ראשי » חדשות » בארץ

סערת רוט: הוואקום שהותיר מחפש שחקן אמיתי

מדוע אישור תקציב לכור גרעיני נמשך עשר דקות ואילו תקציב לסככת אופניים לעובדי הכור מצריך כמה ישיבות? שיעור בחוקי הבירוקרטיה של פרקינסון, ומשהו על סודה של הונאה מוצלחת

"כל מהפכה מתפוגגת ומשאירה אחריה רפש בירוקרטי חדש", כתב פרנץ קפקא. כן כן, אפילו המהפכה הציונית שלנו נגועה עד היום במעריצי רגולציה, בירוקרטיה וועדות חקירה שתפקידן להתייחס לתהליכים. קידוש התהליך הוא אחד הערכים המופרכים בהיסטוריה של הרעיונות.

עוד כותרות ב-nrg:
- "אם נהרג חלילה, תתנו לנו להקבר בעפרה?"
- קרי הציע ועידה אזורית, אבו מאזן סירב בתוקף
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת גילה נורת'קוט פרקינסון, פקיד בשירות המדינה הבריטי, משהו מוזר. ככל שהאימפריה הבריטית מתכווצת, שלטונה מעבר לים מצטמצם ומספר האוניות בצי המלכותי קטן, כך גדל מספר הפקידים המועסקים במיניסטריון הצי ובמשרד המושבות. מכאן הסיק פרקינסון שהעבודה מתרחבת בהתאם למידת הזמן המוקצב לה. התגלית הביזארית גרמה לפרקינסון, בריטי שנון והיסטוריון מוערך בעתיד, לכתוב חיבור קצר בשם "חוקי פרקינסון". זהו מסמך משובב נפש, משעשע וחשוב, החושף את האבסורדים שעל פיהם פועלת הבירוקרטיה.

לפי פרקינסון, קיים יחס מועט, אם בכלל, בין היקף העבודה הממשלתית למספר העובדים העוסקים בה. בבסיס כל בירוקרטיה עומדים שני עקרונות ברזל. הראשון: רצונו של פקיד, כל פקיד, להגדיל את מספר הפקידים הכפופים לו אך לא את מספר מתחריו בעלי דרגה זהה. והשני: פקידים מייצרים עבודה זה לזה.

בפרק המתאר תהליך קבלת החלטות לאישור תקציבים מבהיר פרקינסון מדוע אישור תקציב להקמת כור גרעיני נמשך כעשר דקות, ואילו אישור תקציב לבנייה של סככת אופניים לעובדי הכור מצריך כמה ישיבות. זהו חוק הטריוויאליות של פרקינסון. מכיוון שאיש מחברי הוועדה לא מבין באמת בכורים גרעיניים ולכן לא מסוגל להעריך אם סכומי הכסף הגבוהים הכרוכים בהקמתם מוצדקים, הדיון בנושא הזה יהיה קצר ותכליתי. אולם מפני שכל אחד יודע לבנות סככת אופניים ולכל אחד יש דעה כיצד יש להקים סככה כזו וכמה כסף להשקיע בה, הדיון בנושא מתארך עד לשלוש ישיבות ועדה לפחות.

 
המספר האידיאלי לחברי ממשלה (או כל ועדה) לפי פרקינסון הוא חמישה, אולם בהדרגה הוא גדל לתשעה ואף יותר, עד שאי אפשר לקיים עוד דיון אפקטיבי (במקום דיון תכליתי נושאים השרים נאומים ומדליפים את תוכן הדיון כדי לבשר לתומכיהם את נפלאות תרומתם). בשל כך נאלץ ראש הממשלה להקים קבינט מצומצם וכך עד אינסוף. ועדה, כל ועדה, ממשלה, כל ממשלה - היא לא דומם, היא לא מבנה, היא ישות אורגנית, צומחת. יותר דיונים ויותר מתדיינים שווה פחות עשייה ופחות החלטות.

ולעניין אחר. הסוד של הונאה מוצלחת היא פשטותה. קחו לדוגמה את סטיב קומיסר, הנוכל האגדי. ההונאה הראשונה שלו בסדרה של הונאות מבריקות התנהלה מעל דפי מגזין נפוץ בארה"ב. קומיסר פרסם מודעה תמימה שהציעה מתקן ייבוש כביסה הפועל אך ורק על אנרגיה סולרית במחיר מבצע של 49.95 דולר ליחידה. "מוכח מדעית", פסקה הפרסומת. "שיטת דור החלל. שימוש מוחלט באנרגיה סולרית". הפתיים שהזמינו את המוצר קיבלו כעבור חודש בדואר חבילה שהכילה חבל כביסה קצר.

