוכנית.
"אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים במאבקים יומיומיים על נושאים כמו שירותי בריאות בסיסיים, חינוך ותרבות", כתב משה קקון בעמוד הפייסבוק שלו. "שרי הממשלה, כשהם מואילים בטובם לכתת רגליהם לכאן, מפזרים הבטחות וטפיחות על השכם, אבל שוכחים אותך כבר בצומת עמיעד". קקון וחבריו חוששים שאי-הכנסת התוכנית לתקציב המדינה הקרוב תדחה את מימושה לשנתיים-שלוש שעלולות להתברר כקריטיות לאזור. ללא סיוע ממשלתי מסיבי, תהליכים כלכליים שכבר החלו להתפתח בגליל עלולים לקרוס ולהתייבש.
בבקתות של חוות הגמלים בממשית הסמוכה לדימונה יש מצעים, שמיכות, כריות ומגבות, אבל אין מזגנים. זה אולי יישמע מוזר למי שלא מכיר את לילות הקיץ בהר הנגב, אבל מי שלן בבקתות הללו, גם בחודש אוגוסט, יודע שבאמת אין שם צורך במיזוג. החלונות הרחבים של הבקתות מספקים רוח מדברית קרירה שנושבת שם גם בלילות הקיץ. אמצעי חימום, אגב, דווקא יש בבקתות בממשית. קר שם בחורף.
אריאל אולמן, מנהל החווה שגם מתגורר בה, מציע כבר שלושים שנה אירוח וטיולי גמלים לתיירים מהארץ ומחו"ל. מי שחושב שבחודשי הקיץ אולמן יוצא לחופשה, מוזמן להגיע לחווה ולראות כיצד גם באמצע אוגוסט מגיעים תיירים למקום כדי לרכוב על גמל ולישון בבקתות המדבריות.
רוב הישראלים שמגיעים להר הנגב בקיץ מופתעים לטובה ממזג האוויר הנעים שיש בו בבוקר, אחר הצהריים, וכמובן בלילה. תושבי המרכז משוכנעים שאם בנגב חם ויבש אין מה לחפש בו בקיץ, ושוכחים שהיובש הוא אחד היתרונות של האזור. לעומתם, אנשי הנגב שמגיעים לגוש דן ביולי-אוגוסט חוזרים מלאי השתאות מאלו שבוחרים לחיות בתוך סאונה.
אקו"ם