וכאן אנחנו מתחברים לסיפור המסתורי והמטורף למדי על וילהלם רוט, כלומר משה חרותי שהתחזה לוויל רוט. החשיפה של גדעון דוקוב (באתר nrg) הפתיעה אותי אבל לא הכתה אותי בתדהמה. הנוכל המוצלח הוא אמן רב-קסם, האדם הכי כריזמטי בחדר. ואין מה לדבר, ויל רוט הוא איש רעים להתרועע, ברנש מקסים עם חיוך שובה שהצליח לעבוד על רבים. גם עליי.
 

צר לי עליו, ובמיוחד מכאיבה העובדה שרוט/חרותי אכן מילא פונקציה חסרה. כלומר אלמלא התחזותו ושקריו, מעשיו רצויים. הייתי אפילו אומר "שאפו ויל" על המשחק. ברנדו בימיו הטובים. השאלה היא אם טענתו שיש לישראל בעלי ברית בפרלמנטים האירופיים היא חבל כביסה, או אמירה שיש לה על מה להתבסס. בנקודה זו, הוואקום שהותיר מחפש שחקן חדש אבל אמיתי. הצורך קיים.

אגב, בזמן מלחמת לבנון הראשונה הגן אבי ז"ל כסנגור צבאי על בחור שהתחזה לקצין מילואים בצנחנים והוביל מחלקה. ההתחזות התגלתה בשל הלשנה. בקרב, אגב, הוא תפקד מעולה.

מתחזים למיניהם, כמו סוכני חרש טובים, יודעים להיטמע בסביבה באופן מושלם. בניגוד לאיומים אחרים, אין להם סימני היכר מקדימים. קחו דוגמה מתחום אחר: מחקר של המרכז האמריקני ללימוד עב"מים חושף תוצאות מטרידות ומזעזעות שלפיהן במהלך המאה העשרים נחטפו יותר מ-14 אלף נשים אמריקניות ועברו מסכת ניסויים רפואיים והתעללות מינית בידי כוחות רשע חייזריים מחוץ לכדור הארץ.
 

עברתי על העדויות ומצאתי פרט אחד זהה. על פי רוב, בני אנוש שנתקלו בחייזרים טוענים כי פגשו יצורים אפורים או ירוקים בעלי מרקם של סמרק, יש מהם בינוניים, יש זעירים ויש נפילים. בחלק גדול מהמקרים החוויה כוללת בדיקה פולשנית כזו או אחרת, לפעמים גם מגע מיני כפוי. אבל בכל הדיווחים חזר פרט אחד באופן קבוע - החייזרים רזים. תמיד רזים.

נשאלת השאלה, מה, אין חייזרים שמנים? האם קיימת אפליה כלל-גלקטית האוסרת על מסעות של חייזרים עבי בשר במרחבי היקום במטרה לפגוש יצורים אנושיים הסובלים מסוג כלשהו של הפרעה אישיותית?

סבורני שבכל הקשור לתיאורי המין והבדיקות הפולשניות, פרויד קשישא הקדימני. אולם בכל הקשור לרזונם של החוצנים, דומני שזו תולדה של הדימוי הקולנועי השכיח לתיאור יצורים מעולם אחר. דימוי שהתקבע בתודעה האנושית ומשתכפל עם כל מפגש. המציאות משעתקת את הבדיוני. ומדוע הקולנוע מעדיף חוצנים צנומים?
 
אולי כי חוצן שמן הוא פחות מאיים. חוצן שמן הוא לא הטיפוס שהדבר הראשון שיעלה לו בראש כשהוא יפגוש קוסמטיקאית מיבנה הוא רצון למגע אסור. חייזר שמן ירצה לאכול. "בן אנוש, תביא אותי לשווארמה הכי קרובה, אני חייב להסניף אמבה לפני שהטחול שלי נהיה ירוק". ככה זה, שמנים נתפסים כטיפוסים רגועים יותר, נינוחים, עצלנים. לא משהו מאיים שחוטף נשים מאוהיו או מפתח תקווה.

מעניין שגם מרגלים, מתחזים ונוכלים הם בדרך כלל אנשים רזים. ואני כבר מזמן טוען שיש לחשוד באנשים רזים מדי. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אראל סג''ל

עיתונאי ופרשן. חבר להקת נאג' חמאדי

לכל הטורים של אראל סג''ל